מכתב חתום מאת פרופ' אלברט איינשטיין לפרופסור דויד בוהם, פרינסטון, ניו ג'רסי, 1954.

מפרט: [1] עמ', נייר רשמי. 21x28 ס"מ. המכתב הוקלד במכונת כתיבה, מילה אחת הגיה איינשטיין בכתב ידו וחתם בסופו. כתובתו של איינשטיין מוטבעת בראש הדף.

תוכן: איינשטיין מציין ששמע בסיפוק על ההתפתחויות בעניינו של בוהם והציע לעזור בכל מה שיכול לסייע בעניין. עוד הוא כותב שהוא שמח שבוהם שקוע בחיפוש אחר תיאור אובייקטיבי של תופעות, ושהוא הסיק שהעניין הרבה יותר מורכב ממה שחשב עד כה. הוא מציין שאסור להיות מדוכדך מעוצמתה של בעיה: "אם האל יצר את העולם, עיקר דאגתו בוודאי לא היתה לעשות את הבנתנו אותה קלה עבורנו. אני חש זאת בחוזקה כבר חמישים שנה".

"If God has created the world his primary worry was certainly not to make its understanding easy for us. I feel it strongly since fifty years".

מצב: טוב. קמטים וכתמי זמן.

מכתב חתום מאת פרופ' אלברט איינשטיין לפרופסור דויד בוהם, פרינסטון, ניו ג'רסי, 1953.

מפרט: [1] עמ', נייר. 21x27 ס"מ. המכתב הוקלד במכונת כתיבה ונחתם בידי פרופ' איינשטיין. כתובתו של איינשטין מוטבע בראש הדף.

רקע: איינשטין כותב שהערתו של מר Niemeyer היא אופיינית למצבה הנוכחי של מדינה זו (ארה"ב), וכי זה מזכיר לו את גרמניה בתקופת הקיסר הגרמני ווילהאם השני.
בנוסף הוא מציין שפרסם לאחרונה את הערות ביחס לשאלת פרשנות התיאוריה בקובץ לכבוד שנת הששים של דה ברויי שיצא לאור בפריז, ובמספר דפים בכרך בורן, שהעתק מהם שלח לפני שבוע לבוהם.

מצב: טוב. מעט כתמי זמן.

* העתק מכתב מאת פרופ' אלברט איינשטיין לפרופ' מקס בורן, פרינסטון, ניו ג'רסי, 7 ספטמבר, 1944.

מפרט: [2] עמ', נייר. 20x25 ס"מ. המכתב הוקלד במכונת כתיבה, לא חתום. ישנם מספר תיקונים כנראה בכתב ידו על גבי המכתב.

תוכן: במכתבו כותב איינשטיין לבורן על חוויותיהם לפני 25 שנה, כשנסעו בחשמלית לרייכסטאג, משוכנעים ביכולתם לעזור ביעילות להפוך את המחוקקים הגרמנים לדמוקרטים. כשהוא נזכר בזה הוא יכול רק לצחוק על הנאיביות שלו אז. שניהם לא הבחינו אז, עד שמה שיושב בעמוד השדרה הוא כבד יותר ממה שיושב במוח הגדול. תובנה זו יש לשמר, על מנת למנוע את הישנות הטרגדיות שהתרחשו בעבר. אין זה מפתיע לגלות שהמדענים (ברובם) אינם יוצאים מן הכלל בזה. והיוצאים מהכלל לא פועלים מכח יכולתם האינטלקטואלית המיוחדת, אלא מהכח ההומני שלהם, כדוגמת [מקס פון] לאואה [שהתנגד למדיניות הנאצית בגלוי]. איינשטיין מציין שהיה זה מעניין לצפות בשלב התנתקותו מההשפעה המונית הרווחת, לאור תחושת הצדק המפותח שלו. אנשי הרפואה לא נחלו הצלחה רבה במימוש ה"קוד האתי", והסיכוי להתנהגות אתית היתה קטנה עוד יותר בחוג המדענים, בשל דפוסי המחשבות המכניות והייחודית שלהם.
ההבנות לגבי מה נכון ומה לא נכון לעשות, מתפתחות ומתות, כמו עץ, בלא השפעה רבה לסוג הדישון הניתן לו. כל מה שהפרט יכול לעשות הוא להוות דוגמה אישית זכה ולהיות אמיץ דיו בכדי לסנגר ברצינות על הרשעותיו האתיות בחברת הציניקנים. איינשטייין מעיד שכך ניסה לפעול בעצמו במשך תקופה ארוכה (וזכה בדרגות שונות של הצלחה).
הוא לא מתרגש יתר על המידה מהתחושה שהעלה בורן שהוא זקן מידי, הוא מכיר תחושות אלו. הוא מציין שניתן בבטחה להשאיר לטבע להפוך אותנו בהדרגה לעפר, אלא אם כן היא תעדיף תהליך מהיר יותר. איינשטיין מביע את בטחונו שלא ניתן להשמיד את "הפיזיקה היהודית".
בסיום מכתבו כותב איינשטיין ששניהם נעו לעמדות קוטביות מבחינת צפיותיהם המדעיות. בעוד בורן מאמין באל הזורק קוביות, והוא עצמו מאמין בסדר מוחלט בעולם של קיום האובייקטיבי, אותו איינשטיין מנסה לתפוס בדרך ספקולטיבית פרועה. ההצלחה ההתחלתית האדירה של תיאורית הקוונטים לא מסוגלת לשכנע אותו ביסודות המשחק בקוביות.

