מכתב מעניין [כ-57 מילים], כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי אלטר בעל ה'אמרי אמת'. אל הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי ראש ישיבת עץ חיים בירושלים.
במכתבו שלפנינו, ניכרת ענוותנותו המבהילה של ה'אמרי אמת'. למרות היותו בשיא פארו, גדול האדמו"רים בדורו ומנהיג היהדות החרדית העולמית שבסיסה בפולין המעטירה של טרום החורבן, 'ראש גולת אריאל'. הוא מתנצל במכתבו, חזור והתנצל, בכל מיני לשונות של חרטה, כלפי ראש ישיבה בירושלים, כאילו היה אחרון תלמידיו.
הרבי מתנצל על כך שלא הזכיר את ישיבתו של אותו ראש ישיבה (מהמכתב אין ניתן לדעת היכן הוא לא הזכירה). וכה כותב הרבי: "והנני… מצטער"; "שגיאות מי יבין"; "אני מודיע שיתקנו הדבר". ולא נחה דעתו של הרבי עד כי הוא נותן הרשאה לאותו ראש ישיבה, הגרי"מ טיקוצ'ינסקי, לפעול בשמו "אם ביכולת לתקן הנני מרשהו לעשות כן". והרבי מסיים בברכה: "דו"ש [-דורש שלומו] וטובו, אברהם מרדכי אלתר".
אכן, לפנינו דוגמה מוחשית לתכונה היחידה אותה מאפיינת ודורשת התורה ממלך ישראל – "לבלתי רום לבבו מאחיו".
האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר [תרכ"ו-תש"ח], האדמו"ר השלישי בשושלת גור, וממנהיגי היהדות החרדית. הוא מכונה על שם ספרו בעל ה'אמרי אמת'. רבי אברהם מרדכי היה בנו בכורו של ה'שפת אמת', ובימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה והייתה לחסידות הגדולה בעולם, ישנם המעריכים את מספר חסידיו לפני השואה ביותר ממאה אלף. האדמו"ר היה ממייסדי אגודת ישראל ועמד בראש מועצת גדולי התורה. השפעתו הייתה רחבה מאוד, אף מעבר לקהל חסידיו הענק. בשנות השואה נהרגו רוב חסידיו וצאצאיו, אך האדמו"ר ניצל ועלה לירושלים, שם כונן מחדש את חסידות גור. שלושת בניו שניצלו מהשואה כיהנו בזה אחר זה כאדמו"רים: ה'בית ישראל', ה'לב שמחה' וה'פני מנחם'.
מן המקום לציין כי בדרך כלל מכתבי ה'אמרי אמת' קצרים, ונכתבו על פיסות נייר זעירות. לעומתם, המכתב שלפנינו נכתב באריכות [כ-57 מילים].
[1] דף נייר משובץ, כ 11X13 ס"מ. נתון במעטפה המקורית ועליה הכיתוב: "מהאדמו"ר מגור שיחי' ".
מצב טוב. סימני קיפול. כתמי זמן. קרעים זעירים בשולים ללא פגיעת טקסט או חיסרון.
הערה שהתקבלה מאת החוקר התורני הרב יחיאל גולדהבר, אודות הרקע לכתיבת המכתב שלפנינו: בשנת תרפ"א ביקר ה'אמרי אמת' בארץ ישראל בכדי לעמוד מקרוב אחר מצב הדת בארץ וההיתכנות בה לחיים תורניים. האמרי אמת ביקר במוסדות החינוך בארץ והתרשם מהם לטובה. בחזרתו לפולין פרסם את התרשמותו במכתב ארוך לחסידיו (המכתב פורסם בהמשכים בכתב העת 'דער יודישע ווארט'). ככל הנראה לרב טיקוצ'ינסקי היו טענות על כך שהאמרי אמת כלל את ישיבת עץ חיים ביחד עם שאר הישיבות, ולא הזכיר במפורש את שמה, בהיותה הישיבה הוותיקה ביותר. וסביב אותו המכתב נסוב המכתב שלפנינו.
הזמנה מודפסת על גבי נייר מכתבים הנושא את לוגו האדמו"ר מגור, וחתומה בדפוס על-ידי האדמו"ר הרה"ק רבי אברהם מרדכי אלתר בעל ה'אמרי אמת'. הרבי מזמין את מקבל המכתב לכינוס הרבנים המפורסם בחורבת רבי יהודה החסיד.
עם: כנוס רבני א"י. סדר היום למעמד התפילה.
בראשית שנת תש”ג [שלהי 1942], לאחר שהחלו להגיע לארץ ישראל השמועות הראשונות על רצח יהודי פולין, כונסה ביוזמתו של ה'אמרי אמת' (ובסיוע בנו ה'לב שמחה') ובשיתוף כנסת ישראל והרבנות הראשית לישראל עצרת זעקה, צום ותפילה בבית הכנסת 'החורבה' בירושלים. לעצרת היו שותפים מרבית הרבנים בארץ ישראל. ה'אמרי אמת' שהיה ראשון הנואמים הקריא את דבריו מתוך הכתב: "צריך לעורר רחמי שמיים… צריך להתחזק בעצמנו… צריך לקוות להשם יתברך על הישועה השלימה". על העצרת העיבה היעדרותו של הרב דושינסקי, גאב"ד 'העדה החרדית' וממנהיגי 'אגודת ישראל' בארץ, שהחרים את הכינוס וקבע יום צום נפרד, וזאת מתוך התנגדות לשיתוף פעולה עם גופים ציוניים וחילונים. הדבר יצר קרע ומשבר פנימי מתגלגל בתוך אגודת ישראל. מה שהוביל, כשנה לאחר מכן, לפרישתה המוחלטת של העדה החרדית מאגודת ישראל.
