רקע: הישוב בארץ ישראל במאה ה-19 התפצל לשניים, הישן מול החדש. התפיסה של הישוב החדש, התפיסה החילונית – היתה להקים בארץ חברה יהודית החיה מיגיע כפיה ובניה עוסקים במקצועות יצרניים, כמו עבודת אדמה, מלאכה ותעשייה, ובאופן טבעי הישוב הישן דחה זאת בשתי ידים, ולדידם עבודת האדמה מתבטאת בקיום מצוות התורה ולימודה, שהיא אכן התשתית האידיאולוגית של אבות הישוב הישן, שעזבו את חיי העולם הזה, את מקום מולדתם, ומקור פרנסותיהם, לא למען בצע כסף, אלא להסתופף בבית ה' ולהתעלות בעבודתו. למרות זאת, אין לטעות כאילו שהישוב הישן לא הכיל בתוכו פועלים ובעלי-מלאכה, היו בו: סוחרים אמידים, בעלי בתי-מלאכה גדולים ובעלי-הון. כמובן שגם היו: סוחרים וחנוונים, פועלים שכירים וכדומה.רבים היו הניסיונות -מתוך הישוב הישן – בהקמת מושבות, ברם, נסיונות אלו לא צלחו.יוצא מן הכלל, היה אחד ש'העיז' להקים אגודה למען הקמת ישוב חקלאי-חרדי, והכוונה להרב יצחק צבי ריבלין, לימים רבה של שכונת 'זכרון משה'. בט"ו באב תרמ"ה הקים את החברה 'בני ציון', ומטרתה, כלשונו בפרסום בעיתונות: "להשתדל לקנות אדמה בארץ הקודש ולעבדה, ולתמיכה על יתר הדברים הצריכים להם יקוו מנדיבי עמינו החובבים ציון באמת'. באסיפה החליטו החברים שכל אחד משתתף בנפוליון אחד לשנה, חמש שנים רצופות, וככלות חמש שנים יתן כל חבר חמשה נפוליון, בתמורה לתשלומים יקבל כל חבר 'כברת אדמה' שתספיק למחיית משפחתו. כעבור שלוש שנים הצליחה האגודה לרכוש שטח עצום בשכונת 'נבי סמואל', כדי להקים שם יישוב חקלאי. ובזה נבדל נסיון זה משאר הנסיונות שכשלו.הכיבוש הבריטי בתום מלחמת העולם הראשונה גרם למהפך עצום, לא רק חברתית ופוליטית אלא גם דתית. בחודש ניסן תרע"ח נוסד בירושלים 'ועד הרבנים המאוחד', שהיה מורכב מכל בתי-הדין בעיר ומבחירי הרבנים, ונשיאו היה רבי יצחק ירוחם דיסקין. הסעיף החמישי בתקנות פעילות הוועד מוקדש להקמת יישובים חקלאים: "שמירת הדת במושבות והשפעה להתעוררות לייסוד מושבות ברוח התורה והיהדות". וועד זה לא החזיק להרבה זמן, ברם, מרשימת התקנון אפשר בנקל להיווכח לשאיפתם של אנשי היישוב הישן.כתוצאה מהכיבוש החלה התעוררות להקמת מושבות דתיות הן מתנועת אגודת ישראל בחו"ל, והן מהסניף הירושלמי. דא עקא, שלא רצו לשתף פעולה עם מוסדות הציוניים; עובדה, שכנראה, גרמה לאי-הצלחתם. יתירה מזאת הישוב הישן שניסה לעסוק בהתיישבות בא"י, אך ללא השקפה דתית-לאומית, לא הצליח; לעומתם, תנועת 'המזרחי' כן שיתפה פעולה עם מוסדות הציוניים, וכן היו בעלי השקפה לאומית-אידיאליסטית מגובשת, הצליחה. ארכיון זה, פותח לנו צוהר רחב על ניסיון לייסוד ישוב חקלאי, יוזמה שהשתתפו בה הקיצונים שבתוך הישוב הירושלמי, וזה חידוש היסטורי! ארגון שלא ידוע עליו דבר. חברה בשם 'אגודת הישוב' נוסדה בחורף תרפ"א. ראשי החברה היו הרבנים והעסקנים: דוב לודמיר, דוב בער אברמוביץ, חיים מיכל מיכלין.