שני עמודים מתוך ספר הסגולה הנודע 'משניות קומרנא' (מסכת ברכות), המכילים כאלף וחמש מאות מילים בעצם כתב יד קדשו של האדמו"ר רבי יצחק אייזיק סאפרין, בעל ה'היכל הברכה' מקומרנא – מגדולי אדמו"רי הדורות והמפורסם שבהם בגדולתו בתורת קבלה. כולל ההלכות של שתי הסגולות הוותיקות והמפורסמות ביותר לעשירות ולזש"ק: 'כוס של ברכה' ו'נטילת ידים' (ראה הרחבה).
מלבד ערכם ההיסטורי הרב של העמודים שלפנינו, כאוטוגרף המקורי של ספר הסגולה החסידי המפורסם, הרי שהם מהווים גם קמיע חסידי של ממש המסוגל לעשירות. הקטעים שלפנינו הינם מתוך פרקים ז' ו-ח' שבמסכת ברכות, הפרקים העוסקים בהלכות הסעודה וברכותיה, ומטבע הדברים כמעט בכל שורה מופיעה המילה "ברכה" על כל הטיותיה, עשרות רבות של פעמים ואולי אף מעבר לכך, בעצם כתב יד קדשו של ה'היכל הברכה'.
קטע שלם בכתב היד עוסק ב'כוס של ברכה' עליו נאמר בירושלמי (ברכות ח׳): "אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אִם עָשִׂיתָה כֵן מַה כְתִיב תַּמָּן יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. אַתְּ זוֹכֶה לִירַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא" וההיכל הברכה אף מחדש בכתב היד חידוש קבלי חשוב, בעניין המנהג החסידי לתת מעט מים בכוס לפני מזיגת היין, וזו לשון קדשו: "ונראה שלא נהגו ליתן מעט מים אלא בכוס של קידוש ולא בכוס של ברכה וכן מנהג היראים שנתייסד על פי מרן האר"י ליתן מעט מים בכוס של קידוש, כך נראה, אבל עיקר שגם בכוס של ברכה צריכין ליתן מעט מים".
נושא נוסף ומשמעותי בכתב היד עוסק בסגולה המפורסמת לעשירות – נטילת ידים, עליה נאמר במסכת שבת (דף סב:): "אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא". בתוך הדברים כותב שם ההיכל הברכה ברוחב דעתו: "ומה שכתב בזה הצדיק המפרש הרא"פ, דוקר הלב והמרה לכתוב בלי עיון בגמרא סברות כרסיות".
המקובל האלוקי האדמו"ר רבי יצחק אייזיק סאפרין [בעל ה'היכל הברכה'; תקס"ו – תרל"ד], האדמו"ר המרכזי בשושלת קומרנא. אחיינו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" – האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב, אשר גידלו כבן לאחר שנתייתם מאביו.
בעל ה'היכל הברכה' קיבל תורה מגדולי אדמו"רי דורו: ה'חוזה מלובלין', ה'אוהב ישראל' מאפטא, רבי ישראל מרוז'ין ועוד, שהפליגו בשבחו עד למאוד. כבר מילדותו היה בעל רוח הקודש גלויה כמופיע בספרו 'מגילת סתרים': "מיום שהייתי בן שנתיים עד חמש השגתי מראות נפלאות, והשגתי רוח הקודש, ודברתי דברי נביאות כאשר ישאל איש בדבר האלקים. וצפיתי מסוף העולם ועד סופו ממש. ומורי דודי, איש האלקים, מוהר"ר ר' צבי מזידיטשוב זי"ע נתן לי שני ראניש בכל שבוע שאספר לו ואשיב לו כל אשר ישאל ממני ודברתי ואמרתי ברור ונקי על כל השאלות אשר ישאל ממני, והמעות חלקתי לצדקה."
מפורסם שגדולי האדמו"רים בדורות שאחריו (ה'דברי חיים', ה'צמח צדק' ועוד) חיזרו במיוחד להחזיק ברשותם את 'משניות קומרנא' והיו מפליגים בדבר עוצמת קדושתם וסגולתם.
[2] עמ', 24X19 ס"מ. נייר עבה ומשובח. כתיבה אוטוגרפית בארבעה טורים מקבילים. כתב היד כולו מתחילתו ועד סופו בעצם כתב-יד קדשו של האדמו"ר המחבר.
מצב טוב. קרעים קלים בשוליים. נקב קטן מחומציות הדיו.
"שצוה הרב הקדוש החת"ם סופר בהצוואה"
קודש הקדשים! שני עמודים גדולים כתובים בצפיפות ועם זאת בבהירות רבה, בכתב יד קדשו של גדול בעלי המופת הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא. כתב היד עוסק בכח השפעתו של הצדיק ובמה מתקיימות ברכותיו. בתוך הדברים מזכיר הרה"ק מליסקא את מרנא החת"ם סופר בצוואתו המפורסמת. ליסקא, [שנות ה'כת"ר 1860 לערך]. כולל התורה המפורסמת בעניין התחברות לצדיקים. לא נדפס.
כתב היד מכיל שתי תורות חסידיות חשובות ביותר, כל תורה בעמוד נפרד. התורה הראשונה עוסקת בכח ברכותיו של הצדיק וכיצד זוכה הצדיק שברכותיו אכן יתגשמו. הרה"ק מליסקא פותח תורה סגולית נדירה זו בברכה המפורסמת של משה רבינו "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", ובהמשך מביא הרבי ברכות ודוגמאות נוספות ממנהיגי ישראל הגדולים: משה רבינו, דוד המלך והחת"ם סופר (!) כידוע כתבי ידם של צדיקי הדורות משמשים כקמיעות לברכה והצלחה, על אחת כמה וכמה כתב היד הנדיר שלפנינו העוסק בנושא זה בדיוק – ברכותיהם של צדיקי הדורות, ומופיעים בו פסוקי ברכה וסגולה בעצם כתב יד קדשו של גדול בעלי המופת מארץ הגר.
התורה השנייה עוסקת אף היא בצדיק הדור, ובה כותב הרה"ק מליסקא את התורה המפורסמת על הפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה". על פסוק זה מקשה הגמרא בברכות (לג ע"ב) "אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא"? ומתרצת הגמרא: "אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא" וידועה הקושיא אמנם לגבי משה רבינו יראת שמים היא דבר קטן, אך התורה הרי מדברת אל כל ישראל? ועל כך מתרץ הרה"ק מליסקא במילות קדשו בכתב היד שלפנינו: "דהיינו לאותן שהי' בימי משה וראו כל הניסים והנפלאות הי' אצלם יראה מילתא זוטרתא" (המילה "לגבי" סובלת את שני הפירושים).
לפנינו הגווילים הקדושים עליהם כתב הרה"ק מליסקא במו ידיו את 'תורותיו' המפורסמות, אותן היה דורש בפני החסידים בשולחנותיו הטהורים אשר לפני השם, תורות אלו מתאר נכדו הגה"ק רבי זאב וואלף, בהקדמה לספר הישר והטוב: "מה נהדר היה אדונינו בימים הקדושים, בעמדו לפני ארון הקודש לבוש לבנים, פניו בוערים כגחלי אש ולפידים, תוארו כמלאך אלוקים, עיניו למעלה סגורים, כפיו פרושות על ראשי בני ישראל ככהן המברך בשם… ואם כי חלוש היה, נשמע קולו שאגת ארי עוקר הרים ובוקע רקיעים… דברים היוצאים מן הלב נכנסו בעמקי לב השומעים חדרי חדרים, עד שכולם נשפך לבם כמים, הורידו כנחל דמעה… אשרי עין ראתה כל אלה".
האדמו"ר רבי צבי הירש פרידמן מליסקא [תקס"ח-תרל"ד], מגדולי האדמו"רים בדור הראשון של תנועת החסידות בהונגריה. למד אצל בעל 'ישמח משה', ממנו קיבל את כח כתיבת הקמיעות והיה מחולל באמצעותם ניסים גלויים. הוא נודע כפועל ישועות ואלפי חסידים נהרו אליו מכל רחבי הונגריה והארצות השכנות לקבל את עצתו וברכתו. לאחר פטירת רבו ה'ישמח משה' הפכה חסידות ליסקא לחסידות החשובה והמפורסמת ביותר בהונגריה.
סיפורים רבים ומופתים מסמרי שיער מסופרים בספרי התולדות אודותיו ואודות משמשו הקדוש רבי ישעיה'לה מקרעסטיר, בניגוד לשושלות חסידיות אחרות בהן בני האדמו"ר ממלאים את מקומו, אצל הרה"ק מליסקא דווקא הגבאי, רבי ישעיה'לה, מונה לממשיכו העיקרי.
בכדי לקבל השגה כל שהיא על גדולתו וקדושתו של הרה"ק מליסקא, תעיד העובדה הידועה, שגדול תלמידיו הרה"ק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר, גם עשרות שנים לאחר פטירת רבו, כאשר כבר שימש בעצמו כאדמו"ר לאלפי חסידים, היה נוהג לחתום את שמו: "הק' ישעיה שטיינר שהיה משמש בקודש אצל הרב הצדיק מליסקא זי"ע" ולא כחתימת האדמו"רים המקובלת: "הק' ישעיה שטיינר מקרעסטיר". אמור מעתה שרבי ישעיה'לה ראה בכך שהיה משמש את הרה"ק מליסקא זכות גדולה יותר ותואר נכבד יותר מאשר היותו בעצמו האדמו"ר מקרעסטיר!
[2] עמודים כ-25 ס"מ. נייר עבה ומשובח. דיו עז ונוצץ. הכל בעצם כתב יד קדשו של הרה"ק מליסקא.
מצב טוב מאוד. כמה מריחות דיו. קרע זעיר בשוליים הלבנים.
"ודוד מלכם בראשם"
מכתב שד"רות ארוך ונאה, עבור השד"רים רבי אלטר ווינשטוק ורבי פישל לינדר. בחתימת יד קדשם של צדיקי ירושלים נשיאי כולל פולין, גדול אדמו"רי ארץ ישראל הרה"ק רבי דוד צבי שלמה בידרמן מלעלוב, הגה"ק רבי שלמה זלמן בהר"ן לעווי, וגאון הגאונים בעל ה'תורת חסד' מלובלין (עם תוספת בכתי"ק). ירושלים, תרס"א [1901].
במכתבם הארוך והנדיר, מתארים קדושי ירושלים במילים מזעזעות את המצב הנורא השורר בארץ. בספרי ההיסטוריה מוזכר רבות אודות הרעב והמגיפה בירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה (1914-1918). במכתב שלפנינו מתארים הצדיקים רעב נוסף שהתרחש כ-15 שנים קודם לכן, שאף הוא גרר אחריו מגיפה ובעקבותיהם נקלע כולל פולין "בעול חובות גדולות ועצומות".
"…אחיכם בני פולין תושבי עיה"ק ירוש[לים] תו"ב, הנם היום ברעה גדולה מאד, רעבים ללחם וצמאים למים בלי שום הפרזה כלל, כי כל ימות החורף היתה השמים כנחושה, אל יורה ואל מלקוש. ולבינו יסתער בקרבינו בראותינו כי כשל כוחינו ואזלת ידינו לנהלם בלחם ומים, כי לדאבון לבינו חמת ה' נתכה על עירינו זה שלוש שנים, והוכחנו במכאובות ומחלות אנושות אשר בעוה"ר השמה את עירנו… ולבינו ימס כמים בראותינו עדה גדולה ונכבדה, בעלת אלף וחמש מאות נפש כ"י, דמם נגר כמים במורד…"
לאחר החתימות נוסף קטע שלם בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון האדיר בעל ה'תורת חסד' מלובלין: "גם אני לא יכלתי להתאפק מלבקש רחמים בעד עניי כולל ווארשא, שיחישו עזרה ע"י המשולחים הנ"ל, ולחזק ידיהם בכל יכלתם. ומצוה רבה זו תעמוד להם, ויבא שכמ"ה [שכרם מן השמים] בזה ובבא בכל ברכות טוב, ד'[ברי] המעתיר שניאור זלמן שהי' אבד"ק לובלין, וכעת פעה"ק". (מכתבים וחתימות ממנו הם נדירים מאוד).
