אוסף היסטורי חשוב של מסמכים, תעודות וכתבי יד אודות המוסדות הירושלמיים המיתולוגים: וועד הכללי וכולל אמריקה. ירושלים-ארה"ב, המאות ה-20-19.
*
מכתבו של הגאון רבי מרדכי פיינשטיין אב"ד נאווי אלכסנדראווסקי, אל רבי יעקב יוסף – רב הכולל בניו יורק, שהיה מגדולי התומכים ב'וועד הכללי', על כך שיש לנדות את רבי משה צבי האכשטיין רב לקהלת 'זכרו תורת משה' "איסט בראדוויי ניו יורק, שפתח משרד ל'כולל אמריקה – תפארת ירושלים' ", במטרה להתרים צדקה עבור יהודי אמריקה שעלו ירושלימה. הרב הכולל' התנגד בתוקף ייסוד המשרד ודרש שכל הכספים ייאספו רק דרך משרדי הוועד הכללי, ואף הוציא 'פסק-דין' על זה. אך ר' משה צבי עמד על דעתו והמשיך להוציא לעז על הנהלת והנהגת ה'וועד'. ועל סירובו זה הוציא הרב הכולל כתב-נידוי על הרב האכשטיין!
רבני ירושלים פנו למנהיגי הקהילות בחו"ל שלא לתמוך בכולל החדש העלול לסכן את קיומו של כל היישוב, ואכן כמה וכמה מרבני אירופה נענו לקריאתם. הרב הכולל הזהיר אותו, באם ימשיך במעשיו הוא ינדה אותו. על אקט זה, כנראה, שרבי יעקב יוסף שיתף את צרתו עם רבני ליטא, בכך שר' משה צבי פתח חזית נגדו, ובלית ברירה עליו לנדותו! במענהו מחזק אותו ר' מרדכי. לאחר שהוא מגנה בכל תוקף את מהלכי המשרד החדש, הוא מכריע בכך שעשה כדין בכך שהזהירו על הנידוי באם ימשיך בתעלוליו. מכתב חשוב יותר לפולמוס כולל אמריקה.
רבי מרדכי פיינשטיין – בנו של רבי שרגא פייביל שהיה מו"ץ בסלונים, כיהן כדיין בלידא, ומשנת תרמ"ו כרבה של נאווא אלכסנדראבסקי בה כיהן עד לפטירתו בשנת תרס"ג.
* מכתבם של באי הוועד הניו יורקי עבור עניי ארץ ישראל אל אזרחי אמריקה שהתיישבו בירושלים, שלמען השם שלא יתערבו במחלוקת סביב הקמת 'כולל אמריקה'
הגבאים מתריעים בהם "כי לא יפרשו מן הציבור לנות כולל חדש למורת רוח כל בני ארצנו, הרבנים הגאונים והמתנדבים בעם…", ובסופו אף מאיימים: "ואם לא אז נפקיד על מנהלי 'בית וועד הכללי' לסגור פתחם מליתן איזה עזר ותמיכה לאנשי אמריקה, עד אשר יכניעו תחת דברי השלום, ויחדלו הקולות והמריבות…". חותמים הגבאים: מנשה פלעקספנדער – גבאי ראשון, דובער זילבערמן מ"מ דק"ק תפארת ישראל סופר ומזכיר, וחותמת הרשמית של המוסד. ניסן תרנ"ז.
בתעודה זו הנחשפת כאן לראשונה אנו למדים שגם עסקני ניו יורק, שהתמסרו ראשם ורובם עבור עניי ארץ ישראל, פנו אל העולים מאמריקה שזה עתה התיישבו בירושלים, שלא יתערבו בסכסוך, ולא עוד אלא ישתדלו לכבות את הלהבות שרק גורמות נזק ליישוב.
* שטר חוב של רבי אליהו מרדכי אייזנשטיין ממנהלי ה'וועד הכללי'
מכתב בכתב-יד מתאריך ב' תרס"ב, מאת מנהלי ה'תלמוד תורה עץ חיים' ובית-חולים 'בקור חולים': "בטובו לסלק למנהלי בית הוועד הכללי את הסך… המגיע להם משם המפעלים…"
רבי אליהו מרדכי ב"ר אברהם אייזנשטיין. ת"ח ועסקן ציבורי. בכניסתו לעסקנות, היה מזכירו של רבי שמואל סלאנט. היה נשוי (בזיווג ראשון וגם שני) לשתי בנותיו של רבי זלמן חיים ריבלין, מראשי ה'וועד הכללי' וישיבת עץ חיים. וברבות הימים מונה רא"מ כגזבר 'וועד הכללי'.
החידוש בפריט זה שהוא לווה מקופת הוועד, וחברי הוועד חייבו אותו בפריעת החוב, למרות היותו מנהל הוועד!
* חמשה עמודים 'חשבון הכנסה' מהשנים תרנ"ג-ותרנ"ה
דוחות פירוט התורמים מוושינגטון פארטשעסטער ו-פיטסבורג. הדפים משנת תרנ"ה, הם של התרמותיו של ר' שלמה יוסף אליאך, שיצא באותה שנה לראשונה כשד"ר הוועד הכללי לאמריקה. בגב הדף של שנת תרנ"ג מופיע "מזרחים"!
* מכתב עם פירוט שמות תורמים לצד הסכומים שתרמו, מאחוריו חותמת של ה'ועד הכללי': 'נשלחו קבלות' עם ציון התאריך – כסלו תרס"א.