תוף זמן קצר הצליחו לצרף עשרות מראשי המשפחה הירושלמיות. כמה מהחברים הוסיפו הערות על שטר-החוזה, לדוגמא: יוסף אליהו קירשנבוים, אלימלך חיים טיקטינסקי, ישראל דוב הלוי שיפמן, יעקב סילעצקי, נחום יעקב לדרמן, שהוסיף: וכל מי שאין שומר המצוות במזיד, יגורש מהמושבה בלי שום טו"מ". מיכאל פשעדבורסקי, משה שיפמן, שהוסיף אופי לאומי לחוזה. ר' זעליג ברוורמן – ראש ישיבת 'מאה שערים' שהוסיף כעשרים הוספות. החידוש הוא בחברות של ר' דוד בהר"ן, מגדולי קנאי העיר, שרכש חברות עבור בנו ר' נחום, והוסיף כמה הוספות לסעיפים המאפיינים את אישיותו: "ישוב חקלאי עברי בא"י על יסוד הדת והמסורה: וככל מנהגי וקבלת הדורות אשר היו לפנינו בעה"ק. ואם ישנה [ממנהג האבות] אחד שכבר זכה לחלק בנחלה ממנהגי אבותיו כנ"ל, אין לו שום זכות גם ברכושו הפרטי בהאגודה, ועל הוועד להוציאו". כן הוסיף ר' דוד הערות רבות הקשורות לצד הכספי של האגודה ולמבנה הוועדות. כן הוסיף ר' אלתר ברקאו הערה בסגנון דומה: "כשימצא עבריין באיזה דבר שהוא אף במנהג קל, יגורש מהמושב, אף מאחר כמה שנים, בלי שום טו"מ". רוח החיה היה ר' דוב בער אברמוביץ, מחשובי עסקני העיר, ויד ימינו של ר' שמואל סלאנט, והוא אשר פנה לראשי הישיבות ולרבנים שיטלו חלק בפרויקט, ושיצרפו את תלמידיהם – תלמידי הישיבה מבני היישוב הישן, לפרויקט. כל רבני העיר מסכימים בחום וממליצים וסומכים על ראשי. רבני שכונת מאה שערים: הרב יוסף גרשון הורביץ, הרב יהושע טשרנוביץ ור' יצחק יעקב וואכטפויגל; ישיבת 'חיי עולם', ובראשה הרבנים: ר' פישל אדלר ור' ישראל ראבין; ישיבת 'תורת חיים' ובראשה ר' זרח אפשטיין. ראשי האגודה פנו למוסדות שעסקו בהחייאת היישוב, וגם לאגודת ישראל בוויען [מצורף תשובת הרב בנימין וואלף פופנהיים]; אגודת ישראל בלונדון. וגם יחידים מעסקני החרדים.לאחר שהצליחו לרשום 'מאות חברים' שהיו מוכנים להקים מושב חקלאי, פנו, בשלהי החורף, לראשי התומכים ביישוב הארץ כדי לקדם את הפרויקט: פנו לנחום סוקולוב; השר יעקב די-רוטשילד למנהלי 'אגודת נטעים' ומר יצחק חורוש; לד"ר מלך זגורודסקי, שהיה מחשובי האגרונומים בארץ.כן פנו לכל ראשי מוסדות הציוניים, ביניהם: אטינגר, איזנברג, יעקב שפירא, חיים וייצמן, ברנדיס; ראשי תנועת 'מזרחי', ובראשם הרבנים: מיימון וברלין. לקראת סוף החורף, קבלו אישור מטעם 'מושל העיר' לארגן אסיפת יסוד. בחוה"מ סוכות תרפ"ב השתתפו יותר מארבעים מהחברים, בבחירת הוועד לניהול האיגוד. במשך כל השנה ניתבו דרכים לייעל את החברים לעבודה חקלאית. החלו לערוך ספרי חקלאות, לאסוף חומר חקלאי וכדומה. מנהלי האיגוד לא ישבו על השמרים: הכינו כמה דרגות של תכוניות, כדי לזרז את הפרוייקט, עם פירוט מלא של מחירון לרכישת כלי-העבודה ועד הקמת צריפים וכל המשתמע מכך.בימים אלה רצה רבי יצחק צבי ריבלין לקדם את הפרויקט עם רעיונות לאומיים מעניינים ביותר. כן מעלים תוכנית-עזר, כדי לקדם אותו למרות האמצעים המינימליים. מכאן והלאה, לא התקדם הרעיון, הסיבה לכך, כנראה, התעלמות מוסדות הציוניים להושטת יד למען הפרוייקט. לקראת ה'קונגרס הציוני ה-13', שהתקיים בקרלסבאד בחורף 1923, שלחו ראשי האיגוד מכתב תחינה ובקשה : "על כך שעד-עתה לצערינו הרב, שכחתם מאתנו". מאמצי החייאת הרעיון נמשכו עד סוף חורף תרפ"ג, אז הבינו שאין מנוס מלהמשיך עם קידום הרעיון. גולות הכותרת של התיק: מחברת ובה פרוטוקולי האסיפות; מכתבו הארוך של רבי יצחק ירוחם דיסקין, בו הוא מעלה את כל הצדדים סביב הרעיון, הן החיוביים והן להיפך, ומהסס מלהכריע, ולכן הוא מייעץ שיפנו לידידו רבי יוסף חיים זוננפלד, וכל אשר יאמר כן יעשו. אגודה זו לא נחקרה, וכמעט שלא ידוע עליה דבר. פותחת צוהר חדש על היישוב הישן, שגם הקיצונים שבהם התכוננו לייסד ישוב חקלאי, ולא עוד, אלא שפנו למוסדות הציוניים לעזרה. חידוש היסטורי! הארכיון מכיל כ 70 תעודות ומסמכים מקוריים. כללית מצב טוב.
