אוסף גדול של עשרות מסמכים מארכיונו של הגרי"מ טיקוצ'ינסקי, שעמד בלב ליבו של הסכסוך שהצית את ירושלים בשנים ת"ש-תשי"ב בשאלת המינויים להנהלת ישיבת עץ חיים.
רקע:
בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה היו שניים שניהלו את ישיבת עץ חיים: ר' נחום רגוזניצקי ור' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי. לשניהם היה ייחוס אבות במסדרונות הישיבה:
ר' נחום נולד בשנת תרכ"ה בביאליסטוק לאביו ר' יצחק שמעון. בהיותו כן שבע נתייתם, וכעבור שנתיים שלחה אותו אמו ירושלימה לזקנו ר' מרדכי רוגוזניצקי (שעלה ירושלימה בשנת תרכ"ו). "הצטיין בלימודיו ובשקידתו המופתית והגאון ר' שמואל סלאנט חיבב אותו וקבע איתו שיעור מיוחד בחו"מ".
בשנת תרמ"ב נשא את בתו של ר' זלמן חיים ריבלין, נכדו של רבי משה מגיד מחשובי מנהיגי הקהילה הפרושית, וכיהן כמנהל 'עץ חיים'. לאחר פטירת ר' זלמן חיים, מינה אותו ר' שמואל סלאנט למנהל ובוחן. ר' נחום היה מעמודי התווך של המוסד. הנהלתו ומסירת נפשו העלו את הת"ת לרמה גבוהה, וזאת בהקמת ישיבה כהמשך הת"ת, שהוציאה לומדים מופלגים. הצלחה זו פרסמה שמו הטוב ונעשה למחנך ראשי לחינוך התורני בירושלים. כוחותיו הרוחניים היו חזקים, אבל גופו היה חלש, ובתקופת הרעב הקשה ששרר בעיר בימי מלחמת העולם הא', נפטר (חודש אב תרע"ח). ר' נחום והשאיר אחריו בנים וחתנים ת"ח מופלגים (תולדות אנשי שם, ראנד, עמ' סה). לאחר פטירתו הספידו ר' יחיאל מיכל, ובין השאר העלה: "מילדותו היה מצויין בשקדנותו ימים ולילות, ובעמלו רכש לו גדלות בש"ס ובפוסקים. ויהי מלא וגדוש. אח"כ שימש גם גדולי עולם כהג' רש"ס זצ"ל. שלושים ואחת שנה הרביץ תלמידים לאלפים וגם אנכי שאבתי….".
לר' יחיאל מיכל גם זכות אבות, בכך שהיה חתנו של ר' צבי הירש סלאנט, נכדו של רבי שמואל סלאנט – נשיא הישיבה.
אגב, כדאי לציין למעשה-רב, את הקשר בין הגרש"ס לבין ר' נחום, כפי שמסופר בביוגרפיה של ר' שמואל: "לעת זקנותו, קבע רש"ס שיעור עם ר' נחום רוגוזניצקי שהיה משגיח ב'עץ חיים', והיה ר' שמאול אומר לפניו את לשון הגמרא והפוסקים בעל-פה. לאחר-זמן נאלץ ר' נחום להפסיק את השיעור באומרו שאין בכוחו להדביק את קצב הלימוד של ר' שמואל" (שמואל בדורו, תל אביב תשכ"א, עמ' קלט). בחיי ר' שמואל היה ר' נחום מגדיר את גדלותו: "ישרות השכל של ר' שמואל היא בבחינת רוח-הקודש", ובימיו האחרונים של ר' שמואל, כשהרגישו שהקץ קרוב, נאנח ובכה: "אוי לנו, איך נחיה ואיך נתקיים בלי ר' שמואל!" (שם)
