הצהרת רבני ירושלים החרדים, בתי הכנסת והישיבות על התנתקותם מה'וועד הלאומי' החופשי שייצג את הישוב אל מול השלטונות. י"ב סיון תרפ"ד [1924].
נוסח ההצהרה המופיע בראשי העמודים: "אנו מוחים בכל תוקף נגד התקנות של חוקת הקהילות המעמידות את היישוב היהודי כולו תחת אפוטרופסות וועד הלאומי והמכריחות את כל החרדים להיות שותפים עם חופשים מחללי שבת וכופרים בעיקר בסידור עדה ומוסדותיה הדתיים והציבוריים". מתחת לנוסח חתימותיהם וחותמתם של הרבנים.
בין החותמים המפורסמים: ר' יצחק ירוחם דיסקין [בחותמתו]; ר' משה יוסף הופמן [מחשובי ירושלים]; ר' אהרן יוסף ויינגרטן, ר' נפתלי פרוש-גליקמן; ר' זרח ראובן ברוורמן; ר' משה אהרן גולומב; ר' ישראל מרדכי פישביין; ר' יהודה דובער שיין; ר' אפרים סופר [מראשי חסידי קארלין]; ר' בנימין יעקובזון; ר' משה אורנשטיין; ר' ישראל ראבין; ר' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי; ר' זלמן לעווינטאל; ר' משה בלויא.
בנוסף לפן הפוליטי המסמך שלפנינו הוא אוצר בלום לידיעת מוסדות ובתי כנסת שנשתכחו מדפי ההיסטוריה, נוסף לכל מוסדות הציבור: הכוללים המפורסמים, הישיבות המפורסמות, כל הח"ק וגמ"חים וכדומה, ישנה רשימה ארוכה של מוסדות שאינם מוכרים: לדוגמה: בית הכנסת 'בית יהודה' אשר בשכונת 'בית יעקב', בה"כ 'בית ברוך' אשר בשכונת מאה שערים. בתי מדרש: 'דורש ציון'; 'בני ציון לעדת הבכורים; ישיבת ציון של כולל הו"ד; ישיבת אוהל משה; ישיבת ר' דובער מאנישוויץ; ישיבת 'גבעת שאול'. כוללים שכבר אבד זכרם: כולל סלאנים, כולל פרושים-רייסין; כולל קארלין, כולל מארמירוש; בתי מחסה. חברות שכבר נשכחו: חברת רמתים צופים; 'אגודת הקדשה; 'אגודת תפארת ירושלים לייסוד מושבה ע"פ התורה'; חברת 'נוה שאנן'. כל המוסדות חתמו עם חותמם, ולידה חתימת המנהלים וראשי הישיבה:
רקעם של דברים: לאחר מלחמת העולם ה-1 והצהרת בלפור ניסה היישוב היהודי בארץ להקיף גוף שיהווה סמכות ייצוגית מול שלטון המנדט הבריטי. לאחר הכנס הראשון הוחלט על הקמתה של 'אסיפה מכוננת' לתכנון הגופים הנבחרים ודרך בחירתם. האסיפה המכוננת הראשונה התכנסה ביפו, בראשית שנת 1918, בהשתתפות 42 נציגים. האספה בחרה כיו"ר את ד"ר יעקב טהון ודנה בנושאים שונים שעמד אז על הפרק. אחד מהנושאים המרכזיים היה: הקמת מסגרת ארגונית שתכלול את היישוב בארץ. הוחלט על בחירת ועד מייצג, שמטרתו לארגן בחירות ל'אסיפה מייסדת'. לאחר חילופי דעות מהותיים, נקבע תאריך לאסיפה הראשונה בירושלים – ניסן תר"פ. באסיפה זו השתתפו כל רבדי הציבור כולל נציגים מאנשי היישוב הישן. דא עקא, שתיכף לאחר מכן, ביקשה ראשי היישוב להכליל את כל בתי החינוך תחת הגג של 'אסיפת הנבחרים'. נקודה זו גרמה סכסוך מר בין הפלגים, עד שראשי היישוב הישן החליטו לפרוש מהמסגרת. ברם, החלטה זו לא תאמה את תפיסת המנדט. לדעתם, כל היישוב היהודי צריך להיכלל תחת מטריה אחת. לאור מצוקתם, נפגשה, בחורף תרפ"ב, משלחת של היישוב הישן, ובראשה ניצב ר' יוסף חיים זוננפלד, אצל הלורד 'נורטקליף', ושטחו בפניו את עמדתם, והוצע להם, אופציה של 'פרישה'. זאת-אומרת, שאפשרות הפרישה מאושרת אך ורק, כשכל אחד מצהיר באופן גלוי על כך שאינו לו חלק ונחלה ושותפות באסיפות הנבחרים, שמהיום והלאה מכונה 'הוועד הלאומי'.
[6] דפי נייר, כ 35X22 ס"מ.
מצב כללי טוב – טוב מאוד.