בתחילת ובסיום המכתב מברכים הצדיקים את התורמים בברכות עצומות: "ובזכות זה ירחם ה' עליכם לשמרכם מכל רע, ולהשיבכם אל המנוחה ואל הנחלה, בשוב ה' את שבות עמו בעלות לציון מושיעים ודוד מלכם בראשם בב"א".
בשולי המכתב מוטבעת חותמת האדמו"ר מלעלוב "דוד צבי שלמה בהרה"צ ה"ק ר' אלעזר מנחם בידערמאן זצללה"ה", וכן חותמת גדולה במיוחד (בקוטר 5.5 ס"מ) של "מחוז פולין הישובים בארבע ארצות החיים: ירושלם, חברון, צפת, טבריא תו"א". המשולחים הנזכרים – רבי אלטר מנחם קלונימוס ב"ר ברוך בנימין זאב ווינשטוק, ורבי יחיאל פישל ב"ר יהודה ליב לינדר, שניהם מנקיי הדעת שבירושלים של מעלה, ומצאצאיהם משפחות עניפות וחשובות.
האגדה החסידית מספרת שבעקבות אותם "חובות גדולות ועצומות" אסרה הממשלה הטורקית את האדמו"ר רבי דוד'ל מלעלוב בערב פסח בבית הכלא ולא הסכימו לשחררו אלא לאחר כיסוי החובות. חג הפסח התקרב והרבי הקדוש יושב בבית האסורים. עד שהאדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת' והגה"ק בעל ה'אבני נזר' בכבודם ובעצמם עמדו לצד חביות ענקיות ריקות במרכז היהודי של העיר וורשה והתרימו את יהודי העיר, בסוף היום נתמלאו החביות בכסף עד גדותיהם והושג הסכום הדרוש לשחרורו של הרבי מבית האסורים.
האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה בידרמן [תר"ד-תרע"ח], גדול אדמו"רי ארץ ישראל ומנהיג קהילות החסידים. בנו של האדמו"ר רבי אלעזר מנדל מלעלוב ונכדו של החוזה מלובלין.
קדוש וטהור היה הרבי מנעוריו. בשנת תר"י כאשר נסע סבו האדמו"ר רבי משה'לי מלעלוב לארץ ישראל ונפרד מרבי ישראל מרוז'ין, אמר הרוז'ינער על הילד דוד כי יש לו "עינים מאירות ובהירות". במשך השנים נסע מירושלים לקרלין והיה מחסידיו הגדולים של ה"בית אהרן". אביו האדמו"ר רבי אלעזר מנחם מנדל העיד עליו שמימיו לא הסיר מנגד עיניו את ה"שויתי". הגה"ק בעל "ישמח ישראל" מאלכסנדר כנהו בשם "ספר תורה". רבי חיים שמואל מחנטשין אמר עליו שבמשך הרבה שנים היה הוא "צדיק הדור".
הרבי היה ממונה על כולל ורשה ופעל להרחבת היישוב ותמיכה ביוצאי פולין. כן עמד בראש ישיבת חיי עולם הירושלמית. היה נערץ על כל תושבי העיר מתנגדים כחסידים, כולל היישוב הערבי והשלטונות הטורקיים, ובכל עת צרה כללית או פרטית היו משחרים לפתחו לברכה וישועה. דברי תורתו יצאו בספר "לקוטי דברי דוד", ירושלים תשכ"ח.
הגאון רבי שניאור זלמן פראדקין-לאדיער [תק"צ-תרס"ב], כונה בעל ה"תורת חסד" מלובלין, נודע מגיל צעיר כ"עילוי" וגאון מופלג והיה אחד מגאוני דורו המפורסמים.
נולד בלאדי והיה מגדולי תלמידי האדמו"ר מליובאוויטש בעל ה'צמח צדק'. בצעירותו כיהן כרבה של הקהילה החסידית בדווינסק ומשנת תרכ"ח כיהן כאב"ד לובלין במשך 28 שנים.
בשנת תרנ"ב עלה לירושלים, הוכר כאחד מגדולי התורה בירושלים והיה ראש בית הדין 'חסידים' בירושלים עד לפטירתו. על מצבתו נכתב "רבן של כל ישראל".
הגה"ק רבי שלמה זלמן בהר"ן לעווי [תקצ"ה-תר"ע], מגדולי ירושלים המתנגדית ומראשי עסקניה. גאון עניו וקדוש, כיהן כראש ישיבה ב"ישיבת הר"ן" שהקים לזכר אביו הגאון הקדוש רבי נחום משאדיק.
בין תלמידיו הבולטים היה אחיו הרב דוד בהר"ן והרב גרשון לפידות. עם עלייתו ארצה של הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין – המהרי"ל דיסקין. הוא הסתופף בקבוצת תלמידיו הקרובה שכונתה 'חבורת האריות' והפך להיות לאיש סודו של המהרי"ל. נחשב לאחד מתלמידיו הבולטים ולימים אף שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל.
[1] דף נייר, 29X23 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים משוקמים מקצועית בקיפולים, עם פגיעה במספר תיבות.
מכתב היסטורי-פולמוסי חשוב ונאה. כולו [כ-120 מילים] בכתב יד קדשו, בחתימתו ובחותמתו של האדמו"ר רבי יהושע הורוויץ מדז'יקוב בעל ה'עטרת ישועה', מגדולי אדמ"ורי ומנהיגי דורו. דז'יקוב, תרס"ט [1908]. מכתב ציבורי נאה במיוחד.
רקע: בשנת תרס"ח פרצה מחלוקת גדולה בין חסידי וויזניץ וסיגוט; חסידי וויזניץ בקשו שרבם בעל 'אהבת ישראל', ימשיך לשמש 'נשיא כולל מארמרוש' בצפת, ואילו חסידי סיגוט ביקשו, שרבם רבי חיים צבי טייטלבוים בעל 'עצי חיים' (תרמ"א-תרפ"ו), ישמש כנשיא הכולל.
לאחר ריב ומדון שנמשכו תקופה קצרה הסכימו שני הצדדים להביא את טענותיהם לפני בית-דין של חמשה: זה בורר לו שנים וזה בורר לו שנים והארבעה בחרו בדיין החמישי, בעל 'ערוגת הבשם' רבה של חוסט. בית הדין הכריע לחלק את מארמארוש לשניים; בחלק אחד ישמש ה'אהבת ישראל' כנשיא ובחלק השני בעל ה'עצי חיים'.
פולמוס זה גרם למלחמת אחים בתוככי היהדות האורתודוקסית במדינה. מדי יום פרחו באוויר כתבי-פלסתר אלה מזכים ואלה מחייבים, ידידים נתרחקו, והשנאה בין הקרובים התפשטה, קלקלה את השורה ועיוורה את העיניים, עד שלא ידעו להבחין עוד בין כבוד יחיד וכבוד רבים. שם שמים וכבוד ישראל נתחללו.
ה'עטרת ישועה' מורה במכתבו הציבורי שלפנינו: "על דבר השערוריה הנעשה במחוז מארמרוש… לזאת באנו להזהיר באזהרה רבה על הנותנים מעות אה"ק בישובים השייכים לסיגוט שלא יתנו המעות להגובים בלתי… ליד הממונה הנבחר מנשיא ואמרכל דוויזניצא". בסיום המכתב מברך האדמו"ר: "ובטוחים אנחנו באלה, כי אחב"י הישרים והתמימים ישמעו לקול הורים ומורים, ובגלל זאת יתברכו בברכה המשולשת בתורה". (המכתב נדפס בקובץ 'נחלת צבי' ח' בני ברק תשנ"ג, עמ' קיח-קיט).
האדמו"ר רבי יהושע הורוויץ מדז'יקוב [תר"ח-תרע"ג], מגדולי אדמור"י ומנהיגי דורו, וממייסדי 'מחזיקי הדת', מכונה על שם ספרו בעל ה'עטרת ישועה'. בנו של ה'אמרי נועם' (בן הרה"ק רבי אלעזר מדזיקוב בן הרה"ק נפתלי צבי מרופשיץ).
נחשב ל"עילוי" ובגיל 18 סיים את כתיבת ספרו, "עמק הלכה" על סוגיות הש"ס. רבי יוסף שאול נתנזון כותב עליו בהסכמתו לספ רו "עמק הלכה": "ולפי מעט השנים הרבה מקנתו וראיתי איל מנגח ימה וצפונה על הדרך הנהוג לפנים, כמו ספר "דורש לציון" להגאון בעל נודע ביהודא".
בשנת תרל"ז נפטר אביו, "האמרי נועם", והוא החל לכהן כאדמו"ר בדז'יקוב במקום אביו. למדנותו, מנהיגותו וכישרונו המוזיקלי משכו אליו אלפי חסידים.
היה מעורה בהנהגה הציבורית של דורו, השתתף ונאם בכינוס הרבנים בלבוב, בשנת תרל"ט, אז הוחלט על הקמת תנועת מחזיקי הדת; למרות גילו הצעיר אז (31) ישב ליד רבי יהושע מבעלז מזקני האדמו"רים באותה עת.
רבים מניגוניו שהלחין, השתמרו בחסידות ויז'ניץ, כמו ה"אשת חיל" בניגון דז'יקוב אותו נהג רבי חיים מאיר לשיר בשבתות שלפני יום ההילולא של אדמו"רי דז'יקוב. גם לקטעים מסוימים בתפילה התאים מניגוניו, כמו "יחדשהו" לשבת מברכים.
[1] דף נייר, כתוב מצידו האחד. 25.5X21 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול, קמטים וכתמים קלים. המכתב עבר שיקום אמנותי.
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים לִפְנֵי מוֹתוֹ
מכתב נאה, חשוב ונדיר בחתימת יד קדשו של גדול אדמו"רי רומניה הרה"ק רבי ישראל הגר בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ, אל הגאון רבי משולם ראטה אב"ד טשערנוביץ. גרוסווארדיין, יום חמישי פרשת אחרי-מות קדושים [ט"ו אייר], תרצ"ו. בראש הדף מופיעה חותמתו האישית של האדמו"ר: "ישראל בה"הצ מו"הרב זצלל"הה מוויזניצא".
בראשית המכתב מברך ה'אהבת ישראל' את הגאון רבי משולם ראטה בברכת מזל-טוב לרגל התעטרותו ב"כתר הרבנות בטשערנאוויטץ". איש האלוקים מברך בימיו האחרונים ברכות רבנות נדירות: "וכן אברכו שיזכה לישב על מי מנוחות באהלה של תורה על כסא מלכותו באריכות ימים ושנים וכ"ט… הק' ישראל בה"הצ מו"הרב זצלל"הה".
בהמשך, לאורך רוב המכתב, מחלה הרבי הקדוש בתחנונים ממש את פני רבי משולם ראטה, שימצא משרה אצל הקהל עבור "החסיד מו"ה מנחם דוב מיללער המתגורר במחנהו בלי משען ומשענה", הרבי מפציר ומשכנע במעלותיו של המדובר "איש ישר ומלאכתו יעשה באמונה שלמה… ובעתים הללו קשה למצוא איש כזה".
את המכתב שלפנינו כתב ה'אהבת ישראל' בימיו האחרונים עלי אדמות, טרם עלותו בסערה השמימה בב' סיון באותה השנה. אחד המכתבים האחרונים שכתב בימי חייו (אולי האחרון שבהם). הרבי שכבר חלה את חוליו האחרון, מתחזק ומתאמץ ממיטת חוליו עבור עשיית טובה ליהודי ועוד בכזאת מן הרחבה, כאילו ישב בנאות דשא וכל עיתותיו בידו. כל כך סמלי לרבי הקדוש שכל ימיו היו מהות של 'אהבת ישראל'.
האדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ בעל 'אהבת ישראל' [תר"כ- תרצ"ו], נולד לאדמו"ר מוויז'ניץ, רבי ברוך הגר, בעיירה ויז'ניץ. נקרא על שם חותן סבו, רבי ישראל מרוז'ין. למד אצל סבו רבי מנחם מנדל, ה"צמח צדיק". בשנת ה'תרל"ה נישא לבת ה"אמרי נועם" מדז'יקוב.
