"ראיתי ספר זכרונותיי והנהו ברד ואש מתלקחת על הרב שי"ר, ובדאבון לבב קראתי: זו תורה וזו שכרה?…" (מתוך ההקדמה) בשנת תרנ"ה 1895 חגג ר' אייזיק הירש וייס, שהיה מגדולי חוקרי התלמוד המוקדמים, את יום הולדתו ה-80. לכבוד המאורע הוציא ספר בשם "זכרונותיי" שבו הוא מפרט את קורות חייו, ובין השאר מביא בהרחבה את קורות ימי ידידיו, ובהם שי"ר ורנ"ק, ןלאו דווקא מהזווית המחמיאה ביותר. מחבר הספר שלפנינו, נחמיה שמואל ליבוביץ, החליט להוציא ספר תגובה שיגן על זכרו של שי"ר. הספר כתוב בנימה תקיפה למדי, וליבוביץ לא נמנע מלסנוט ביריבו כאשר הוא רואה בכך צורך. הספר יצא בשלוש מהדורות, הראשונה הודפסה בירחון נר המערבי תרנ"ו (1896), השניה, בניוארק תרנ"ז (1897), והשלישית בירושלים תרפ"ט (1929). לפנינו שני עותקים: * המהדורה השניה. 16עמ', 22 ס"מ. * המהדורה השלישית. 31 עמ', 25 ס"מ. שי"ר, ר' שלמה יהודה רפפורט, היה מאנשי תנועת ההשכלה בגליציה, וממייסדי "חכמת ישראל" התנועה שהתחילה את מדעי היהדות. שי"ר היה החתן של בעל ה"קצות החושן". ות"ח ידוע בפני עצמו. נחמיה שמואל ליבוביץ, היה סוחר יהלומים בניו יורק, שלצד עבודתו עסק רבות בחקר היהדות, כתב כ-40 חיבורים, שאת חלקם פרסם ב-100 עותקים בלבד, כמו כן ההדיר ספרים רבים. היה ידוע בלשונו התקיפה. מצב כללי. טוב – טוב מאד.