מכתב היסטורי נאה וחשוב, העוסק ב- "ועידת פטרבורג" – אחד האירועים המכוננים של היהדות החרדית. המכתב נכתב כולו בכתב יד קדשו ובחתימת ידו של הגאון הנודע רבי יצחק יעקב רבינוביץ אב"ד ור"מ פונוביז' שהיה מהמשתתפים הבולטים בועידה. המכתב נשלח אל נשיא הועידה הברון דוד גינצבורג. [פונוביז'] תמוז תר"ע [1910].
במכתבו מבקש רבי איצל'ה פונוביזע'ר מהברון גינצבורג "יואל להודיעני אם כבר הכניס להמינסטריום את הזורנאל מכל האסיפה הרבנית ואת נוסח הדקלאד [=תזכיר] ששלח כבודו עם זה". בהמשך המכתב מבקש רבי איצל'ה את סיועו של הברון גינצבורג לקהילות שנפגעו מהשריפות הגדולות שהתרחשו בקיץ במחוז קובנה ופונוביז'.
ועידת הרבנים בפטרבורג בשנת תר"ע (ראה תמונה מצורפת מהועידה), מאסיפות הרבנים הידועות והמשפיעות ביותר על חיי היהודים ברוסיה וכל ההחלטות הממשלתיות ברוסיה בנושא הדת היהודית התבססו על דברי הרבנים והצעותיהם כפי שהועלו באספה זו, ובכך הפכה "ועידת פטרבורג" לאחת האספות העיקריות שקבעו את מדיניות ממשלת רוסיה כלפי תושביה היהודים. בועידה נטלו חלק כל רבני הדור ובראשם החפץ חיים, האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש, רבי חיים סולובייצ'יק, בעל אור שמח, רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבי איצל'ה פונוביז'ר – כותב המכתב שלפנינו (בתמונה, יושב רביעי משמאל ליד הגרח"ע גרודז'ינקי), ועוד רבים. נשיא הוועידה היה הברון דוד גינצבורג – נמען המכתב שלפנינו (יושב רביעי מימין בתמונה).
השולח הגאון רבי יצחק יעקב רבינוביץ [תרי"ד-תרע"ט], הידוע גם בכינויו רבי איצ'לה מפוניבז', מגדולי מרביצי התורה בליטא בדורו, ורבים הושפעו מתורתו ודרך לימודו. למד אצל רבי יוסף דב סולוביצ'יק בעל בית הלוי, והיה חברותא של בנו רבי חיים סולובייצ'יק. היה ראש ישיבת כנסת ישראל בסלובדקא, ועקב חילוקי דעות אודות לימוד המוסר עזב. בשנת תרנ"ה התמנה לרבה של פוניבז', והיה לו שם 'קיבוץ' של בחורים למדנים. בעת מלחמת העולם הראשונה נדד וכששב לפוניבז', פרצה שם מגפת טיפוס, והוא שעסק במסירות נפש בטיפול בחולים, נדבק במחלה, ונפטר ביום כ' אדר תרע"ט. מתלמידיו המפורסמים הוא הגאון רבי נפתלי טרופ "הגרנ"ט" שראה בו את רבו המובהק.
הנמען הברון דוד גינצבורג [תרי"ז-תרע"א], שימש כיושב ראש הקהילה היהודית בפטרבורג ופעל רבות למען זכויות היהודים, הוא היה יושב ראש ועידת הרבנים בפטרבורג הנ"ל. נולד לאביו הברון הוראצי גינצבורג, כבן למשפחה יהודית של בנקאים ידועים, אחת המשפחות היהודיות המעטות שנשאו תואר אצולה באימפריה הרוסית. ב-1886 הוציא לאור ספר מחקרים ראשון שלו, אוסף שירי משה אבן עזרא, ספר הענק (ספר התרשיש) ופירוש לתרגום מערבית של השירים מהספר. הספרייה האישית שלו הייתה אחת הספריות הפרטיות הגדולות באירופה, האוסף שלו כלל 14 אלף ספרים, 45 אינקונבולות וכתבי יד נדירים בשפות שמיות שונות (בהם מעל אלפיים כתבי יד עבריים ועוד כאלף כתבי יד בערבית).
