מקבץ ענק של מסמכים היסטוריים [למעלה מארבעים דפים] העוסקים באחת מן הסוגיות ההלכתיות שהרעישו את העולם התורני בשנות השואה – 'פולמוס קו-התאריך'. לסוגיה נדרשו כל גדולי הדור בארצות הדרור ובראשם מרן ה'חזון איש', היות ובסוגיה זו תלויות ההלכות החמורות שבחמורות: שמירת השבת וצום יום הכיפורים.
בין המסמכים:
* העתקות מחיבורי הראשונים.
* שרטוטים אסטרונומיים רבים לצורך הבנת הסוגיה .
* מכתבים של ר' מיכל רבינוביץ מירושלים.
* מכתב עם הערות מאת ר' אברהם יעקב בראוור.
* מכתב הגרי"מ טוקצ'ינסקי אל הגאון רבי אהרן קוטלר .
* מכתבו של פרופ' אברהם פרנקל – פרופ' למתמטיקה באוניברסיטה העברית.
* מכתב ארוך מאוד של הגרי"מ טוקצ'ינסקי אל הרב פרופ' שמואל ק' מירסקי .
* מכתב מעניין ומלא תוכן, בעילום שם .
* מכתב לר' יונה מרצבך .
* מכתב מלא תוכן של פרופ' יואל פרנקל .
* מכתבו של פרופ' אברהם פרנקל, מומחה למתמטיקה .
* תגובה לדברי פרו' פרנקל וגם לדברי הגאון רש"י זוין .
* מאמר הגרי"מ טוקצ'ינסקי 'על שאלת השבת ביפן' בצירוף הוספות בכת"י.
* ספר 'היומם בכדור הארץ' (ירושלים, תש"ג) – ספרו של הגרי"מ טוקצ'ינסקי בנושא – עותק המחבר.
'פולמוס קו-התאריך': שאלה שהרעישה את העולם התורני בשנות השואה, בעקבות נדידת ישיבת 'מיר' מליטא שבאירופה ליפן הנמצאת 'מעבר לנקודת היום'. גדולי הדור (שבשנות הזעם התרכזו בעיקר בארץ ישראל) ובראשם בעל ה'אמרי אמת' מגור, הטילו על הגרי"מ טוקצ'ינסקי מגדולי הבקיאים בנושא ואבי ה'לוח לארץ ישראל', שירכז את כל הנאמר בנושא ויכריע אימתי אמור לחול יום הכיפורים ביפן. הכרעתו של הגרי"מ טוקצ'ינסקי: לצום ביום רביעי בשבוע, התקבלה על-ידי גדולי הדור, למרות שלמרבה הפליאה הכרעתו הייתה מנוגדת להכרעתו של ה'חזון איש' ששלח את הטלגרמה המפורסמת ליפן בה כתב: "אכלו ביום רביעי וצומו ביום חמישי ואל תחושו לשום דבר". החזו"א אף יצא מגדרו ושלח אגרות לירושלים בכדי להתווכח עם הגרי"מ טוקצ'ינסקי ועם רבי איסר זלמן מלצר בכדי להוכיח שהדין עמו. הגרי"מ טוקצ'ינסקי, למרות שהיה נכנע במלוא הדרת הכבוד מפני מרן ה'חזון איש', אך כדרכה של תורה בה נאמר לא תגורו מפני איש – ואפילו מפני מלאך, פרסם כתגובה את ספרו 'היומם בכדור הארץ' בו הוא כותב כמובן גם את את שיטתו של ה'חזון איש', אך הגרי"מ טוקצ'ינסקי עומד על דעתו בתקיפות וחולק בנושא על ה'חזון איש'. (ראה הרחבה בעמוד הפריט באתר 'ווינרס' ו'ביד-ספיריט').
כ-[42] דף, בגדלים משתנים. רובם מוקלדים במכונת כתיבה בתוספת הערות בכתב יד, וחלקם רשומים/מצוירים ביד + מספר מעטפות מקוריות + ספר 'היומם' עותק המחבר.
מצב כללי: טוב מאוד.
אחת מהשאלות ההלכתיות שהרעישו את עולם התורני בשנות השואה, הייתה קביעת קו התאריך, כדי לקבוע את הנקודה בה מתחילים למנות את מעגל היממה. כאשר ברחו תלמידי ישיבת 'מיר' מרוסיה ולאחר מסע מפרך התגלגלו לעיר 'קובה' שביפן, באמצע המלחמה, לא ידעו ממתי לחשבן את ימי השבוע, היות ויפן נמצאת מעבר לנקודת היום.
עד יוה"כ שמרו על שבת ומועד – יומיים, מספק, ככל יו"ט שני של גלויות. אבל משהגיע יוה"כ הם נדרשו להכרעה מובהקת, מחוסר יכולת של לצום יומיים רצופים.
