מכירה 117
חב"ד, חפצי צדיקים וקמיעות, ספרי קבלה וחסידות, דפוסי סלאוויטא וזיטומיר, כתבי יד ומכתבי רבנים
זמני התצוגה:
יום רביעי 11.9
יום ראשון 15.9
בין השעות 19:00 - 12:00
יום שני 16.9 יום המכירה בין השעות 12:00-14:00
- (-) Remove כתבי יד ומכתבים מאדמו"רים filter כתבי יד ומכתבים מאדמו"רים
- (-) Remove כתבי יד ומכתבים מאדמו"רים filter כתבי יד ומכתבים מאדמו"רים
מכתב ארוך, חשוב ומרגש. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי משה יהושע הגר מוויזניץ, אל רבי יעקב דוד ויז'ניצר מנהל מוסדות ויזניץ' במשך שנים רבות.
המכתב עוסק בין היתר בהתפתחותו ושגשוגו של שיכון וויז'ניץ בבני ברק ובמצב מוסדות החסידות. הרבי מתבטא ברגש רב: "כי זה הוא חיות נפשי לשמוע בשורות טובות ופעולות טובות בכל השטחים הטובים שלנו הן בחינוך, בלימוד התורה... בתפלה בהתלהבות... בצדקה וחסד...". הרבי גם רומז במכתבו אודות תכנית מסוימת בעניין העיר ערד: "ונדבר ביחד אודות פרטים שא"א להעלותם על הכתב".
האדמו"ר בעל ישועות משה מויז'ניץ (תרע"ו-תשע"ב) נשיא מועצת גדולי התורה, גאון מופלא בכל מכמני התורה נגלה ונסתר, בעל מאור פנים והדרת פנים, שריד לאדמור"י הדור הקודם. נהג נשיאותו ברמה למעלה מארבעים שנה מעת עלותו על כס אביו האדמו"ר בעל "אמרי חיים".
[1] נייר מכתבים רשמי 21X27. כולו בכתיבת ובחתימת ידו של האדמו"ר מוויז'ניץ; מצב טוב מאוד. סימני קיפול. נקבי תיוק.
מכתב ארוך, קדום ומעניין מאת האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי. המכתב עוסק בדברי תורה, עניינים משפחתיים ובעיסוקו העיקרי של הרבי: לימוד תלמידים [ערלוי, הונגריה. תש"י 1950?].
המכתב נשלח לקרוב משפחתו של הרבי, רבי שלמה סופר. לצד דברי תורה ופלפולי הלכה, יש בו ידיעות מעניינות על תלמידיו של רבי יוחנן סופר, על ספריו שהוציא לאור ועניינים משפחתיים. בין הדברים כותב האדמו"ר: "הנני מודה לו מאד על שהזכיר אותי אצל הה"ק מבעלז שליט"א". כידוע, שנים אחדות לאחר מכן, כאשר הרבי כבר גר בירושלים, הוא התקרב מאד אל האדמו"ר רבי אהרן מבעלזא. בעקבות כך אף אימצו בחסידות ערלוי חלק ממנהגי חסידות בעלזא.
האדמו"ר רבי יוחנן סופר [תרפ"ג - תשע"ו 1923-2016], אב"ד וראש ישיבת 'אהל שמעון מערלוי', שריד לשושלת רבני משפחת סופר המעטירה - דור חמישי לחתם סופר. אוד מוצל מאש משואת יהדות הונגריה. היה מראשי 'מועצת גדולי התורה' של 'אגודת ישראל'. עסק בתורה כל ימיו, בעמל ובמסירות נפש. חיבר ספרי חידושי תורה ופסקי הלכות, ונחשב כאחד מגדולי הרבנים בארץ ישראל. מלבד זאת, עסק רבות בההדרת ספרי אבותיו וזקניו הגאונים וספרי גדולי גאוני הונגריה. לאחר השואה, כיהן כרב ומורה הוראה בעיר בודפשט. עם עלותו ארצה הקים את ישיבת ערלוי ואת קהילת חסידות ערלוי, הנחשבת בין הקהילות החסידיות החשובות שנוסדו בארץ ישראל לאחר השואה.
[1] דף נייר כתוב משני צדיו, 21X29 ס"מ. כתב יד צפוף, כולו בכתב יד קדשו ובחתימת ידו; מצב טוב. סימני קיפול כתמי זמן.
מכתב בכתב יד קדשו וחתימתו של רבי ישראל בער אודסר 'בעל הפתק' אל רבי שמואל הורוויץ מגדולי וחשובי משפיעי ברסלב. טבריה, ערש"ק ראה (סמוך לראש השנה). חתום: "ישראל דב ברסלבר".