עם פטירת אביו בשנת ה'תרנ"ג, מונה לאדמו"ר לחסידי ויז'ניץ, והוא בן 32. לחצרו השתייכו אלפי יהודים מבוקובינה, גליציה והונגריה. הוא הקים את ישיבת בית ישראל בוויז'ניץ, שבראשה עמד בנו רבי מנחם מנדל.
בשנת תרע"ה הגיע עם פמלייתו לגרויסוורדיין (אורדאה) שבטרנסילבניה, ממנה נשלח המכתב שלפנינו. עד אז הייתה הקהילה היהודית בעיר זו רחוקה מאווירה חסידית. רבי ישראל נודע כ"בעל מופת" בקרב יהודים וגויים. התפרסם במיוחד באהבת ישראל לכל אדם בכלל ובאהבתו לכל חסיד כבנו חביבו.
האהבת ישראל נפטר בליל שבת, ב' בסיוון ה'תרצ"ו, ונקבר בגרויסוורדיין. לאחר קום המדינה, בי"ג באדר ה'תש"י, הועלה ארונו מרומניה, במאמצים ששותפו בהם מנהיגי רומניה וישראל. הוא נטמן בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק. על קברו הוקם אוהל שבו נטמנו לימים גם רוב צאצאיו, אדמור"י החסידות שהלכו לעולמם,
[1] דף נייר כפול. 22.5X14.5 ס"מ. כתיבת הגבאי בחתימת יד קדשו של האדמו"ר.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול, כמה כתמי זמן בהירים.
מכתב חסידי נדיר בחשיבותו, בעל משמעות וערך היסטורי רב, בחתימת יד קדשם של שלושת צדיקי הדור בני ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ , מגדולי אדמו"רי דורם. נשלח אל הגאון רבי משולם ראטה אב"ד טשרנוביץ. גרוו"ד [גרוסוורדיין], פרשת בהעלותך [י' עד ט"ו סיון] תרצ"ו [1936]. כתיבת סופר בחתימת יד קדשם של שלושת בני האהבת ישראל.
במכתבם כותבים האדמו"רים בשברון ליבם, עם סיום השבעה על אביהם גדול אדמו"רי רומניה: "והשי"ת ירחם עלינו ועכ"י [ועל כל ישראל], וירפא את לבבינו הנשברה, ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, ובמהרה ירחם עלינו ועל פליטת עמו, וישלח לנו את משיחו ויגאלינו גאולה שלימה במהרה, ואז ישמח לבבינו וזנכה לראות בנחמת ציון וירושלים…".
על המכתב חתומים יחדיו באורח נדיר במיוחד שלושת [!] בניו של האהבת ישראל, אשר כולם היו מגדולי האדמו"רים בדורם:
"הק' חיים מאיר בהה"צ מוהר"י זצללה"ה הכ"מ" – האדמו"ר בעל האמרי חיים מויז'ניץ. בראש הדף מופיעה גם חותמתו.
"הק' אליעזר בהה"צ מוהר"י זצללה"ה הכ"מ" – האדמו"ר בעל הדמשק אליעזר מויז'ניץ.
"ברוך בהה"צ מוהר"י זצללה"ה הכ"מ" – האדמו"ר בעל המקור ברוך מסערט-ויז'ניץ.
[1] דף נייר כפול, עמוד אחד כתוב. 22.5X14.5 ס"מ.
מצב טוב מאוד. סימן קיפול, כתמים בהירים.
– – – – –
האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר בעל 'אמרי חיים' מויז'ניץ [תרמ"ח-תשל"ב], בנו וממלא מקומו של אביו ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ. בין השנים תר"ע-תרצ"ו, בחיי אביו כיהן כאב"ד ווילחוביץ והגלילות. בשנת תש"ז עלה לארץ, והקים את קרית וויז'ניץ בבני ברק. נודע כאיש קדוש, וכחכם עדיף מנביא. נחשב מגדולי האדמורי"ם בדורו, והיה נערץ על כל שדרות היהדות. היה חבר במועצת גדולי התורה וממנווטי דרכה. בניו האדמו"ר הישעות משה מויזניץ והאדמו"ר רבי מרדכי מוויז'ניץ מאנסי.
האדמו"ר רבי אליעזר הגר בעל ה"דמשק אליעזר" מוויזניץ [תרנ"א-תש"ו], בנו של בעל ה"אהבת ישראל" מוויזניץ וחתנו של רבי יצחק מאיר העשיל מקופיטשניץ. התמנה בשנת תרפ"ב לאב"ד וויזניץ ולאחר פטירת אביו בתרצ"ו (1936) החל לכהן כאדמו"ר. בשנת ת"ש נמלט מוויז'ניץ שנכבשה על ידי הרוסים והתיישב בטעמשוואר. שלח משלוחי מזון למען היהודים שהוגלו לביצות טרנסניסטריה והורעבו שם. לשם כך מכר את כל רכושו, כולל שעון היד שלו. פעל רבות בענייני ציבור והצלת יהודים מהשואה. בשנת תש"ד עלה לארץ ישראל והתגורר בתל אביב והקים מחדש את ישיבת וויזניץ.
האדמו"ר רבי ברוך הגר בעל ה"מקור ברוך" מסרט-וויזניץ [תרנ"ה-תשכ"ד], בן ה"אהבת ישראל", האדמו"ר הראשון של חסידות סרט-ויז'ניץ. נסמך לרבנות ע"י רבי מאיר אריק, בשנת תרפ"ג נתמנה לרב בפוליען [חבל מרמרוש] ובתרפ"ח לרב בקוצמן. מתרצ"ו שימש כרב בסירט ושמש רבה האחרון של העיירה בבוקובינה, טרם גורשו תושביה היהודים לאוקראינה בזמן השואה. לאחר השואה עלה לארץ בשנת תש"ז והקים קריה לחסידיו בחיפה. חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.
מכתב קבלי-חסידי ארוך, נכתב על גבי גלויה בצפיפות רבה ומכיל כ-חמישים שורות [!] בעצם כתב יד קדשו וחתימתו של "הגאון האמיתי, מרא דאורייתא, כולא סתימא וגליא, איש אלקים מרנא ורבנא" רבי אברהם שמעון הלוי הורוויץ הי"ד משזעליכאוו, המשגיח הנערץ של ישיבת חכמי לובלין. נשלח אל תלמידו הגאון רבי אברהם העשיל. [לובלין, י"ד ניסן תרצ"ד 1934].
את מכתבו כותב הגה"ק רבי שימע'לה מז'עליכוב בעת "זמן שחיטת הפסח בבהמ"ק שיבנה ב"ב", ומודה על קבלת יין לד' כוסות, אשר הוא "בלתי מצוי פה אפילו בעד כל כסף". ומברכם "יתן לנו השי"ת חג המצות שמח בדיצות, כשר ונכון ויפה, ונגיל ונשמח בישועת השי"ת ובעזרתו תמיד".
עיקר המכתב מכיל רעיון קבלי עמוק ומורכב, על חשיבותו העצומה של הספר הקדוש 'נועם אלימלך' להרה"ק מליז'ענסק. רעיון זה נחשב אף בעיני המשגיח עצמו ל"ענין יקר ופלאי", ומבקש להעתיקו ולשולחו לתלמידיו. בתוך דבריו כותב המשגיח "ספרו נקרא ברוה"ק [ברוח הקודש] ודאי נו"א… והמשכילים יבינו, שסה"ק נו"א ממתיק הדינים עד היום מן הכלל ישראל…".
במכתב מוזכרים מספר תלמידים: ר' אברהם לייב האלצער, "חבירינו מהיח"ל מר יעקב יצחק מחלק צאנז הנקרא פיעקלע", ר' שאול קאממער, ר' ברוך מדאלינע, ואבי הנמען.
הגאון הקדוש רבי אברהם שמעון הלוי אנגל-הורוביץ "ר' שימעל'ה זעליחובער" [תרל"-תש"ג], היה ראש ישיבה ומשגיח רוחני בישיבות מזרח אירופה. נולד בזליחוב בפולין, ועל שם עיירת הולדתו כונה כל ימיו – ר' שמעון מזליחוב.
הסתופף בצל צדיקי הדור כ"ק האדמו"רים: רבי יצחק מוויעלפולי, רבי משה יחיאל אלימלך מלברטוב. רבי אהרל'ה מקוזניץ. ורבי פנחס מאוסטילה.
מגיל צעיר כבר נודע כעלוי וכבעל זיכרון פנומנלי וכבקי בעל פה בכל ספרות חז"ל והפוסקים, וכן בספרי הקבלה ספרי מהר"ל והחסידות. כל גדולי הדור הפליאו את זכרונו כבור סיד שאינו מאבד טיפה, שכל התורה כולה היתה תחת לשונו.
עיקר פרסומו היה כשהחל לשמש בשנת תרצ"ב (1932) כמנהלה הרוחני של ישיבת חכמי לובלין. שם הייתה הנהגתו כשל אדמו"ר חסידי, בתפילתו הארוכה, ובהיותו עטוף בטלית ותפילין עד חצות היום. שיחותיו היו בנויים על כתבי קבלה וכתבי האר"י.
מתלמידיו המפורסמים: פוסק הדור רבי שמואל הלוי וואזנר, האדמו"ר מסטריקוב, רבי ברוך שמעון שניאורסון, ועוד רבים. אמרותיו, שיחותיו, אגרותיו כונסו בספרו 'נהרי א"ש". (מצורף חומר אודותיו).
[1] גלוית-דואר, 14.5X10.5 ס"מ. הכול בכתי"ק ובחתימתו.
מצב טוב-בינוני. סימני קיפול באמצע הדף, עם טשטוש של מספר תיבות. דיו דהוי במספר מקומות. בלאי קל בשוליים.
"ויתברך בברכת שמים ברוב הצלחה
במעשה ידיו לטובה
בשפע רב
ויזכה ליתן
מתוך נחת והרחבה תמיד" (חלק מהברכות)
מכתב ברכות שלא נראה כמותו, עמוס בברכות נדירות לעשירות והצלחה. כולו בעצם בעצם כתב ידו ובחתימתו של קודש הקדשים האדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין מגדולי אדמו"רי הדורות, והיחיד שצפה בברור את השואה ברוח הקודש. הימים הנוראים, ללא תאריך.
רוב מכתביו הנדירים ממילא של הרבי הינם בכתיבת הגבאי, המכתב שלפנינו כולו בכתב יד קדשו של הרבי ובחתימתו. עובדה זו מקבלת משנה חשיבות, בכך שהמכתב כולו מלא בברכות נדירות לעשירות, לנחת, לישועה, לחיים ארוכים, לחתימה טובה, לשנה מבורכת, לקבלת התפילות ועוד – קמיע נדיר בכתי"ק צדיק הדור!
את המכתב ממען הרבי אל ר' אהרן הלוי ממונה כולל קרלין. מהמכתב ניתן לראות שיש לנמען חביבות מיוחדת אצל הרבי הקדוש, המכנה אותו בראש המכתב "ידידי הנכבד ש"ב [-שאר בשרי]". הרבי הקדוש שמילה מברכותיו מעולם לא שבה ריקם, מכביר בברכות נדירות לעשירות והצלחה:
"ויה"ר מלפני אבינו שבשמים שיקבל ברחמים וברצון את תפילתנו ותהא השנה הזאת שנת גאולה וישועה… ויתברך בברכת שמים ברוב הצלחה במעשה ידיו לטובה בשפע רב, ויזכה ליתן מתוך נחת והרחבה תמיד, ויזכה להחתם לאלתר לחיים טובים ארוכים לשלום בשנה טובה ומבורכת כאוות נפשו ונפש הדוש"ת, אברהם אלימלך בהה"צ זצ"ל"
האדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין [תרנ"ב-תש"ג], מגדולי אדמו"רי הדורות, כונה "הבעש"ט של דורו". היה בנו של האדמו"ר רבי ישראל 'הינוקא' מקרלין. כיהן כאדמו"ר משנת תרפ"ב [1921] לאחר פטירת אביו בפרנקפורט, והיה לאדמו"ר המפורסם מבין אחיו. נודע כבעל רוח הקודש ובעל מופת ובין חסידיו נמנו אף אדמו"רים לחסידים.
ביקר פעמים אחדות בארץ ישראל. ביקורו האחרון היה בשנת תרצ"ט ערב פרוץ השואה, באותו ביקור הוא הרעיש את ארץ הקודש בתפילות ובבכיות, הוא סיפר ברבים שיש בידו מכתב מהבעש"ט שמתאר בדיוק את ההשמדה הקרובה של הנאצים.
