Winner's Unlimited - מס' 111
מסמכים היסטורים, ההשכלה ומתנגדיה, איינשטיין, ספרי קודש, כתבי יד ומכתבי רבנים ואדמו"רים
- חיבורים, כתבי יד והגהות - גדולי אשכנז (30) עדכן
- חיבורים וכתבי יד - גדולי המזרח ותימן (25) עדכן
- סיר משה מונטיפיורי (25) עדכן
- מכתבי רבנים אשכנזיים (24) עדכן
- דפוסים קדומים (23) עדכן
- ספרי קודש (20) עדכן
- ספרי חסידות (15) עדכן
- עותקים מיוחסים של אדמו"רים (15) עדכן
- עותקים מיוחסים, חתימות והגהות (15) עדכן
- כתבי יד קבלה (12) עדכן
- מסמכים היסטורים חשובים (10) עדכן
- ספרי תפילה, תהלים ומיניאטורות (10) עדכן
- כרזות, תחריטים וגרפיקה (9) עדכן
- ספרי קבלה (9) עדכן
- ההשכלה ומתנגדיה (8) עדכן
- חב"ד (7) עדכן
- הגדות של פסח (6) עדכן
- פרופ' אלברט איינשטיין (2) עדכן
פריט 1
אני מאשים' – מאמרו המהפכני של אמיל זולא אשר פורסם בעתון L'aurore, צרפת 1898
טקסט עבור כותרת המשנה
.J'accuse ...! Lettre au Président de la République אני מאשים...! מכתב אל נשיא הרפובליקה מאת אמיל זולא. דף השער של העתון"L'Aurore " פריז, 13 בינואר 1898, גליון מס' 87. צרפתית.
מאמרו המקורי של אמיל זולא אשר נתפרסם בעתונו של קלמנסו, להגנת אלפרד דרייפוס – מכתב גלוי אל נשיא צרפת, בו מאשים זולא את ראשי הצבא, את משרד המלחמה ואת בית הדין הצבאי כי הרשיעו ביודעין את דרייפוס בבגידה במולדת, וכי הינו למעשה חף מכל פשע. פרסום המכתב הסנסציוני עורר הדים רבים בצרפת ובאירופה כולה. המאמר שנכתב באומץ רב הוביל לכך שזולא עצמו נתבע לדין בידי השלטונות על הוצאת דיבה, נדון לשנת מאסר, וכתגובה נמלט לאנגליה במטרה להמנע מהעונש שנגזר עליו. זולא שהה בלונדון במשך כשנה, עד שהותר לו לשוב לצרפת.
הסופר והפובליציסט הצרפתי אמיל זולא [1840-1902], היה מתומכיו העיקריים של אלפרד דרייפוס כשזה הואשם ב 1895 בבגידה במולדת ובריגול לטובת גרמניה. בינואר 1898 פרסם את המאמר שלפנינו בו הוא פורט אחת לאחת את העוולות שנעשו כלפי דרייפוס מצד הרשויות בצרפת: 'לו יאבדו כל יצירותי, אם דרייפוס אינו חף מפשע... איני רוצה שארצי תישאר שקועה בתוך שקר ועוול' כתב. פרסום זה הווה מפנה דרמתי בפרשיה שהסעירה את צרפת ואת אירופה כולה, הוא הביא ל'מחאות האינטלקטואלים" שקראו לעריכת משפט חוזר בדרך לזיכויו המוחלט של דרייפוס שהתרחש ביוני 1906 עת הכריז בית המשפט לערעורים כי דרייפוס חף מפשע, דרייפוס הוחזר לצבא הצרפתי והועלה לדרגת מייג'ור והוענק לו אות אביר לגיון הכבוד בטקס פומבי [כתשובת המשקל מצד השלטונות בצרפת על 'טקס ההשפלה' הפומבי אותו עבר כשהואשם]. מאמרו זה של זולא התפרסם מאד בשעתו והיה לאחד המסמכים הנקראים והמוכרים ביותר לכל בן תרבות ברחבי העולם המערבי מהתקופה.
[1] דף 59x41 ס"מ. מצב טוב. שיקום אמנותי של השלמת שוליים עם פגיעה באותיות ראשונות של התיבות בצד שמאל של הדף. מספר שורות הודגשו בידי כותב אלמוני מהתקופה.
Der Statt Franckenfurt erneuwerte Reformation.
תקנות העיר פרנקפורט דמיין, בין התקנות - אסור ליהודים להלוות לנוצרי מתחת לגילאי 25, אלא בהסכמה מיוחדת של הורה או אפוטרופוס, חוב שאדם נוטל אצל יהודים לא מחייב את אשתו אם הוא מת. כמו כן הכללים אוסרים על יהודים להשתמש בנוצרים כאנשי קש לצורך מתן הלוואות בתנאים שאסורים ליהודים.