מזעזע לקרוא את דברי הרבי בהזמנה שלפנינו. כאמור, בשלב זה של השואה כבר מסתננות לארץ הידיעות המרות-ממוות על השמדתם השיטתית והטוטלית של יהודי אירופה. הלב עדיין מסרב להאמין, אך הרבי בפיקחותו המפורסמת יודע אל-נכון מה קורה. מהמכתב זועק צערו הבלתי נתפס של הרבי 'ראש גולת אריאל', שכמעט כל משפחתו וחסידיו שם, בעמק הבכא, בגיא צלמוות, כולם שם! בנו הבכור 'הממשיך', בנותיו, כלותיו, נכדיו, ניניו ורובו של קהל חסידיו שנמנה בכמאה אלף איש 'ויוותר יעקב לבדו'. וכה כותב הרבי במכתבו המצמרר שלפנינו: “הידיעות הנוראות והאיומות ממצב היהודים בפולין… מאלץ אותי… לקיים את 'לך כנוס' ולבקש את כ"ת שליט"א להשתתף באסיפת רבנים… ביום א'… שעה 12, בביה"כנ ר' יהודה החסיד… לזעוק ולעורר רחמי שמים… להתאחד ולהתייעץ למען הצלתם. ידידכם השרוי בצער אברהם מרדכי אלטר".
[1] דף נייר, 22X14 ס"מ. נייר מבריק. נתון במעטפה מקורית רשמית של הרבי מגור, המעטפה חתומה ומבוילת ונושאת את שם הנמען בכתב יד.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול, והשתקפות דיו קלה, כתוצאה מקיפול הדוק.
עם:
כנוס רבני א"י בביה"כ חורבת ר' יהודה החסיד. קונטרס מיוחד שנדפס לרגל כנוס כללי של רבני ארץ ישראל אדמורי"ם וראשי ישיבות לעורר את בני ישראל יושבי ארץ ישראל לבכי ומספד על בית ישראל ועל עם ה' שנפלו בחרב הצר הצורר. ירושלים . תש"ה , ( 1945 ) . 15 , [ 1 ] עמ' . 15 ס"מ . כולל סדר הכנוס, פרקי תהלים, תפלות לעלוי נשמת הנרצחים וסדר וידוי . מצב טוב מאוד
חליפת מכתבים מעניינת בין האדמו"ר הרה"ק רבי חיים אלעזר שפירא בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש לגרי"מ טיקוצינסקי. ירושלים-מונקאטש, תרצ"ב [1922].
הרב טוקצינסקי שלח ל'מנחת אלעזר' את ספרו 'בין השמשות', בצירוף בקשה ממנו אם יוכל לקבל ממנו את הספר 'מסעות ירושלים', הלא הוא יומנו של מסע הרב ממונקאטש לארץ ישראל.
התשובה מחולקת לשניים. חלקה הראשון הוא כתב-ידו של הגבאי הרב משה גולדשטיין יד-ימינו של ה'מנחת אלעזר', ועורכו של הספר 'מסעות ירושלים'. הוא פותח את המכתב בתארים מכובדים. לגבי שילוח ספרו, הוא כותב שהשיגור מצריך אישור מאת הנהלת הישיבה. [מסתבר שהישיבה השקיעה בהדפסת הספר]. ואילו חציו השני של המכתב, הוא תגובתו של ה'מנחת אלעזר' עצמו, בכתב יד קדשו ובחתימתו שבשמחה רבה הוא משגר לו את החיבור. [לאחר בירור, הספר 'בין השמשות' ששלח רי"מ למונקאטש, נמצא אצל יוצ"ח]. מצורפת המעטפה המקורית ממונקאטש.
ה'מנחת אלעזר' מברך בסיום מכתבו בעצם כתב יד קדשו: "כל טוב סלה, ועינינו תחזינה ברחמים בשוב שכינתו לציון וירושלים ומשם תצא תורה בגודל האורה בחסדו ית"ש, החותם ברגשי כבוד התורה חיים אלעזר שפירא"
האדמו"ר
רבי חיים אלעזר שפירא
[תרל"ב-תרצ"ז], בן האדמו"ר בעל דרכי תשובה וצאצא של רבי צבי אלימלך מדינוב בעל "בני יששכר". גדול אדמור"י הונגריה לפני השואה, מקובל, מגאוני התורה, ההלכה והחסידות בדורו. ראש הלוחמים נגד הציונים, ואביהם הרוחני של חסידי סאטמר. ה'מנחת אלעזר' ביקר בארץ בכדי לפגוש את ידידו ה'סבא קדישא' רש"א אלפנדרי ולהרצות לפניו את שאלותיו בקבלה. ובאותה ההזדמנות הקים בירושלים את שכונת בתי מונקאטש. בעל ה'דברי חיים' מצאנז אמר עליו: שאדם כזה יורד לעולם פעם בכמה דורות. מספריו: שו"ת מנחת אלעזר – חמשה חלקים, דרכי תשובה על הלכות נדה, דרכי חיים ושלום, שער יששכר, נמוקי אורח חיים ועוד רבים.
[1] דף נייר, 30 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי, בתוספת כ-50 מילים בכתב יד קדשו של המנחת אלעזר ובחתימת יד קדשו. מצב טוב מאוד. סימני קיפול. קרע זעיר בקיפול.
