מכתב ביקורתי נגד המוסד 'ועד הישיבות' בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון הצדיק רבי יהודה ליב חסמן משגיח ישיבת 'חברון' ומראשי תנועת המוסר. ירושלים, תרצ"ב [1932]
דברי רבי ליב חסמן מבהילים. בעיני הבדולח שלו הוא צופה ומפרט את מצבו העגום של ועד הישיבות. שמצבו הוא בכי רע "רחוק משכר וקרוב להפסד". והמוסד מתנהל אך ורק ע"י הפקידים, ואילו לראשי הישיבות אין שם דריסת רגל. והוא ממשיך בדבריו החריפים: "אבד העניין והצורה לגמרי"; "אי- כבוד לשם הישיבות"; "והנני תובע… לעשות קץ למצב" ועוד ביטויים קשים. לסיכום הוא מביע את דעתו "שלעת-עתה יש לפרקו"!
רבי ליב חסמן למרות עדינות נפשו תוקף בחריפות את ועד הישיבות. ייתכן שהסיבה למכתב החריף היא היותו הרוח החיה בועד הישיבות בוילנא שלפני השואה. כידוע, הוא הקדיש עצמו לעסקנות פעילה בוועד הישיבות והיה מאנשי סודם של ראשי ה'ועד' רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, החפץ חיים ורבי שמעון שקופ. ולכן, כנציגם הוא חש את כובד האחריות על כתפיו להעמיד את ועד הישיבות על מתכונתו כבימי קדם.
רבי ליב חסמן בעל אור יהל [תרכ"ט-תרצ"ו], מגדולי בעלי המוסר בדורות האחרונים. תלמידו של רבי שמחה זיסל הסבא מקלם, ומגדולי תלמידי הסבא מסלבודקא. לאחר חתונתו נסע לוואלוזין, שם שהה במשך שנה עד לסגירתה – בתרנ"ב. לאחר מכן, בין השנים תרנ"ז-תרס"ג שימש כמשגיח בישיבת טלז, בשנת תרפ"ו התבקש על ידי הסבא לעלות ולכהן כמנהל הרוחני (משגיח) של ישיבת חברון. אולם השפעתו חרגה מעבר לגבולות הישיבה, והוא נמנה על רבני ומנהיגי הדור. שיחות המוסר שלו היו לשם-דבר, וקובצו לאחר פטירתו ע"י תלמידיו בשם 'אור יהל'. חידושי תורתו נדפסו בספרו 'מנחת יהודה'.
[1] דף נייר, 27 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי של ישיבת חברון, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של 'המשגיח'. נציין כי במכתב שלפנינו מופיעה חתימת ידו המלאה: "יה"ל חסמן" (פעמים רבות היה חותם יה"ל בלבד).
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.