הגרסה הראשונה של ספר החוקים של פרנקפורט, יצאה בשנת 1509 וכל כמה שנים הוציאו בפרנקפורט גרסה עדכנית, לפנינו הגרסה של שנת 1578, כשהכורך כרך יחד עם הקובץ גם את קבצי החוקים של השנים: 1586 ,1588 ו1593. הספר נכרך לבסוף בשנת 1594 והשנה הוטבעה על הכריכה.
הקבצים מכילים בעיקר חוקים ממוניים, ומבוססים על החוק הרומי.
בסוף הספר נכרכו 14 דפים של תקנות נוספות בכתב יד סופר משנת 1579 עם כותרת באדום.
[4][1][22] [CCLXI ,[17],XVI,[27]. גרמנית. 29 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאד, חיתוך הדפים צבעוני. כריכת קלף עתיקה.
תפילה מודפסת לשלום מלכותו של המלך היראנימוס נאפאלעאן מלך וסטפליה - אחיו של נפוליאון בונפרטה, ראשית המאה ה 19. תפילה נדירה שהודפסה בשנים הבודדות בהם התקיימה וסטפליה כממלכה עצמאית. [קסל - בירת וסטפליה 1808?]
'וכאשר רק אמת דברך נצב בשמים... כן הגדלת והפלאת נוראות בימינו על ידי עבדך אחי מלכנו האדיר והחסיד נאפאלעאן הגדול... כי רק זאת חפצו לקרוא דרור בארץ, ולדכא עושקי עוברי ארחות ימים... כן תוסף חסדך עמו ועם כל ביתו, ועם אחיו המלכים, ועם אדוננו המלך אוהב צדק ומשרים היראנימוס נאפאלעאן והגבירה המלכה קאטארינה...למען יהיה שלום בארץ'.
ז'רום הירונימוס בונפרטה [בצרפתית: Jérôme Bonaparte, 1784-1860] הצעיר מבין אחיו של נפוליאון בונפרטה. בחודש יולי 1807 התמנה על ידי אחיו למשול בממלכת וסטפליה שזה עתה הוקמה. היתה זו מדינה מלאכותית שהורכבה מטריטוריות גרמניות שונות שהיו בשליטה צרפתית. הירונימוס המלך זכה לאהדה רבה בקרב היהודים משום שייחס חשיבות זהה לבני הדתות השונות, ואף הגדיל לעשות כאשר הוציא צו מיוחד ומפורש המשחרר את 15,000 יהודי ממלכתו מכל מגבלה שנבעה מתוקף היותם יהודים.
[1] דף נייר מודפס. 18X21 ס"מ. מצב בינוני-טוב. סימני קיפול, מעט כתמים וקרעים.
מכתב שנכתב על ידי ראשי הקהלה בקהילת סטראפקא בהונגריה. בו הם פונים בשם חברי הקהילה בבקשת עזרה כספית מראשי ועשירי קהילת טריעסט [טריאסט]. כתב סופר עם שתי חותמות שעווה של הקהילה [האחת בגוף המכתב והשנייה במעטפה המצורפת]. סטראפקא יום א', פרשת במדבר. תרל"ו 1876.
המכתב מוען לראשי הקהילה בעיירת טריעסט, בעקבות שרפה שפרצה בעיר סטראפקא וכילתה את כל רכושה ואת רוב בתיה, אי לכך ראו ראשי הקהילה צורך לפנות אל אחיהם מהקהילה הסמוכה בבקשת עזרה:"ע"ד התבערה הגדולה אשר הייתה בעירנו...נשרפו בפתע פתאום במשך שעה אחת ושתים לערך מאתים בתים ויושביהם כמו ארבע מאות דיורים והעם נסו לנפשם לא הצילו מכל הונם ורכושם...ותהי מצוקת העם גדולה עד מאוד כי נשארנו בחוסר כל באין לחם ובאין כסות ואף אין מקום ללון...אי לזאת עינינו נשואות... האצילו נא מטוב נדבת לבבכם הטהור עלינו... דברי אחיכם המצפים לתשובתכם הרמה ומייחלים לתשועת השם מהרה יושבי עיר סטראפקא יע"א". בשולי המכתב חתומים: 'ה"ק צבי הירש פרידמאן ראש הקהל'. ו'ה"ק אברהם אביש וויידמאן הסופר".
[1] דף. דיו על נייר. 28x22 ס"מ. לשון הקודש. מצב טוב מאד. מצורפת המעטפה המקורית בה נשלח המכתב.