כן מן הנכון לציין למעשה-רב נוסף, בה מקופל פסק-הלכה מעניין. מעשה זו מעלה ר' נפתלי פרוש-גליקמן, מחשובי ירושלים, על הכתב: "באותה תקופה נתקבל בוועד הכללי סכום כסף גדול על שמו של רש"ס ובעל אדר"ת, לחלק אותו לת"ח. שני הרבנים מינו אותי יחד עם הרב נחום רוגוזניצקי לחלק את הכסף. כאשר התחלנו להכין את הרשימה נתגלו בינינו חילוקי דעות מסביב לשאלה: האם מותר לכלול ברשימה נצרכים הקובעים עתים לתורה ומגדלים בניהם לתורה ויר"ש, אף שאין תורתם אומנתם. ר' נחום סבר שאין לכלול אותם ברשימה. דעתי הייתה אחרת, והסברתי כי מי שקובע עתים לתורה ומגדל בניו ללמוד תורה, הרי זכותו גדולה לא פחות, כיון שעל-ידי כן אנו מסייעים לגדל כמה ת"ח לעתיד. הבאנו את חילוקי הדעות לפני האדר"ת, והוא הכריע לצדי (שלושה דורות בירושלים, עמ' 143)
תיכף אחרי פטירת ר' נחום נתכהן ר' מיכל כמנהל יחיד. ר' מיכל השקיע כוחות עצומים בשיפור המוסד. הקים סניפים שונים בשכונות החדשות, התרים סכומים אדירים לטובת המוסד והתלמידים, העלה את רמת החינוך. עם חוק הגיוס מטעם השלטון העות'מאני משנת תרע"א ואילך, מסר את נפשו כדי לקבל פטור עבור תלמידי הישיבה.
בשנת תרפ"ח הועבר המוסד לרשות 'אגודה רשומה' בשלטון המנדטורי, האגודה הורכבה משנים-עשר איש: ר' איסר זלמן מלצר, ר מיכל, ר' שלמה זלמן זלזניק, ר' גרשון לווין, ר' זאב שחור, ר' אהרן פרוש, ר' יהושע מאיר רייכמן, ר' אלי' מרדכי אייזנשטיין, ר' יצחק פרנקטל, ר' נפתלי פרוש, ר' חיים מאן ור' ליב טודרוס. ור' מיכל נמנה כיו"ר האגודה. עד שנת ת"ש נפטרו רוב החברים, והשאר הזדקנו ולא השתתפו באסיפות ולא היו מעורבים פיזית עם המוסד, ולכן פנה ר' מיכל לרבני העיר שהם מוכרחים להציע על חברים חדים המוכנים לתת שכם למען המוסד.
כנראה כעבור שנים אחדות התעוררו בני ר' נחום שגם הם רוצים. כנראה שההתעוררות נגרמה עקב העובדה 'החפוזה' בשנת תש"י, שר' מיכל מינה את בנו הצעיר ר' ניסן כחבר בהנהלה. כאן קפצה עליהם רוגזה של משפחת רגוזניצקי שגם להם מגיעה מינוי.
משפחת רוגנזיצקי מצהירים שמינויו של ר' זלמן חיים למנהל היה בידי לרבי משה ליב מקוטנא, מרבני העיר, ור' זלמן חיים מינה את חתנו ר' נחום עוד בחייו, לעומת ר' מיכל מינה את עצמו.
מאידך, ר' מיכל בהצעת דבריו לפני הבי"ד טען שהוא נמנה בציווים של 'כל הגבאים ובאי-כוח של הישיבה, והזמינו את כל הנכבדים, ושתו לחיים, ורבי שמואל סלאנט נתן את הסכמתו וברכתו'.
בהמשך, מגולל ר' מיכל את פעולותיו הברוכות לטובת המוסד: העמדת 'וועדים' [=משרדים] בקהילות בחו"ל, רכישת שטחים מחוץ לחומות לטובת הבניין החדש, הקמת סניפים בשכונות העיר, התרמות מיוחדות עבור טובי האברכים, כלומר הוא היה רוח החיה עבור התלמידים.
משפחת רוגזניצקי לא נחה ולא שקטה, הם פרסמו כרוזים חריפים ביותר נגד ר' מיכל ובנו. עם פרסום הפאשקוולים, הוכרח ר' מיכל להציג את פועליו המרובים להרמת קרן הישיבה. לצורך זאת כתב 'תזכיר' בן 12 עמודים בו הוא מגולל את תולדות חייו שהיו מוקדשים לטובת הישיבה [תזכיר עם פרטים רבים], כל זה ועוד כפי שמתואר בחוברת 'השליט בהמוסד', ירושלים תשי"ד, ע"י ר' ברוך מרדכי. משלל הטענות נגד ר' ניסן: חלק מכספי התרומות נשאר אצלו.