בצירוף איגרת הלכתית [2 דפים במכונת כתיבה]. איגרת מלאה תוכן, הערות של רי"מ לשו"ת מנחת אלעזר, עם ידיעות נדירות על חו"ז רבי שמואל סלאנט. כמו כן מצורף מכתב מישיבת מונקאטש שהיה מצורף לספר שנשלח.
לאחר פטירת ה'ישא ברכה' שהיה מגאוני הדור ומקובל על כל העדות, הוצבו שני מועמדים למלא את מקומו. אחד מהמועמדים נחשב כמתון בדעותיו הדתיות, מה שהיה לצנינים בעיני מנהיגי היישוב הישן בארץ. אך מכיוון שלא הייתה להם שום עילה להתערב ושום קשר למינוי, פנו הרבנים לעמיתיהם בחו"ל שישפיעו על הממשלה בתורכיה שלא למנות את מי שאין עטרה זו הולמתו. בתיק שלפנינו מסמכים הנוגעים לאות הפרשה.
התיק מכיל:
*
כרוז על כינון האסיפה לבחירת החכם באשי, כולו בכתב יד סופר, עליו חתומים כל ענקי ירושלים, אדמו"רים, רבנים, דיינים וראשי המוסדות. חודש אב תרס"ו: בין החותמים: חברי בית-הדין הפרושי, חברי בית-הדין חסידים. אחריהם: הגאונים הצדיקים: ר' דובער אפרת, האדמו"ר רבי דוד'ל בידרמן מלעלוב, ר' זלמן בהר"ן, ר' בצלאל ישעיה ברנשטיין [ראב"ד], רבי יהושע מיכל שפירא [חתימותיו נדירות ביותר], רבי זרח ראובן ברוורמן, רבי יוסף חיים זוננפלד .
* [6] מכתבים והזמנות מאת: הרבנים הספרדים: ר' אברהם קואינקה, רבי אברהם פילוסוף, ר' חיים דוד סורנאגה (ראב"ד). רבנים אשכנזים: ר' ישראל דב פרומקין.
* כרוז מודפס על החלטת האסיפה: שבחרו ברבי אליהו פאניזיל (X2).
* כרוז מודפס: מכתבם של רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי יונתן בנימין הורביץ, אל מנהלי המוסדות בעיר, בו הם מודיעים על החלטות האסיפה. חציו השני של הכרוז הוא מכתבו של רבי נתן באמברגר אב"ד ווירצבורג, ומראשי חברת הפקוא"מ, בו הוא מסכם את החלטת האסיפה.
סה"כ [9] מסמכים, חלקם נתונים במעטפות המקוריות.
גדלים ומצבים משתנים. מצב כללי טוב.
מכתב ארוך [כ 18 שורות] וחשוב, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של רבי יוסף חיים זוננפלד, אל ראשי ישיבת עץ חיים בירושלים, הגרי"מ טיקוצ'ינסקי והגרש"ז זלזניק בנוגע למינויו של ה'דרכי דוד' להנהלת המוסדות.
רבי יוסף חיים זוננפלד, הידוע כחכימא דיהודאי, מעוניין למנות את הגאון רבי מרדכי דוד לוין (תרל"ט-תשכ"ז) בעל ה'דרכי דוד' להנהלת המוסדות, ובחכמתו אינו נותן לראשי ישיבת עץ חיים שום דרך להתחמק ממילוי בקשתו. הוא מדגיש להם כמה המינוי חשוב למוסד בעצמו, וכמה ה'דרכי דוד' ראוי למינוי "שעטרה זו הולמתו". הוא רומז להם גם לטעמים כמוסים: "ויותר ממה שכתוב כאן תבינו מדעתכם". ואינו משאיר שום פתח לסירוב: "ולתשובתם החיובית בכתב הנני מחכה עוד היום". רבי יוסף חיים מסיים את מכתבו בחתימה מעניינת: "הבעה"ח בצירוף… סבא קדישא הגאון האדיר מוהריי"ד [-רבי יצחק ירוחם דיסקין] שליט"א, הק' יוסף חיים זונענפעלד".
רבי יוסף חיים זוננפלד [תר"ט-תרצ"ב 1848-1932] מגדולי הדור ומנהיג היהדות החרדית בארץ ישראל, שימש כרבה הראשון של העדה החרדית בירושלים. תלמידם של ה'כתב סופר' ורבי אברהם שאג. נודע בצדקתו, בקדושתו, ובפקחותו הרבה וזכה לכינוי "מרא דארעא דישראל" – "בעל הבית של ארץ ישראל".
[1] דף נייר, כ 22X15 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו.
מצב טוב. סימני קיפול. כתמי זמן. שני קרעים זעירים בשולים ללא פגיעת טקסט
מכתב ארוך [כ-200 מילים] וחשוב, כולו בכתב-יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי, אב"ד גאלאנטא, חוסט וירושלים. המכתב נשלח אל הגרי"מ טיקוצ'ינסקי ראש מוסדות עץ חיים, ועוסק באיסור קבלת תקציבים מממשלתיים.
