גדולי החסידות גילו את גודל הקדושה הטמון בחפצי הצדיקים וכלי תשמישם ושבכוחם לפעול ישועות. מספרים בשם הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע שאמר שבכלי שנתן לו רבו הרה"ק רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע בזו הכלי יש לו כח לעשות נסים ונפלאות (דברי בינה, דף מז).
מקור הדברים לחשיבות כלי תשמישו של הצדיק מובא כבר בשם ה'בעל שם טוב' הקדוש, על ידי נכדו בעל דגל מחנה אפרים (בפרשת בא): 'שכל מה שיש לאדם הן עבדיו ומשרתיו ובהמותיו ואפילו כל הכלים שלו כולם הם ניצוצות שלו השייכים לשורש נשמתו'.
ואף ה'חתם סופר' שאינו נמנה על החסידים כתב בפרשת תולדות: משמע בירושלמי דמלבושיו של אדם נאצלים מקדושתו של הלובש והלובש אותם אחריו יאצל עליו מאותו רוח לטוב ולמוטב, בסוד אשר ילבשם תחתיו מבניו…. הקפוטה של האדמו"ר רבי משולם פייש סג"ל לאווי. אותה לבש במשך שנים רבות תמידים כסדרם, בעת תפילותיו המפורסמות רוויות ההוד אשר ארכו שעות על גבי שעות להעתיר לישועת הכלל והפרט, ובעת עריכת שולחנותיו הטהורים אשר לפני ה'. מצורף אישור חתום מאת המשב"ק הרב חיים יחזקאל גאדענגער. כתונת פסים מוזהבת, המזכירה בדוגמתה את כתונת הפסים הירושלמית, אך זו שלפנינו מלכותית ואצילית יותר, עשויה מבד משובח ובסגנון הקפוטות המזרח אירופאיות בעלות שורת הכפתורים הכפולה. הקפוטה מעוטרת בכתמי יין רבים משיירי כוסות הברכה של האדמו"ר, ו'השיריים', בעבודתו הנוראה בעת עריכת השולחנות. פריט קדושה נדיר של אחד ומיוחד מצדיקי הדורות האחרונים. רבי משולם פייש סג"ל לאווי [תרפ"א-תשע"ה, 1921-2015], האדמו"ר הרביעי של חסידות טאש. זקן האדמו"רים בדורנו, משרידי דור דעה, שמסכת חייו הייתה כולה קדושה, תורה ותפילה, לצד מעשים כבירים של צדקה וחסד. בשנת תשי"א עקר למונטריאול שבקנדה, עמו הגיעו שמונה-עשרה משפחות מחסידיו. עם השנים התקבצו סביבו חסידים רבים ואוכלוסיית קריית טאהש גדלה במהירות מטאורית, בשנת 1987 היו בה כבר אלף תושבים, ובשנת 1999 דיווח כתב ניוזוויק, ג'ושוע האמר כי בקריה גרים כאלפיים נפש ועוד ששת אלפים איש פזורים בקהילות טאש בעולם: בברוקלין, בלונדון, בישראל ובבלגיה. האדמו"ר היה קרוב בהשקפתו לעמדת חסידות סאטמר ולעדה החרדית (ומכאן דוגמת הקפוטה שלפנינו המזכירה את לבושם של בני היישוב הישן בירושלים). עבודתו בעריכת השולחנות הייתה מחזה נורא הוד, בסביבות השעה 12 בלילה נטל ידיים לסעודת שחרית, והייתה זו הסעודה היחידה שאכל במשך היום. נטילת ידים הייתה אורכת משך זמן רב מאוד (האדמו"ר מסקווירא אמר על כך: שידוע בשם הבעש"ט, שאת סוד נט"י אין מגלין אלא לחד בדרא, וכשנפטר ה'אור החיים' גילו אותו לבעש"ט. והפטיר הרבי מסקווירא 'שבדורינו בעל סוד נט"י הוא הטאשער רבי'), בברכת המוציא על הפת היה חוזר שוב ושוב על תיבת 'הארץ', עד כי פניו היו מכחילות. היה מתעסק רבות בעניין חלוקת השיריים, ובעצמו היה מחלק לכל אחד בידו מנה גדושה עם שיריים, ומכאן גם ריבוי הכתמים על הקפוטה שלפנינו. ניכר היה בזה שיש לו כוונות ועניינים טמירים בהנהגות מופלאות אלו. מצוות הצדקה הייתה פרק מיוחד במסכת חייו הקדושה, וצדקת פרזונו לא נראתה כמותה אף בדורות קודמים. את כל כספי הפדיונות הרבים חילק לנזקקים, כאשר הגבאים רואים ועיניהם כלות. מסופר על יהודי נגיד ועשיר גדול, שנכנס אל האדמו"ר לקבל ברכה, והשאיר מעטפה עם צ'ק על סכום עתק של רבבות דולרים לפדיון נפש. לאחר שיצא מהאדמו"ר, התעכב מעט ושוחח עם הגבאים, וכשפנה לעבר רכבו בכדי לשוב לביתו פנה אליו יהודי שביקש להצטרף לנסיעה, והלה הסכים בשמחה. בדרך ראה הנגיד כי הטרמפיסט שעמו פותח מעטפה, זו הייתה המעטפה שהנגיד השאיר אצל האדמו"ר, וכנראה היהודי האורח, שהיה נזקק, נכנס אחריו לאדמו"ר, והאדמו"ר נתן לו את המעטפה כמות שהיא. נודע בדבקותו הרבה, ידועה האמרה בשמו: אילו היו לי כ"כ הרבה דולרים כמספר הפעמים שאני חושב ביום "וכולה קמיה (כל העולם לפני ה') כלא חשיב" הייתי עשיר גדול, ואחרי כמה רגעים תיקן את עצמו ואמר "לא, אילו היה לי כ"כ הרבה סנטים כמספר הפעמים שאני חושב ביום "וכולה קמיה כלא חשיב", הייתי ג"כ עשיר גדול. מופתים לרוב 'התגלגלו תחת שולחנו' מדי יום ביומו, ורוח הקודש דיברה מתוך פיו. שיחותיו וסיפורים בשמו הודפסו בסדרת ספריו 'עבודת עבודה', מצב טוב. פרימה קלה בתפר השרוול. כתמי יין.