כנסת הגדולה מאת רבי חיים בנבנשתי חלק חושן המשפט. מהדורה ראשונה. איזמיר תצ"ד, 1734.
בדפי הספר כחמש הגהות בעצם כתב יד קדשו של החיד"א. חלק מההגהות ארוכות. בחיבורו הגדול על השלחן ערוך, לא כתב מרן החיד"א על סימנים אלו, ולכן לא ידוע האם הזכיר בספריו האחרים את ההגהות שלפנינו.
העותק שבו למד ועמל הפוסק הגדול מרן החיד"א, שבספריו הביא מדברי הכנסת הגדולה, מאות רבות (ואולי יותר) מדבריו.
בשנת ת"כ הדפיס המחבר רק חלק מחיבורו של חושן משפט, עד סימן קנו. כפי שכתב בהקדמתו, הוא לא הדפיס את כל החיבור בשל חסרון כיס. המשך החיבור (סימנים קנז-תכז) נדפס לראשונה בספר שלפנינו, לאחר פטירת המחבר. בנוסף, נדפסה בתחילת החיבור מהדורא בתרא על סימנים א-קנו שכבר נדפסו. גם חלק זה של המהדורא בתרא נדפס כאן לראשונה. עם הקדמת – הסכמת רבי חיים אבואלעפייא.
בעמוד השער, חתימת יד רבי יצחק זרחיה אזולאי, אביו של מרן החיד"א. בסוף ההקדמה חתימת יד מרן החיד"א שכותב שהספר היה של אביו וחתימה נוספת של החיד"א בעמוד האחרון.
החיד"א כתב על ספרי כנסת הגדולה: ובלעדו לא ירים איש מורה הוראה הבקי בדרכי הוראה את ידו בשום הוראה עד שילך מהרה לבית הכנסת ויראה מה בפיו ומה ירמזון עיני חכמתו ואחר צאתו מבית הכנסת בנחת רוח יערה יורה יורה. ואכן, החיד"א למד ועמל בספר שלפנינו.
רבינו הרה"ק ר' חיים יוסף דוד אזולאי זיע"א, – המכונה החיד"א – וכמו שהיה רגיל הוא בעצמו לחתום לפעמים, נולד לאביו הרה"ק רבי יצחק זרחיה אזולאי זיע"א, בשנת תפ"ד, שמו מוזכר בהערצה וסילודין עד עצם היום הזה אצל כל גווני הקשת, מגדולי הפוסקים, בכל מקצועות הפרד"ס, מקובל אלוקי, וגאון מופלג, זכרון פנומלי, מחבר עשרות ספרים בלשון צח שד"ר מפורסם בכל אירופה. היה נינו של המקובל האלוקי רבי אברהם אזולאי זיע"א בעל "חסד לאברהם" אשר מקום ציונו ב חברון, מנערותו יצק מים על ידיהם של גדולי החכמים והמקובלים בירושלים, מוזכר כתלמיד רבינו חיים בן עטר – ה"אור החיים" הקדוש. כמו כן למד את תורת הסוד גם בישיבת המקובלים "בית אל", אצל הרה"ק רבי שלום מזרחי שרעבי זיע"א – הרש"ש הקדוש. באותו תקופה התידד עם המהרי"ט אלאגאזי ואף למד איתו, בשנת תקי"ג יצא במסע שליחות ראשון כשד"ר [=שלוחא דרבנן] מטעם קהילת חברון, נסע לכיון אירופה ומסעו נמשך קרוב לחמש שנים!!!, ובהן עבר בערי איטליה, וגרמניה, הולנד, אנגליה וצרפת. במסע שליחות זו החל אור תורתו להפציע, ורבים וגדולים תהו על קנקנו והכירו בגדלותו, הופעתו הטביעה חותם ניכר בכל מקום הגעתו. כעשרים שנה לאחר מכן בשנת תקל"ג יצא שוב החיד"א לשליחות נוספת מטעם קהילת חברון. גם שליחותו השניה הטביעה חותם עמוק בכל המקומות בהם ביקר. בסוף מסע זה החליט לעקור דירתו ולהשתקע בליוורנו שבאיטלי, והדפיס שם את רוב ספריו.
החיד"א היה מגדולי מחברי הספרים בכל הדורות, כתב למעלה מ-80 חיבורים, בכל מקצועות התורה, ידועה חיבורו " ברכי יוסף", ההולך וסובב על חלקי השולחן ערוך ואשר השפעתו רבה בתחום פסיקת ההלכה עד עצם היום הזה, ספריו התקבלו בכל תפוצות ישראל וזכו להערכה רבה. את רוב חיבוריו כתב תוך כדי טרדותיו ומסעותיו, כשבידיו ספרים מועטים, על אף שהיו לו אלפי ספרים וגם ידועים מקרוב על עשרות כתבי יד שזכה לראותם, מתוך ספריו משתקפת גאונותו האדירה וכוח זכרונו הבלתי מצוי. בכל מקום אליו הגיע חיפש החיד"א אחר כתבי יד עתיקים או ספרי דפוס עתיקים בלתי מצויים, בכוח השפעתו אף נכנס למוזיאונים גדולים וחשובים כדוגמת הספריה המפורסמת בפאריז, היה מחבר פורה אשר מכל אחד מספריו נשקפת גאונותו ובקיאותו האדירה. התפרסם גם כחוקר והיסטוריון גדול בזכות ספרו המיוחד הביבליוגרפי "שם הגדולים" ,
נלב"ע בשנת תקס"ו ונטמן בליוורנו, אך מכורח המציאות העלוהו לארץ ישראל להר המנוחות.
הגאון ר' יצחק זרחיה אזולאי נולד בשנת תס"ב לאביו הגה"ק ר' ישעי' אזולאי ונכדו של המקובל המפורסם הגה"ק ר' אברהם אזולאי בעל ה"חסד לאברהם". חמיו היה ר' יוסף לבית משפחת מאיר. הוא הקים בית המדרש וישיבה יחד עם גיסו הגה"ק ר' יונה נבון. וכן שימש כדיין מופלג בבית דינו של גיסו זה. היה שד"ר לטובת אחינו בני ישראל בארץ הקודש, כמו כן היה ממעתיקי השמועה המיוחדים בדורו, ובנו החיד"א מביא הרבה דברים ששמע מפיו בשם גדולי הדורות, כמו כן מביא החיד"א הרבה פעמים מחידושי "עטרת ראשי אבא מארי", נפטר בשנת תקכ"ה.
סטפנסקי, ספרי יסוד 170.
[2] שצד דף. 28 ס"מ.
מצב טוב-בינוני. פגימות ב15 דפים ראשונים עם פגיעה קלה בטקסט וכן ב 3 דפים אחרונים. כתמי זמן. כריכת חצי עור חדשה.