כתב יד, ארבעה עמודי חידושי תורה על הרמב"ם, כתובים בצפיפות רבה ועם זאת בצורה מסודרת. בכתב יד קדשו ובחתימתו (ארבע פעמים!) של גדול הדור הגאון הקדוש רבי מאיר אשכנזי אב"ד קונסטנטין, שמקובל שזכה לגילוי אליהו הנביא. כתיבה אוטוגרפית אופיינית. [קונסטנטין, המאה ה-18]. לא נדפס.
הגאון רבי מאיר אשכנזי שנחשב בדורו ל'גדול הדור', מניף את ידו בגאונות במערכות מפולפלות בדברי הרמב"ם בענייני: חמץ בפסח, קצירת תבואה לאחר הפסח, והשקאת שתי סוטות כאחד. את המערכה הראשונה פותח רבי מאיר: "רבים נתקשו בהבנת דברי רמב"ם… והוא נגד גמרא ערוכה… ואומר אני למצוא לו סמוכות, וממקום שבאו. וטרם איישב קושייתם, אמצא לו הוכחה גמורה מהא דאיתא…".
בקטע נוסף כותב רבי מאיר, שהיה תקיף וחריף כאביו היעב"ץ, כנגד רבינו המגן אברהם: "…רמב"ם תמוה ומייתי לי' בעל מגן אברהם בהלכות קריאת התורה… ומחזר למצוא ישוב ואוסיף קמחא… ולא נחית לחלוק הגמרא…".
למיטב בדיקתנו כתב היד כצורתו לא נדפס מעולם. הסוגיא הראשונה אינה מופיעה כלל בכתבים הידועים, ושתי הסוגיות האחרונות נדפסו לאחרונה בספר 'המאור הגדול' בנוסח שונה, וככל הנראה מתוך כתב יד אחר.
הגאון רבי מאיר אשכנזי , [תע"ז-תקנ"ה], בנו בכורו של רבי יעקב עמדין – היעב"ץ. כבר בהיותו בגיל צעיר הרביץ תורה ברבים במדינת פולין. בשנת תק"י נתמנה לאב"ד קונסטנטין שבוואהלין והיה נחשב ל"גדול הדור" במדינת ווהלין, ומכל רחבי המדינה פנו אליו במכתבי שו"ת .
פרק מיוחד הוא קשרי ההערצה ההדדיים של הגאון רבי מאיר אשכנזי עם הבעש"ט ותלמידיו. אף שתחילה היה מתנגד לחסידות, הרי שבעקבות מעשה התקרב לבעש"ט והבעש"ט אף התאכסן בביתו שבקונסטנטין, כמובא בספרי תולדות החסידות, שכאשר הגיע הבעש"ט לקונסטנטין הלך לבקר בביתו של הרב ואמר "כי הולך הוא לקבל את פני ארון ספרי הקודש" ועוד מעשיות-פלא, על גילוי אליהו הנביא שזכה לו, ועל פחדם של גדולי תלמידי הבעש"ט מקדושת נשמתו.
בשו"ת 'מים חיים' לרבי חיים הכהן רפפורט, נכד רבי מאיר אשכנזי מובא (חלק יו"ד, סימן כז) אודות מורה הוראה שהכשיר בניגוד לדברי הרמ"א, ושם נדפסה האגרת של גדולי מעז'בוז ובראשם הבעש"ט, והם פונים לרבי מאיר אשכנזי בתארים: "הרב המאור הגדול נ"י פ"נ כש"ק מפארים מו"ה מאיר נר"ו", ושם משיב להם רבי מאיר אף הוא בתארים מופלגים: "אלוף ביהודה ובישראל עושה חַיִל… ממציא מזור ותֶּרֶף לגבר אין-אַיִל… הרב המופלג המפורסם בש"ט [בעל שם טוב] מו"ה ישראל נר"ו".
[1] דף נייר כפול, ארבעה עמודים כתובים לכל גודלם בכתיבה צפופה. 16X10 ס"מ בקירוב. ארבע חתימות: לקראת סיום הסוגיא הראשונה (עמ' ב'); בסיום הסוגיא הראשונה (עמ' ג'); בסיום הסוגיא האחרונה (עמ' ד'). בתחתית עמ' ד' מופיעה שורה בודדת (סיום מכתב) שנכתבה בהיפוך, ושם מופיעה חתימה נוספת.
מצב טוב-טוב מאוד. קרעים זעירים בסימן הקיפול, נקבים זעירים בשוליים. קמטים וכתמים.