מכתב היסטורי מצמרר שנכתב ערב השואה, בכתב יד קדשו של הגאון רבי מנחם איסר פולנסקי אב"ד ליבוי אל חמיו 'הרב מרדושקביץ' הגאון רבי מאיר רבינזון. מעבר לדף מכתב הרבנית לאביה. ליבוי, טבת תרצ"ה [1935].
המכתב שלפנינו שנכתב כאמור בערב השואה, עת עננים שחורים הקדירו את שמי אירופה, הצורר הנאצי ימ"ש כבר עלה לשלטון בגרמניה והארץ רעדה תחת רגלי היהודים. במכתבם המרגש של הרב והרבנית מליבוי אל אבי הרבנית 'הרב מרדושקביץ' שכבר שהה בירושלים, הם מספרים לו על תכניותיהם לעלות ארצה עם בני משפחתם, הם מפרטים בפניו את מאמציהם לקבלת הסרטיפיקטים ואת תכניותיהם המפורטות מה יעשה כל אחד מילדיהם בארץ הקודש. במכתבם הם מספרים על אחד הבנים שכבר מסיים את חוק לימודיו ומיד לאחר מכן הם עולים ארצה. למגינת כל לב, עד שסיימו את ההתארגנות נטרפה השעה, תכניותיהם המפורטות נשארו על המכתב שלפנינו והרב והרבנית עלו על המוקד ונרצחו בשואה שכילתה את יהדות אירופה, הי"ד. מעניין לציין כי הרב מליבוי כותב במכתבו שלפנינו כי מכל ילדיהם דווקא השאלה על עתידו של בנם יוסף מטרידה אותם ביותר. ודווקא בנם יוסף הוא זה ששרד את התופת והיגר לאחר המלחמה לפאריס!
רבי מנחם מאניש (מנוס) איסר פולנסקי [תרמ"ג-תש"ב], אב"ד ליבוי. נולד לגאון רבי אברהם ליב פולנסקי אב"ד דוגילביץ. למד בישיבת לידא של הרב ריינס ואחר כך בישיבת סלונים. בתרס"ד נישא למרים בתם של לאה ורבי מאיר רבינזון אב"ד רדושקביץ. רבי מנחם איסר כיהן כרב באולשאן (אולשאני) שבמחוז וילנה, במלחמת העולם הראשונה גלה לברדיאנסק, על שפת הים השחור והתמנה כרבה. בשנת ה'תרפ"ב התמנה כרבה של שוויינציאן (שבה כיהן בעבר אביו), ובשנת ה'תרצ"ג התמנה כרבה של ליבוי (העיר השלישית בגדלה בלטביה, לפניו כיהן בה הרב יעקב לנדא לימים אב"ד בני ברק). הרב והרבנית פולנסקי נספו בשואה ושנים מילדיהם ניצלו. גיסיו: רבי חיים בן-ציון נוטלביץ אב"ד שאדובה ואחרי הגירתו לארה"ב, הריסבורג בפנסילבניה, ולואיוויל בקנטקי ארה"ב, ור' יעקב (יענק'ל) רדיטשקובר, העילוי הנודע שדעתו נטרפה במלחמה. (ראה: אוצר הרבנים 13567 ו-13193; אהלי שם; אנשי שם-אמריקה).
[1] דף נייר, 28X22 ס"מ. נייר מכתבים רשמי, כתוב משני צדיו.
מצב טוב: נקבי תיוק. כתמי זמן. סימני קיפול. נקב זעיר במרכז הדף.