חסידיו ההמומים מהדברים ניסו לעצור בעדו מלשוב לאירופה, הם תכננו לגנוב את הפספורט של הרבי ולשכב מתחת לגלגלי המכונית, אך הרבי סירב לשמוע והזהיר שמי שיעשה איזו שהיא פעולה – יתחרט על כך. הרבי הפליג בספינה האחרונה שיצאה מהארץ, ונהרג בשואה הוא וצאצאיו.
את צעדו תירץ הרבי בדברי חז"ל, שהעוזב את עירו בשעת הסכנה ומציל את עצמו בלבד, הקדוש ברוך הוא שונאו, ובזה אינו חפץ, גם במחיר חייו. טרם עלותו לספינה חילק את חפצי האדמו"רות שלו ואת חפציו האישיים בין חסידיו, יש גרסאות שאפילו את משקפיו מסר להם, באמרו: "כאשר ירדפו אחרינו בהרים, כבר לא נצטרך אותם יותר".
[1] דף נייר בלאנק. 22×14 ס"מ.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.
"יום ג' לסדר ויושע ד' ביום ההוא את ישראל, שנת רחמים ורצון פה וויזניץ,
רב ישועות ושובע שמחות… וד' ישלח עזרתו מקודש לעם קדוש במהרה,
ידידכם הדו"ש כה"י בלונ"ח, הק' ברוך בהה"צ מו"ה מנחם מענדיל זצלה"ה"
מכתב היסטורי-פוליטי ארוך וחשוב, מאת האדמו"ר רבי ברוך הגר בעל ה'אמרי ברוך' מויז'ניץ, בנו של מייסד חסידות וויז'ניץ האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר בעל ה'צמח צדיק'. וויזניץ (כיום באוקראינה, באותה העת תחת שלטון הממלכה האוסטרו-הונגרית), שנת "רחמים ורצו"ן" [תר"ן 1890]. כתיבת הגבאי בחתימת יד קדשו של האדמו"ר. מכתבים מהאמרי ברוך הם נדירים באופן מיוחד!
המכתב נשלח אל הגה"ק רבי אריה ליבוש הלוי הורוויץ בעל ה'הרי בשמים', בתקופת רבנותו בעיר סטריא, ואל רבי שלמה סופר. במכתבו מבקש האדמו"ר מהנמענים שיפעילו את כל כוח השפעתם על בני קהילתם וקהילות הסביבה, לבחירתו של ה"בארון הערמענדונקי" כנציגם ב'רייכסראטה' – הפרלמנט האוסטרו-הונגרי. מעניין לציין את תארי הכבוד בהם מכתיר הרבי את נציג הפרלמנט (הערל?) "הישר באנשים", ו"דורש טוב לאחב"י". מהמכתב מובן שהברון עומד בקשר ישיר עם הרבי.
בהמשך המכתב מסביר האדמו"ר כי פעילות זו חשובה במיוחד, עקב תעמולת הרפורמיסטים ואנשי הקידמה, שהתנכלו ליהודים החרדים באמצעות חוקים שונים: "ומה גם בעיתים הללו אשר אנחנו החרידים לדבר ה' נצרכים לישועה גדולה, כי יהי' מדובר בבית המועצות הכללי מהחלק החדש בעניני הקולטוס והרבנים, אשר ברצון החדשים הרודפים קדימה להרוס עוז מוסדי דתוה"ק ח"ו…".
האדמו"ר הקדוש מסיים את מכתבו הפוליטי בברכות חשובות: "תקוותי אשר כל איש ואיש הירא את דבר ה' יטה אוזן לדברי'[נו] הנאמרים בזה למען טובת אחב"י, וד' ישלח עזרתו מקודש לעם קודש במהרה. כ"ד ידידם הדו"ש כה"י בלונ"ח, וכותב בזה למען טובת אחב"י, ומצפה לישועת ד' במהרה", וכאן חתם את שמו בעצם כתב יד קדשו "הק' ברוך בהה"צ מו"ה מנחם מענדיל זצלה"ה". בראש הדף מוטבעת חותמתו האישית של הרבי: "ברוך בהרב הצדיק זצללה"ה מוויזניצא".
[1] דף נייר, 28.5X21 ס"מ.
מצב טוב. כתמים וסימני הדבקה ישנים. המכתב עבר שיקום אמנותי-מקצועי, עם פגיעה בתיבות בודדות.
"בוודאי הדבר הזה זכות גדול יהי' להוושע בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומבורכה" (מתוך עצם כי"ק האדמו"ר מפוריסוב)
מכתב נאה [כ-75 תיבות], כולו בכתיבת יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי יעקב צבי רבינוביץ מפוריסוב בעל ה'עטרה לראש צדיק' (בן הרה"ק רבי יהושע אשר מפוריסוב בנו של היהודי הקדוש מפשיסחא). בשולי המכתב, שתי שורות נוספות [כ-20 תיבות] בכתיבת יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר רבי פנחס מנחם מפילץ בעל ה'שפתי צדיק' (בן בתו של החידושי הרי"ם). כ"ב אלול תרמ"ה [1885]. למיטב בדיקתנו לא פורסם מעולם.
מכתבים מהאדמו"ר מפוריסוב הם נדירים באופן מיוחד, ולמיטב בדיקתנו לא נראו במכירות פומביות. מכתב זה נדיר עוד יותר, שבו מופיעים שני האדמו"רים מהחשובים באותו הדור, בצוותא חדא.
במכתב מבקש הרה"ק מפוריסוב לתמוך ביהודי בן קדושים: "ואביו הי' צדיק מפורסים". מפאת כבודו של הנתמך, שמו אינו מפורש במכתב בכוונה תחילה (האדמו"ר מכנהו "הנוכחי"). האדמו"רים הקדושים מחלים את פני נדיבי העם: "נא מאוד בכל מקום לקרבו ולתמכו בכל האפשר, גם לקנות אצלו הספרים הקדושים" (כידוע הצדקה המעולה ביותר היא על ידי תשלום גבוה עבור מרכולתו של העני, כך שהעני אינו מתבייש).
הרה"ק מפוריסוב מסיים את מכתבו בברכה נדירה לשנה טובה: "בוודאי הדבר הזה זכות גדול יהי' להוושע בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומבורכה, כנפש המבקש מאוד, יעקב צבי מפאריסאוו". על המכתב הוסיף האדמו"ר מפילץ "גם אני דו"ש ידידינו יחי', ואבקש לרחם על מוכ"ז ידידינו ולקרבו, כי הוא מדוכא מאוד ה' ירחם. פנחס מנחם מגור".
ייתכן והנמען הוא רבי אלתר מנחם קלונימוס מחסידי קרלין בירושלים, אשר הדפיס את הספר תיקוני הזוהר עם פירוש המגיד מקוזניץ (ירושלים תרמ"ג), שקיבל בין היתר את הסכמתו החשובה של האדמו"ר מפוריסוב הנ"ל. רבי אלתר, שע"פ עדות צאצאיו נחשב "איש מופת וצדיק נשגב", הוא מחותנו של האדמו"ר רבי דוד צבי שלמה בידרמן מלעלוב, ואביה של משפחת וינשטוק הירושלמית.
האדמו"ר רבי יעקב צבי רבינוביץ [תקע"ה-תרמ"ט], היה האדמו"ר השני מפוריסוב בנו של רבי יהושע אשר מפוריסוב בנו של היהודי הקדוש מפשיסחא.
היה תלמידם של רבי ישכר בר מרדושיץ, רבי אלעזר מקוז'ניץ, דודו רבי נחמיה רבינוביץ מביכוב ובן דודו רבי נתן דוד משידלובצה. רבי נתן דוד מינהו לכהן באדמו"רות.
היו לו אלפי חסידים. חיבר את הספר "עטרה לראש צדיק". חתניו: בזיווג ראשון רבי ירחמיאל בן רבי משה יוסף מאויהל ובזיווג שני רבי יצחק ישעיה מטשכויב.
האדמו"ר רבי פנחס מנחם אלעזר יוסטמן [תר"ט–תרפ"א] , בעל ה'שפתי צדיק'. היה בן בתו של האדמו"ר בעל ה'חידושי הרי"ם' מגור וגיסו של בעל ה'שפת אמת'. לאחר פטירת ה'שפת אמת', חלק מחסידיו הכתירו את השפתי צדיק כמנהיגם.
היה נערץ בקרב צדיקי דורו והמוני חסידים נסעו להסתופף בצילו. נחשב מבעלי המופת בדורו וככל היוצא מפיו כן יעשה.
נפטר ביום שבת בשעת סעודה שלישית והלווייתו נערכה ביום שני בגלל מחלוקת ודין תורה בין קהילת פילץ לצ'נסטוחובה על מקום קבורתו, ובסוף נקבע שיקבר בצ'נסטחוב. ע"פ המסורת, כל מי שפסק שעליו להיקבר בצ'נסטחוב הסתלק מהעולם בתוך זמן קצר שכן בצוואתו כתב שישתדלו מאוד שיקברוהו בפילץ. חוץ מ"שפתי צדיק" על התורה, כתב גם חיבור גדול על הש"ס ופירוש לתהילים שלא יצאו לאור לפני השואה ואבדו.
[1] דף נייר, 15.5×10 ס"מ בקירוב. כמאה מילים בכתי"ק גדולי האדמו"רים.
מצב טוב. סימני קיפול. קרעים ופגמים קלים, עם פגיעה בתיבות בודדות. כתמי זמן. המכתב עבר שיקום אמנותי.
מכתב מעניין וארוך, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו המלאה של האדמו"ר רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסעצנא, מחבר הספר הנודע 'חובת התלמידים'. פיאסעצנא-ווארשא, תרע"ג [1913].
המכתב שלפנינו נשלח אל "ש"ב וידידי, הרה"ח המפואר, בנש"ק שלשלת היוחסין וכו', כש"ת מו"ה אשר יחזקאל שליט"א". המכתב עוסק כנראה בענייני ציבור ורבינו מזכיר במכתב אישים רבים, מהם בשמם ומהם בראשי תיבות בלבד, ביניהם "הה"צ מראדזין שליט"א (לא יתערב בדבר הזה!)". בסיום המכתב חותם האדמו"ר את שמו בחתימתו המלאה: "קלונימוס קלמיש בהה"צ מוהר"א, חתן הה"צ מוהרי"מ זצלל"ה".
רבינו אינו מציין את שם משפחתו של הנמען. ייתכן והוא רבי אשר יחזקאל הלוי הורוויץ, צאצא למשפחות גדולי האדמו"רים משושלות חב"ד, קרלין ואמדור, שמספר מנהיגים ניסו להכתירו כאדמו"ר, אך הוא התנגד. כיהן כראש קהילת חב"ד בצפת. אחד מבניו הוא הגאון רבי ישעיה הורוויץ מח"ס פרדס הארץ ועוד. נפטר בשנת תר"פ.
הרה"ק רבי קלונימוס קלמיש שפירא [תרמ"ט- תש"ד] , בנו של הרה"ק רבי אלימלך מגרודז'יסק. גאון מופלא בנגלה ובנסתר. במקביל לאדמו"רותו בפיאסצנא, יסד האדמו"ר את ישיבת 'דעת משה' בוורשה ושימש בה כראש ישיבה (למרות שמעמדו של ראש ישיבה בפולין היה פחות בהרבה מזה של אדמו"ר), באומרו: "לחסידים המבוגרים יש להיכן ללכת וממי ללמוד, לא חסרים רבי'ים שיקרבו אותם. אני רוצה לקרב דווקא את צעירי הצאן, שלא ירעו בשדות זרים".
רבי קלונימוס קלמיש נודע בספרי ההדרכה שחיבר 'חובת התלמידים', 'חובת האברכים', 'אש קודש' וספרים נוספים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נלכד רבי קלונימוס קלמיש בוורשה, המכותרת על ידי הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סירב האדמו"ר להצעות בריחה שונות שהופנו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו בגטו וורשה עד הסוף.
