כל אחת מן הפרוטות מייצגת את אחד מנציבי רומא שטבעו מטבעות בארץ ישראל. הסמלים שעל המטבעות מציגים ברובם את תנובת הארץ – עץ דקל, ענף תמר (לולב) ושיבולת, כנראה כחלק מניסיונם של הנציבים להביע בפני הציבור היהודי רגישות והבנה. אולם ניתן למצוא במטבעות גם סמלים רומיים (במטבע האמצעי והשמאלי בשורה התחתונה) שהיו זרים לציבור היהודי והיו כנראה פוגעניים, עדות לעריצותם של הנציבים האחרונה, אשר הייתה גורם לפרוץ מלחמת החורבן. עם הדחת הורדוס ארכילאוס בחר הקיסר הרומי להנהיג בארץ צורת שלטון חדשה ושלח נציבים שפיקחו על הסדר הפנימי ודאגו לגביית המיסים. רבים מהנציבים הראשונים הפגינו רגישות כלפי היהודים וטבעו מטבעות ללא מוטיבים פולחניים. אלו המטבעות הרומיים היחידים ללא דמות הקיסר ומוטיבים רומאיים טיפוסיים, ובמקום זאת מופיעים סמלים משבעת המינים. אולם הנציבים המאוחרים פעלו רבות כנגד הציבור היהודי. כאשר פלורוס, הנציב הרומאי האחרון, התעמר ביהודים והכניס אלמנטים פולחניים לבית המקדש, פתח הציבור היהודי במרד ארוך ומורט עצבים נגד רומא.