רקע: פרופ' מקס בורן (1882-1970) פיזיקאי שנולד בגרמניה למשפחה יהודית, קיבל תואר ד"ר מאוניברסיטת גטינגן. לימד באוניברסיטאות ברלין ופרנקפורט, במכון החדש לפיזיקה תאורטית בגטינגן, לאחר עליית הנאצים לשלטון, היגר לאנגליה ולימד באוניברסיטאות קיימבריג' ואדינבורו. בשנת 1953 חזר גרמניה, וכעבור שנה זכה בפרס נובל לפיזיקה.

* מכתב מאת פרופ' אלברט איינשטיין לפרופ' דויד בוהם, פרינסטון, ניו ג'רסי, 28 אוקטובר, 1954.

מפרט: [1] עמ', נייר רשמי. 21x27 ס"מ. המכתב הוקלד במכונת כתיבה ונחתם בידי פרופ' איינשטיין. החתימה נרטבה ונמרחה.

תוכן: איינשטיין מבטה את התנגדותו להדפסה חוזרת של כתביו המדעיים, שערכם פג עם ההתקדמות הרבה במדע:

"You know very well that even those publications which had value at the time of their appearance have lost to later progress of science their actual interest".

הוא מרוצה מבריאותו של בוהם ומהצלחותיו במחקר.
הוא מציין שבשנים אחרונות נערכו ניסיונות להשלים את תיאורית הקוונטים, אך נראה לו שהם עדיין רחוקים מפתרון משביע רצון. הוא עצמו ניסה לפתור את העניין ע"י יצירת גרסה מוכללת לגרביטציה. אך הוא נאלץ להודות שטרם מצא הסבר לאופי האטומי של עולם הטבע, ואין לו עדיין מושג כל שהוא לגבי התפיסות היסודיות הנדרשות לתיאוריה זו.

"I have not the slightest idea what kind of elementary concepts could be used in such a theory".

* מכתב מאת פרופ' אלברט איינשטיין לפרופ' דויד בוהם, פרינסטון, ניו ג'רסי, 24 נובמבר, 1954.

מפרט: [1] עמ', נייר רשמי. 21x27 ס"מ. המכתב הוקלד במכונת כתיבה ונחתם בידי פרופ' איינשטיין. החתימה נרטבה ונמרחה.

תוכן: פרופ' איינשטיין מתנגד אינסטינקטיבית לגישתם של בוהם ושל רבים מהפיזיקאים בדורו, ועל אף שהם הצליחו לתמוך את התיאוריה שלהם בסדרת ניסויים מרשימה, הוא לא מאמין בחוקי מיקרו וחוקי מאקרו, אלא בחוקים בעלי מבנה בעלות תוקף כללי קפדני. הוא יוצא מהנחת יסוד שהחוקים הם פשוטים ברמה הלוגית (Logical simplicity), ומציין שהסתמכות על קיומה לוגיקה פשוטה היא הקו-המנחה הטוב ביותר במחקר. די יהיה להתחיל לבחון את העניין במספר קטן של ניסויים לבדוק האם הטבע מאורגן בהתאם לאותה הנחת יסוד. אם הטבע איננו מאורגן כך, אזי ישנה רק תקווה מזערית להשגת תובנות מעמיקות יותר.
איינשטיין מציג את בעייתיות הקו המנחה של הלוגיקה הפשוטה, בעיקר כשהחוקר מתבסס על תפיסות יסוד שגויות. והוא מודע למגבלות השיטות המתמטיות הקיימות בתקופתו, המשפיעות על יכולתו להסיק מסקנות מתוך הניסויים המדעיים.
מטרת דבריו איננה לשכנע את בוהם, אלא לפרוס לפניו את הדרך בא הוא, איינשטיין, פיתח את גישתו המדעית, ומציין שללא נקודת המבט של הפשטות המקומית לא ניתן היה להגיע למשוואות הגרביטציוניות.

מצב: טוב. כתמי דיו מרוח.

מכתב חתום מאת פרופ' וולפגנג פאולי לפרופ' דויד בוהם, המכון הטכנולוגי של ציריך, 1951.

מפרט: [1] דף, נייר רשמי. 21x29 ס"מ. המכתב הוקלד משני צדי הדף במכונת כתיבה ונחתם בידי פרופ' פאולי עם תוספות בכתיבת ידו.

תוכן: המכתב הוא מענה למכתבו של פרופ' בוהם ומתייחס לסוגיות בתחום התיאוריות הפיזיקליות שלו בענייני מכניקת הגל, האנרגיה הפוטנציאלית הקוונטית, משמעות הלינאריות של המשוואות עבור פונקצית שרדינגר ועוד.