בגטו עשה האדמו"ר מאמצים עילאיים בכדי לשמור על מסגרת החיים היהודיים. לאפשר גישה של נשים למקווה טהרה; לקיים את מסגרת החגים – אפיית מצה בפסח וכדומה; קיום ברית מילה, ועוד. הוא ערך את שולחנותיו הטהורים, בלב התופת, במרתפים נסתרים של מפעלים נטושים, בהם התקבצו מאות ואלפים מהנשמות השבורות והגופים ההרוסים, שבדרשות החיזוק שהרבי נשא בפניהם, הוא רומם אותם מתוך עמק הבכא אל גבהים רוחניים.
אותן דרשות מרטיטות קובצו על ידיו לספר 'אש קודש'. אותו קבר מתחת להריסות של בניין בגטו, וצירף לו מכתב בו ביקש שאם ימצא מישהו את הכתבים, שיקח אותם לארץ ישראל ויוציאם לאור (וכך אכן היה). לאחר מרד גטו ורשה, גורש הרבי עם היהודים שנותרו בחיים למחנה הריכוז טרווניקי, ליד לובלין. שם נרצח, יחד עם שאר יהודי המחנה.
[1] דף נייר. 21X27 ס"מ בקירוב. בלנק רשמי. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של בעל ה'חובת התלמידים'.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול ומעט בלאי, כתמים בהירים. המכתב עבר שיקום אמנותי.
מכתב מסתורי ומעניין מאת האדמו"ר הקדוש רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ מרדומסק. כתיבת סופר, ובסופה חתימת יד קדשו של האדמו"ר. סיון תרצ"ט, חודשים ספורים טרום מלחמת העולם השניה, בה נרצח האדמו"ר הי"ד.
המכתב עוסק בעסקנות כלשהיא אשר אינה ניכרת מתוכן המכתב. האדמו"ר כותב כי עקרונית "הנני מוכן בכל עת למלאות רצון הרב הנ"ל" אבל "רק באופן שיהא עפ"י החוקה עם רשיון". האדמו"ר חושש כי "אם אני אעשה אפילו דבר קטן נגד החוקה, אגרום בזה ח"ו לחילול השם גדול…".
מכתבים ממנו הם יקרי מציאות במיוחד!
הרה"ק רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ [תרמ"ד-תש"ב] כיהן כאדמו"ר מראדומסק עם פטירת אביו בשנת תרע"א ועד לרציחתו בי"ח אב תש"ב, בגטו ווארשא. היה ידוע כבעל מופת עצום, וסבל מייסורים מרים כל חייו. כשהתחילה מלחמת עולם השנייה, הכינו לו חסידיו תוכנית מילוט מאירופה לארץ ישראל, כשהציגו לו את התוכנית אמר איני חפץ לברוח, ברצוני להיות עם כל היהודים, ומה שיעלה בגורלם כך גם יהיה גורלי, ואכן בשב"ק פרשת עקב תש"ב נרצח בביתו ע"י גדוד חיילים נאצים. כיהן כאדמו"ר האחרון לחסידות ראדומסק, בפטירתו נגדעה שלשלת ראדומסק המפוארת שנוסדה על ידי ה"תפארת שלמה".
האדמו"ר הקדוש רבי שלמה חנוך מרדומסק היה ידוע בעושרו הרב (כפי שגם ניתן להבין מהמכתב שלפנינו). ידוע המעשה שפעם נפשו האדמו"רים רבי שלמה מרדומסק ורבי שלמה מבאבוב באותו הזמן בנאות דשא במארינבד, ומידי יום היו שניהם יוצאים יחדיו לשוח בהרים, פעם פגש אותם באמצע הדרך ראש ישיבה ליטאי שאף הוא נפש במקום ובראותו יהודים של צורה ניגש ונתן להם שלום והתעניין מי הם, השיב לו הרה"ק מבאבוב בחידודין: אנחנו הט"ז והב"ח! תמה ראש הישיבה בפניו, האם הוא עושה ממנו צחוק? השיב לו הרה"ק מבאבוב בחיוך: ידידי הפוסע לידי (הרה"ק מרדומסק) הוא בעל הט"ז – יש לו ט'ורי ז'הב [עשיר] ואילו אני הנני הב"ח – ב'על ח'וב… (הרה"ק מבאבוב החזיק רשת ענפה של ישיבות והיה עליו לגייס תדיר סכומי עתק לשם כך).
[1] דף נייר, בלנק מכתבים רשמי "שלמה חנוך הכהן ראבינאוויטץ". 20.5×13 ס"מ.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול, כתמים בהירים.
מכתב מעניין בכתב ידו וחתימתו של ה אדמו"ר הקדוש רבי יצחק מנחם דנציגר מאלכסנדר, ומגדולי מנהיגי יהדות אירופה שלפני השואה. נשלח אל חסידי אלכסנדר בירושלים תובב"א. אלכסנדר, תרפ"ח.
במכתב כותב האדמו"ר על שליחת כספי צדקה, אשר מתוכם מוקדש סכום מיוחד "עבור בני כ"ק הרה"צ הקדוש מלעלוב זצללה"ה זי"ע".
בהמשך המכתב מתחנן האדמו"ר שיעתירו בתפילה על אחיו הצעיר הרה"ק רבי אברהם חיים, שנחלה במחלת הריאות: "עתה הנני בזה לבקש אתכם מאוד לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים בעד כבוד אחי היקר לי.. וחביבי כנפשי, מו"ה אברהם חיים בן שרה רבקה שיחי' לרפואה שלימה במהרה בתוך שאר חולי ישראל… ה' ירחם עליו וישלח עזרו מקודש זכות אבותינו הקדושים נבג"מ, ובזכות תפילת ישראל ובזכות בניו היקרים הנעימים שיחי'…".
בסיום המכתב מבקש האדמו"ר להזכיר את שמו לתפילה במקומות הקדושים – הכותל המערבי, קבר רחל ושאר קברי הצדיקים.
האדמו"ר רבי יצחק מנחם דנציגר מאלכסנדר [תר"ם בערך-תש"ג] , מגדולי האדמו"רים בדורו, ומנהיג החסידות השניה בגודלה בפולין (ויש אומרים הגדולה ביותר). חסידות שנכחדה כמעט כולה על ידי הכורת הנאצי. הוא התחנך על ברכי סבו, מייסד השושלת, רבי יחיאל מאלכסנדר, ואצל דודו, רבי ירחמיאל ישראל יצחק בעל " ישמח ישראל" מאלכסנדר. לאחר פטירת אביו בעל ה'תפארת שמואל' הוכתר לאדמו"ר. עשרות אלפי חסידים בפולין הסתופפו בצלו. יחד עם אחיו רבי אברהם חיים דנציגר הקים רשת ישיבות גדולה בשם "בית ישראל" . נהרג בשואה במחנה טרבלינקה יחד עם כל צאצאיו. שרידי תורתו נאספו על ידי חסידי אלכסנדר ניצולי השואה, ונדפסו בספר "עקידת יצחק".
הרה"ק רבי אברהם חיים דנציגר הי"ד [נרצח תש"ג] , צעיר בניו של האדמו"ר הקדוש בעל ה'תפארת שמואל' מאלכסנדר, ואחיו ויד ימינו של האדמו"ר בעל ה'עקידת יצחק'. כיהן בראשות ישיבת אלכסנדר בלודז' אשר נחשבה לאחת הישיבות החסידיות החשובות והגדולות ביותר, ומנתה למעלה מ300 בחורים, (סניף מישיבה זו הוקם גם בירושלים). בישיבה זו השקיע כוחות עצומים ועסק בפריחתה בצורה יוצאת דופן. תמך ברוחו וכספו בהקמת הישוב החרדי 'בני ברק'. בשנות הזעם התקיים בביתו 'מנין' נסתר, תוך מסירות נפש עצומה. נרצח על קידוש השם בקיץ תש"ג.
[1] דף נייר, בלנק מכתבים רשמי. 27×21.5 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן. הדף עבר שיקום מקצועי.
מכתב מאת האדמו"ר הקדוש רבי שמואל בורשטיין בעל ה'שם משמואל' מסוכטשוב, בנו של בעל ה'אבני נזר'. סאכטשאב, תרנ"ו [1896]. הכול בעצם כתב יד קדשו. מכתבים ממנו הם נדירים באופן מיוחד, למיטב בדיקתנו לא נראה מעולם מכתב שלם בכתב ידו, ובוודאי מתקופה מוקדמת שכזו.
לפנינו מכתב מאת גאון גאוני פולין ומגדולי אדמו"ריה והמכתב עוסק בענייני… מסחר! כידוע, גדולי האדמו"רים בפולין ובראשם אדמו"רי גור, היה להם "עניין" לעסוק במסחר טרם התמנותם לאדמ"ורים.
בעת כתיבת המכתב נשא אביו – האבני נזר, בעול העדה, ואילו בנו עסק מלבד לימודיו, גם בצורכי מסחר ופרנסה. בסיום המכתב מופיעה חתימתו המיוחדת של האדמו"ר.
האדמו"ר רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב [תרט"ז-תרפ"ו], היה האדמו"ר השני בחסידות סוכטשוב, מחבר הספר "שם משמואל" על התורה ומועדי השנה. בנו היחיד של רבי אברהם בורנשטיין (מייסד חסידות סוכטשוב) ונכדו של הרבי מקוצק. שימש כאדמו"ר נערץ בחייו, ותורותיו המקוריות, ובעיקר ספרו "שם משמואל", תפסו מקום מרכזי בארון הספרים החסידי גם לאחר מותו.
כשהיה כבן 4 שנים נפטר סבו, הרבי מקוצק. התפרנס ממסחר. בשנת תרל"ג (1873) נשא לאשה את בתו של רבי ליפמאן מרדומסק, חתן התפארת שלמה. יחד עם אביו הרביץ תורה בישיבה בסוכטשוב. כשנפטרה אשתו בשנת ה'תרס"ב נשא לאשה את בתו של הרב נתן נטע כהנא שפירא, רבה של קשוינז, מחסידי סוכטשוב, ומחבר ספר "שמן למאור".
לאחר פטירת אביו בשנת ה'תר"ע (1910) ולפני סתימת הגולל לקבר אביו הוכתר לממלא מקומו, והחל לכהן כאדמו"ר וכראש ישיבה בסוכטשוב. סגנון הנהגתו היה תקיף וקוצקאי יותר. לאחר מלחמת העולם הראשונה נאלץ לעזוב את העיר סוכוטשוב ועבר ללודז' ולאחר מכן לזגערזש. בספרו "שם משמואל" הוא מביא ומבאר מתורת אביו, סבו, ואדמו"רים נוספים. זקני החסידות אמרו: אבני נזר ואגלי טל הם יסודות התורה של סוכטשוב ושם משמואל הוא יסוד החסידות של סוכטשוב.
[1] דף נייר כפול, עמוד אחד כתוב. 20.5X13 ס"מ בקירוב.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול וכתמים. בלאי וקרעים קטנים בשוליים.
מכתב בן למעלה מ-60 מילים בכתב יד קדשו וחתימתו האדמו"ר רבי מרדכי רוקח מבילגורייא, אחיו של הרה"ק רבי אהרן בעלזער, ואביו של האדמו"ר מבעלז הנוכחי. נשלח אל העסקן הנודע ר' שמואל שדרוביצקי. [ארץ ישראל, שנות ה-40].
המכתב עוסק בבקשה לשלוח מצות אל מספר תלמידי חכמים חשובים, למען יחוגו את חג המצות כהלכות גובראין יהודאין.
האדמו"ר רבי מרדכי רוקח מבעלזא [תרס"א – תש"י, 1901-1949] הרבי מבילגוריא, בן האדמו"ר ר' יששכר רוקח מבעלז. נישא לביתו של רבי דוד שלמה מקוברין. לאחר פטירת אביו מונה לרב ואב"ד בבילגורייא והתבטל לפני אחיו האדמו"ר. בשנות השואה הוברח ביחד עם אחיו הגדול ממקום למקום על ידי חסידיו, לאחר תלאות רבות הגיע בשנת תש"ד (1944) לתל אביב ושם עזר לאחיו הבכור בשיקום החסידות. לאחר שנודע לו על רצח אשתו וילדיו, נישא מחדש, ובשנת תש"ח נולד בנu, לימים האדמו"ר שליט"א. בשנת תש"י חלה ונפטר בפתאומיות, והוא בן 48 שנה בלבד.
