מציל התורה של דורנו
מכתב היסטורי-משפחתי קדום ומפעים, בכתב יד קדשו של הגאון רבי אברהם קלמנוביץ, לימים ראש ישיבת מיר בארצות הברית, ובו דברי הדרכה, חיזוק ומוסר לבני משפחתו שעלו ארצה כחלוצים. עם אזכור להוריו שרוצים לעלות ארץ ישראל. אוטבוצק, תרצ"א [1931].
המכתב נשלח אל גיסו וגיסתו של הרב קלמנוביץ שעזבו למרבה הצער את הדת, כמו רבים באותן השנים, ועלו כחלוצים לארץ ישראל. במכתבו הנוטף אהבה אין קץ לבני משפחתו האהובים, אך לא פחות מכך לתורה ולארץ ישראל, מתאר להם הרב קלמנוביץ את רום מעלתה של ארץ האבות "אשריכם שזכיתם לישב בעיר הקודש הזאת אשר עיני כל ישראל לה שואפות ומיחלות" והוא מפציר בהם מנהמת ליבו "דעו כי במקום קדוש תשבו מקום השכינה ורוח הקודש" ולכן עליהם למצער לשמור בה את עיקרי הדת כשמירת שבת וטהרת המשפחה. "ואתה אהרן יקירי עליך לכל הפחות להניח תפילין ולקרות קריאת שמע פעמים ביום". מכתב מפעים ומלא במוסר השכל ודרכי חיים!
כאשר משפחה חרדית נתקלת בטרגדיה של עזיבת הדת על ידי בן משפחה, עומדות בפניה שתי אפשרויות, האחת שמאל דוחה – לנתק כל קשר עם הפורש שלא יקלקל את הנותרים. כך נהג הגה"צ רבי דן סגל שליט"א כאשר אחיו ישראל עזב את ישיבת פוניבז' והפך לאושיית תקשורת ישראלית. רבי דן ניתק עמו כל קשר, לא הכיר בהישגיו המקצועיים המרשימים, וכאשר נפגשו אי פעם בשמחה משפחתית סירב להסתכל בפניו שהרי 'אסור להסתכל בפני אדם רשע'. גם כאשר אימם נפטרה לא הרשה לו רבי דן לשבת שבעה עם בני המשפחה. הדרך השנייה היא ימין מקרבת, כשל הרב קלמנוביץ במכתבו שלפנינו, המלא אהבה ואכפתיות, "ברכות להמשרה החדשה" שניתן להניח שלא הייתה בדיוק לרוחו וכו' וכו', כפי שניתן לראות במכתב החשוב. איזו מבין הדרכים ראויה יותר? [ייתכן שצריך להתבונן בתוצאות – ישראל אחיו של רבי דן מת ערירי וכואב וענף שלם, חצי ממשפחת סגל הירושלמית, נכחד. מה עלה בסופם של מר אהרן ישראל, רעייתו טויבא ובניהם -נשואי המכתב שלפנינו – לא ידוע לנו]. ואולי כמו רבות מהמחלוקות ביהדות – אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
בהמשך המכתב מופיע חלק היסטורי חשוב בו מתאר הרב קלמנוביץ את המאמצים הרבים הנעשים עבור הוריו, רבי אהרן אריה לייב קלמנוביץ הרבנית, שרוצים לעזוב את רוסיה ולעלות לארץ ישראל. ואכן, לאחר מכן הם עלו לארץ ישראל.
הגאון רבי אברהם קלמנוביץ [תרנ"א- תרכ"ד], רבה של ראקוב, ולאחמ"כ של טקיטין [פולין] ולאחר מכן ראש ישיבת מיר בארה"ב. היה איש סודם של החפץ חיים ורבי חיים עוזר גרודזינסקי. בתקופת המכתב שלפנינו היה רבי אברהם קלמנוביץ ראש 'כולל האברכים' באוצבוצק, אותו הקים רבי חיים עוזר גרודזינסקי. הוא התגורר שם תקופה קצרה לפני שהתמנה לרבה של טיקטין.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח להימלט לארצות הברית. בארצות הברית הוא הצטרף לוועד ההצלה, ופעל לסייע להצלת יהודים שנותרו באירופה. בין השאר הוא עסק בגיוס תרומות תוך שהוא עובר לשם כך בין ערי ארצות הברית. במיוחד עזר הרב קלמנוביץ בסיוע לתלמידי ישיבת מיר ורבניה בשאנגחאי. כמה פעמים הוא נסע בשבת במסגרת מאמציו שהוגדרו פיקוח נפש בגלל מצבם של יהודי אירופה שתחת שלטון הנאצים. הרב קלמנוביץ ניסה להפעיל את השפעתו גם לכך שבעלות הברית יפציצו את מחנה אושוויץ, אך ללא הועיל.
לאחר פטירתו הספיד אותו הגאון רבי שמחה עלברג כ"מציל התורה של דורנו". בנו הוא הגאון הצדיק רבי ישראל יצחק קלמנוביץ בעל ה'אהלי ישועה'.
[2] עמ', 21X27 ס"מ. נייר מכתבים. בכתב ידו ובחתימת ידו.
מצב טוב. שני קרעים זעירים בקיפולים, פגם זעיר בשולי הדף.