במכתבו מבשר הרב אודסר על הולדת בנו, ומזמין את ר' שמואל "ואת כל חברינו" לברית המילה. הרב אודסר מזכיר במכתבו גם את הרב שלמה ווקסלר. כמו כן מזכיר הרב אודסר במכתבו את המניעות הגדולות שיש לו בעניין הנסיעה לאומן, ומדגיש שעיקר המניעה היא כספית. דבר שאקטואלי (לצערנו) גם בימינו, לרבים מחסידי ברסלב.
רבי ישראל דב בער אודסר [תרמ"ו-תשנ"ה], מכונה גם 'בעל הפתק' ו'סבא ישראל'. בילדותו מצא את הספר 'השתפכות הנפש' ללא כריכה והוא לא ידע מי המחבר. הוא התרשם מאוד מהספר, למד בו בקביעות והחל ליישם את הכתוב בו, ובפרט להתבודד. במרוצת הזמן התקבצה סביבו חבורה של חסידים שלמדו אצלו. את המקורבים אליו כינה "חברים" - כפי הניתן לראות גם במכתב שלפנינו - והתרחק מכל הנהגה של רבנות. הרב אודסר ידוע בשל פתק שמצא בשנת תרפ"ב בין דפי ספר וכלל את הססמה "נ נח נחמ נחמן מאומן". הוא האמין שהפתק נכתב אליו בידי רבי נחמן, שנפטר כמאה ועשר שנים קודם לכן, והגיע אליו באורח פלאי. סיפורו זה הביא להתקבצות חסידים נוספים סביבו וליצירת קבוצה אשר חבריה מכונים "נ-נחים". תלמידים אלה החלו להפיץ את הסיסמה ואת סיפור הפתק.
קורות חייו הסוערים ודרכו בקודש של הנמען, רבי שמואל הורוויץ, מופיעים בספרו 'ימי שמואל'.
[1] דף נייר 20 ס"מ, כולו בכתב ידו ובחתימתו; מצב טוב. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים, ללא חיסרון. מעט מריחות דיו.
[1] דף נייר 10 ס"מ; מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים ללא חיסרון,בקיפולים.
* מכתב היסטורי חשוב, בחתימת יד קדשו של הרה"ק רבי אליעזר הגר בעל ה'דמשק אליעזר מוויז'ניץ. המכתב ממוען אל 'המפעל למען ילדי ישראל' ועוסק בילדים פליטי השואה שעלו אט אט לארץ ישראל והופנו אל הקיבוצים שם העבירו אותם על דתם. הרבי כותב בדם ליבו: "לבי יתפלץ על גורל... ילדי הפליטים... וביחוד ילדי רומניה שבאו... ונמסרו... לחנוך ללא תורה ויהדות, אוי מה הי' לנו". תל אביב, תש"ד [1944].
[1] דף נייר 20 ס"מ. מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת יד האדמו"ר. מצב טוב מאוד.
* מסמך נדיר [7 שורות], כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של בעל ה'דמשק אליעזר'. המכתב נכתב בחיי אביו בעל ה'אהבת ישראל' וכתוב מעברה השני של קבלה רשמית של ישיבת 'בית ישראל', שבראשה עמד. במכתב מתחייב הרבי בכתב יד קדשו כי לאחר מאה ועשרים ילמדו משניות לעילוי נשמת התורמת וישמרו את ימי היאר-צייט באמירת קדיש לעילוי נשמתה. וויז'ניץ, תרפ"ט [1929].
[1] דף ניר 10 ס"מ. מצדו האחד קבלה מודפסת בתוספת כתב-יד וחתימה מודפסת של האדמו"ר. ומצדו השני מכתב בכתיבת ובחתימת יד האדמו"ר; מצב טוב. סימני קיפול. כתמי זמן.
האדמו"ר רבי אליעזר הגר בעל ה"דמשק אליעזר" מוויזניץ [תרנ"א-תש"ו], בנו של בעל ה"אהבת ישראל" מוויזניץ וחתנו של רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ. בשנת תרפ"ב נתמנה לאב"ד וויזניץ והקים בה את ישיבת 'בית ישראל' - נשואת המכתב שלפנינו. לאחר פטירת אביו בתרצ"ו (1936) החל לכהן כאדמו"ר. בשנת ת"ש נמלט מוויז'ניץ שנכבשה על ידי הרוסים והתיישב בטעמשוואר. שלח משלוחי מזון למען היהודים שהוגלו לביצות טרנסניסטריה והורעבו שם. לשם כך מכר את כל רכושו, כולל שעון היד שלו. פעל רבות בענייני ציבור והצלת יהודים מהשואה. בשנת תש"ד עלה לארץ ישראל והתגורר בתל אביב והקים מחדש את ישיבת וויזניץ.