[1] דף נייר, כתוב מצידו האחד. 21X15 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. השוליים חתוכים (במקור) לא במיושר. סימני קיפול, קמטים וכתמים קלים.
"בזכות זה יתברך בשפע והצלחה, ואת חג המצות יחוג בשמחה ודיצות"
מכתב חשוב מאת בעל המופת האדמו"ר רבי ישעיה הלברשטאם מטשחויב, בן זקוניו של גדול אדמו"רי גליציה בעל הדברי חיים מצאנז. נשלח אל "הרבני המופלא ומופלג בתורה ויראה, המגיד המהולל, הגביר המפורסם כש"ת מו"ה זושא". קראקא, [אדר] תרנ"ה [1895]. כתיבת הגבאי בחתימת יד קדשו של האדמו"ר ובתוספת מספר תיבות בכתי"ק. נדיר במיוחד!!
המכתב שלפנינו הוא אחד המכתבים המוקדמים ביותר שהופיעו אי פעם במכירות. מתוך כתביו הבודדים שהוצעו למכירה, רובם נכתבו בשנות התר"צ. המכתב שלפנינו נכתב למעלה משלושים שנה קודם לכן!
במכתבו מתאר הרה"ק מטשכויב לגביר הנמען את מצבו הכלכלי הבלתי נתפס לקראת חג הפסח הממשמש ובא "ובבית אין כל"! רבי ישעיה'לה מבקשו "בקשה אחת קטנה דלגביה מילתא זוטרתא היא" לסייעו בתמיכה "כדי שיהי' לי לכלכל ההוצאות הרבות הנצרכות בזמן הזה".
בסיום המכתב מברך הרבי הקדוש: "בזכות זה יתברך בשפע והצלחה, ואת חג המצות יחוג בשמחה ודיצות", וכאן חתימת שמו בעצם כתב יד קדשו: "הק' יצחק ישעי' הלברשטאם", ובתוספת שלוש תיבות בכתי"ק. בסמוך לחתימה מופיעה חותמת דיו נדירה של הרבי "יצחק ישעיה הלברשטאם, בן הה"צ הג"הק זצלל"ה מצאנז, [לפ]נים אבד"ק טשחוף, חופ"ק קראקא [יע"א]". בגב הגלויה מופיעה חותמת נוספת של האדמו"ר, קצרה יותר, בלועזית.
בעל הדברי חיים מצאנז אביו של רבינו, היה גדול אדמו"רי גליציה ומכל רחבי העולם היהודי היו שולחים אליו כספים עצומים, אך מנהגו היה שעוד קודם עלותו על יצועו היה מחלק הכל לצדקה ולא מותיר אפילו פרוטה תחת ידו. הדבר בולט במיוחד במכתב שלפנינו, אותו כותב בן זקוניו, זמן לא כביר לאחר פטירת אביו הקדוש שמיליונים עברו תחת ידיו, אך בביתו של בן זקוניו "אין כל"!
האדמו"ר רבי יצחק ישעיה הלברשטאם מטשחויב [תרכ"ד-תש"ג], כונה "רבי ישעי'לה טשכויב'ר", נודע כבעל מופת והיה מחשובי האדמו"רים בדור שלפני השואה. בן זקוניו של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם מצאנז. אביו רבי חיים מצאנז אמר שנשמתו קדושה וכי חיפשה ב"כל העולמות".
רבינו היה תלמידם של אביו הקדוש, של הרה"ק רבי יהושע'לה מבעלז ושל אחיו הגדול הרה"ק משינאווא. בהיותו בן תשע עשרה התקבל לרב בטשחויב ועל שמה נקרא כל ימיו. מטשכויב עבר לסטמאר ולאחר מכן הקים את חצרו בקראקא.
נודע כצדיק מפורסם במופתיו ובצדקותיו ואל חצרו נהרו אלפי חסידים. צדיקי דורו הפליגו בקדושתו ובנשמתו הגדולה. התפרסם במופתים שחולל. נשרף בגטו בוכניה בעודו עטוף בטליתו של אביו.
רבי ישעיה'לה נודע בחריפותו הגליצאית, הוא התבטא פעם במרירות אודות מצבו הכלכלי (כפי שמתואר בהרחבה במכתב שלפנינו), שעל מקל ההליכה של אביו הקדוש או על ספר מספרייתו, מוכנים אספנים לשלם הון רב ואילו עליו – בנו של אביו ובשר מבשרו, אין איש משלם פרוטה…
[1] גלוית דואר, 14X9 ס"מ.
מצב טוב מאוד. מעט כתמי זמן. כתם חלודה קטן בגב הגלויה.
מכתב ארוך [למעלה מ-110 מילים!] בכתיבת יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר רבי אברהם שלום הלברשטאם מסטראפקוב, בנו של האדמו"ר הקדוש רבי יחזקאל שרגא משינאווא, בנו של דער הייליגער צאנזער הדברי חיים זיע"א. נשלח אל הנדיב ר' צבי הארריס. סטרופקוב, ניסן תרפ"ט [1929]. מכתבים בכתב יד קדשו הנם נדירים ביותר!
במכתב המעניין שלפנינו מודה האדמו"ר על קבלת תרומה, ומברכו מקרב לב "והשי"ת יעזור לו ולאמו תחי', שתושע בכל העניינים, והשי"ת ישלח רפואה לבניו… רפואה שלמה מן השמים, וכבוד מעלתו יצליח ויושע בכל העניינים. דברי ידידו החותם בברכת חיים ושלו' וכל טוב סלה, ונזכה להגאולה שלמה בחודש הזה [!!], הק' שלום הלברשטאם".
לאחר החתימה מוסיף האדמו"ר קטע מעניין על חובותיו הגדולים, "כי צריך אני ל[י]סע ליוצאי חלציי וליוצא יוצאי חלציי, כי כולנו אינם [!] סוחרים, רק לומדים תורה, דברי ידידו הנ"ל". בסמוך מוטבעת חותמתו הרשמית "ה"ק שלום הלברשטאם בן א"אמו"ר הר"הצ משינאווע זצ"ל".
האדמו"ר רבי אברהם שלום הלברשטאם מסטרופקוב [תרט"ז – ת"ש] נולד לאביו רבי יחזקאל שרגא משינאווא, שאמר עליו שנשמתו קדושה מאד 'גבוה מעל גבוה'. שימש כרב בסטרופקוב והקים את חסידות סטרופקוב. היה אדמו"ר מפורסם ורבים נסעו לחסות בצילו. השם אברהם נוסף לו בחליו, ורבבות השתתפו בהלוויתו. דברי תורתו נדפסו בסדרת הספרים דרכי שלום.
[1] דף נייר, בלנק רשמי. הכול בכתי"ק האדמו"ר. 22.5×22.5 ס" מ בקירוב.
מצב בינוני-טוב. כתמים. נקבים זעירים. סימני קיפול עם פגיעה קלה. הדף עבר שיקום אמנותי.
מכתב מיוחד ואינטימי מאת האדמו"ר רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב, אל בתו מרת אסתר שינדל רעייתו של רבי ברוך אברהם הורוביץ ראש ישיבת באבוב.
המכתב נשלח בעת שהרבי יצא למנוחה מעבודת הציבור, והרבי שכידוע היה מסור ביותר לחסידיו ולמוסדותיו, ידע היטב להעריך זאת: "משלומנו תהלי"ת [-תהלה לה' יתברך] אנחנו מרגישים טוב, ונהנים מן המנוחה אשר היא אצלנו יקרה מאוד…". ומברכה הרבי "יעזור השי"ת שנראה אצלך רב נחת ושמחה רבה, ותהי תמיד מאושרת ומבורכת בכל טוב. כברכת אביך הדו"ש באהבה רבה…".
האדמו"ר אשר כאמור שהה באותה העת בנופש, ניצל את ההזדמנות והכין חידה [!!] עבור ביתו.
"לאות חיבה, כתבתי עבורך חידה קטנה:
האזיני דברי להבין את אשר אומר אליך
עלי לראש הסולם וזה לך האות קחהו בידך
והעמידהו שם בתוך הדבר את אשר לפניך
והוציאי אבן ממצולות הנהר וצרפהו אליו וראה בעיניך
אלופו של עולם יושב בסתר עליו יופיע נגדך"
רבי שלמה הלברשטאם האדמו"ר מבאבוב [תרס"ח-תש"ס] , האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות באבוב. רבי שלמה שיקם את הריסות בית באבוב לאחר השואה, והפך אותה לאחת החצרות החסידיות הגדולות בעולם. הוא נודע במיוחד כמנהיג שהתרחק ממחלוקת. נולד לאביו האדמו"ר בן ציון הלברשטאם רבה של העיירה באבוב שבגליציה. בשנת תרצ"א עבר אביו לעיירה טשעבין ומינה את רבי שלמה לרב הצעיר של העיירה באבוב. הוא סייע רבות לאביו בניהול החסידות ובפרט את רשת ישיבות באבוב אשר מנתה למעלה מ-30 סניפים. בתקופת השואה סבל קשות וניצל בנס. לאחר השואה עקר לארצות הברית, שם הקים מחדש את מוסדות החסידות. יחד אתו שרד את השואה בנו, הרב נפתלי צבי הלברשטאם, אשר לימים מילא את מקומו כאדמו"ר. הרבי הלחין כ-80 ניגונים. חידושי תורתו בקבצי כרם שלמה ובליקוטי כרם שלמה (ראה גם: אנציקלופדיה לחסידות ח"ג עמ' תשו).
[1] דף נייר, כתוב משני צידיו. 15×9 ס"מ.
מצב טוב מאוד. השוליים אינם חתוכים במיושר. סימני קיפול וכתמים קלים.
"גיסי הרה"ג המפורסם איש אלקים
נהירין לו שבילין דרקיע" (הבעש"ט)
כתב יד קבלי, כוונת האר"י על התיבות "ברוך אתה" שבתחילת תפילת שמונה עשרה, מתוך שער הכוונות למהרח"ו. עותק גיסו של הבעש"ט וגדול מקורביו, המקובל האלוקי הרה"ק רבי גרשון מקיטוב רבו של הרה"ק רבי צבי בן הבעש"ט. לאורך העמוד הראשון של כתב היד מופיעות כארבעים שורות [מאות מילים!] של הגהות קבליות עמוקות, בעצם כתב יד קדשו של רבי גרשון מקיטוב. בתוך הדברים מופיעות התיבות 'אור גדול' באותיות גדולות!
מלבד ערכו הסגולי הבלתי נתפס של כתב היד הקדוש שלפנינו שמתוכו התפלל בעל המופת הקדוש והאדם הקרוב ביותר לאור שבעת הימים הבעש"ט, ומלבד שמות הקודש והספירות העליונות בעצם כתב יד קדשו, שעליהם עוד נרחיב בהמשך. הרי שגם ערכו הקבלי-חסידי של כתב היד לא יסולא בפז – חידושים קבליים עמוקים ביותר ובלתי ידועים מאת הרה"ק רבי גרשון מקיטוב, מאבות החסידות והאדם המקורב ביותר לבעש"ט. שלא נדפס מתורתו מאומה, מלבד כמה אגרות מפורסמות אל גיסו הבעש"ט ואל תלמידו רבי צבי בן הבעש"ט, שבוודאי טמונים בהן רזין דרזין, אולם חידושים קבליים מפורשים או חידושים בכלל, לא נדפסו מאתו.
רבות מסופר בספרי תולדות החסידות אודות התחברותו של רבי גרשון מקיטוב עם גדולי המקובלים בירושלים, ועל כך שהיה מראשי התלמידים של הרש"ש הקדוש, לפנינו אסמכתא מפורשת לכך, בחידושיו הקבליים העמוקים על כתבי האר"י, בעצם כתב יד קדשו. ראוי לציין בסילודין כי לאורך הדף מופיעים סימני דמעות מרטיטים, אותן שפך הרה"ק 'רבי גרשון קיטובער' בתפילות שמונה-עשרה. החוקר הרב יחיאל גולדהבר, בסדרת מאמריו אודות רבי גרשון מקיטוב, מסיק אכן מתוך כתב היד שלפנינו שרבי גרשון מקיטוב הוא זה ששימש כשליח הציבור בישיבת בית-אל של הרש"ש ('משולחנו של יחיאל גולדהבר', מאמר ב', פרשת אחרי-קדושים תשע"ה).