אוסף ענק של מסמכים, מכתבים וגלויות בנושא הציונות והעליה של יהודי גרמניה ואוסטריה בשנות ה 30 וה 40 של המאה ה 20. בנוסף התכתבויות ממוסדות יהודיים מהמחצית הראשונה של המאה ה 20, כולל חתימות של מאגנס, רופין ועוד והכל מעזבונו של ד"ר אגון מיכאל צווייג מי שהיה מפעילי ההסתדרות הציונית החשובים באוסטריה.
עיקר הארכיון מכיל גלויות ומכתבים בגדלים שונים בעיקר בשפה הגרמנית. חלקם נכתבו בכתב יד ואחרים נדפסו ונחתמו בכתב יד.
בין המכתבים נציין אחדים: מכתב בגרמנית מאת המנהיג הציוני ארתור רופין לאגון צווייג. חתום ע"י רופין.
מכתבים באנגלית מאת ד"ר יהודה מאגנס (נשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים) אל אגון צווייג. אחד חתום ע"י מאגנס.
מכתבים מאת ד"ר נתן מיכאל גלבר (פעיל ציוני ומחבר הספר Zur Vorgeschichte des Zionismus : Judenstaatsprojekte in den Jahren 1695 - 1845) לאגון צווייג. אחד חתום ע"י גלבר.
מכתב חתום בגרמנית מאת גאורג הרליץ (מייסד הארכיון הציוני המרכזי, היום בירושלים, בזמנו ב 1919 בברלין) לאגון צווייג.
זכרונות של אגון צווייג בכתב ידו בנות 6 עמודים עם הכותרת "פעילות המגבית של קק"ל בשנותיה הראשונות".
בין המוסדות שעימן נערכו ההתכתבויות:
הועד הציוני המרכזי, הקרן הקיימת, ברית הציונים הכלליים, הסוכנות, קבוץ וינאי – גדוד הצעירים, התאחדות עולי גרמניה ועולי אוסטריה, לשכת המסחר אוסטריה ארץ-ישראל, Wirtschaftspolitischer Fachverband fuer Erez Israel, המשרד המרכזי לישוב יהודי גרמניה בארץ-ישראל.
כמאה עמודים עם כתב יד בצורה סטנוגרפית (Stenography).
כולל דו"ח הסטורי מיוחד על קורות אוניית המעפילים "אסתיר".
ד"ר אגון מיכאל צווייג (1877-1949), בן דודו של הסופר סטפן צוויג. נולד באולמוץ באימפריה האוסטרית-הבסבורגית (היום צ'כיה) ונפטר בירושלים. הוא למד משפטים בווינה ופעל שם למשך שנים רבות כעורך דין מצליח. החל את פעילותו הציונית בגיל 19 והיה מפעילי ההסתדרות הציונית החשובים באוסטריה. בשנת תרע"ח (1918) ייסד את המשרד הארצישראלי(palestina-amt) הראשון של הסוכנות מחוץ לפלשתינה. עלה לארץ בתרפ"ב (1922) שימש כעיתונאי והיה מבכירי הקרן הקיימת לישראל.
כללית מצב הארכיון טוב.
תקנות של חברת יראים קיצונים בירושלים, התקנות נכתבו בכ"ה שבט תר"ץ [1930], ועליהן חתמו 36 חברים. התקנות משקפות נאמנות לאופי היישוב הישן במלוא עוזו, לדוגמת: אסור לשלוח ילדים לבתי ספר שמלמדים בהם לשון לאומית, אין רשות לאף אישה ללבוש פאה נוכרית ובמקביל נאמנות לנוהג החסידים, לדוגמת טבילה במקווה וגילוח שערות נשים. בנוסף לכך, ישנה התייחסות רבה לצורת בית הכנסת, כיבודו, אופי התפילה, הבאת הילדים וההשגחה עליהם. תקנות אלו הינם קבועות ואסור לשנות את התקנות, אפילו לא ברוב החברים.
קהילה זו נתייסדה ע"י הרב הצדיק רבי שמואל דייטש שהיה מקורב לרבי דוד בידרמן אדמו"ר מלעלוב-ירושלים. בראותו שהנוער נמשך לתנועות הציוניות, אסף קבוצה של אברכים במטרה לסתום את הסחף, והעמידם כחזית הקנאית נגד המודרנה והחילון, קבוצה זו כונתה 'קהל עדת יראים' – חסידים, והוא כעין 'נטורי קרתא' החסידית [האמת, שמי שהשפיע את הקנאות על ר' עמרם בלוי, היה ר' שמואל דייטש]. לימים הייתה קהילה זו מהחשובים ביותר ביישוב הישן בימים טרופים אלו. בראשית דרכה התמקמה החבורה בבתי-מילנר, וברבות הימים עברו לרחוב מאה שערים מספר 57.