מקובל כי גדולי האדמורי"ם משתדכים בינם לבין עצמם. לפנינו ארבע הזמנות לחתונתם של ארבעה מגדולי האדמורי"ם בדורנו שהשתדכו עם נכדיו של בעל ה'אמרי חיים'. על ההזמנות חותם (בדפוס) הסבא בעל ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ.
* הזמנה לנישואי האדמו"ר מבעלז שליט"א עם נכדתו של בעל ה'אמרי חיים', בת בנו בעל ה'ישועות משה' מוויז'ניץ. בני ברק, תשכ"ה [1965].
* הזמנה לנישואי האדמו"ר מסקווירא שליט"א עם נכדתו של בעל ה'אמרי חיים', בת בנו בעל ה'ישועות משה' מוויז'ניץ. בני ברק, תשי"ט [1959].
* הזמנה לנישואי האדמו"ר מסלונים שליט"א עם נכדתם הבכורה של האחים בעל ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ וה'מקור ברוך' מסערט-וויז'ניץ, כאשר שני האחים חותמים - באורח נדיר - על ההזמנה. בני ברק, תשי"ט [1959].
* הזמנה לנישואי האדמו"ר מוויז'ניץ רבי ישראל הגר שליט"א, בנו של בעל ה'ישועות משה' מוויז'ניץ. בני ברק, תשכ"ג [1963].
מצב כללי טוב מאוד.
הרב החסיד רבי משה זאב נכד, מראשי ופארי סגל חבורת חסידי באיאן בצפת, הסתופף בצלם של אדמו"ר הזקן מסאדיגורא ובנו אדמו"ר ה"פחד יצחק" מבאיאן.
רבי משה זאב נולד צפת, לאביו הרב החסיד רבי יחיאל דוב, בשנת תרט"ו, ונקרא על שם זקנו הרב הצדיק רבי משה זאב אוירבאך מחמעלניק. נשא את הרבנית שרה רחל בת הרב החסיד רבי שלום מאיר, בן הרב הצדיק רבי אברהם שלמה, בן הרה"ק רבי ישראל חיים מלודמיר, בנו של המלאך הק' וחתנו של הרה"ק רבי שלמה מקארלין. בצפת, נתחמם רבי משה זאב לאורם של גדולי וזקני החסידים, יחידי סגולה אנשי שם שהסתופפו בצילא דמהימנותא, בצל מרן הסבא קדישא מרוז'ין ובנו רבי אברהם יעקב מסאדיגורא. כבר בהיותו אברך צעיר לימים, התבלט רבי משה זאב כדמות מופת בין סגל חבורת החסידים בצפת.
[1] דף נייר. 14X22 ס"מ. כולו בכתב ידו וחתימתו. מצב טוב. כתמי זמן.
"והנני מברך... בכל הברכות, בבני חיי ומזוני רויחי וסייעתא דשמיא ובכל מילי דמיטב. ונזכה לראות בקרוב בבניין בית מקדשנו ותפארתנו..."
מכתב עמוס ברכות בחתימת יד קדשו של האדמו"ר מטאהש, הרה"ק רבי משולם פייש סג"ל לאווי. קרית טאהש - מונטריאול, א' ניסן תש"מ [1980]. מכתבים מאת האדמו"ר מטאהש הינם נדירים ביותר.