כיום נוהגים המקובלים להתפלל על פי כוונות הרש"ש, שהן שונות ורחבות מכוונות האר"י הרגילות. אמנם האר"י הקדוש, הבעש"ט וכל המקובלים עד לתקופת הרש"ש, נהגו להתפלל על על פי כוונות האר"י הרגילות, כמופיע בסידורי תלמידי הבעש"ט, כמו 'סידור רבי שבתי' וסידור רבי אברהם שמשון בן ה'תולדות'. גם רבי גרשון מקיטוב התפלל בוודאי עם כוונות האר"י הרגילות, כפי שניתן לראות מסימני השימוש הרבים ושאריות הדמעות שעל גבי כתב היד הקדוש שלפנינו. אך ייתכן שבהגהותיו שבשולי כתב היד הוא כבר מוסיף על כוונות האר"י מדברי רבו הרש"ש.
על עצמת קדושתו ודרגותיו של רבי גרשון מקיטוב תעיד יותר מכל עובדת היותו האדם הקרוב ביותר לאור שבעת הימים הבעש"ט, ואכן לא בכדי בחר בו הבעש"ט מכל תלמידיו, לשלוח דווקא אליו את אגרתו המפורסמת המכונה לעיתים 'המניפסט של החסידות' בה שאל את המשיח "אימתי קאתי מר?" והמשיח השיבו "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה" ויש המחשיבים אותה לתורה החשובה ביותר של הבעש"ט, שהיא מפי כתבו ממש.
ועוד הרבה מעבר לכך, רבי גרשון מקיטוב, היה מאותם שסללו לפני הבעש"ט את הדרך לכוונת התפילה, כפי שמביא המגיד מקוזניץ מביא בספרו עבודת ישראל (פר' מצורע ע' קנ"ט טו"ב): "שמעתי אומרים שהרה"ק מו"ה גרשון אמר פעם אחת למרן גיסו הבעש"ט ז"ל בעת שעדיין לא הכיר מדרגתו בזה"ל: כל זמן שאתה תוכל עוד בתפילה לומר "ברוך אתה" עפ"י רצונך תדע כי עדיין הגעת לכוונת התפילה כי כ"כ צריך האדם להיות בהתפשטות שאפס מאתו כח ושכל לדבר התפילה והדברים אמתיים". מעניין מאוד לציין, שכתב היד שלפנינו עוסק אכן בשתי תיבות אלו "ברוך אתה".
רבי אברהם גרשון מקיטוב [נפטר אדר תקכ"א], גיסו הנודע של הבעש"ט וגדול מקורביו. גאון עצם בתורה, מקובל אלוקי ובעל מופת. היה ראשון לעליית החסידים לארץ ישראל וכיהן כמנהיג האשכנזים בירושלים.
בצעירותו היה מראשי חכמי הקלויז בברודי, ונחשב בקרב חכמי דורו כמקובל וכגדול בתורה. גדול הדור בעל ה'נודע ביהודה' שהיה כידוע מתנגד לחסידות, מכנה אותו: "מחמד עיני וחמדת לבי… חכם עדיף מנביא, ליש ולביא, ה"ה כבוד אהובי ידיד נפשי וחביבי… הרבני המופלא ומופלג בתורה וחסידות, לו עשר ידות, שושן סודות, החכם השלם והכולל… כבוד מוהר"ר אברהם גרשון", וכן רבי יונתן אייבשיץ מתאר אותו: "הרב החסיד המפורסם מופלג בתורה ומקובל אלוהי".
לאחר התגלות הבעש"ט כצדיק וכבעל מופתים דבק בו ובדרכיו והפך לתלמידו המובהק, ליד ימינו ולידידו הקרוב ביותר. בשלב מסוים אף עבר למז'יבוז' כדי לשמש מורה ומחנך לבנו של הבעש"ט, הרה"ק רבי צבי. השפעתו החינוכית עליו נמשכה גם לאחר עלייתו לארץ ישראל באמצעות חילופי מכתבים. את האהבה העזה ששררה בין הבעש"ט לגיסו רבי גרשון קיטוב, ניתן למצוא בצורה מופלאה ובהשתפכות הנפש באגרת הקודש המפורסמת שנשלחה מהבעל שם טוב הקדוש לרבי גרשון בה הוא כותב לו: "ורציתי להרחיב הדיבור ולטייל באריכות, אך מחמת הדמעות אשר נזכרתי פרדתך ממני, לא יכולתי לדבר…"
באותה האיגרת המפורסמת שח לו הבעל שם טוב הקדוש על 'השבעת עליית נשמה' שעשה בראש השנה תק"ז: "וראיתי דברים נפלאים במראה, מה שלא ראיתי עד הנה, מיום עומדי על דעתי" ומתאר: "ואשר ראיתי ולמדתי בהעלותי לשם, בלתי אפשרי לספר ולדבר – אפילו פה אל פה". מדהים ביותר, שכאשר התגלו לו לבעש"ט אותם סודות נוראים ב'היכל משיח', הוא מיד ביקש רשות לגלות אותם לגיסו: "ובקשתי עבורך ללמד אותך – ולא הורשיתי כלל, ומושבע ועומד אני על זה…". וממשיך את המשפט: "אך זאת אני מודיעך…". חסידים אף דייקו ממה שהבעש"ט כותב באיגרתו לרבי גרשון את המילים: "כידוע לך", שאם הדבר 'ידוע' לרבי גרשון משמע שגם הוא היה בקי בעליית נשמה. כן מקובל גם שהבעש"ט גילה לו את הסוד כיצד מעלים נשמות בתפילת מנחה של ערב שבת.
[2] עמודים, 20.5X15.5 ס"מ. נוסח הכוונות בכתיבה ספרדית אופיינית. הגהות הרה"ק רבי גרשון מקיטוב בכתב רש"י.
מצב טוב. כתמי זמן ודמעות. נקבי עש משוקמים. כריכת עור חדשה.
גלוית-מכתב ארוכה [כ-20] שורות, כולה בכתיבת יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי שלום הלברשטאם הי"ד אב"ד ניסקא. נשלח אל הרה"ח ר' זישע רייז. ניסקא, [תרצ"ג 1933]. מכתבים ממנו הם נדירים במיוחד.
במכתב מספר האדמו"ר על מחלתו הקשה בשנתיים הקדמות לכתיבת המכתב, ועל כך שעקב הגבלות הרופאים הוא אינו יכול לאכול בשר ואף לא חלק מהמשקאות, אינו יכול "לזוז" [!!] אפילו מחוץ לביתו. על כן מבקשו האדמו"ר לדאוג עבורו אצל ידידיו, ומברכו "ובט[ו] אני בזה שתגין עליכם זכות אבותי הקדושים, להוושע בכל טוב בעולם".
בסיום המכתב מופיעה חתימת ידו המלאה של האדמו"ר "הק' שלו' הלברשטאם בהה"ה מגארליץ זצלל"ה, ונכד הג' הק' מצאנז זצלל"ה".
האדמו"ר רבי שלום הלברשטאם הי"ד אב"ד ניסקא [תרט"ו-תש"ב] , בנו של האדמו"ר רבי ברוך מגורליץ, בנו של מרנא הדברי חיים מצאנז. חתנו של הגה"ק רבי משה יוסף טייטלבוים אב"ד אוהעל. נודע כפועל ישועות. בימי הזעם נעקד על קידוש השם ע"י הנאצים הארורים.
[1] גלוית דואר, עם בלנק רשמי בעברית ולועזית. 14×10.5 ס"מ.
מצב טוב. סימן קיפול, בלאי וקמטים קלים בשוליים. כתמים.
שני עמודים מתוך ספר הסגולה הנודע 'משניות קומרנא' (מסכת ברכות), המכילים כאלף וחמש מאות מילים בעצם כתב יד קדשו של האדמו"ר רבי יצחק אייזיק סאפרין, בעל ה'היכל הברכה' מקומרנא – מגדולי אדמו"רי הדורות והמפורסם שבהם בגדולתו בתורת קבלה. כולל ההלכות של שתי הסגולות הוותיקות והמפורסמות ביותר לעשירות ולזש"ק: 'כוס של ברכה' ו'נטילת ידים' (ראה הרחבה).
מלבד ערכם ההיסטורי הרב של העמודים שלפנינו, כאוטוגרף המקורי של ספר הסגולה החסידי המפורסם, הרי שהם מהווים גם קמיע חסידי של ממש המסוגל לעשירות. הקטעים שלפנינו הינם מתוך פרקים ז' ו-ח' שבמסכת ברכות, הפרקים העוסקים בהלכות הסעודה וברכותיה, ומטבע הדברים כמעט בכל שורה מופיעה המילה "ברכה" על כל הטיותיה, עשרות רבות של פעמים ואולי אף מעבר לכך, בעצם כתב יד קדשו של ה'היכל הברכה'.
קטע שלם בכתב היד עוסק ב'כוס של ברכה' עליו נאמר בירושלמי (ברכות ח׳): "אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אִם עָשִׂיתָה כֵן מַה כְתִיב תַּמָּן יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה. אַתְּ זוֹכֶה לִירַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא" וההיכל הברכה אף מחדש בכתב היד חידוש קבלי חשוב, בעניין המנהג החסידי לתת מעט מים בכוס לפני מזיגת היין, וזו לשון קדשו: "ונראה שלא נהגו ליתן מעט מים אלא בכוס של קידוש ולא בכוס של ברכה וכן מנהג היראים שנתייסד על פי מרן האר"י ליתן מעט מים בכוס של קידוש, כך נראה, אבל עיקר שגם בכוס של ברכה צריכין ליתן מעט מים".
נושא נוסף ומשמעותי בכתב היד עוסק בסגולה המפורסמת לעשירות – נטילת ידים, עליה נאמר במסכת שבת (דף סב:): "אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא". בתוך הדברים כותב שם ההיכל הברכה ברוחב דעתו: "ומה שכתב בזה הצדיק המפרש הרא"פ, דוקר הלב והמרה לכתוב בלי עיון בגמרא סברות כרסיות".
המקובל האלוקי האדמו"ר רבי יצחק אייזיק סאפרין [בעל ה'היכל הברכה'; תקס"ו – תרל"ד], האדמו"ר המרכזי בשושלת קומרנא. אחיינו ותלמידו המובהק של "שר בית הזהר" – האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב, אשר גידלו כבן לאחר שנתייתם מאביו.
בעל ה'היכל הברכה' קיבל תורה מגדולי אדמו"רי דורו: ה'חוזה מלובלין', ה'אוהב ישראל' מאפטא, רבי ישראל מרוז'ין ועוד, שהפליגו בשבחו עד למאוד. כבר מילדותו היה בעל רוח הקודש גלויה כמופיע בספרו 'מגילת סתרים': "מיום שהייתי בן שנתיים עד חמש השגתי מראות נפלאות, והשגתי רוח הקודש, ודברתי דברי נביאות כאשר ישאל איש בדבר האלקים. וצפיתי מסוף העולם ועד סופו ממש. ומורי דודי, איש האלקים, מוהר"ר ר' צבי מזידיטשוב זי"ע נתן לי שני ראניש בכל שבוע שאספר לו ואשיב לו כל אשר ישאל ממני ודברתי ואמרתי ברור ונקי על כל השאלות אשר ישאל ממני, והמעות חלקתי לצדקה."
מפורסם שגדולי האדמו"רים בדורות שאחריו (ה'דברי חיים', ה'צמח צדק' ועוד) חיזרו במיוחד להחזיק ברשותם את 'משניות קומרנא' והיו מפליגים בדבר עוצמת קדושתם וסגולתם.
[2] עמ', 24X19 ס"מ. נייר עבה ומשובח. כתיבה אוטוגרפית בארבעה טורים מקבילים. כתב היד כולו מתחילתו ועד סופו בעצם כתב-יד קדשו של האדמו"ר המחבר.
מצב טוב. קרעים קלים בשוליים. נקב קטן מחומציות הדיו.