רקע: וולפגנג ארנסט פאולי (1900-1958), פיזיקאי אוסטרי זוכה פרס נובל. לאחר קבלת תואר דוקטור מאוניברסיטת מינכן, עבד במחקר באוניברסיטת גטינגן ובמכון לפיזיקה בקופנהגן, והיה מרצה באוניברסיטת המבורג. בשנת 1940 היגר לארה"ב, וכיהן כפרופסור לפיזיקה תאורטית באוניברסיטת פרינסטון. בשנת 1945 הוענק לו פרס נובל בשל עקרון האיסור הנקרא על שמו, אשר קבעה שלא ייתכן ששני אלקטרונים יהיו באותו מצב קוואנטי. על אף שלא פרסם מאמרים רבים, ועל אף שרבים ממסקנותיו לא פורסמו מעולם, הוא תרם רבות לחקר מכניקת הקוונטים ושיתף את התובנות שלו במכתביו לעמיתים שלו, כפי שעשה במכתב שלפנינו.

מצב: טוב. סמני קיפול וקרעים זעירים בקיפולים ללא פגיעה בטקסט. מעט כתמים.

רקע: המרד הגדול (66-70 לסה"נ) היה הראשון מבין שלוש מרידות גדולות שמרדו היהודים כנגד האמפריה הרומית. בין הגורמים לו - אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים ולא-יהודים, ייאוש ממותו של מלך יהודה אגריפס הראשון, וכן מתחים פנימיים בין הצדוקים לפרושים. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאם של הקרבות היו עם כיבוש העיר וחורבן בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, נמשך כשלוש שנים נוספות.
המרד נכשל, ומנהיגיו נהרגו או נשבו. מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות.
עם פרוץ המרד היהודי נגד הרומאים, הפסיקו להטביע בירושלים את שקל הכסף הצורי והחלו להטביע מטבע עצמאי, הדומה בתכונותיו לשקל הצורי, ובכך קראו תגר כנגד רומא (שכן טביעת מטבעות סימלה ריבונות ועצמאות). בדרך של הטבעת מטבעות עצמאיים גם הפיצו סיסמאות מלחמה ומסרים לציבור היהודי. הסיסמאות הביעו את כמיהת העם לניצחון (למשל בכתובת 'חרות ציון'), אמונה בניצחון בעזרת האל ('לגאולת ציון') ואזכור ירושלים ('ירושלים הקדושה'). הסמלים המופיעים במטבעות מציגים את שפע תנובת ארץ ישראל (ענף רימונים, עלה גפן, עץ תמר) וכלים המזוהים ככלי המקדש (גביע העומר, כלי ניסוך היין).
למרות שהכתב בזמנם היה כתב אשורי, הכתב על גבי המטבעות הוא כתב עברי קדום - כדרך להתקשר למקורות מימי בית ראשון ומלכות דוד.

השנה השניה והשנה השלישית למרד (67-68), היתה תקופת השיא בכוחם של המורדים ובפעילותם בירושלים ובמקדש, אולם השימוש בשקלים אלו היה לתקופה קצרה בלבד, שכן עם כישלון המרד וחורבן ירושלים ובית המקדש פסק השימוש במטבעות אלו, ורבים מהם היוו חומר גלם ליצירת מטבעות חדשים.

כ 60 שנה מאוחר יותר פרץ מרד בר כוכבא (132-135 לסה"נ) ובמהלכו נטבעו מטבעות בעלי סמלים וכתובות דומים לעיטורים המופיעים במטבעות המרד הגדול. תוצאות המרד היו טרגיות, ובעקבותיו הוחלף כינויו של בר כוכבא לבר כוזיבא, ביטוי ייאוש ואכזבה. סלעים ממרד בר כוכבא נטבעו בעיקר על גבי מטבעות מסוריה מתקופת שלטונו של טריאנוס קיסר.

בשנים האחרונות איסוף מטבעות מתקופת המרידות הפך לפופולרי יותר ויותר ולו רק בשל הרגש הסנטימנטלי העמוק בין היהודים לעברם המפואר בארץ ישראל. בשל עובדה זו מחיר מטבעות מעין אלו הולך ומאמיר והופך אותם מלבד ערכם האספני, לאפיק השקעה משתלם.

המטבעות נמכרים תחת רשיון למסחר בעתיקות מס' 318 ומצורף לכל מטבע אישור מקוריות.

תאור: 14.17 גרם, 21 מ"מ, ציר 12. במארז של חברת NGC, שדרגה את המטבע בדרגה AU.

פנים: גביע ועל שפתו אחד עשר נקודות ומסביבו הכתובת 'שקל ישראל'. מעל הגביע מופיע התאריך 'שג' (- קיצור של שנה ג = שנה שלישית למרד). גב: ענף הנושא שלושה רימונים מסוגננים ומסביבו הכתובת 'ירושלים הקדושה'. כל הכיתוב הוא בכתב עברי קדום.