תקנות אלו הינן מהראשונות של חבורה זו.
חותמים: שורה מכובדת של כ-25 יראים ושלימים: בראשם [המקובל] ר' ראובן האזז, ר' יוסף חיים שווארץ, ר' מרדכי יצחק סמט, ר' ישראל אייזנר, ר' יחיאל [ברי"ש] בלוי, ר' חיים משה בנימין גולדשטיין, ואחרון חביב ר' ישראל יצחק רייזמן שבשנת תש"ב התמנה לכהן כדיין בבית דין עדה"ח.
כנראה שתקנות אלו הינה הטיוטה לתקנות שנערכו בצורה מכובדת באופן רשמי בתקופת ניסן תר"צ, אז חתמו עליהן רבי יוסף חיים זוננפלד ובית דינו, ובחודש אייר, בהיות בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש בירושלים, הוסיף גם הוא כמה שורות מלאות הערכה והערצה לחבורה קדושה זו. [צילום מתעודה הרשמית תלוי בבה"כ עדת היראים, כהיום מכונה 'משכנות הרועים'].
[2] דף. דיו על נייר. 22X28 ס"מ. כתיבה אשכנזית.
מצב גרוע. קרעים עם מעט חסרים. כתמי זמן. ניירות דבק לחיזוק. מלבד מילים בודדות כל הכתב קריא.
אוצר בלום ויקר המציאות של כ 200 מסמכים, תעודות, פסקי-דין ומכתבים הקשורים לכולל אוסטרייך בגליל. חלקם מהווים תגליות הסטוריות חשובות שעד כה לא היו ידועות. תר"כ-תרפ"ב [1922-1860].
כשהתלוננו עולי גליציה אשר גרו בערי-הקודש: ירושלים, צפת וטבריה, כי הם נלחצים ע"י ממוני כולל רוסיה, יסד רבי חיים מקאסוב בעל 'תורת חיים' יחד עם רבי מרדכי זאב איטינגא בעל 'מגן גבורים' את 'כולל עסטרייך', ושניהם היו נשיאי הכולל. רבי חיים היה נשיא כולל 'רבי מאיר בעל הנס' של יהודי בוקבינה, מרמרוש וחלק ממזרח גליציה, ואילו רבי מרדכי זאב על מערב גליציה, עם פטירתו של ה'תורת חיים' בשנת תרי"ד, התגלעה מחלוקת בין בניו על ירושת אמרכלות ארץ-ישראל. בניו היו רבי יעקב שמשון שירש את כסאו בקאסוב, רבי יוסף אלתר, שעלה ארצה, ורבי מנחם מנדל, בעל ה'צמח צדיק' שהתיישב בוויז'ניץ. אזור נשיאותם היה תחת הניהול של כולל אוסטרייך. ותחת הבנים שכיהנו התפתחו שני 'כוללים', של קאסוב ושל ויזניץ. והחל סכסוך ביניהם על בעלות האזורים, שהרי לרוב ינקו מאותם המקורות. בשנת תרכ"ג, עם פטירת רבי מרדכי זאב, ירש בנו – רבי יצחק אהרן בעל שו"ת מהרי"א הלוי, את הנשיאות.
הממונים מטעם ויז'ניץ היו: ר' משה חר"ג [=חתן ר' גרשון] צייגר, וחתנו ר' טודרוס ברי"ל לעבאך, ר' מנדל מקופישניץ ור 'יונה מטארנופול. שנים אחדות לאחר מכן הגיעו הממונים בין עצמם לידי עימות. גלגל נוסף לסכסוך היה בשנת תרכ"ז כשהגיע לצפת ר' ישכר דב לוסטמן מסוניק, ונתמנה לממונה כולל אוסטריה מטעם לבוב. בינו ר' דב ותומכיו לבין ממוני וויז'ניץ התפתח עימות חריף. גלגל נוסף לכדור-אש הצפתי היה התערבות הקונסול האוסטרי. מאות היהודים יוצאי אוסטריה שהתיישבו בצפת וטבריה, לא יכלו לחסות בקונסוליה בירושלים, וקשה היה להם לזכות בהגנה יעילה ממנו. ולאחר בקשת רבות, שלח הקונסול הכללי בביירות, בשנת תרכ"ח, סוכנות קונסולארית בצפת, והוא התחבר לסיעת ויז'ניץ.