פירוט חלקי של המסמכים:
*הספד בכתב ידו של ר' יחיאל מיכל על ר' נחום רוגוזניצקי ועל ר' נטע צבי וייס, ה'מגיד' בעיר.
*כרוזים: 'כעין אזהרה' (סיון תש"י), נג' ר' מיכל, 'היתכן' נגד ר' מיכל. 'שקרא לא קאי' נגד ר' ברוך מרדכי. 'השערוריה החרפתית וחילול השם' נגד ר' מיכל. 'בושה וחרפה' (חשון תשי"א), נגד ר' מיכל.
*מכתב ארוך של ר' מיכל אל תלמידי הישיבה, בו הוא מבהיר את עמדתו (חשון תש"י).
*החתמת רוב מניין ובניין של תלמידי הישיבה, על החלטת האסיפה מט"ו בטבת לבחירת ב"כ שייצגו את תביעותיהם וזכויותיהם. נבחרו ר' שלום אייזין, ר' יהודה דוד ידלר ור' יצחק שמעון רוגוזניצקי. חותמים מסלתה ומשמנה של יקירי הישיבה: ר' נחום פרידמן, ר' יוסף צבי סלנט, ר' אברהם דוד אויעבאך, ר' יהושע ברים, ר' יודל שפירא, ר' זאב דוב צציק, ר' משה יהושע לנדוי, ר' ישראל יעקב פישר, ר' חיים ישעיה אקער, ר' אברהם יעקב זלזניק, ר' נחמן דוד דובינקי, ר' שניאור זלמן פרידמן, ר' יצחק דוד גוטפרב, ר' זונדל קרויזר, ר' יצחק נתן קופרשטוק, ר' משה ברוך לוין, ר' יוסף ליב זוסמן, משפחת רוגוזניצקי.
*מכתב לחברי הבי"ד, רשימת חברי האגודה (אדר תש"י).
*תזכיר ארוך של ר' מיכל, בו הוא מגולל את תולדותיו של המוסד בפרוטרוט, עם חידושים היסטוריים.
*מכתב הכרעתם של להר הרצוג ורבי צבי פסח פרנק. מכתבם אל הנהלת הישיבה, ואל רא"ז מלצר.
*הכרעתו של רבי מאיר קרליץ (4 עמודים, חשון תשי"א)
*תזכירו של ר' מיכל לפני הב"ד (אב תשי"א)
*רשימת שמיות של אישים הראויים לנהל את המוסד.
*פסק-דין של בית הדין בירושלים, חתומים (בדפוס): ר' אליהו מרדכי זילקובסקי, ר' יוסף שלום אלישוב ור' יוסף קאפח (אלול תשי"א).
* הצהרה של חשובי בני הישיבה בעד אופי ההנהלה
* הזמנת ר' מיכל לדיון בבי"ד, בצירוף שלל טענות של רב"מ (חשון תשיב)
* תזכיר מענתו של ר' מיכל כלפי תביעתו של ברוך מרדכי (כסלו תשי"ב)
* פנייתו של ר' מיכל אל האחים ר' חיים ור' שאול חנא קוק, האיך היה יחס אחיהם – הרב קוק ז"ל אל המוסד, אל מי הוא פנה בתור מנהל. ומצורף תשובותיהם (תשי"ב).
* מכתבו של ר' מיכל בו הוא מבקר קשות את ר' ב"מ: "מנערותו ועד היום הוא בלתי שפוי". בעבר ניסו כמה מלמדים לשכנע אותו שלעולם לא יקבל משרה במוסד, 'משום שהוא מחלל כבוד הישיבה, ועוד ניסו לגרשו מהישיבה, והוא כדרכו משמיץ את כל מתנגדיו, ומפרסם נגדם פשקוולים'.
ועוד.
סה"כ למעלה מ[20] מסמכים, חלקם כוללים עמודים רבים. מכתבים בכתב-יד ובמכונת כתיבה.
מצב כללי טוב-טוב מאוד.
