ספר ראש משביר: של הגה"ק גדול החכמים רבי משה בירדוגו זצל"ה חתום בכתב יד קדשו ונכתב על ידו וגם על ידי תלמידיו הגדולים ז"ל. ביניהם נמצא אוטוגרף בעצם כתב ידו של תלמידו הגדול רבינו בעל "אור החיים" הקדוש זצל"ה. בנוסף נכתבה עליו הסכמה מאביו החכם השלם רבי משה ן' עטר זצל"ה בעצם כי"ק וחתימתו. כתב יד נדיר ויקר המציאות שלפנינו היה בבעלותו של החסיד העניו הגה"ק רבי אברהם אביש זצל"ה אב”ד פרנקפורט דמיין, חתום בחתימת יד קדשו. גילוי היסטורי.
ספר 'ראש משביר' – דרשות לספר בראשית, ודרשות לשבתות הידועים ועל עניינם, הספדים וליקוטים, מאת החכם רבינו משה ב"ר אברהם בירדוגו, רבה של מקנס וראש גולת מרוקו במחצית הראשונה של המאה הי"ח. [מקנס אמצע שנות הת"פ, 1720 בערך]. כרך כתב יד גדול ומרשים. הכרך שלפנינו נכתב לאחר שנת תפ"א – 1721, כפי המוכח מתוכן ההספדים הכלולים בו. כתב היד פותח בעמוד שער והקדמת המחבר, ובסופה הוא משבח את חותנו של בעל 'אור החיים' וזה לשונו: "ואפריין נמטיה … כהה"ר משה י"ץ בן הגביר הרומם רודף צדקה וחסד בהה"ר שם טוב ן' עטר ז"ל שהזיל זהב מכיסו להחיות את נפשי ולזכות את הרבים זכות הרבים תלוי בו". ההקדמה נכתבה בכתב ידו של המחבר רבינו משה בירדוגו. בעמוד השער נוספה כתיבת וחתימת יד המחבר בתוך עיטור מצויר יפהפה: 'חיברתיהו דרשתיהו אני הקטן משה בירדוגו ס"ט' . על החיבור הסכמת החכם השלם רבי משה בן-עטר, אביו של רבינו חיים בן-עטר, בכתב ידו ובחתימתו משנת תפ"ג, 1723. כתבי יד מרבי משה בן-עטר נדירים מאד וכתב היד שלפנינו הינו כמעט יחיד בעולם. בכתב היד יש גם העתק הסכמה מהחכם רבי יעקב בן צור, ובסופה שיר. שאר דפי החיבור חלקם הינם אוטוגרף של הגאון המחבר, וחלקם כתב יד תלמידיו הגדולים. פוענח בוודאות כתב ידם של החכם רבי יעקב טולידאנו זצל"ה והחכם רבי חיים טולידאנו זצל"ה מסאלי. מאחר והחיבור נכתב ויצא מתחת ידו של הגאון המחבר, יש לשייך אף את שאר הכתיבות ל'בית המדרש' של בעל 'ראש משביר' ותלמידיו.
בעמודים טו-לז: קונטרס בן עשרים ושלושה עמודים מתורת המחבר, שנכתבו בעצם כתב ידו של רבינו חיים בן-עטר, בעל 'אור החיים' הקדוש, תלמידו הגדול של המחבר. כתב ידו של בעל 'אור החיים' זוהה בהחלטיות בהשוואה לכתב יד אחר.
בדף רט"ז: חתימת יד בעלים עתיקה בכתיבה אשכנזית זעירה: 'אברהם אבלי', זוהי חתימת ידו של רבי אביש אב"ד פרנקפורט . חתימה זו זוהתה והושוותה לכתבי ידו האחרים. על הספר כתיבת בעלים עתיקה נוספת המאוששת קביעה זו: 'זה הספר שייך להבתולה יפה מרת רייכל בת הרב הגאון מ' צבי הירש זצלה"ה בן הרב הגאון הגדול החסיד העניו כמוהר"ר אברם הוא אברהם זצלה"ה אב"ד דק"ק פפד"מ'. וכן חתימתו של נכד נוסף: 'הק' נח בן הר"ר צבי הירש ז"ל מליסא'.
בתוך הדרשות על ס' בראשית יש פי' נאה על כל אשת חיל, וכן כולל החיבור קובץ דרשות לשבתות ומועדים ועל עניינים שונים, וליקוטים עה"ת, על נ"ך, על הש"ס, ביאורים בפי' רש"י הק' עה"ת, והספדים, שנקראו בכתב יד מאוחר יותר בשם 'כנף רננים'. ההספדים הינם בין היתר על החכם רבי חביב טולידאנו; החכם רבי חיים בן-עטר (הראשון); החכמים רבי דניאל ורבי אהרן טולידאנו הי"ד [!]; הספד על מורו החכם רבי יוסף בהתית.