זאת ועוד, בשנים תרל"ה-תרל"ז התלקח סכסוך חריף נוסף בין הנהלת כולל אוסטריה בצפת לבין 'נשיא ארץ-ישראל' בלבוב הגאון רבי יצחק אהרן איטינגא. הסכסוך גרם לפשקיווילים רבים מהכא להתם. ב'אגרת פתוחה' שפורסמה בתרל"ו שפורסמה ע"י שני שליחי א"י שהגיעו ללבוב: ר' אלימלך פרלמן מירושלים ואברהם הלוי קלישר מצפת, בה הם מבקרים בצורה סמויה את ניהולה של רי"א, ומקווים שעם פרישתו ישתפר המצב. כעבור כמה חודשים יצא 'אגרת בקורת' והיא בקורת חריפה ביותר נגד הממונים, והיא מחזקת את ידי רי"א. על פי הידוע, רי"א המשיך לכהן בתפקידו גם בשנים שלאחר-מכן, והסכסוך הסתיים בלא שחלו שינויים ארגוניים והנהגתיים בצפת או בלבוב.
בשנת תרמ"ו נעשה הסכם בין ה'צמח צדיק' לבין רי"א איטינגא [ראה קובץ 'שפתי צדיקים' ה]. בשנת תר"מ נפטר רבי יעקב שמשון מקאסוב, ובנו יחידו רבי משה הגר בעל 'לקט עני', ירש את כסאו וגם תואר נשיא הכולל. שוב החלה שורה של סכסוכים בין המשרדים. ובשנת תרמ"ו הגיעו שני הצדדים לידי הסכם לאיחוד שני הכוללים. בשנת תר"ן שררו אי-סדרים בתוככי כולל ויזניץ, ורבה התלונה לבעל 'אמרי ברוך' אשר אכן הביע דעתו ואזהרתו בענין.
מחלוקת חיצונית הוסיפה אש למדורה, והיא החיכוך עם חסידי סיגוט, שגם הם מאזור מארמרוש, שהזיקה מאוד להתרמות למעות א"י [ראה קטלוג ווינרס, 100, פריט 41 מכתב של ה'אהבת ישראל' משנת תרס"ח]. בשנת תרס"ח פרצה בסיגוט מחלוקת גדולה בין חסידי וויזניץ וסיגט; חסידי וויזניץ בקשו, שרבם, בעל 'אהבת ישראל', ימשיך לשמש 'נשיא כולל מארמרוש' בצפת, ואילו הצד של סיגט ביקש, שרבם רבי חיים צבי טייטלבוים בעל 'עצי חיים' (תרמ"א-תרפ"ו), ישמש נשיא הכולל. לאחר ריב ומדון שנמשכו תקופה קצרה הסכימו שני הצדדים להביא את טענותיהם לפני בית-דין של חמשה: זה בורר לו שנים וזה בורר לו שנים והארבעה בחרו בחמישי, בבעל 'ערוגת הבשם' רבה של חוסט. בית הדין הכריע לחלק את מארמארוש לשניים; בחלק אחד ישמש ה'אהבת ישראל' נשיא ובחלק אחר בעל 'עצי חיים'. פולמוס זה גרם למלחמת אחים בתוככי היהדות האורתודוקסית במדינה. יום-יום פרחו באוויר כתבי-פלסתר; אלה מזכים ואלה מחייבים, ידידים נתרחקו, השנאה בים הקרובים התפשטה, קלקלה את השורה ועיוורה את העיניים, עד שלא ידעו להבחין עוד בין כבוד יחיד וכבוד רבים. שם שמים וכבוד ישראל נתחללו.
מכלול סכסוכים אלו מתרכזים באוסף עשיר זה עשרות רבות של מכתבים, תעודות, קבלות, רשומות, הם פנים-צפתיות והן עדכונים מהכא להתם. רשימת התורמים של הכוללים השונים, חתימות המקבלים, אוצר בלום לחוקרי צפת וטבריה.
