מכתב הדרכה ארוך, חשוב ונדיר המתפרש על פני שני עמודים גדולים, וכולל כ-30 הגהות, הוספות ותיקונים בעצם כתב יד קדשו של הרבי. י"ב מ"ח [-מר חשון] תשי"ז [1957], ברוקלין, ניו-יורק. המכתב אינו חתום אך בראש המכתב הוסיף הרבי בעצם כתב יד קדשו – באורח נדיר – את שם הנמען.
במכתב שלפנינו ניכרת החשיבות הרבה אותה מייחס הרבי לצעירי אגו"ח. הרבי בהדרכה מפורטת, תוך כדי ירידה לרזולוציות הקטנות ביותר, מדם ליבו ממש, הוא מדגיש להם את החשיבות הרבה של תפקידם המיועד עלי אדמות, ולמה הוא מצפה מהם.
בקטע האחרון של המכתב כותב הרבי דברים מבהילים אודות הקשר בין רבי וחסידיו גם לאחר הסתלקותו לשמי רום וכה כותב הרבי: "… חברי עדת החסידים אשר נשיאינו הק' מוסרים עליהם את נפשם, לא רק בחיים חיותם בעלמא דין, אלא גם לאחרי עלות נשמתם השמימה". כאן מוסיף הרבי משפט נוסף וסתום: "…הגואל ראשון הוא הגואל אחרון משה רעיא מהימנא: לא מת משה". והרבי מסיים: "אשר רועה נאמן קשור עם צאן מרעיתו גם לאחרי הסתלקותו". לפנינו אם כן מסמך מחייב, בו מצהיר הרבי על כך שהקשר עם החסידים יימשך גם לאחר עלות נשמתו השמימה.
כפי שהרבי בעצמו כותב במכתב שלפנינו, המכתב הודפס בשלושה העתקים, העותק המרכזי נשלח אל צעירי אגודת חב"ד בירושלים ושני ההעתקים הנוספים, אחד נשלח אל שאר בשרו של הרבי, הרב סלונים והשני אל הרב שושנקין. לפנינו העותק שנשלח אל הרב סלונים ובו באורח נדיר ביותר מוסיף הרבי את שמו של מקבל המכתב בעצם כתב יד קדשו ""להרע"ז [-להרב עזריאל זעליג] שי' סלונים". חשוב לציין כי כמו בעותק המקורי שנשלח אל צא"ח, גם בעותק שלפנינו הוסיף הרבי את אותן 30 הגהות בכתב יד קדשו!
[2] דף, 28 ס"מ. מודפס במכונת כתיבה על גבי נייר מכתבים רשמי, בתוספת כ-10 מילים, ועוד כ-20 אותיות, הדגשות ותיקונים הכל בכתב יד קדשו של הרבי.
מצב טוב: כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים, ללא חיסרון בטקסט.