סיפורו של הפסנתר מתחיל בראשית המאה ה19, כשיצרן צ'מבלו מהעיר טורינו מאיטליה בשם Sebastiano Marchisio סבסטיאנו מרקיזיו עמל על בניית פסנתר חדש, אגדות רבות נקשרו לחומרי הגלם שבהם השתמש מרקיזיו, כשבין השאר נטען שמקור העץ שממנו עשוי הפסנתר הוא בעצים שהביא חירם לשלמה המלך לצורך בניית בית המקדש הראשון.
סבסטיאנו הספיק להשלים את בניית תיבת התהודה לפני מותו, אך לא את כל הפסנתר, לאחר מותו המשיך בנו אנריקו בבניית הפסנתר, ולאחר מותו של בנו אנריקו, נכדיו לוצ'יאנו ורפאלו, שהיו בעלי מלאכה מוכשרים בעצמם ערכו בו כמה שינויים שכללו הוספת מיתרים, קלידים ופטישים, תוך כדי שהם נשארים עם תיבת התהודה המקורית שבנה סבם. המלאכה הושלמה לבסוף סביב שנת 1825. הפסנתר החדש היה בעל צליל ייחודי, לא דומה לאף כלי נגינה שנבנה עד אז, השילוב בין תיבת התהודה המקורית של סבסטיאנו לשיפורים שהכניסו בו נכדיו יצר פסנתר עם צליל עדין יותר משל הפסנתרים של אותם ימים, בדומה לצ'מבלו, אך עם זאת חזק יותר, כמו הפסנתר.
הפסנתר ניתן במתנה לאחותם, נכדתו של סבסטיאנו, רבקה, שחיה בעיר סיינה. ושם זכה לפרסום רב כשהפסנתר הוצג לעיתים תכופות באירועים חגיגיים בעיר. לקראת שנות ה60 של המאה ה19 הורה המרקיז מסיינה להעניק לפסנתר חזות מפוארת יותר. על המלאכה הופקדו הפסל ניקודמו פרי Nicodemo Ferri שהיה הבן של רבקה ונינו של הבונה המקורי סבסטיאנו, יחד עם בן דודו האדריכל והצייר Carlo Bartolozzi. הם יצרו את המסגרת והכיסוי המפואר והמרשים של הפסנתר, שנשאר בצורתו זו עד היום. בעיצוב כלולים דיוקנאותיהם של מלחינים ידועים, מוצרט, הנדל ועוד. במרכז הם גילפו את נבל דוד, כמו גם אריות, מלאכים ועוד. הפסנתר המחודש נחשב לאחד מכלי הנגינה היפים והמרשימים בעולם. מעבר לכך, העיצוב החדש כלל גם שיפור טכנולוגי, הstaticofone, מסגרת מחוזקת בברזל, מה ששיפר את הצליל, 1867, לאחר השלמת עיצוב הפסנתר, הוא נשלח לפריס לרגל התערוכה העולמית שהתקיימה שם באותה שנה. הפסנתר הוצג בביתן האיטלקי, שם ניגן עליו גם הפסנתרן הנודע קאמי סן-סנס Camille Saint-Saëns.
שנה לאחר מכן, ב1868, העניקה העיר סיינה (לאחר ששכנעו את פרי) את הפסנתר למלך (אז נסיך) אומברטו הראשון לרגל נישואיו למרגריטה נסיכת סבויה, כשבטקס ניגן עליו הפסנתרן הנודע פרנץ ליסט. ליסט ניגן עליו פעמים נוספות בשנים לאחר מכן. ב1878 הוכתר אומברטו למלך איטליה, והפסנתר זכה לכינוי "פסנתר המלך". הפסנתר הועבר לארמון הקווירינאלה, הPalazzo del Quirinale, ושם הוא שהה במשך כ70 שנה, כשהוא משמש את משפחת המלוכה, המלכה מרגריטה אירחה לעיתים קרובות בחדר המוזיקה שבארמון, שם הוצב הפסנתר, ודווח שהפסנתר היה הכלי החביב עליה.