תגליות: התערבותם של כל בני רבי ישראל מרוז'ין בסכסוך. אזכורים רבים על עדכונים בדעתו של רבי יצחק אהרן מלבוב. ביטול רישיון ה'אמרי ברוך' לתואר 'נשיא ארץ-ישראל' ע"י השלטון והעברתו לרבי יצחק אהרן מלבוב. מכתב הבהרה של חסידי ה'אמרי ברוך' תיכף אחרי פטירתו, על הדין ודברים מול רבי יצחק אהרן, עם רשימת הנמענים. רשימת אנשי לבוב, אוצר בלום להכרת תורמי העיר. רשימות מקבלי החלוקה, עם חתימותיהם. אוצר בלום להכרת אנשי הגליל. פסקי דין-תורה המקוריים של בתי-הדין בצפת וטבריה, ביניהם חתימות: רבי שמואל הלר מצפת, רבי אברהם הלוי ראב"ד טבריה. פסקי דין של רבי דוד באב"ד בנו של בעל 'מנחת חינוך'. רשימת התורמים מגליל לבוב. רשימת הבתים והחצרות השייכים לכולל ויז'ניץ, בין השאר [ביתו של רבי שמואל יעקב] תעודות הפשרה בין הכוללים. תרכ"ה-תרכ"ו. מכתב מר' אליהו דאוויד אל ר' טודרוס בו הוא מעתיק מכתב ארוך מלא השמצות נגד טודרוס וחותנו. תרנ"ב ארבעה מכתבים מלאי עניין מאת ר' יעקב בן זאב פארקאש שהיה גבאי מעות א"י בחוסט [נמנה בין היושבים ראשונה אצל בעל 'תורת חיים', עם פטירתו הסתופף גם בצל ה'דברי חיים' אשר העיד עליו כי הוא אחד משלושה החסידים שיש לו. הגאון מהר"ם שיק תמה על מה שמכנים אותו כ'חסיד', והלא הוא צדיק גמור]. מכתבים מה'אמרי ברוך' לא"י על רכישת ספרי קבלה. טיוטות מכתבים לבעל 'אהבת ישראל'.
עשרות מכתבים מביתו של ה'אמרי ברוך', שרשמו הגבאים ר' משה ברומיר [שהיה ממונה על משלוחי הצדקה] ור' אפרים מאהלר, וכן עשרות מכתבים אליהם. עשרות מכתבים של ר' מנדל וולצר, גבאי האדמו"ר מאנטניא. עשרות מכתבים מביתו של אדמור"י קאסוב נרשמו ע"י הגבאי ר' משה סאק. עשרות מכתבים לר' משה חר"ג, נאמן הכולל בצפת. עשרות מכתבים מויזניץ אל ר' טודרוס. העתק מכתבו של רי"א איטינגא על בעל 'צמח צדיק' תרמ"ח.
תיאור חי על נישואי ר' שלום [מדמיטש] בן האמרי ברוך עם נכדת בעל 'אהבת שלום', ושבעת ימי המשתה. תרנ"ב. עשרות מכתבים על ר' משה חר"ג וחתנו ר' טודרוס. מכתבים אל הפקוא"מ. מכתבי ר' אלעזר כהנא שפירא מירושלים, ממונה כולל אוסטרייך, אל כולל ויז'ניץ. תעודה נדירה מר' מנחם מנדל מקופישניץ. תרל"א. גלויה מר' ברוך דוד כהנא, מח"ס 'ברכת הארץ', ממקורבי בעל ה'דברי חיים' ובנו ה'דברי יחזקאל' משינאווא, אשר בפקודתו עלה לצפת וייסד שם את קלויז הצנזאי.
מצב כללי טוב.
5 כרכים יפהפיים, כרוכים בכריכת עור, עם דיווחים מפרטים על הוצאות הארגון למען עניי לונדון היהודיים בשנים אלו.
Board of Guardians for the Relief of the Jewish Poor, Annual Report.
בתחילת המחצית השנייה של המאה הי"ט החלו כנסיות ומסיונרים רבים ללטוש את עיניהם לכיוון עניי לונדון, במטרה להביאם לשמד רח"ל. תרמה לכך גם ההגירה הגוברת ממזרח אירופה לבריטניה, שם היו היהודים החדשים חסרי כל. במטרה להילחם בכך, הוקם באיסט אנד של לונדון בשנת תרי"ח [1858] חבר הנאמנים היהודי של לונדון, ששם לעצמו למטרה להביא לשיפור ברווחתם של יהודי לונדון העניים.
לפנינו 5 כרכים של כלל הדיווחים והדו"חות שהארגון הוציא מדי חצי שנה בהתחלה, ולאחר מכן מדי שנה. שנכרכו יחד לרגל חגיגות יובל לארגון בשנת תרס"ח (1908), מחולקים לפי עשורים.
מצב טוב מאוד. כריכות עור שלמות ויפות עם כיתובי זהב על השדרות. מעט שפשופים. חיתוכי הדפים בצבע זהב. 20 ס"מ.
אוסף גדול של חוברות על תולדות ירושלים, ובהם ספורים, מסמכים, תמונות, כיתובי מצבות, חזון ירושלים, תולדות השכונות מחוץ לחומה, שירי ר' יואל משה סלומון ובהם שירי ברכה לרגל ביקורם של הקיסר אוסטריה פראנץ יוסף ושל קיסר גרמניה וילהלם השני, ועוד.
