מקבץ [3] מכתבים חשובים ומעניינים מאת ראב"ד ווארשא הגאון רבי שלמה דוד כהנא שהצליח להימלט בעור שיניו מאירופה הבוערת לארץ ישראל ולחדש את קהילתו וישיבתו. ירושלים, ת"ש-תש"ד [1940-1944].
המכתבים שלפנינו שנכתבו עובר להגעתו של ראב"ד ווארשא כפליט לארץ הקודש, מהווים דוגמא מוחשית לרוח היהודית האיתנה – "כאשר נפלתי קמתי". אין לתאר את כבודו וגדולתו של ראב"ד ווארשא – המטרופולין היהודי הגדול בו חיו ופעלו ענקי העם היהודי, גדולי התורה לצד תעשיינים ואילי הון. וכאן, במכתבים שלפנינו, שנכתבו בחלקם ימים ספורים לאחר הגעתו של הרב ארצה כפליט חסר כל, אירופה עדיין בוערת והרב אינו יודע מה עולה בגולם של משפחתו וקהילתו, אך הוא אינו נופל לדכדוך ולחידלון אלא מגייס כספים ואישורים, משיג תלמידים ומקים ישיבה וקהילה. וכה הוא כותב באחד המכתבים שלפנינו: "אודה לה' על חסדיו המרובים אתי שהוציאני מאפלה לאורה… עוד זכיתי בזה שבית ועד לחכמים שהיה בביתי בוורשא לא נתבטל ב"ה וקיים הוא בביתי בעיר העתיקה בו מתאספים בחורי חמד… וגם אני מרצה לפניהם שיעור".
תוכן המכתבים:
1. בקשה לפתוח סניף של ישיבת עץ חיים בבה"כ החורבה, שהולך ומתרוקן. אב ת"ש.
2. מודיע שהצליח לייסד ישיבה לצעירים 'בית ועד לחכמים: 'לשם שיעורי תורה והרצאות של צעירים, וויכוחים בהלכה ועיון בספרי האחרונים', על שם הגאון האמיתי רשכבה"ג מרן ר' חיים עוזר זצוק"ל'. אגב, הוא מכבד את רימ"ט שיבוא להרצות לפני התלמידים. אלול ת"ש.
3. מודיע על פתיחת מחלקה נוספת בישיבה ע"ש רבי יעקב גזונטייהט, ומבקש לקבל לידיו את מפתח של 'ארגז הספרים' אשר בבה"כ החורבה!
הגאון רבי שלמה דוד כהנא [תרכ"ט-תשי"ד] ראב"ד העיר ווארשא הבירה, ולאחר מכן רבה של העיר העתיקה בירושלים. מגדולי הדור בפולין, תלמיד הגר"ח הלוי מבריסק והנצי"ב מוואלוזין, וגדול הפוסקים בענייני עגונות בשנים הקשות של מלחמת העולם הראשונה ואחריה. בעקבות כך כונה 'אבי העגונות'. בדרך נס ניצל מציפורני הנאצים ועלה לירושלים, בה כיהן כרבה של העיר העתיקה והתגורר בחצר 'אוה"ח הקדוש' בה הקים את ישיבתו מחדש, ואת תפילותיו קיים בבה"כ החורבה.
[3] מכתבים בגדלים שונים, על גבי נייר מכתבים רשמי. שני מכתבים בכתב יד ואחד מוקלד במכונת כתיבה בתוספת ארוכה בכתב יד.
מצב כללי טוב מאוד.