המכתב שלפנינו מתווה את דרכה של היהדות החרדית ואת האידאולוגיה שלה לדורות הבאים. במכתבו מבקש ודורש המהרי"ץ ממוסדות 'עץ חיים' – המוסד הוותיק ביותר בישראל, לבלתי התפתות אחר הכספים שהממשל האזרחי מציע לראשונה לתלמודי התורה. על פניו לא נראתה שום בעיה ליטול את הכספים המדוברים (וגדולים וטובים אכן נטלו מהם מלוא חופניים), מה גם שמקורם של הכספים הוא מתשלומי מסים שנגבו מהישוב היהודי כולו. אולם המהרי"ץ דושינסקי בעיני הבדולח שלו חזה שבעתיד (הרחוק מאוד אומנם, כעבור עשרות שנים!), יידרש תשלום במזומן עבור אותה תמיכה, תשלום בצורת התערבות בתכני הלימודים. לזה הוא התנגד בכל תוקף.
וכה כותב המהרי"ץ דושינסקי במכתב המכונן שלפנינו: "היות ששמעתי כי נשלחו… לקבל מכספי מס החינוך, אשר אם חלילה יצליח מעשה שטן והת"ת [-והתלמודי תורה] לא יעמדו בניסיון יהי' חלילה הירוס תורתנו הקדושה, ….לבל יפלו ברשת אשר חופשים ריקנים טמנו להם, …לגדור גדר ולעמוד בפרצה, להסיר פוקה ומכשול וכל שמצה… ותרבה תהילתו ומעלתו, וכל המקבל (את אותה התמיכה) תרבה מעילתו, מועל בקדושת תוה"ק… לבל יפרצו בה שועלים…"
המהרי"ץ דושינסקי מסיים בברכות מאליפות: "והנני בברכה מרובה אני תפילה לאריכות ימיו ושנותיו, תרב שלוותו, ועיניו ועינינו תראינה בנחמת ציון וירושלים".
הגאון רבי יוסף צבי דושינסקי [ תרכ"ח-תש"ט], מגדולי התורה הנודעים בדורו. כיהן ברבנות בגאלאנטא ובחוסט, שם גם עמד בראשות ישיבות שהיו מהגדולות והחשובות בארצות הונגריה. בשנת תרצ"ג עלה לארץ ישראל ומיד הונחה עליו העטרה, לכהן פאר כרבה הראשי של עדה החרדית בירושלים ומנהיג היהדות החרדית בארץ ישראל כולה.
[1] דף נייר, 24 ס"מ. נייר שורות רשמי, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של המהרי"ץ דושינסקי.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.
מכתב ביקורתי נגד המוסד 'ועד הישיבות' בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון הצדיק רבי יהודה ליב חסמן משגיח ישיבת 'חברון' ומראשי תנועת המוסר. ירושלים, תרצ"ב [1932]
דברי רבי ליב חסמן מבהילים. בעיני הבדולח שלו הוא צופה ומפרט את מצבו העגום של ועד הישיבות. שמצבו הוא בכי רע "רחוק משכר וקרוב להפסד". והמוסד מתנהל אך ורק ע"י הפקידים, ואילו לראשי הישיבות אין שם דריסת רגל. והוא ממשיך בדבריו החריפים: "אבד העניין והצורה לגמרי"; "אי- כבוד לשם הישיבות"; "והנני תובע… לעשות קץ למצב" ועוד ביטויים קשים. לסיכום הוא מביע את דעתו "שלעת-עתה יש לפרקו"!
רבי ליב חסמן למרות עדינות נפשו תוקף בחריפות את ועד הישיבות. ייתכן שהסיבה למכתב החריף היא היותו הרוח החיה בועד הישיבות בוילנא שלפני השואה. כידוע, הוא הקדיש עצמו לעסקנות פעילה בוועד הישיבות והיה מאנשי סודם של ראשי ה'ועד' רבי חיים עוזר גרודז'נסקי, החפץ חיים ורבי שמעון שקופ. ולכן, כנציגם הוא חש את כובד האחריות על כתפיו להעמיד את ועד הישיבות על מתכונתו כבימי קדם.
רבי ליב חסמן בעל אור יהל [תרכ"ט-תרצ"ו], מגדולי בעלי המוסר בדורות האחרונים. תלמידו של רבי שמחה זיסל הסבא מקלם, ומגדולי תלמידי הסבא מסלבודקא. לאחר חתונתו נסע לוואלוזין, שם שהה במשך שנה עד לסגירתה – בתרנ"ב. לאחר מכן, בין השנים תרנ"ז-תרס"ג שימש כמשגיח בישיבת טלז, בשנת תרפ"ו התבקש על ידי הסבא לעלות ולכהן כמנהל הרוחני (משגיח) של ישיבת חברון. אולם השפעתו חרגה מעבר לגבולות הישיבה, והוא נמנה על רבני ומנהיגי הדור. שיחות המוסר שלו היו לשם-דבר, וקובצו לאחר פטירתו ע"י תלמידיו בשם 'אור יהל'. חידושי תורתו נדפסו בספרו 'מנחת יהודה'.
[1] דף נייר, 27 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי של ישיבת חברון, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של 'המשגיח'. נציין כי במכתב שלפנינו מופיעה חתימת ידו המלאה: "יה"ל חסמן" (פעמים רבות היה חותם יה"ל בלבד).
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.
המכתב כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו וחותמתו של רבי משה מרדכי עפשטיין, ראש ישיבות 'כנסת ישראל' בסלובודקא, בחברון ובירושלים.
המכתב נשלח אל הגרי"מ טיקוצינסקי, בתאריך ז' שבט תרצ"ג. ובו בקשה להכניס את מחותנו של הגרמ"מ עפשטיין להגרלה על דירה בשכונת בתי ברוידא הסמוכה לרחביה. היות והוא תלמיד חכם עני "אולי יתן ה' ויהיה לו דירה".