פרסומים מאת פנחס גראייבסקי:
* [23] חוברות "מגנזי ירושלם": כולל תעודות היסטוריות, כתבות עתיקות, מכתבי אנשי שם וכו' לתולדות הישוב היהודי בא"י, דפוסי צוקרמן, סולומון וארץ-ישראל:
חוברות א-ז, [ט - יצאה לאור בשם "בית האוצר], י"ג, ט"ו-י"ז, כ"ה [חוברת היובל], ק"ח-ט, קכ"ב, קכ"ג, קכ"ה-קכ"ז, קכ"ח, וכן את החוברות הבאות:
המעלות לשלמה: ציון לפי-שעה לנשמת הרב הגאון החוקר הירושלמי [...] שלמה אהרן וורטהיימר [...] ליום ה"שלושים" לפטירתו. ירושלים, תרצ"ו. מגנזי ירושלם. דפוס צוקרמן. סיפורי כתל המערבי. מגנזי ירושלם. ירושלים, תרצ"ו. דפוס צוקרמן. על הכריכה: מגדנות משלי-מנות [...] לכבוד יום הפורים הבא עלינו לטובה.
מגנזי ירושלים, א) מצה שמורה לחג-הפסח [...] ב) כוס-ראשון מארבע-כוסות [...] ג) אז רוב נסים הפלאת בלילה. ירושלים, "המצה השמורה" [תרצ"ו].
* [2] חוברות אבני זכרון, ירושלים, תרפ"ח-תרפ"ט, דפוס צוקרמן: אבני זכרון, חלק שני, חוברת א, אבני זכרון: אבני קדש בירושלם, חלק שלישי.
* [9] חוברות " זכרון לחובבים הראשונים": חוברות ה, ח-ט, י [2 עותקים], י"א-ט"ו.
[2] חוברות נוספות: * אליעזר ריבלין, פרק בתולדות ארץ-ישראל: הלכות ארץ-ישראל בשנות ה"א ר"ן-ת'. ירושלים, תרפ"ו. דפוס 'המדפיס'.
* דר. סימון מרכוס, תולדות הרבנים למשפחות ישראל מרודוס. ירושלים, תש"ט. הוצאת ראובן מס.
מצבים שונים, מצב כללי טוב.
ישיבת חכמי לובלין, רשימת המנדבים לטובת הישיבה. חוברת מיוחדת לרגל ההתקדמות בבנית בניין הישיבה. פיעטרקוב, ו טבת תרפ"ח, 30 דצמבר 1927. חוברת לא ידועה בביבליוגרפיה.
חוברת יחודית עם שמות אלפי(!) תורמים לישיבת חכמי לובלין. יצאה לאור לקראת סיום שלד בניין של הישיבה בלובלין.
בעמוד הראשון קריאה ביידיש, ומאחורי העמוד ציור גדול בניין הישיבה הנבנה על ששת הקומות, ומכתב נלהב מרבי יוסף חיים זוננפלד מירושלים. אחר כך פרטי קהילות גדולות באמריקה שבהם ביקר הרב מאיר שפירא עם שמות הנודבים עם הסכום שתרמו. לאחר מכן מוקדש עמוד שלם לתורמים בעיר לובלין. אחר כך רשימה מפורטת של מאות קהילות עם שמות התורמים, כולל הסכומים שנתנו, וכולל שמות הגבאים, גם פירוט לפי מה שנתנו ב'קופסאות' של הישיבה, וכן פירוט תרומות לפי מסכתות, לפי קערות בערב יום כפור ועוד. בין התורמים, אדמו"רים, רבנים, בתי כנסת וארגונים רבים. רשימה של תורמים ל''דף היומי גראשען', ורשימה של תורמים לקרן התורה. בדף האחרון קול קורא ליהודי פולין לתרום את חלקם בבניית הבניין.
חוברת לא ידועה כלל ביבליוגרפיה, ואינה נמצאת בספריות הציבוריות החשובות בעולם.
הקריאה בדף האחרון נדפסה בספר ישיבת חכמי לובלין לרד"א מנדלבאום (חלק א, עמ' רלג) אבל החוברת לא נזכרת כלל בספר.
חוברת בעל חשיבות היסטורית, הכוללת גם שמות של מאות קהילות ושל אלפים רבים של יהודים מפולין.
IX, כה 50 עמ', 30 ס"מ. מצב לא טוב. נייר חומצי ושברירי. קרעים עם מעט חסרון.
נתיבות השלום. חומש בראשית עם תקון סופרים, תרגום אשכנזי, עם באור [בעריכת משה מנדלסון]. ברלין, תקמ"ג 1783. מהדורה ראשונה של החומש עם ה'ביאור'.
לעותק שלפנינו נוסף החיבור 'אור לנתיבה', הקדמה כוללת לכל חמשת הספרים, שכתב משה מנדלסון, בו הוא מתאר את השתלשלות כתיבת החיבור. בעותקים הידועים החיבור הזה נדפס בסוף חומש שמות. עם רשימת החותמים על הספר ובראשם קריסטיאן השביעי מלך דנמארק.
