שיר מרגש מאת משורר לא ידוע, העוסק בדבריו של בן שמת, מנסה לנחם את אמו המתאבלת עליו מרה. עברית ולועזית. המחצית השניה של המאה ה19. כתיבה נאה וכתב נאה.
זמן מה לאחר הכתיבה, הגיע השיר לידיו של סופר נוסף, והוא רשם בתחתית הדף "גם אתה, דובר צחות! מנע קולך מבכי!… לא שחתך המות כי אם הכך על הלחי…". הכותב הנוסף חותם "פירשטענטהאל, ברעסלויא, לא תטר [תר"ם] לפ"ק".
לא נערך ניסיון לגלות את זהות הכותבים.
[1] דף נייר, כתוב מצידו האחד. מודבק על דף נוסף. 26×9 ס"מ.
מצב טוב. סימני קיפול, כתמי זמן.