רבינו משה בירדוגו [תל"א-תצ"א, 1671-1731], המכונה 'המשבי"ר', (ראשי תיבות: משה בירדוגו), היה רבה של מקנס ומגדולי רבני מרוקו בכל הזמנים. את תורתו קיבל מפי סבו החכם רבי חביב טולידאנו והחכם רבי יוסף בהתית. בשנת תע"ה (1715) נתמנה לדיין בעיר מקנס והתמסר ללימוד ולהוראת התורה. בשנת תפ"ג (1723) לאחר פטירת דודו חכם רבי משה טולידאנו, מונה לאב בית הדין בעיר מקנס, שהייתה באותה עת בירת מרוקו, ומקום מושבו של המלך מולאי איסמעיל. רבינו משה בירדוגו היה ראש גולת מרוקו ועל תלמידיו נמנו כל גדולי הרבנים וראשי הישיבות המפורסמים, בהם: חכם רבי יצחק אצבאן זצל"ה, חכם רבי מרדכי אצבאן זצל"ה , חכם רבי אברהם אצבאן זצל"ה, חכם רבי חיים טולידאנו זצל"ה מסאלי, חכם רבי יעקב בן משה טולידאנו זצל"ה (המהרי"ט), חכם רבי יהודה בירדוגו זצל"ה בעל 'מים עמוקים', וחכם רבי מרדכי בירדוגו זצל"ה(המרבי"ץ), שהיה גם חתנו. זכה שתורה לא פסקה מפי זרעו, ועל צאצאיו נודע בייחוד נכדו החכם רבי רפאל בירדוגו זצל"ה, 'המלאך רפאל'.
על סגל תלמידיו של רבינו משה בירדוגו נמנה גם רבינו חיים בן-עטר, בעל 'אור החיים' הקדוש , עליו מעיד חכם רבי יעקב בירדוגו רבה של מקנס, בעל 'שופריה דיעקב', שבעל 'אור החיים' היה 'תלמיד חבר' לבעל ה'ראש משביר'. אכן, בפירושו לפרשת דברים (א', ט"ז) מעיד בעל 'אור החיים' עדות נדירה על המחבר: 'ושמעתי מפי חכם גדול חסיד וגדול בישראל חביב עלי כרוחי ה"ה הרב ר' משה בירדוגו זלה"ה שהיה מדקדק בשעת הדין שיהיו עיניו למטה ולא היה נושא עיניו כל עיקר ושהיה מרגיש שאם היה נושא עיניו לצד ההכרח באיזה אחד מבעלי הדין היה מתבלבל שכנגדו'. גם בספרו 'חפץ ה" (שבת דף ז ע"ב) מכנה בעל 'אור החיים' את רבינו משה בירדוגו: 'גדול החכמים' וזה לשונו הק' רוח הקודש הופיעה ונתכוונו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת אני ואחי הגדול גדול החכמים הרב ר' משה בירדוגו אשר נפשי קשורה בנפשו. על הקשר בין הרב ותלמידו מעיד גם החיד"א בספרו 'שם הגדולים': 'ושמעתי מהרב המופלא כמהר"ר חיים ן' עטר זללה"ה שהיה מספר בשבחו ביושר עיונו בעומק העיון'.
כתב היד שלפנינו היה למראה עינו של רבי חיים יוסף דוד אזולאי , החיד"א, תלמידו של רבינו חיים בן-עטר, אשר בחיבורו 'שם הגדולים' (ספרים מ, רל) מתייחס אליו בדברים הבאים: 'ואחר זמן בא לידי חלק מספר זה בכתב יד, וזה שמו ראש משביר והוא על ס' בראשית דרושים ובסופו לקוטים, ויש שם דרוש שדרש [רבינו משה בירדוגו] על רבו החכם השלם […] כמהר"ר יוסף בהתית זצוק"ל […] והרב משבי"ר היה אב"ד ור"מ של ק"ק מכנאס'. אמנם, במהדורת 'כנף רננים' שנדפס בירושלים תרצ"א, 1931, מתייחס המביא לבית הדפוס, ר' יעקב חי בירדוגו, לדברי החיד"א הנ"ל, ומעיר עליהם: 'ספר ראש משביר על הש"ס אשר הגאון חיד"א ז"ל בשם הגדולים הנ"ל חשב אותו לספר דרושים, ובמחילת כבוד תורתו לא דק, כי דרשותיו נקראו כנף רננים שנמצאו אצלי בכתב יד'. אולם כאמור, כתב היד שלפנינו שהוא ספר דרושים, מופיע בשערו השם – 'ראש משביר', והוא הוא כתב היד שראה החיד"א ובצדק כינהו כך. ולפנינו ישנם מס' דרושים וכן ההספד על רבי חיים בן עטר (הראשון) שלא נדפסו מעולם.