רבי משולם פייש סג"ל לאווי [תרפ"א-תשע"ה], האדמו"ר הרביעי של חסידות טאש. זקן האדמו"רים בדורנו, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד. בשנת תשי"א עקר למונטריאול שבקנדה, עמו הגיעו שמונה-עשרה משפחות מחסידיו. עם השנים התקבצו סביבו חסידים רבים ואוכלוסיית קריית טאהש גדלה במהירות מטאורית, בשנת 1987 היו בה כבר אלף תושבים, ובשנת 1999 דיווח כתב ניוזוויק, ג'ושוע האמר כי בקריה גרים כאלפיים נפש ועוד ששת אלפים איש פזורים בקהילות טאש בעולם: בברוקלין, בלונדון, בישראל ובבלגיה. מצוות הצדקה (בה עוסק המכתב שלפנינו) הייתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, וצדקת פרזונו לא נראתה כמותה אף בדורות קודמים. את כל כספי הפדיונות הרבים חילק לנזקקים, כאשר הגבאים רואים ועיניהם כלות. מסופר על יהודי נגיד ועשיר גדול, שנכנס אל האדמו"ר לקבל ברכה, והשאיר מעטפה עם צ'ק על סכום עתק של רבבות דולרים לפדיון נפש. לאחר שיצא מהאדמו"ר, התעכב מעט ושוחח עם הגבאים. כאשר פנה לעבר רכבו בכדי לשוב לביתו, פנה אליו יהודי שביקש להצטרף לנסיעה והלה הסכים בשמחה. בדרך ראה הנגיד כי הטרמפיסט שעמו פותח מעטפה, זו הייתה המעטפה שהנגיד השאיר לאדמו"ר, וכנראה היהודי האורח, שהיה נזקק, נכנס אחריו לאדמו"ר והאדמו"ר נתן לו את המעטפה כמות שהיא. האדמו"ר מסקווירא אמר עליו: שידוע בשם הבעש"ט, שאת סוד נט"י אין מגלין אלא לחד בדרא, וכשנפטר ה'אור החיים' גילו אותו לבעש"ט. ובדורינו בעל סוד נט"י הוא הטאשער רבי. הרבי נודע בדבקותו הרבה, ידועה האמרה בשמו: אילו היו לי כ"כ הרבה דולרים כמספר הפעמים שאני חושב ביום "וכולה קמיה (כל העולם לפני ה') כלא חשיב" הייתי עשיר גדול, ואחרי כמה רגעים תיקן את עצמו ואמר: אילו היה לי כ"כ הרבה סנטים כמספר הפעמים שאני חושב ביום "וכולה קמיה כלא חשיב", הייתי ג"כ עשיר גדול. מופתים לרוב 'התגלגלו תחת שולחנו' מדי יום ביומו, ורוח הקודש דיברה מתוך פיו. שיחותיו וסיפורים בשמו הודפסו בסדרת ספריו 'עבודת עבודה'.
[1] דף נייר מכתבים רשמי 28 ס"מ. כתב-יד סופר בדיו כחולה, בחתימת יד קדשו ובחותמתו של האדמו"ר מטאהש; מצב בינוני-טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים ללא חיסרון בקיפולים, מודבקים בנייר דבק.
תעודת נישואין של רבי אברהם גולדמן, לימים האדמו"ר מזוועיהל, בחתימת אביו האדמו"ר רבי מרדכי מזוועיהל.
האדמו"ר רבי מרדכי גולדמן [תרס"ו-תשמ"א, 1981-1905] היה בנו של האדמו"ר רבי גדליה משה מזוויעהל, ולאחר פטירתו בשנת תש"י [1950] כיהן כאדמו"ר משך עשרות שנים. לצד היותו תלמיד חכם מופלג, נודע במעשי חסד וכפועל ישועות. דברי תורתו בספרים "יקרא דמלכא". ראה אודותיו: אנציקלופדיה לחסידות, ג, קצג. בנו רבי אברהם התמנה לאדמו"ר לאחר פטירת אביו, בשנת 'תשל"ט עד פטירתו בשנת תש"ע, מדברי תורתו בספרים אור אברהם.
[1] דף נייר. 25X23 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב מאוד.
תעודת אישור נישואין של העדה החרדית, לנישואי הרב החסיד רבי חיים שלום פרוש, מחבר ספרי חסידות רבים, עורך סדרת הספרים 'אש דת' של האדמו"ר מאוזרוב, ומזכיר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. בחתימת יד האדמו"ר רבי יחיאל יהושע רבינוביץ מביאלא.
רבי יחיאל יהושע רבינוביץ' [תרס"א-תשמ"ב 1900-1982], ה'חלקת יהושע', בראשיתו היה מחשובי תלמידיו של רבי אברהם מרדכי אלתר מגור. בהיותו בגיל 22 הגיע לעיר שדליץ ע"מ למלא את מקום אביו בהנהגת חסידות ביאלא, הוא הקים בעיר ישיבה בה למדו מאות בחורים ולמעשה ביסס את החסידות עד לפרוץ השואה. לאחר כניסת הנאצים לשדליץ נמלט האדמו"ר לשטחי פולין, ובהמשך נשלח לסיביר. בהעדר מקוה בסיביר הקפואה נהג לחורר את שכבת הקרח העבה של הנהרות כדי לטבול במי נהר. בשנת תש"ז עלה ארצה והשתקע בת"א, בשנת תש"ט העתיק את מקום מגוריו לירושלים שבה הקים את בית מדרשו.
[1] דף נייר. 25X23 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב מאוד.