* עשרה דפי פנקס עם פירוט שמות הנתמכים עם חותמת 'נשלחו הקבלות' עם הוספת תאריך: טבת תרס"ג
רקע: בשנת תרכ"ו נוסד ה'וועד הכללי' 'כנסת ישראל', גוף שאיגד תחתיו את כל הוללים שפעלו עד אז בארץ ישראל [להוציא כולל הונגריה], ולמעשה שימש כנציגות הרשמית של הקהילה האשכנזית והוסמך לטפל בכל צרכיהן, כולל תמיכה בעניים, הקמת ארגוני צדקה, הקמת מוסדות תורה וחסד, ובהמשך גם הרחבת היישוב. הרוח הפעילה ויוזם הוועד היה ר' יאשע ריבלין, והתומכים הרוחניים היו שני הרבניים של הקהילה: רבי שמואל סלאנט ורבי מאיר אויערבאך. עמידתם של אישים אלה בראש הוועד הקנתה לו יוקרה ומעמד ומשכה אליו תורמים רבים מהעולם היהודי, אשר תרמו לו סכומים רבים.
ברם, לאחר בואו של רבה של בריסק הגאון רבי יהושע ליב דיסקין לירושלים, נפל דבר במרקם העסקנות הירושלמית. בשנת תר"מ הקים את בית היתומים שמכונה על-שמו, דבר שעורר את חמתם של אנשי ה'וועד הכללי', כי מוסד עצמאי יפגע בהתרמת הכספים של הוועד. בתרנ"ב, כאשר שלחו אנשי הוועד דו"ח לאמריקה על מוסדותיהם, התעלמו לגמרי ממוסדות החסידים וממוסדותיו של הרב מבריסק. כאשר ניסה רי"ל בתורו לאסוף כספים באמריקה לטובת מוסדותיו, יצא רש"ס נגדו בטענה כי הדבר פוגע בהכנסות ה'וועד'. תגובתו של מהרי"ל הייתה: כי הוועד, למרות הכנסותיו העצומות, אינו מתפקד כראוי.
בשנת תרנ"ו פורסם לראשונה דו"ח התרומות המגיעות מאמריקה, נתונים אלו גרמו לדרישה של קבוצה מיוצאי אמריקה, בראות ר' אלעזר שפירא לקבל מכספי החלוקה סכום גדול יותר מיוצאי אירופה, כדין 'עניי עירך'. משלא נענו, הקימו הללו כולל משלהם, בתמיכתו של הרב מבריסק לייסד כולל מיוחד עבור יוצאי אמריקה שהשתקעו בירושלים, המכונה 'כולל אמריקה'. יסוד כולל זה גרם למחלוקת קשה בעיר, עקב החשש כי יגרום לחורבנו של ה"וועד הכללי", אשר עיקר הכנסותיו באו מאמריקה. לצורך ייסוד הכולל החדש פנה ר' אלעזר אל הרב מבריסק שיעמוד בראשו. לצורך כך אף השיגו לו אזרחות אמריקנית, וכתב תמיכה מהקונסול האמריקני. לעזר ולאחיסמך לייסוד הכולל היה לו תלמידו האדוק – רבי יעקב אורנשטיין, ואשר מונה ל'מזכיר הכולל'. פילוג כולל אמריקה הלהיט את רוחות העיר, ראשי הוועד הכללי ועמם ראשי כל הכוללים נאבקו בחריפות בתוכנית 'קבוצת אמריקה', ואף באמריקה עצמה הייתה התנגדות לייסוד הכולל. בתאריך ט"ו באב תרנ"ו, פרסם ר' שמואל סלאנט כרוז בו הוא מודיע "כי חורבן הוועד הכללי הוא חורבן היישוב כולו". בעמדתו זו תמכו כל מנהיגי היישוב.
בשלהי חודש אייר תרנ"ז, פרסם הרב דוד ליב העליר שכיהן ברבנות בניו יורק, על סכסוך פנימי בין רבני ניו יורק בנידון:
המחלוקת בין 'ועד הכוללים' וכולל אמריקא עוד לא שככה. ואם קודם פסח נשכח זכרה, קמה עתה לתחייה, כי קם לה מושיע ורב המטיף של בה"כ 'זכרו תורת משה' הרב ר' משה צבי הוכשטיין ושמו גדול בין מעריציו. כאשר הזמינוהו הרב לחסידים לדין לפני 'רב הכולל' ולפני עוד ארבעה רבנים. ויצא הפס"ד שלא יתערב בכולל אמריקא, והפס"ד נדפס במאות ואלפי כרוזים. לפני פסח, לא המרה את פי הרב הכולל מפני פחד הורדת תעודת הכשרות שהוא מפיק למצות ויין לכבוד פסח, אבל אחרי פסח ואימת רב הכולל לא תבעתו, הוא עושה כאוות נפשו. ובפרט שיש לו במי לתלות 'בהגאון מבריסק'. טלגרמה אחת באה מירושלים, שנעשה שלום בין הצדדים. ואתמול קיבל ר' משה צבי טלגרמה בשם הגאון מבריסק: לבל יפחד ויעשה מה שלבו חפץ. עם מי האמת – אלהים יודע. עד לרגע זה טרם היה אפילו מכתב אחד מהגאון מבריסק שהוא מסכים לכולל אמריקא.
מצב כללי טוב-טוב מאוד. אחד המסמכים ממוסגר.
