"כל דבר גשמי שיהיה תשמיש לדבר קדוש… שורה עליו תמיד רוח קדושה" (בן איש חי, 'בן יהוידע' סנהדרין צה, א)
כיפת מקובלים גבוהה, עשויה צמר סרוג בעבודת יד, אותה חבש במשך שנים רבות המקובל האלוקי רבי משה אהרן פינטו, מגדולי מקובלי מרוקו ואביהם וסבם של רבני משפחת פינטו – שושלת מקובלים מפורסמת עד עצם היום הזה. מצורף אישור חתום על ידי בנו רבי אברהם יצחק פינטו על אותנטיות הכיפה ועל כך ששימשה את אביו משך שנים רבות.
בקהילות ישראל מכל התפוצות חיזרו במיוחד, כסימן למזל טוב, לחבוש באירועים משמעותיים בחיים (ברית מילה, פדיון הבן וחתונה) כיפה שהייתה בשימושם של גדולי הדור. הכיפות היו בדרך כלל רכושם של צאצאי הצדיקים או של בעלי הון שרכשו אותם בממון רב והם היו נוהגים בעין טובה להשאילם לבעלי השמחות (עד שקמו אינשי דלא מעלי שהיו חומדים את חפצי הקודש לעצמם ומאז פסקו מלהשאילם). בעלי הכיפות בעצמם היו נוהגים לחבשם לראשם כסגולה גם בימים הנוראים בראש השנה וביום כיפור או בעת מחלה חלילה.
המקובל רבי משה אהרן פינטו [תר"ע-תשמ"ה], נצר לשושלת רבנים מקובלים מגדולי רבני יהדות ממרוקו. בנו של המקובל רבי חיים פינטו ומחותנו של רבי מאיר אבוחצירא, בנו של הבאבא סאלי. כמו רבני משפחת אבוחצירה, היה אף הוא במשך כ 40 שנה סגור ומסוגר בביתו, פרוש מכל הבלי העולם הזה, דבוק בעבודת הבורא ואהבתו ולא יצא מחדרו אף בעתות סכנה. מרוב סיגופיו ותעניותיו נחלש גופו ובהגיעו לגיל 45 נשרו כל שיניו מפיו. אך הוא סירב שיתקינו לו שיניים תותבות כי לא חפץ להנות את בני מעיו ממאכלי העולם הזה. בספר שנות משה מובא אודותיו סיפור פלאי: במהלך שנות הסתגרותו חיבר את ספרו 'שנות חיים' אולם כאשר חפץ להדפיסו לא היה ברשותו את הכסף הדרוש לכך. ר' משה אהרן ביקש ממוכר כרטיסי הגרלה שיביא לו מספר כרטיסים, כאשר המוכר הביא את הכרטיסים התקרב ר' משה אהרן עם הכרטיסים בידו אל נר התמיד שדלק בביתו לעילוי נשמת אביו וביקש מבורא עולם כי אם הדברים שכתב בספר ראויים לעלות על מכבש הדפוס שיעשה עמו חסד בזכות אבותיו הקדושים ויזמין לפניו את הכרטיס שיזכה בהגרלה. לאחר ימים אחדים נערכה ההגרלה ואחד מהכרטיסים שהיו בידיו זכה. הרבנית טיפלה בכל הוצאות הדפוס והסכום הכספי בו זכה הספיק להדפסת הספר. לאחר כשלוש שנים בשנת ה'תשכ"א כאשר סיים את חלקו השני של הספר וביקש להדפיסו, שוב לא נמצא ברשותו הסכום הכספי הדרוש לכך, ר' משה אהרן נהג כבפעם הראשונה ונענה בשנית. מסופר כי תקופה מסוימת הייתה הרבנית מוצאת יום יום מטבע באחד מארונות הבית ובזה הייתה מפרנסת את הבית, עד שנתפרסם הדבר ופסק הנס. אך מאותה עת נודע בשערים שמו של רבי משה אהרן, ואנשים רבים למאות ולאלפים הגיעו לשחר לפתחו של הצדיק ולהתברך ממנו. ומאז גם הייתה הרווחה כלכלית. בסוף ימיו עלה המקובל רבי משה אהרן לארץ ישראל והשתקע בעיר אשדוד ושם מנוחתו כבוד. עד היום עולים המונים לפקוד את קברו בכל ימות השנה ובפרט בד' אלול, יום ההילולא. רבי משה אהרן הוא אביהם של הרבנים הגאונים רבי חיים שמעון – הרב הראשי לאשדוד וקרית מלאכי, רבי דוד חנניה מצרפת, ורבי אברהם יצחק. וסבו של המקובל רבי יאשיהו פינטו רבה של קהילת שובה ישראל. (ראה אודותיו בספרים: 'שנות משה – תולדות הצדיק משה אהרן פינטו', ו'שושלת משפחת פינטו').
גובה הכיפה: כ-6 ס"מ וקוטרה: כ-15 ס"מ. סרוגה בעבודת יד.
מצב טוב-טוב מאוד. כתמי שימוש וזיעה.