שני עמודים מתוך ספר הסגולה הנודע 'משניות קומרנא' (מסכת ברכות), המכילים כאלף וחמש מאות מילים בעצם כתב יד קדשו של האדמו"ר רבי יצחק אייזיק סאפרין, בעל ה'היכל הברכה' מקומרנא – מגדולי אדמו"רי הדורות והמפורסם שבהם בגדולתו בתורת קבלה. כולל ההלכות של שתי הסגולות הוותיקות והמפורסמות ביותר לעשירות ולזש"ק: 'כוס של ברכה' ו'נטילת ידים' (ראה הרחבה).
מלבד ערכם ההיסטורי הרב של העמודים שלפנינו, כאוטוגרף המקורי של ספר הסגולה החסידי המפורסם, הרי שהם מהווים גם קמיע חסידי של ממש המסוגל לעשירות. הקטעים שלפנינו הינם מתוך פרקים ז' ו-ח' שבמסכת ברכות, הפרקים העוסקים בהלכות הסעודה וברכותיה, ומטבע הדברים כמעט בכל שורה מופיעה המילה "ברכה" על כל הטיותיה, עשרות רבות של פעמים ואולי אף מעבר לכך, בעצם כתב יד קדשו של ה'היכל הברכה'.
קטע שלם בכתב היד עוסק ב'כוס של ברכה' עליו נאמר בירושלמי (ברכות ח׳): "אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אִם עָשִׂיתָה כֵן מַה כְתִיב תַּמָּן יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. אַתְּ זוֹכֶה לִירַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא" וההיכל הברכה אף מחדש בכתב היד חידוש קבלי חשוב, בעניין המנהג החסידי לתת מעט מים בכוס לפני מזיגת היין, וזו לשון קדשו: "ונראה שלא נהגו ליתן מעט מים אלא בכוס של קידוש ולא בכוס של ברכה וכן מנהג היראים שנתייסד על פי מרן האר"י ליתן מעט מים בכוס של קידוש, כך נראה, אבל עיקר שגם בכוס של ברכה צריכין ליתן מעט מים".
נושא נוסף ומשמעותי בכתב היד עוסק בסגולה המפורסמת לעשירות – נטילת ידים, עליה נאמר במסכת שבת (דף סב:): "אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא". בתוך הדברים כותב שם ההיכל הברכה ברוחב דעתו: "ומה שכתב בזה הצדיק המפרש הרא"פ, דוקר הלב והמרה לכתוב בלי עיון בגמרא סברות כרסיות".
המקובל האלוקי האדמו"ר רבי יצחק אייזיק סאפרין [בעל ה'היכל הברכה'; תקס"ו – תרל"ד], האדמו"ר המרכזי בשושלת קומרנא. אחיינו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" – האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב, אשר גידלו כבן לאחר שנתייתם מאביו.
בעל ה'היכל הברכה' קיבל תורה מגדולי אדמו"רי דורו: ה'חוזה מלובלין', ה'אוהב ישראל' מאפטא, רבי ישראל מרוז'ין ועוד, שהפליגו בשבחו עד למאוד. כבר מילדותו היה בעל רוח הקודש גלויה כמופיע בספרו 'מגילת סתרים': "מיום שהייתי בן שנתיים עד חמש השגתי מראות נפלאות, והשגתי רוח הקודש, ודברתי דברי נביאות כאשר ישאל איש בדבר האלקים. וצפיתי מסוף העולם ועד סופו ממש. ומורי דודי, איש האלקים, מוהר"ר ר' צבי מזידיטשוב זי"ע נתן לי שני ראניש בכל שבוע שאספר לו ואשיב לו כל אשר ישאל ממני ודברתי ואמרתי ברור ונקי על כל השאלות אשר ישאל ממני, והמעות חלקתי לצדקה."
מפורסם שגדולי האדמו"רים בדורות שאחריו (ה'דברי חיים', ה'צמח צדק' ועוד) חיזרו במיוחד להחזיק ברשותם את 'משניות קומרנא' והיו מפליגים בדבר עוצמת קדושתם וסגולתם.
[2] עמ', 24X19 ס"מ. נייר עבה ומשובח. כתיבה אוטוגרפית בארבעה טורים מקבילים. כתב היד כולו מתחילתו ועד סופו בעצם כתב-יד קדשו של האדמו"ר המחבר.
מצב טוב. קרעים קלים בשוליים. נקב קטן מחומציות הדיו.