מכתב ארוך מאת האדמו"ר הקדוש רבי יהושע הלברשטאם מדולינא, נינו של גדול אדמו"רי גליציה מרנא הדברי חיים מצאנז. האלמין, י"א ניסן שנת "ותער"ב" [תרע"ח]. כתיבת סופר בחתימת יד קדשו של האדמו"ר. מכתבים ממנו נדירים באופן מיוחד.
המכתב מיועד לנדיבי עם, ובו מבקש האדמו"ר לתמוך בהרה"צ רבי יום טוב ליפמן ראבין, בנו של הגאון רבי שמואל אהרן ראבין אב"ד קארטשין גדול תלמידי הדברי חיים מצאנז. מברך האדמו"ר את התורמים "וזכות הצדקה וזכות המצוה כי רבה הוא עד למאוד, יגן עליהם ויצליחו בכל אVRשר יפנו, וישמור אותם השי"ת מכל רע ופגעי הזמן… ונזכה במהרה לביאת ג"צ בבי"א".
בסיום המכתב מופיעה חתימת יד קדשו הנדירה של האדמו"ר "הק' יהושע הלברשטאם בהרה"ק [רבי משה מבארדיוב] וחתן הרב הצדיק זללה"ה [רבי יהודה צבי אייכנשטיין מזידיטשוב-דולינא]".
בסמוך לחתימה מוטבעת חותמתו האישית "יהושע הלברשטאם אבד"ק דאלינא והגליל יע"א".
האדמו"ר הקדוש רבי יהושע הלברשטאם [תרל"ח-תש"ג בערך] , בנו של האדמו"ר רבי משה מבארדיוב, בנו של האדמו"ר רבי ברוך מגורליץ, בנו של האדמו"ר רבי חיים הלברשטאם בעל הדברי חיים. חתנו של האדמו"ר הקדוש רבי יהודה צבי אייכנשטיין מזידיטשוב-דולינא, ולאחר פטירת חותנו בשנת תרס"ט, עלה לכהן על מקומו באדמו"רות וברבנות. בימי המלחמה העולמית הראשונה ברח לעיירה האלמין (ובתקופה זו נכתב המכתב שלפנינו), ובשנת תרפ"ב חזר לדולינא.
נרצח על קידוש השם על ידי הנאצים. על פי אחת מגרסאות העדים, הנאצים גזרו את גורלו לתליה בכיכר העיר. בעת שעמד ע"ג במת התליה, ביקש שיאפשרו לו להתפלל תפילת 'נשמת כל חי'. לאחר שקיבל את רשותם, התעטף בטליתו ואמר 'נשמת' בנוסח זידיטשויב בהשתפכות הנפש, וכשסיים אמר לתליין: נו, נו!…
אביו של רבי יו"ט ליפמן – הגה"ק רבי שמואל אהרן ראבין ב"ד קורטשין [תקפ"ה-תרל"ז] , מגדולי רבני פולין-גליציה ומגדולי תלמידיו של האדמו"ר הדברי חיים מצאנז. נולד לאביו רבי צבי אלעזר מדייני קראקא, אף הוא מתלמידי מרנא הדברי חיים. כיהן ברבנות בזבארוב (גבול הונגריה-גליציה) ומשנת תרכ"ז כיהן ברבנות קורטשין. בשנת תרל"ה נבחר ע"י הדברי חיים לערוך ספר תשובותיו בחלקו השני, וכשכר על כך שילם הדברי חיים על הוצאות הדפסת ספרו של רבי שמואל אהרן 'בית אהרן' על ענייני מסכת גיטין. התכתב עם גדולי דורו וגאוני גאליציה השואל ומשיב ורבי שלמה קלוגער. רבה של העיר קארטשין. נפטר בקארלסבאד ביום כ"ז תמוז שנת תרל"ז בגיל צעיר וארונו הובא לעיר קראקא שם בא למנוחות בסביבות קבר אביו שנפטר שם בשנת תרכ"ח. ספרו בית אהרן, על הלכות גיטין (למברג, תרל"ו).
שני בניו עלו לירושלים; ר' מנחם מענדל ראבין בעמח"ס עיני מנחם, עלה לאר"י ושימש שם כנציגם של הכולל רמעבה"נ מגאליציא, בשנת תרמ"ט נסע לקברי צדיקים לערי הגליל ולהיות במירון ביומא דהילולא רבא ל"ג בעומר, אח"כ פרסם את מסעו בשם 'מסע מירון וערי הגליל'. בנו השני ר' יו"ט ליפמאן ראבין, נפטר ביום כ"ג תמוז תרפ"ט ומנו"כ במרומי הר הזיתים.
[1] דף נייר כפול, עמוד אחד כתוב. 21×17 ס"מ בקירוב.
מצב טוב. נקבי תיוק וקרעי ללא חסרון טקסט, עם מילוי נייר. המכתב עבר שיקום אמנותי.
"ובזכות אבותינו הקדושים זצללה"ה
תוושעו בהצלחה ובכל מיני ישועות" !
מכתב היסטורי-חסידי חשוב, נאה ועמוס בברכות. העוסק בעניין עליית האדמו"ר מספינקא לארץ ישראל. מאת האדמו"ר פועל הישועות הרה"ק רבי מאיר יוסף רובין מקרעסטיר, נכדו וממלא מקומו של רבי ישעי'לה קרעסטירער. קרעסטור, ת"ש [1940]. מכתב נדיר מאוד, למיטב בדיקתנו לא נראה בעבר במכירות רק מכתב בודד ממנו, וזהו ללא ספק אחד מהמכתבים הבודדים ששרדו.
מלבד ערכו הסגולי של מכתב הברכות העצומות שלפנינו, בחתימת יד קדשו של פועל הישועות מקרעסטיר, עליו נרחיב בהמשך. מדובר בתוכן חשוב מבחינה היסטורית-חסידית. המכתב עוסק ב"בן אחותי הרה"ג וכו' בנש"ק כש"ת מוה"ר יוסף מאיר כהנא שליט"א מאונגוואר שהיה לפנים דומ"ץ בסערעדלי רצונו עתה ליסע עם ב"ב שיחי' לארץ-ישראל". המדובר באדמו"ר רבי יוסף מאיר כהנא, מייסד שושלת ספינקא בארץ ישראל. שאכן כדברי הצדיק מקרעסטיר הצליח "להוציא זממו מן הכח אל הפועל" ועלה לארץ ישראל והקים בה את שושלת הקודש "ספינקא-כהנא".
בעל המופת מקרעסטיר מברך במכתבו הנדיר שלפנינו, העוסק באחיינו האהוב, ברכות חשובות ביותר בכוחם של זקנו הקדוש רבי ישעיהל'ה מקרעסטיר ולמעלה בקודש שושלות רופשיץ, זידיטשוב וליזענסק: "ובזכות אבותנו הקדושים זצלה"ה תוושעו בהצלחה ובכל מיני ישועות וגאולה שלמה, פה ב' קרעסטור, הק' מאיר יוסף חהרה"צ…" והוא אף מעטר את המכתב בפסוקי ברכה ושפע כמסורת קרעסטיר: "לס'[דר] אנוכי נותן לפניכם היום ברכה", "שנת ש"ת כסאו להציל ידידיו". גם המכתב שלפנינו, (כמנהגו של רבי ישעיה'לה במכתביו וגם בקמיעותיו המפורסמים), נכתב בכתיבת הגבאי ובחתימת יד קדשו של הרבי. במכתב שלפנינו נוספה גם חותמתו האישית של הרבי.
הרה"ק ר' מאיר יוסף רובין מקרעסטיר [תרנ"ט-תש"ד], בן הרה"ק ר' ברוך אב"ד בריזדאוויץ וחתן הרה"ק ר' אברהם שטיינער מקערעסטיר בנו יחידו וממלא מקומו של אביו הגדול המפורסם הרה"ק ר' ישעי' מקערעסטיר.
מסופר שלפני הסתלקותו של הרה"ק רבי ישעי'לע, הבחינו שחוזה הוא ברוח קדשו שבנו רבי אברהמ'לע לא יאריך ימים על ממלכתו, על כן סמך את ידיו על נכדו אהוב נפשו, שברבות הימים ימלא את מקומו וימשיך את דרכו בקודש. ואכן כך היה, לאחר פטירת חותנו ביום ח"י אדר תרפ"ז כ"ב חודש בלבד לאחר פטירת הרה"ק ר' ישעי'לה, הוכתר כהאדמו"ר מקערעסטיר והנהגת קדשו נמשך י"ז שנה. נודע בהכנסת אורחים המפורסמת של בית קערעסטיר שהמשיך בזה הנהגת חותנו ואבי חותנו הק', ופעל ישועות בקרב ישראל, ורוח הקודש הופיע בבית מדרשו.
חטיבה מיוחדת בעבודת קדשו של הרה"ק רבי יוסף מאיר מקרעסטיר היו מופתיו הפלאיים ורוח קדשו הגלויה. להלן מספר סיפורים מפורסמים, שבחלקם ידועים גם פרטיהם האישיים של בעלי המעשה: סיפר הרה"ח ר' יהושע וויינשטאק ז"ל מקליינווארדיין שפעם בצום גדליה אמר לו רבינו: אתן לך צידה לדרך, ומסר לו בקבוק יי"ש ומידי דמזוני, שיקחם אתו על הדרך. ויהי באמצע הדרך, נפל בחלשות, חבריו שנסעו עמו על הרכבת, שידעו שרבינו מסר לו צידה לדרך, הוציאו מיד בקבוק היי"ש מאמתחתו ושפכוהו לפיו, והשיבו בזה את נפשו.כל זה חזה רבינו ברוח קדשו עוד לפני שיצא רבי יהושע לדרך.
רבי יהושע העשיל דוידויטש ז"ל היה שו"ב בעיר טאקאי (ואחרי המלחמה גר ברמת גן), סיפר שהיתה לו אחות אשר נחלתה במחלה קשה והרופאים היו כבר אחר יאוש. תיכף כתב קוויטל ומסרו לידי רבנו, רבנו קרא את הקוויטל פעם ופעמיים ושלש ולחש דיבורים בינו לבין עצמו תוך כדי הקריאה, ובדיוק באותו זמן שרבנו ברך אותה ברפואה שלימה, ובמשך הזמן התחילה לדבר כמה מילים ולא הבינו אותה.
רבות מסופר איך שאנשים שהוצרכו לישועות והגיע אליהם זקינו הרה"ק רבי ישעי'לע מקערעסטיר בחלום, ואמר להם לבוא לנכדו ממלא מקומו ושם יוושעו, גם מסופר על זקני החסידים שהשטתחו על הציון הק', ושם נרדמו ונתגלה להם רבי ישעי'לע ואמר להם, מה אתם מחפשים כאן למעלה, רדו למטה אצל נכדי ושם תיוושעו.
מסופר באיש אחד שהיה זקוק לדבר ישועה, הגיע אליו רבי ישעי'לה בחלום ואמר לו שיביא פרה שמנה לנכדו בקערעסטיר ומזה ייוושע, תיכף יצא האיש את עירו עם פרה שמנה והביאה לרבינו זיע"א, וכמובן שתיכף נושע בישועה גדולה, מיני אז נקרא פרה זו רבי ישעי'לעס קוה, ולפלא היה שכמה ימים קודם שנכנסו הגרמנים ימש"ו לקערעסטיר, נפלה דליקה בחצרו של רבינו זיע"א, ולא נשרפה אלא פרתו של הצדיק, כדי שלא ישלטו ידי זדים בה.
ונסיים בסיפור חסידי נאה: פעם הגיע איש אחד לרבינו ואמר לו שרבי ישעי'לה הגיע אליו בחלום ואמר לו שימסור לנכדו 100 פענגע ובזה יוושע, וכאשר טען בחלום לרבי ישעי'לה שאין לו סכום כזה, אמר לו רבי ישעי'לה שיכול ליתן בתשלומים, כאשר יצא האיש מבית רבינו, נענה רבינו ואמר "פארוואס גייט דער זיידע צו די ארימעלייט, זאל ער גיין צו די עשירים"… [-מדוע הסבא רבי ישעיה'לה מתגלה בחלום דווקא אל הדלפונים, שישלח לכאן את העשירים…]
[1] דף נייר משובץ, 23 ס"מ. כתיבת ידי הגבאי, בחתי"ק הרבי ובחותמתו.
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים בקיפולים, ללא חיסרון.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