על גדלותו של רבינו משה בירדוגו, נצטט מדבריו של רבי יעקב בירדוגו רבה של מקנס, בהקדמת הספר 'ראש משביר' על הש"ס [ליוורנו ת"ר, 1840]: 'וכל ערי המערב כולם הלכו לאורו, ונהרו אליו ואל טובו, ונפקחו עיניהם והיו לא-להים, גם אלה לחכמים התנאים מוסדי הארץ, הרב הגדול עיר וקדיש רבי חיים בן-עטר זלה"ה בספריו, אשר היה תלמיד חבר להרב המחבר זלה"ה, והרב הגדול הדומה למלאך כמוהר"ר מלאכי הכהן זלה"ה בספרו יד מלאכי, ואחרון הכביד הרב הגדול מופת הדור והדרו איש האלוקים קדוש הוא כמוהר"ר חיד"א זצוקלה"ה, כולם כאחד יעידון יגידון כי נגלו אליהם האלקים מגדולת הרב המחבר זלה"ה וקדושתו, ולמפורסמות אין צריך ראיה'.
רבינו חיים בן-עטר , [תנ"ו, 1696 – תק"ג, 1743], נודע בשם 'אור החיים' או 'אור החיים הקדוש', על שם חיבורו הנודע על התורה. נמנה על גדולי פרשני המקרא בתקופת האחרונים, פרשן התלמוד, מקובל ופוסק הלכה. את מרבית שנותיו, כארבעים שנה, חי רבינו חיים בן-עטר במרוקו. בתקופה זו היה מוכר בעיקר בקרב יהודי מרוקו. בגיל ארבעים ושלוש עלה לארץ ישראל. במסעו לארץ עבר דרך איטליה, בה הדפיס את ספריו שהקנו לו את שמו בפזורה היהודית כולה. לאחר תקופת נדודים בצפון ארץ ישראל, השתקע בירושלים ובה הקים את ישיבתו, "מדרש כנסת ישראל', ובה נפטר כשנה לאחר בואו לירושלים, בקיץ תק"ג (1743). דמותו של רבי חיים בן-עטר התייחדה בהערצה של גדולי החסידות, והיא אומצה למעשה כחלק בלתי נפרד מ'אבות החסידות'. תופעה זו של הערצת החסידים בפולין ואוקראינה לחכם 'ספרדי' לא הייתה שגרתית, והייתה שמורה ליחידי סגולה בלבד, הדים ממנה הגיעו גם למרחב שבו פעלו תלמידיו. החיד"א, תלמידו של רבי חיים בן-עטר מציין זאת בחיבורו 'שם הגדולים' בערך הספר 'אור החיים': 'ושמענו כי עתה בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד קדוש מהרר"י [מורינו הרב רבי ישראל] בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח [מורינו הרב רבי חיים] הנזכר". וכמסופר, הרגיש הבעש"ט הק' זצוקלה"ה ממקום מושבו בפודוליה בפטירתו של בעל ה'אור החיים' ועם פטירתו הפטיר: 'כבה נר המערבי' ואף כינה את רבי חיים בן-עטר בתואר 'חד בדרא' [יחיד הדור].
לפנינו אפוא כתב יד חשוב, המהווה עדות נדירה מתקופת בחרותו של בעל 'אור החיים' הקדוש, בתקופה בה היה מלומדי בית מדרשו הקדוש של רבו רבינו משה בירדוגו. ככלל מהווה הכרך שלפנינו 'דרישת שלום' היסטורית יוצאת דופן מבית המדרש הספרדי-היחידאי הזה ומדמותו הנשגבה של רבינו ה'משבי"ר' שהיה רבן של כל בני ה'מערב', אשר עיצב את רוח עולם הפרשנות, הדרוש והסוד של גדולי רבני מרוקו וארצות המאגרב, שהידיעות שנותרו בידינו ממנו הינן מועטות ודלות איכות וכמות. חיבור מפתיע זה בין הרב ותלמידו, שני המאורות הגדולים בשמי היהדות הרבנית בשלש-מאות השנה האחרונות, הינן גילוי של תעודה היסטורית מרעישה, רבת מידע וחשיבות באופן יוצא מן הכלל. לכתב היד מצורפות גם חוות דעת מומחים של הרב שמעון שוורץ והרב יצחק ישעיה ווייס.
267 עמ' כולל הכריכות. 15X21 ס"מ. כתיבה רבנית צפון-אפריקאית תמה. מצב טוב-טוב מאוד. מעט כתמי זמן. מס' דפים מנותקים. כריכת עור מקורית רופפת ובלויה.