במהלך שנות השמונים של המאה הי"ט, הופיע בפני המלך אומברטו פסנתרן יהודי בשם Mattis Yanowski, פליט מרוסיה הצארית, והפליא בנגינתו, לאחר ההופעה ניגש המלך לינובסקי, החמיא לו על נגינתו, וסיפר לו על הפסנתר המופלא שברשותו, שבצדק מצדיק את כינויו כ"כינור דוד" והזמין אותו לנגן אצלו בארמון. ההזמנה ותיאור הפסנתר הותירו על ינובסקי רושם גדול, אך רציחת המלך אומברטו מנעה ממנו לראות את הפסנתר והוא נשאר כחלום לא ממומש. על ערש דווי ינובסקי חילץ מנכדו, אבנר כרמי, מבוניי ומכווני הפסנתרים הראשונים בא"י, הבטחה ללכת ולראות את הפסנתר האגדי שברומא. כרמי נסע לברלין לראשונה ב1920, במטרה ללמוד מוזיקה וכיוון פסנתרים, בדרכו עבר ברומא וניסה להיכנס לארמון ולראות את הפסנתר ללא הצלחה. הוא ביקר ברומא מספר פעמים נוספות בשנים שלאחר מכן, אך בכל אותם פעמים לא עלה בידו לראות את הפסנתר האגדי, כשבאחת הפעמים אף נעצר על ידי שומריו של המלך, ושוחרר בהתערבות ידידו ארתור שנאבל.
במלחמת העולם התגייס כרמי לצבא הבריטי, ושירת במצרים. באחד הימים גילו חיילים מיחידתו, שחיפשו מוקשים באמצעות גלאי מתכות, פסנתר מכוסה טיח קבור בחול, והביאו אותו איתם. הקצינים ביחידה רצו להיפטר מהפסנתר, אך כרמי שיכנע אותם שישאירו את הפסנתר כאמצעי לבידור החיילים. צחוק הגורל הוא, שכרמי עצמו לא ידע שזהו הפסנתר אותו חיפש שנים רבות. לאחר המלחמה, הפסנתר נמכר במכירה פומבית בעיר עזה, שם קנה אותו סוחר תל אביבי. בשלב הזה התייאש כרמי מחיפושיו אחר הפסנתר האגדי, היות ובביקורו במונזה לאחר הכיבוש הבריטי גילה שהפסנתר נבזז על ידי קצין נאצי בכיר, ככל הנראה רומל בעצמו. בחזרה לתל אביב, כרמי, פגש באותו סוחר שרכש את הפסנתר בעזה וקנה אותו ממנו במחיר נזיד עדשים היות והצפיפות בחנותו של הסוחר היתה בלתי נסבלת.
כרמי החל במלאכת השיקום ולתדהמתו הרבה, לאחר שהשיל מס' פיסות טיח מעל גבי הפסנתר הציצו דמויות מלאכים מגולפים בעץ ובעוד הוא ממשיך במלאכה היכתה בו ההכרה שבסלון ביתו שוכן הפסנתר האגדי אותו חיפש שנים רבות. כרמי הנרגש כתב למלך איטליה שהפסנתר מצוי אצלו, והחל במלאכה המפרכת של שיקום הפסנתר, זה לקח לו שלוש שנים ו90 ליטר אציטון לשחזר את מראהו החיצוני של הפסנתר, לאחר מכן כרמי נסע ביחד עם הפסנתר לארה"ב ושיחזר את הצליל המקורי והמיוחד שלו. הפסנתר כיכב בתקשורת האמריקאית כשניגנו עליו טובי הפסנתרנים של אותם ימים, כגון ארתור רובינשטיין, פנינה זלצמן, צ'רלס רוזן, אלפרד קורטו ועוד. מאמרים רבים וכתבות נרחבות נכתבו אודותיו ואף ניסו להפיק עליו סרט, אך אבנר כרמי נפטר לפני שהרעיון יצא לפועל.
ברבות הימים מכרו ילדיו של כרמי את הפסנתר לאספן פרטי.
פסנתר זקוף, 168 ס"מ רוחב, 126 ס"מ גובה, 67.5 ס"מ עומק.
מצב טוב. 3 סדקים בצדו הימני וחסרות שתי רגלים לאריות. 3 סדקים בצד השמאלי ורגל אריה אחת חסרה. מיתרים 28, 50, 52, 53 ו 61, קרועים. סדק בגשר הימני. נמכר כמו שהוא.
* שימו לב: עמלת פריט זה חייבת במע"מ ללא יוצא מן הכלל.
לתאום פגישה לבחינת הפסנתר יש ליצור קשר עם המשרד.
לפריט זה יש מחיר הגנה.
