הרובע היהודי ברחוב פילסודסקי בעיר לודז' מעשה ידי האומן דוד דז'ינצרסקי על פי זכרונו מעיר הולדתו. שמן על עץ.
הרחוב היהודי מתואר על רקע בית הכנסת השוכן בקצהו. בחוצות יהודי העיר בעיסוקיהם השונים: שואב המים, מוכר הספרים, ומוכר היינות, יהודים חסידים משוחחים ברחוב, ילדים תוססים הרצים ברחובות העיר, ועוד.
גדול: 110×88 ס"מ. נתון במסגרת עץ ופספרטו 134×110 ס"מ.
דוד דז'ינצרסקי [1913-1980] יליד לודז' למשפחה חרדית, גדל ברחוב פילסודסקי, מהרחובות המרכזיים ברובע היהודי בלודז'. [רחוב שמהווה מוטיב חוזר בציוריו].
בזמן שהנאצים פלשו לפולין הוא גויס לצבא הפולני, נפל בשבי הגרמני ובנס הצליח לברוח לרוסיה. לאחר המלחמה גילה שאימו מתה ברעב בגטו, אולם אביו, אחיותיו ואחיו נותרו בחיים בדרך נס. לאחר השואה עלה ארצה בשנת 1949.
בציוריו של דז'ינצרסקי מודגש המוטיב של הווי החיים היהודי בלודז' שלפני המלחמה. הוא מעולם לא למד ציור בצורה פורמלית והדבר ניכר היטב בציוריו, בטכניקה הנאיבית משהו, שבה הוא מצייר. האנשים מעוותים, לא לגמרי פרופרציונליים לגודל הבתים. הדבר נובע גם מהעובדה שהוא ניסה לצייר את נקודת מבטו של ילד, שהעולם מתנשא מעליו. דוד הקפיד לא לצייר מתצלומים, ולדבריו צייר את ציוריו על סמך זכרונו בלבד.
דז'ינצרסקי התייחס לציוריו כאל סדרה, לדבריו, "למכור ציור בודד, זה כמו לתלוש דף מספר".
סדרות הציורים שלו מתארות סצנות ונושאים מחיי היהודים – פרנסת היהודים בפולין, הנגר, הזגג, הכובסת וכו'. או תיאור חיי הבית היהודיים, כמו קריאת שמע מעל הרך הנולד, או ה'גוי של שבת'.
בשונה מציוריו המלאים צבע וחיות של הרחוב היהודי של לפני השואה משתנה הדבר לצבעים קודרים יותר כשמגיעים לציוריו העוסקים בגטו, אלו מתארים שיירות יהודים מגורשים, תורים של יהודים ממתינים לקצבת השמן הזעומה שיקבלו, כבר אין ילדים מתרוצצים ברחובות, ותחושת האימה גוברת.
ציוריו נחשפו לציבור הרחב דוקא בשנותיו המאוחרות, בתערוכה שהתקיימה בבית אריאלה בתל אביב, ובמקומות שונים בארצות הברית. נפטר בברוקלין בגיל 67.
מקור: עיזבון משפחת הצייר.