[1] דף נייר, 13X21 ס"מ, הכל בכתב ידו וחתימתו,
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.
……………………………………….. …….
"ועידת פטרבורג"
מאסיפות הרבנים הידועות והמשפיעות ביותר על חיי היהודים ברוסיה, ונטלו בה חלק כל רבני הדור. גיסו של הגרח"ע גרוזינסקי מעיד על התועלת שיצאה מהוועידה: "מה נהדר היה המראה, לראות גדולי ישראל מכל המפלגות מימין ומשמאל, רבנים ואדמו"רים… יושבים יחד אל שולחן אחד לדון על צרכי עמנו. והאספה הגדולה ההיא פעלה הרבה לקרב את הלבבות ולאחד את הקרעים בישראל".
אחד הנושאים שנידונו בועידה היה "גזירת השפה" – חיוב הרבנים לדעת את שפת המדינה הרוסית. בנושא זה התגלעה מחלוקת בין רבני הועידה. דעתם של רבי חיים מבריסק והרש"ב מליובאוויטש הייתה נגד, ואילו הגרח"ע גרוזינסקי ורבי איצלה מפונביז' התירו, האחרון סבר שזה הפתרון ל'רבנים מטעם', וכך יתמנו רבנים הגונים מטעם המלכות. רוב רבני הועידה אכן הסכימו עם רבי איצלה, וכראות הגר"ח מבריסק שהוא עומד 'להפסיד' בהצבעה, יזם תיכף את בואו של ה'חפץ חיים' שישפיע על הרבנים להתנגד לגזירת השפה.
דרשתו של החפץ חיים, כמו גם נאומיהם של שאר גדולי הדור באותה האסיפה הפכו לנכס צאן ברזל בקורות ימי האומה והם מצוטטים רבות בספרות ההשקפתית מאז ועד היום. ר' יהושע זליג דיסקין בספרו 'מאיר עיני ישראל' (כרך ד' עמוד 300 ואילך) מצטט את דרשתו התקיפה של החפץ חיים: "אני מרשה לעצמי לשאול את הרבנים הנאספים כאן – האם הכנתם פתקאות כדי לרשום עליהם כי לכשיבנה בית המקדש תביאו חטאות ואשמות?!".
אגב, אחד המצדדים הגדולים בדעתו של רבי איצלה מפוניבז' היה בעל האור שמח. שנים לאחר מכן נפוצה בעולם התורני האגדה [שיש בה כנראה מן האמת] שהחפץ חיים, שצידד כאמור עם המחמירים כנגד דעת האור שמח, בכדי לפייס את רבי מאיר שמחה מדווינסק על נאומו התוקפני בניגוד לשיטתו, הזכיר את שמו המלא במשנה ברורה (בהלכות תקיעת שופר) "עוד שמעתי בשם הגאון מהר"ר מאיר שמחה הכהן טעם נכון". למרות שהחפץ חיים אינו מזכיר כלל בספרו משנה ברורה שמות של חכמי דורו, אלא רק בשם "חכם אחד", "גאון אחד" וכדומה, הגדול היחיד מבני דורו אותו מזכיר המשנה ברורה הוא רבי מאיר שמחה מדווינסק.
גם נאומו של הגר"ח מבריסק באותה הועידה המשיך להכות גלים דורות לאחר מכן. הוא דיבר בתקיפות גדולה על האיסור לשנות כהוא זה מדרך התורה המסורה זה דורות, כי ההבטחה "כי לא תשכח מפי זרעו" היא רק במידה ולא ישנו כהוא זה מהתורה, אבל אם ישנו אזי אין לנו הבטחה זו, ולכן אין מקום לטענת רבי איצלה מפוניבז' וסיעתו כי יש קצת לותר בשביל המשך קיום התורה, מפני שאין אנו צריכים לדאוג לתורה, ואפילו אם הרבנים לא יוכלו ללמוד תורה וללמדה אם לא יקבלו את גזירת השלטונות, אזי ההבטחה "כי לא תשכח מפי זרעו" תתקיים אצל "הסנדלרים והחייטים".