גדולי החסידות גילו את גודל הקדושה הטמון בחפצי הצדיקים וכלי תשמישם ושבכוחם לפעול ישועות. מספרים בשם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה"ק רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות (דברי בינה, דף מז).
מקור הדברים לחשיבות כלי תשמישו של הצדיק מובא כבר בשם ה'בעל שם טוב' הקדוש, על ידי נכדו בעל דגל מחנה אפרים (בפרשת בא): 'שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו'.
ואף ה'חתם סופר' שאינו נמנה על החסידים כתב בפרשת תולדות: משמע בירושלמי דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו…. גלימתו של המקובל רבי משה אהרן פינטו, ממשיך שושלת משפחת המקובלים המפורסמת – משפחת פינטו. מצורף אישור חתום על ידי בנו רבי אברהם יצחק פינטו. פרזייה [-ג'לביה] מרוקאית צחורה, עשויה בד כותנה, עם רקמת תחרה סביב בית הצוואר. אותה נהג ללבוש המקובל רבי משה אהרן פינטו, בימי הקיץ במשך שנים רבות. אל הגלימה נלווים למעלה מעשרים מסמכים וניירות, חלקם מסמכים רשמיים מישראל וממרוקו שהיו שייכים למקובל רבי משה אהרן פינטו. כל הכבודה נתונה במזוודה עתיקה מעיזבון המקובל. המקובל רבי משה אהרן פינטו [תר"ע-תשמ"ה], נצר לשושלת רבנים מקובלים מגדולי רבני יהדות ממרוקו. בנו של המקובל רבי חיים פינטו ומחותנו של רבי מאיר אבוחצירא, בנו של הבאבא סאלי. כמו רבני משפחת אבוחצירה, היה אף הוא במשך כ 40 שנה סגור ומסוגר בביתו, פרוש מכל הבלי העולם הזה, דבוק בעבודת הבורא ואהבתו ולא יצא אף בעתות סכנה. מרוב סיגופיו ותעניותיו גופו נחלש ובהגיעו לגיל 45 נשרו כל שיניו מפיו. אך הוא סירב שיתקינו לו שיניים תותבות כי לא חפץ ליהנות את בני מעיו ממאכלי העולם הזה. במהלך שנות הסתגרותו חיבר את ספרו 'שנות חיים' אולם כאשר חפץ להדפיסו לא היה ברשותו את הכסף הדרוש לכך. ר' משה אהרן ביקש ממוכר כרטיסי הגרלה שיביא לו מספר כרטיסים, כאשר המוכר הביא את הכרטיסים התקרב ר' משה אהרן עם הכרטיסים בידו אל נר התמיד שדלק בביתו לעילוי נשמת אביו וביקש מבורא עולם כי אם הדברים שכתב בספר ראויים לעלות על מכבש הדפוס שיעשה עמו חסד בזכות אבותיו הקדושים ויזמין לפניו את הכרטיס שיזכה בהגרלה. לאחר ימים אחדים נערכה ההגרלה ואחד מהכרטיסים שהיו בידיו זכה. הרבנית טיפלה בכל הוצאות הדפוס והסכום הכספי בו זכה הספיק להדפסת הספר. לאחר כשלוש שנים בשנת ה'תשכ"א כאשר סיים את חלקו השני של הספר וביקש להדפיסו, שוב לא נמצא ברשותו הסכום הכספי הדרוש לכך, ר' משה אהרן נהג כבפעם הראשונה ונענה בשנית. מסופר כי תקופה מסוימת הייתה הרבנית מוצאת יום יום מטבע באחד מארונות הבית ובזה הייתה מפרנסת את הבית, עד שנתפרסם הדבר ופסק הנס. אך מאותה עת נודע בשערים שמו של רבי משה אהרן, ואנשים רבים למאות ולאלפים הגיעו לשחר לפתחו של הצדיק ולהתברך ממנו. ומאז גם הייתה הרווחה כלכלית. אביהם של הרבנים הגאונים רבי חיים שמעון – הרב הראשי לאשדוד וקרית מלאכי, רבי דוד חנניה מצרפת, ורבי אברהם יצחק. וסבו של המקובל רבי יאשיהו פינטו רבה של קהילת שובה ישראל. (ראה אודותיו בספרים: 'שנות משה – תולדות הצדיק משה אהרן פינטו', ו'שושלת משפחת פינטו'). מצב טוב. פרימה באורך כ-30 ס"מ באחד התפרים.