רבי משה מרדכי אפשטיין [תרכ"ו-תרצ"ד 1866-1934], למד בישיבת וולוז'ין ונחשב בה לעילוי. התבקש ע"י ה'סבא מסלבודקא' לכהן כראש ישיבת כנסת ישראל. לצד זה היה אב"ד בסלובודקא ופעיל גם במועצת גדולי התורה. בעקבות פרעות תרפ"ט, בהם נרצחו רבים מבחורי ישיבתו וחרב הישוב היהודי בחברון, הועברה הישיבה לירושלים והרב סבל בלבו עד שנפטר. חיבר את סדרת הספרים לבוש מרדכי.
ר' אברהם מרדכי הכהן, נשוא המכתב, היה אביו של רבי אהרן כהן – תלמיד ישיבת סלבודקא, ואשר עלה יחד עם הישיבה לחברון, ובחודש סיון תרפ"ט נשא לבתה של רבו – רבי משה מרדכי. לאחר פטירת חותנו, התמנה לאחד מראשי הישיבה. מח"ס בית אהרן. ר' אברהם מרדכי היה בנו של רבי יוסף כהן רבה של גרינבארג.
[1] דף נייר, 27 ס"מ. נייר שורות רשמי, כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו וחותמתו של הרב עפשטיין.
מצב טוב מאוד, סימני קיפול, כתמי זמן.
מקבץ [3] מסמכים היסטוריים מהקמת הגוף הקדוש 'ועד הישיבות בארץ ישראל' המאגד את כלל הישיבות בארץ ישראל. הוועד נוסד בפולין על ידי מנהיגי היהדות הרב חיים עוזר גרודזנסקי והחפץ חיים, ובשנת 1941 הוקם מחדש בארץ ישראל על ידי רבה של סלוצק הגאון רבי זלמן סורוצקין, החתום על המסמכים לפנינו.
* חשיפה ראשונה ומעניינת: פרוטוקול מקדמי המשמש מעין הצהרת כוונות לפעולות 'ועד הישיבות'. בפרוטוקול ניתן לראות את התקוות הגדולות אותן תלו גדולי ישראל במפעל הקדוש. הפרוטוקול מוקלד במכונת כתיבה בתוספת הגהות בכתב יד.
* לפרוטוקול צורף מכתב ארוך באותו נושא. המכתב נכתב על גבי נייר רשמי של 'ועד הישיבות בארץ ישראל', שבהקמה (זהו וודאי אחד המכתבים הראשונים של הועד). המכתב מתאריך י"ט אדר תש"א, כתוב כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של גאב"ד סלוצק הגר"ז סורוצקין, וממוען אל הגרי"מ טיקוצינסקי ראש ישיבת עץ-חיים. מכתב חשוב.
* מכתב ברכה נוסף מתאריך כ"ח באלול תש"ב, חתום בחתימת ידם של הגר"ז סורוצקי והגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי. ובו ברכות לשנה החדשה.
נציין כי במסמכים שלפנינו נחשף כי הישיבה היחידה לה תהיה זכות הצבעה כפולה בועד הישיבות הינה ישיבת 'עץ חיים'.
ועד הישיבות נוסד בווילנה לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרפ"ד-1924, על ידי הרב חיים עוזר גרודזנסקי והחפץ חיים. בראש הוועד עמדו בעת הקמתו הרב שמעון שקופ, הרב ברוך דב לייבוביץ' והרב איסר זלמן מלצר. בשנת תש"א (1941), בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, נוסד הוועד מחדש בארץ ישראל, על ידי הרב הראשי יצחק הלוי הרצוג והרב זלמן סורוצקין (כותב המכתבים שלפנינו). בהמשך צורפו לוועד הרב מאיר קרליץ והרב חזקיהו יוסף מישקובסקי (החתום על אחד המכתבים שלפנינו). במהלך השנים כיהנו בוועד בין היתר הרב זלמן סורוצקין, הרב יחזקאל אברמסקי, הרב יחזקאל סרנא, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי (הנמען במכתבים שלפנינו), והרב ירוחם פישל יהושע ברנשטיין. בשנות השבעים והשמונים היה הרב אלעזר מנחם מן שך חבר נשיאות הוועד והרוח החיה בפעילותו. עוד כיהנו בנשיאות הרב חיים שמואלביץ, הרב שלמה זלמן אוירבך, רבי שלום נח ברזובסקי, הרב שמואל הלוי וואזנר, הרב ניסים קרליץ, הרב שמואל אוירבך והרב שמואל ישכר רוזנגרטן.
הגאון רבי זלמן סורוצקין [תר"מ-תשכ"ו], יושב ראש מועצת גדולי התורה, ידוע בכינויו הרב מלוצק, היה אב"ד לוצק שבאוקראינה. למד בישיבות סלבודקה, וולוז'ין וטלז. כיהן כיו"ר החינוך העצמאי והיה ממקימי ומראשי ועד הישיבות.
[3] מסמכים, גדלים שונים. מצורפת מעטפה רשמית, מקורית, מבוילת וחתומה. הנושאת את שם הנמען והשולח בכתב יד קדשו של גאב"ד סלוצק הגר"ז סורוצקין. מצב כללי טוב.
מכתב ארוך ביותר [8 עמ'], כולו בכתב יד קדשו של הגאון מקרינק רבי יוסף חזקיהו מישקובסקי, אל מנהלי ישיבת עץ חיים "ואתם עמם מהרי"מ טיקוצינסקי". תרע"ג [1913].