במהדורת החומש של מנדלסון נדפס נוסח החומש ללא תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, כשלצד הפסוקים נדפס 'תרגום אשכנזי' ובו תרגום הפסוקים לגרמנית על פי פשוטו של מקרא באותיות עבריות. את ה'תרגום אשכנזי' חיבור מנדלסון עצמו, ואת ה'ביאור' חיבר במשותף עם חכמים שונים ביניהם: שלמה דובנה, רבי נפתלי הירץ וויזל ואחרים.
ה'ביאור' עורר התנגדות עזה בקרב קהילות היראים ובראשם רבי רפאל הכהן מהמבורג, בעל ה'הפלאה', תלמידו בעל ה'חתם סופר' [אשר אמר 'ובספרי רמ"ד אל תשלחו יד'], וכן גדולי החסידות, ובראשם בעל ה'בני יששכר' בחיבורו 'מעיין גנים'. בדרשה שנשא בעל ה'הפלאה' בעיר פרנקפורט תקף את מנדלסון: 'נבלה נעשתה בישראל בפהרסיא ואין מוחה בידם, וחדשו פירוש על תורתנו הקדושה אשר בדו מלבם דברי שטות והבלים... ובוילנא שרפו אותם לעין כל זכאי חולקיהון קמא מרי מלכא קדישא אשר קנאו קנאת ה' צבקות...'.
בעותק שלפנינו מופיע השער הראשון, ואין שער נוסף ביידיש כפי שנמצא בחלק מהעותקים, אחריו החיבור 'אור לנתיבה' עם שער קצר, ואחריו שער מקוצר : ספר בראשית, וגוף הספר.
[1]: [23]: [1] רצט דף, 20.5 ס"מ. עם אור לנתיבה. מצב טוב. מעט כתמים. כריכה חדשה נאה.
"...לעמוד מנגד המתגודדים פורצי דרך מהרסי הדת...והסכימו כולם פה אחד ולב אחד בקשר אמיץ וחזק ... שיבואו כולם בברית יחד להתאסף באחד לחודש אלול ..."
מכתב הזמנה שנשלח לרבי יהודה אסאד, אודות האסיפה שתתקיים בפאקש באלול תר"ד.
בשנת תר"ד (1844) התקיימה אסיפה גדולה בבראונשוויג בראשות אברהם גייגר, שלימים נודעה כאחת האסיפות הגדולות הראשונות של הרפורמים, באסיפה זו עלו דרישות לתקן תיקונים גדולים בדת ודנו בנושאים כגון נישואים מעורבים (רק לבני דתות מונותאיסטיות), ביטול תפילת מוסף, הציפייה למשיח, ביטול שופר ולולב, ניגון בעוגב בבית הכנסת ועוד. בין ההחלטות שהוחלטו באסיפה הנ"ל היתה ביטול תפילת כל נדרי (ששימשה מרכיב מרכזי בדרישות הרפורמים לתקנות).
כמענה לאסיפה קרא הרב שרגא פייבל הורוביץ שהיה לפנים הרב בפאקש, אולם באותה עת כבר נתמנה לרב בפאפא, לקיום אסיפת נגד לאסיפה בבראונשוויג. נשלחו מכתבים לכ120 רבנים, אולם רובם השיבו שלא יוכלו לבוא משום שקשה עליהם טורח והוצאות הדרך. על כל פנים נתאספו לבסוף כ25 רבנים בפאקש לבסוף ובהם מהר"י אסאד. בסוף הישיבה הם ניסחו הצהרה כנגד הרפורמים. (מזכרת פאקש, 110).
אסיפה זו נחשבת להתכנסות הראשונה של רבנים אורתודוקסים כנגד התנועה הרפורמית.
הגאון רבי יהודה אסאד, תקנ"ד - תרכ"ו (1794-1866), נחשב לפוסק הדור בהונגריה לאחר פטירת החת"ם סופר. שימש כדיין בדונה-סרדהלי, והקים שם ישיבה גדולה שהכילה מאות תלמידים. כמו כן שימש כאב"ד בעיירות ראגנדארף, סרדהלי וסמניץ, והתכתב רבות עם הכתב סופר. בשנת תרכ"ד (1864) הוא השתתף במשלחת רבנית לקיסר פרנץ יוזף שביקשה לבטל את התוכנית להקים בית מדרש לרבנים מטעם המדינה.
[3] עמ', דיו על נייר. 22X17 ס"מ. מצב טוב, כתמים ופגימות בכמה מהאותיות, סימני קיפול.