ספר תהלה לדוד, חלק ראשון, דרושים לשבתות מיוחדות. מאת רבי דוד אמאדו. שאלוניקי, תקצ"ה [1835]. מהדורה ראשונה. עותק מיוחס לשנים מגדולי חכמי המזרח: חכם מיכאל יעקב ישראל אב"ד ירושלים (ורודוס), ולנכדו חכם חיים רחמים יוסף פרנקו – 'החרי"ף', אב"ד חברון. עשרות שורות של הגהות בכתי"ק. לא נדפס.
בגב השער הקדשה עצמית נאה בכתב יד קדשו של החרי"ף "ניתן לי במתנה מאת עט"ר סבא דמשפטים… ה' הגדול זקן ביתי כמוהר"ר מיכאל יעקב ישראל נר"ו כי"ר. כ"ד [-כה דברי] נכדו ותלמידו חר"פ נר"ו". כמו כן, לאורך גיליונות דפי הספר נכתבו כחמישים שורות של הגהות נאות וארוכות, בכתיבה מזרחית נאה וברורה. אף הן בכתב יד קדשו של הרב החרי"ף. כמה מההגהות קצוצות מעט.
המחבר חכם דוד אמאדו [תקל"ז- תקצ"ב], אב"ד איזמיר וראש הישיבה שם. נתמנה בצעירותו לדיין וישב בהרכב עם הרב רפאל אשכנזי, והרב חיים יצחק אלגאזי. למד קבלה יחד עם הרב יוסף רפאל חזן (מחבר ספר חקרי לב), והאחרון העיד עליו כי היה בקי בחכמת האמת. עמד בראש ישיבת בית הלוי באזמיר.
הבעלים הראשון חכם מיכאל יעקב ישראל [תק"נ-תרט"ז], אב"ד רודוס ולאחר מכן אב"ד ירושלים. נולד ברודוס לאביו הרב חיים יהודה ישראל שהיה רב העיר. בשנת תקפ"א (1821), לאחר עליית אביו לירושלים ובהיותו בן 31, החל לשמש כרב הראשי של רודוס.
בפרשת עלילת הדם ברודוס (1840) היה הרב בין הנחקרים בפרשה על ידי מושל האי והקונסולים האירופאיים. בניסיון לשכנעו "להתוודות" ברצח הוא עונה ונתלה, יחד עם דוד מזרחי, מנכבדי הקהילה, על ווים בתקרה בנוכחות הקונסולים האירופיים. מזרחי איבד את הכרתו לאחר שש שעות, בעוד שהרב הוחזק שם במשך יומיים עד שסבל מדימום. למרות העינויים שעברו, לא הרב ולא מזרחי הודו ברצח והם שוחררו לאחר כמה ימים.
כשנה לאחר עלייתו ארצה נפטר הראשון לציון הרב יצחק קוב'ו ורצו רבני העיר למנותו לתפקיד תחתיו. הרב ישראל דחה את ההצעה בשל העובדה שהרב חיים נסים אבולעפיה, אז הרב בטבריה, היה מבוגר ממנו. לבסוף מונה לתפקיד אב בית הדין בירושלים, ובבית דינו ישבו הרבנים אליעזר אשכנזי (לימים הראשון לציון), אהרן עזריאל ומשה פארדו. חיבוריו שנות ימין – דרושים, שני חלקים. בן ימין – שו"ת.
הבעלים השני וכותב ההגהות חכם חיים רחמים יוסף פרנקו [מכונה החרי"ף; תקצ"ה-תרס"ב], רבה הספרדי של חברון. נולד ברודוס בשנת תקצ"ה, ובילדותו התחנך אצל רבני האי. בשנת תרכ"ח (1868) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. מיד עם בואו מונה לשמש כחבר בית דין בבית דינו של הרב יעקב שאול אלישר (ה"ישא ברכה") יחד עם הרב שלום משה חי גאגין.
בשנת ה'תרל"ג יצא כשד"ר מטעם הכולל הספרדי בירושלים לטורקיה ולאוסטריה, ובביקורו בווינה נתקבל לראיון אצל פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה. שליחותו הוכתרה בהצלחה. בשנת 'תרל"ו יצא שוב כשד"ר מטעם כוללות חברון לאלג'יר, תוניס ולוב.
בשנת תרל"ח (1878) התמנה לרבה של העדה הספרדית בחברון. היה מחלוצי היציאה מחומות הרובע היהודי בחברון, ועודד יהודים אחרים ללכת בעקבותיו. בשנת תרנ"ג (1893) הקים את בית החולים "חסד לאברהם" בחברון (על-שם הרב אברהם אזולאי), המוכר כיום כבית הדסה.
נפטר בשנת תרס"ב (1901), ונקבר בבית העלמין העתיק בחברון. הרב חיים חזקיהו מדיני מילא את מקומו כרבה הספרדי של קהילת חברון. בניו היו פרנסים בקהילת חברון. מחיבוריו: שערי רחמים (ירושלים, תרס"ב), ויצבור יוסף, מידת הרחמים, יוסף חי ועוד.
[2], קעא [צ"ל: קעט] דף, כ 28 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן. כמה נקבים בשער. נקב בדף האחרון.