תוכן המכתב לא נבדק לעומקו, אך הוא עוסק ככל הנראה בענייני הציבור העומדים על הפרק באותה העת.
רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי [תרמ"ד-תש"ז], המכונה גם הגאון מקרינק. מגדולי רבני פולין בדור שלפני השואה, ומראשי ועד הישיבות בפולין ובארץ ישראל. בצעירותו למד בישיבות לומז'ה, טלז, נובהרדוק וראדין. עוד בהיותו בגיל 18 בשנת תרס"ב, הוציא לאור את ספרו 'פני הארי החי'. היה מקורבם של ה'חפץ חיים' ושל רבי חיים עוזר גרודזינסקי, ושימש כשלוחם בעניינים רבים שעלו על הפרק. נשא לאשה את בתו של הצדיק רבי איצל'ה בלאזר ויחד עמו עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. על שמו הוקמה הישיבה המפורסמת 'ישיבת כנסת חזקיהו בכפר חסידים', בה כיהן עד לסוף ימיו 'המשגיח' רבי דוב יפה.
[8] עמ', כ 20×12 ס"מ. כולם בכתב יד קדשו ובחתימתו. נתון בתוך מעטפה חתומה מהתקופה, עם רישומים בלועזית.
מצב טוב. סימני קיפול. מעט כתמים.
מכתב מעניין ונדיר מאת הראי"ה קוק אל מר פנחס רוטנברג מייסד חברת החשמל, בנוגע לסיוע לישיבות. המכתב חושף פן מפתיע ובלתי ידוע באישיותו של רוטנברג. המכתב אינו מתוארך, אך הוא נכתב כנראה בראשית המאה הקודמת.
מתוכן דברי הרב קוק במכתב שלפנינו אנו נוכחים לדעת כי רוטנברג, חילוני למהדרין מן המהדרין, הגה ויזם תוכנית סיוע לישיבות הקדושות. וכה כותב הראי"ה "יוסיף להמשיך את רעיונו הגדול אשר הגה… להצלת ישיבותינו הק' אשר בלעדן לא התקיים עוד עם ישראל… ואני מצפה שמע"כ איש הרוח והמעשה לא יזניח את הרעיון הגדול הזה". התוכנית לסיוע לישיבות נקראה בשם 'קהלת' [-ק'רן לה'ר ל'ימוד ת'ורה]. רוטנברג היה הוגה הרעיון והתומך הראשון בסך של 1000 לא"י. והוא 'התרים' את הברון רוטשילד שאף הוא הרים תרומה נכבדה בסך 1000 לא"י.
פנחס רוטנברג [תרל"ט-תש"ב], נולד באוקראינה, לאביו משה שהיה סוחר, ולאמו שהייתה בתו של רבי פנחס מרגולין מקרמנצ'וג. בנערותו קיבל חינוך דתי-מסורתי, ברם כבר בגיל 11 נשלח ללמוד בגימנסיה הריאלית בעירו, שם נתגלו כישוריו במדעים המדויקים, ועזב את הדת. ב-1904 התחבר לתנועת המהפכנים ברוסיה, שגרם לו להסתבכויות רבות, עד כדי סכנת חיים. עקב כך ברח מרוסיה והגיע לאיטליה, בה התקרב לבעיות העם היהודי ובראשן האנטישמיות, והגיע למסקנה כי הפתרון להן טמון בהתארגנות לאומית. מכאן ואליך הפך את עורו, ועד סוף ימיו פעל לטובת העם היהודי והרמת דגלו. אחרי מלחמת העולם הראשונה, עלה לא"י. בראשית דרכו עבד בשירות ועד הצירים, ופעל רבות להרחבת היישוב. לימים היה מעורב בכל התחומים והנושאים שהיו קשורים לטובת היישוב היהודי. לאחר שתדלנות רבה, קיבל מאת הבריטים זיכיון להקים חברת חשמל, , ובחודש מאי 1923 הקים את תחנת הכוח הראשונה של תל אביב. בחורף 1939 נבחר לכהן כנשיא ה'וועד הלאומי'. ועד יומו האחרון היה מעורב במוסדות הלאומיים וטובת היישוב.
במכתב שלפנינו מביע הרב קוק את מכאובו בעקבות מצב הכלכלי הירוד של ישיבתו, ושהוא, מר רוטנברג, יזם 'וועידה' לטובת החזקת הישיבה!
[1] דף נייר, 28 ס"מ. מוקלד במכונת כתיבה, וחתום בחתימת ידו ובחותמתו של הרב קוק.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול. כתמים קלים.
מצורפים מסמכים שהרב טיקוצ'ינסקי צירף בשעתו לתיק רוטנברג: מסמך בן [4] עמ' "תזכיר על הישיבות הירושלמיות"; [2] גליונות עיתון הצופה מהתקופה ובהם הספדים על רוטנברג.
הערה שהתקבלה מאת החוקר התורני וההיסטוריוגרף הרב יחיאל גולדהבר אודות המכתב שלפנינו:
מלחמת העולם הראשונה, בין השאר, הנחיתה מכה קשה על עולם הישיבות, בעיקר עקב הפסקות התמיכה שהגיעה מחו"ל. עד כדי כך שכמה ישיבות בארץ נסגרו. בשנת תרצ"ד נסע רימ"ט לעיר חיפה, ושם נפגש עם הרב קוק ז"ל, שהתגורר אז שם, ויחד עם רבי יחזקאל סרנא, ר"י חברון. שלושתם העלו רעיונות האיך לחזק את עולם הישיבות. כצעד ראשון העלו שלפחות הצורך לחזק את שלושת הישיבות הגדולות בירושלים: עץ חיים, מרכז הרב, וחברון. הרב קוק הציע לרבנים הראשיים בחיפה להזמין למטרה נעלה זו את מר פנחס רוטנברג.
