Winner's Unlimited - מס' 101

ספרי קודש, מכתבי רבנים ואדמור"ים, יודאיקה, מפות, כרזות, גלויות, שטרות, ארץ ישראל וציונות

19 יולי 2017
פתיחה $200
הערכה $500 - $1,000
נמכר ב $390
כולל עמלת קונה

יומן נערה אישי בכתב יד. 84 עמודי מחברת מלאים בתאורי הווי אוירה והגות מחייה של נערה בשם שלוה פליט בתוך מחנות העולים בהיותה בת 15 בלבד .

יומן מרתק ומלא תוכן כתוב בשפה עשירה ומרתקת בהתחשב בעובדה שנכתב ע"י ילדה בת 15 בלבד.

היומן נכתב ברצף יום יומי עם תאריכון מדוייק בכל פעם שהעלתה דברים על הכתב. הוא נכתב בנימה אישית ורגשית ומבטא למעשה את כל המאורעות המשמעותיים שעברה הנערה במסגרת שהותה במחנות. היומן כולל קטעים שלימים אודות יחסיה כלפי עולים אחרים, מערכות יחסים עם ידידים, חיי היום-יום, קטעי שירה פרי עתה, התחייסות לאירועים פוליטים ולהתפתחות היישוב היהודי בארץ ישראל, תוך הבעת דעה סובייקטיבית למאורעות השונים. את היומן כתבה באופן רציף במשך תקופה של 3 שנים [עם הפסקות קצרות] עת שהתה ב"מחנות העולים" בת"א בשנים 1944-1947.

בין הקטעים אפשר למצוא למשל קטעי הערצה לחנה סנש; תיאור של מפגני ספורט של "מכבי";סיפור אודות נאום בוין בענין ביטול הספר הלבן; תיאורים של מעשי קונדס ילדותיים; השתתפותה בפעילות חלוצית [הפרחת שממות, גידול בקר ועוד];תיאורים אישיים אודות פעילויות ההדרכה בהן נשתתפה, ועוד.

הנערה מבטאת את דעותיה ללא משוא פנים ובלשון ביקורתית וחלקלקה, למשל בתארה את יחסה לפולנים ["אני שונאת אותם עד מות! לראותם יום יום שעה שעה, הולכים חיים מצפצפים בשפתם הגרונית. לראותם שבעים ולבושי הדר ולזכור כי בה בשעה יושבים אחינו במחנות הסגר רעבים ורועדים מקור את זאת אי אפשר לשאת! לראותם מהלכים בקומה זקופה ונושאים ברמה את "פולניותם"... לזכור כי 20,000 פולנים תופשים את מקומם של 20,000 יהודים הנמקים בצערם..."].

כך למשל היא מבטאת את דעתה אודות הספר הלבן: "מלחמה ב"ספר הלבן"... נותרנו במצב של כלואים בגטו פלשתינאי. עצם הכרזת הספר הלבן עצמה הריהו מעשה מחפיר ומביש הריהו בגידה והפרת הבטחתה של הצהרת בלפור לתמוך בבית יהודי לאומי בארץ ישראל...עלינו לפקוח את עינינו ולראות כי מעוט יהודי בארץ לא נוכל להיות. כי לאחר שנות 1933-46, שנות השמד ליהדות ארופה, תבוא גם שעתם של יהודי אנגליה, אמריקה, ורוסיה, כי לא נשלה את עצמנו כי מקרה הוא ותו לא. זוהי עובדה חותכת המוכיחה כי כל עוד עם ישראל לא ישב על אדמתו יושמד ויכחד מעל פני האדמה...הסכין תגיע לבסוף גם לצוארנו. כי חרב זו על צוארנו היא מונחת!!!"

ישנם קטעים המתייחסים לשואה ולמצבם של ילדי שארית הפליטה בהגיעם ארצה: "הנה עומדת לפני חיה'לה, ילדה כבת שלש עשרה וחצי. נמוכת קומה רחבת כתפיים וגוף ובטן נפוחה כאשה בחדש הששי להריון. שלש שנים כלתה ביערות השלג ואכלה עשבים ועלים. ועתה הגיעה ארצה. דרוש זמן רב עד אשר תחזור לאיתנה. פניה מבוגרים למדי ומעידים על התלאות הרבות אשר מצאוה... הנה אחד אשר ראה את בני משפחתו נשחטים לעיניו והספיק בעוד מועד להמלט דרך החלון אודות לדמיונו הרב לילד "ארי" והגיע ארצה...". ועוד.

בין יתר תיאורי חוויות אישיות מופיע תיאור מעניין במסגרת טיול שנערך במצדה: "מצדה! זאת היתה גולת הכותרת בטיול! אך התקרבנו מיד אפפה אותנו חרדת קודש ויראת כבוד בפני "גבורת האחרונים על החומה" מיד הרגשנו את עצמנו במעמד הגיבורים הלוחמים על כבודם מלפני אלפיים שנה. אנו ממשיכי השלשלת טבעות נוספות בשלשלת הגבורה... המצדה יכולים אנו לראות את הסמל למלחמת חירות יהודית אמיתית. סמל לעצמאות החיים... וכך זרעו חזון של עתיד יהודי חפשי עצמאי עובד ונלחם על קיומו... יבוא יום ונסיר את קללת הדורות הרובצת על המדבר!". וכן תיאורים של חגיגות חג האחד במאי: "אתמול חגגנו את האחד במאי מעמד הפועלים הפגין את כחו. הכחול והאדום כבשו את חוצות העיר מרהיבת עין ...דגלים אדומים וכחולי-לבן התנוססו מאליהן, שירה נשמעה ברחובות העיר, שירה חפשית, גאוה."

כמו"כ אפשר למצוא ביומנה קטעים ביקורתיים כלפי הנהגת היישוב בארץ על יחסם המתעלם כלפי העולים שעלו ארצה: "אניה בת 5000 ילדים מחנה מחוץ לשערי הארץ ואינה יכולה להכנס... במחנה בעתלית חלו 500 ילד בסקרלטינה האם ידע על כך משהו בישוב? האם בא משהו לתבוע עזרה וטפול בחללים? תטענו כי לא ידעתם, לא ספרו לכם! האם התענינתם? הידעתם על משפחות הפליטים המתגוררות במקלטים הצבוריים? לא רציתם לדעת! דבקה בכם שאננות הישוב והתכחשותו!... ועתה בזמן שעלינו לעשות את כל מאמצינו כדי להציל את שארית הפליטה נשתתקו כל צנורות ההצלה... האם פסה כל זיקת רחמים וקרבה אל אלה האחים בני הגולה החרבה... האם נאלצם במו ידינו לשאוף לחזור אל ארצות הגלות בם יחפשו מקלט שוא החסר ברירה?". ועוד.

בתום שלש שנות כתיבה נתנה שלוה את היומן לחברה בשם נאוה. בעמוד השער נכתב: "לנאוה! ירושה משלוה לאחר שנמאסה עליה הכתיבה. תהני ממנו אבל רק לבדך. שמעת?!". בסוף המחברת נכתב המחזה "פאוסט" מאת גטה, בכתב ידה.

84 דף כתובים משני צדיהם. 21 ס"מ. כתב רהוט וקרי היטב.

מצב טוב.

קטגוריה
ארץ ישראל וציונות