שורש השאלה הינה: ידוע ומוסכם שבכדי לקיים מערכת אחידה של קביעת תאריכים על פני כדור הארץ – יש צורך בקו-תאריך. הקו מחבר בין הקוטב הצפוני והדרומי ומפריד בין חלקו המערבי של הכדור, שבו היום מתחיל ומסתיים מאוחר, לבין חלקו המזרחי של הכדור, שבו היום מתחיל ומסתיים מוקדם. כאשר אנו עוברים את הקו לכיוון מערב, אנו מדלגים על יום אחד, ועוברים בן-רגע ליום המחרת. כאשר אנו עוברים את הקו לכיוון מזרח, אנו מרוויחים יום אחד, וחוזרים לתאריך של אתמול. כדי לקבוע את סדר ימי השבוע, יש למקם נקודה מסוימת בכדור הארץ, ובכל המקומות ממזרח לא"י הנמצאים ממערב לנקודה זו, יחלו השבת או המועד לפני הזמן בן הם מתחילים בא"י, בהתאם לשעת השקיעה באותו מקום. לעומת זאת, מקומו ממזרח לא"י הנמצאים ממזרח לנקודה הזו, נמצאים בעצם ממערב לא"י, ולכן שבת ומועד יחלו אחרי הזמן בו הם מתחילים בא"י. מכאן והלאה נכנה את הנקודה כ'קו התאריך'.
האמת היא שסוגיה סבוכה זו עלתה כבר אצל אחדים מחכמי ראשוני ספרד, כשדעת רובם שקו התאריך נמצא במרחק 90 מעלות מזרחה לירושלים.
עם התרחבות היישוב היהודי לכיוון הקוטב הצפוני, ורק כאשר אנשים החלו לנסוע למרחקים, שוב הועלתה שאלה סבוכה זו, ונוצר הצורך לקבוע קו תאריך, ברם רק אחדים מחכמי ישראל, לדוגמת היעב"ץ ורבי ישראל ליפשיץ – בעל 'תפארת ישראל' דנו בעומק הסוגיה.
בחזרה לשאלת יוה"כ ביפן. תורף השאלה הייתה שהעיר קובה נמצאת 100 מעלות מזרחית לירושלים, והשבת הייתה מקובלת שם כמזרח העולם – היינו שהיא מתחילה יותר משש שעות לפני ירושלים – על ידי המהגרים שהיו שם מקודם לכן, על פי פסיקתו של הרב אהרן קיסילב, רבה של רוסיה המזרחית. תיכף עם יישובם שם, ידען שקיימים חילוקי דעות בין הרבנים בנוגע לקביעת היום במזרח הרחוק, ושלחו את שאלתם אל חכמי א"י האיך להתנהג שם בקביעות יומם. רבני א"י נחלקו בדבר, בעל חזו"א השיב שאמנם הגבול הוא סין, ובעברם ליפן כבר עברו את הקו ועליהם לשנות את היום, ואילו בעל 'אמרי אמת' מגור ועוד מחכמי ירושלים השיבו שלא ישנו את יומם, כי עדיין לא עברו את הקו. כאשר קיבלו את שתי התשובות היו שסברו וקיבלו את שתיהן, ולכן מספק שמרו על יומיים, לכה"פ באיסורי תורה. אולם בהתקרב יוה"כ, ומחוסר יכולת לצוות למאות לצום יומיים, שלחו תלמידי הישיבה טלגרמות תכופות לחכמי א"י, שיתכנסו יחליטו כדת מה לעשות. הרב יצחק אייזיק הרצוג לקח על עצמו כפרויקט חייו. כינס אסיפה של הרבנים והמומחים לדבר. האסיפה נקראה ליום ד' בתשרי תש"ב. כבר באסיפה הראשונה הובאה דעתו של החזו"א, ברם רוב משתתפי האסיפה, ביניהם רבנים מובהקים ומומחים לאסטרונומיה, סברו שבני הישיבה לא ישנו את יומם.
הוויכוח סובב סביב חידושו של החזו"א, כיון שמקום הימצאם נמצא בתוככי יבשת סין, אין זה הגיוני שבמקום אחד ביבשה ינהגו שבת ולידו ינהגו חול, לכן חידש שהקו לעולם לא יעבור ביבשה, וכך 'הזיז' אותו מזרחה, אל קו החוף של סין, אמנם כל מי שבים מעבר ל-90 המעלות מא"י תמיד הוא בצד השני של הקו. מאידך, רוב חכמי ירושלים סברו וקיבלו שהקו כן חוצה יבשות. אולם מקצת רבנים סברו כי על מנת לצאת מספק דאורייתא, עליהם לאכול למחרת ביום חמישי פחות משיעור אכילה, וכך השיב להם הרב הרצוג במברק, ביום ז' בתשרי. מאידך, גם החזו"א שלח להם טלגרמה, בו כתב: 'אכלו ביום רביעי וצומו ביום חמישי ואל תחושו לשום דבר'.
שאלה זו הוליד יבול גדול של ספרות, בראש ובראשונה רבי יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי שפירסם את שיטתו בספר 'ספר היומם בכדור הארץ' (ירושלים תש"ג), בו מצטט מהמשא ומתן שלו עם החזו"א, וכתגובה פירסם החזו"א את 'קונטרס שמונה עשרה שעות', זמן רב לאחר מכן פרסם רבי מנחם מנדל כשר את ספרו המקיף 'קו התאריך הישראלי', כן פורסם דעתו של ר' יונה מרצבך במאמרו 'לשאלת קו התאריך'.
כידוע שזו הייתה אחת מהפרשיות הראשונות שהחזו"א יצא מגדרו ועמד על דעתו בתוקף, ואף שלח אגרות לירושלים להתווכח עם הרב טוקצ'ינסקי ועם רבי איסר זלמן מלצר כדי להוכיח שהדין עמו. יתירה מזאת, במכירתנו 'קטלוג וינרס מכירה 106' פרסמנו מכתבו של החזו"א, בו הוא שופך מרורות על עצם הכינוס, אופיה וצורתה והחלטותיה.