ואכן הזמינו אותו באופן פרטי. בינם לבין עצמם התדברו הרבנים: הרי הוא רחוק לגמרי ממהות הישיבות!. איך נוכל לתאר לפניו את ערכה הגדול של 'ישיבה'. בבואו פתח הרב קוק את האסיפה והציג לו את מטרת הפגישה, והטיל על רימ"ט להרצות לו את פרטי היוזמה. רימ"ט החל להרצות לו על ה'ישיבה הישראלית' שהיא יסוד קיומו של עם-ישראל בכל תפוצותיו וכו'. מר רוטנברג הפסיק את דיבורו באמצע, והעיר: 'כנראה שהנכם מזהים אותי כאיש שאינו מכיר את עם ישראל ואת קשריו עם תורתו. בבקשה אותי אינכם צריכים 'לשכנע' אותי על כך. 'אני משוכנע שבלי תורת ישראל אין קיום לעם ישראל גם לא קשר לארץ ישראל"! הרבנים הופתעו מדבריו הנחרצים. ברם, לא שמעו ממנו לזמן מה. בתחילת שנת תרצ"ה הגיע מר רוטנברג להרב קוק ומסר לו 1000 לירות, סכום עצום, ואמר לו: זו תרומתי הראשונה שתופקד בינתיים בתורת פיקדון בבנק, עד אשר ישיגו סכומים נוספים. כעבור זמן מה נסע אליו רימ"ט באופן מיוחד להרחיב את הקרן לכל הישיבות בארץ, והלה ענה שאכן הוא מנסה לשכנע כמה עשירים להצטרף לתומכי הקרן, ויקימו 'קרן לביסוס הישיבות'. בקיץ של אותה שנה רצו לארגן בעיר תל אביב אסיפה כללית עם כמה עשירים כדי לצרפם לתומכי ה'קרן', הרב קוק הסכים לכך, אך לצערם, האסיפה לא יצאה לפועל. בינתיים מר רוטנברג עבר ללונדון, ובחודש תמוז תרצ"ה כשהרב קוק ז"ל שכב חולה על מיטתו שממנה לא ירד, שלח אליו מכתב בקשה זה, שלא יזניח את הרעיון הגדול והקדוש בחוצה לארץ. וזה אחד ממכתביו האחרונים של הרב ז"ל. מן הצורך לציין שמר רוטנברג, פעל רבות בשהותו בלונדון להתרים את עשירי העיר לטובת תמיכה מכובדת ל'קרן', והצליח, אבל בחזרתו ארצה, לא הצליח לגייס נדבנים.
חילופי מכתבים בין מנהלי ישיבת שערי תורה ביפו עם הגרי"מ טיקוצינסקי. באותה העת שהה הגאון רבי צבי פסח פראנק ביפו וחלק מהמכתבים הינם ממנו. מהמכתבים ניתן ללמוד רבות על המצב התורני והפוליטי בעיר יפו בראשית המאה.
* מכתב מהרב קוק להגרי"מ טיקוצ'ינסקי. מכתב ששלח הרב חיים צבי הלוי רובינשטיין משגיח ישיבת שערי תורה ביפו, להגרי"מ טיקוצ'ינסקי, בשולי המכתב הוסיף הרב אברהם יצחק הכהן קוק 8 שורות בכתב ידו, בו הוא מזכיר את רצ"פ פרנק.
* שני מכתבים ארוכים [3 עמ'] בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי צבי פסח פראנק. תר"ס [1900].
* [4] מכתבים מאת הרב חיים צבי הלוי רובינשטיין, משגיח ישיבת שערי תורה ביפו, חלקם בשם האב"ד הרב א"י הכהן קוק. ביניהם מכתבים אודות נסיעת הרב קוק לירושלים כדי להספיד את חותנו האדר"ת. מכתבים מלאי תוכן בקשר התורני והפוליטי בין ירושלים ליפו.
[7] מכתבים, גדלים ומצבים משתנים, מצב כללי טוב.
מכתב היסטורי חשוב ביותר, בו כותב הרב הרצוג בגילוי לב על חששותיו לקראת מינויו כרב ראשי לישראל. דבלין, אירלנד, תרצ"ז [1936].
המכתב נשלח כתשובה אל הגרי"מ טיקוצ'ינסקי, ראש ישיבת עץ חיים ומהעסקנים הבולטים ביותר בירושלים בפרט ובארץ ישראל בכלל. ככל הנראה הרב טיקוצ'ינסקי, שלא היה מי שהכיר טוב ממנו את מערכות הקשרים הנפתלות והאינטריגות בארץ ישראל, הזהיר במכתבו את הרב הרצוג על מה שמצפה לו בארץ. הרב הרצוג במכתבו המרתק שלפנינו משיב לו באריכות: "ידעתי, ידידי, ידעתי, כי דרכי לא סוגה בשושנים… וזוהי אומנם אחת הסיבות העיקריות הגורמות להפרעת השלום בעיר השלום…"
אך הרב הרצוג אינו נרתע מהקשיים העומדים בפניו והוא כותב: "וכמו שכבר כתבתי לועד הלאומי… כשהקב"ה מגדל הוא מחזק גם כן, כדי שיוכל זה שנתעלה למלא את תפקידו". והוא מוסיף כי הוא חש שאת המשרה הרמה הלזו מטילה עליו ההשגחה העליונה "כשאני צופה לאחור ומתבונן… אני מכיר את ידו של המתנשא לכל לראש".
הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג [תרמ"ט-תשי"ט], היה הרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל משנת 1936, ואחר כך של מדינת ישראל עד יום מותו. לפני כן היה רבה הראשי של יהדות אירלנד. בנו היה הנשיא חיים הרצוג.
[2] עמ', 26 ס"מ. נייר מכתבים רשמי, כולו בכתב ידו ובחתימתו.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.
מקבץ [12] מכתבים ארוכים ומעניינים מאת חכם יעקב חי זריהן אב"ד טבריה אל הגרי"מ טיקוצ'ינסקי. המכתבים רובם על גבי ניירות מכתבים רשמיים של הרב זריהן, וכולם בחתימת יד קדשו וחותמתו. רובם של המכתבים כתובים בכתב יד קדשו. המכתבים עוסקים בדברי תורה, ענייני השעה, עניינים אישיים ועוד.
פירוט המכתבים:
* בקשה לקבל "חינם אין כסף" את ספרו על בין-השמשות, תרפ"ט.
* הערות על כמה מחיבוריו. תר"ץ.
* מכתב נוסף, נכתב בעת שהרב זריהן התאכסן בביתו של ר"ש צופיף בשכונת הבכורים (ירושלים), סיון תר"ץ.
* הרב זריהן שולח אליו את ספריו 'אהל יעקב', אדר תרצ"א.
* מכתב נוסף אודות הספרים.
* מכתב ארוך, המלצה עבור "החכם הנכבד ירא שמים בתכלית שלם בכל מדות טובות שמנו חז"ל, הר' חיים הכהן הי"ו", אב תרצ"א.
* מכתב בעניין ישיבתו 'בית יעקב-דגל תורה' בטבריא, תרצ"ג.
* הערות על ספרו 'הקודש והמקדש'.
* עוד [4] מכתבי חידושי תורה.
הרב יעקב חי זריהן [תרכ"ט – תשי"ג], אב בית דין טבריה, וראש ישיבת 'כתר תורה'. הוא נולד בטבריה (לפי המסורת, משפחתו היא ענף של משפחת האבודרהם), והיה תלמידם של הרב דוד עבו שהיה ראש ישיבה מפורסם בטבריה, והרב רפאל משה בן נאים (לימים אב בית הדין של גיברלטר), שאף הסמיכו להוראה. בשנת תר"ס ייסד בטבריה את ישיבת "כתר תורה" יחד עם עוד מרבני העיר. בשנת תרפ"ט (1929) בעקבות פטירת הרב אליהו ילוז, מונה הרב זריהן לשמש כאב בית הדין במקומו, תפקיד אותו מילא עד פטירתו. נודע בהשקפותיו הקנאיות, אותן ינק בין השאר מהרב שלמה אליעזר אלפנדרי ("הסבא קדישא"). יחד עמו הוא חתם על כרוזים "אזהרה גלויה" כנגד ההצבעה בבחירות לכנסת (אספת הנבחרים), ספריו: בכורי יעקב; אהל יעקב; חלק יעקב; שופריה דיעקב ותורת יעקב.
גדלים משתנים. מצב כללי טוב מאוד. נתונים במעטפותיהם המקוריות.
תשובה הלכתית ארוכה ומוקדמת, כולה בכתב יד קדשו ובחתימתו של פוסק הדור מרן הגרש"ז אויערבאך, אל הגאון רבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי, ראש ישיבת 'עץ חיים' ובעל ה'לוח לארץ ישראל'. אוטוגרף חתום.
תשובה הלכתית ארוכה, המתפרסת על פני ששה עמודים כתובים בצפיפות אופיינית. התשובה עוסקת בנושא הלכתי נדיר: הלכות אבלות של כהן גדול. הגרש"ז מדגיש בתחילת המכתב כי בספרי הפוסקים לא נמצאות כלל ההלכות הללו, מכיוון שאינן נוהגות בזמנינו הלכה למעשה. וכה כותב הגרש"ז: "יאמין לי הדרת גאונו כי יגעתי קצת ולא מצאתי… שאין שאלה כזאת מצויה כלל בספרים". בסוף המכתב מברך הגרש"ז: "ומברכו בבריות גופא ושיזכה במהרה לקול רנה וישועה".
רבי שלמה זלמן אויערבך [תר"ע-תשנ"ה], ראש ישיבת קול תורה ומגדולי פוסקי ההלכה של הדור האחרון. כונה פוסק הדור על שם פסיקותיו שהתקבלו ללא עוררין על ידי כל עם ישראל לכל פלגיו. כבר בהיותו בגיל 24 הוציא את ספרו 'מאורי אש', ומאז נחשב לבר הסמכא הגדול ביותר בענייני הלכה וטכנולוגיה. התפרסם בצניעותו, בעדינותו ובמאור פניו. מעולם לא הסכים לשמש ברבנות רשמית. בהלווייתו השתתפו מאות אלפי אנשים.
[6] עמ' כ 22X14 ס"מ.
מצב בינוני-טוב. סימני קיפול. כתם דיו בשולי הדפים.
חליפת מכתבים של הגרי"מ טיקוצינסקי עם רבי צבי פסח פראנק אב"ד ירושלים בענין קביעות ימי הפורים בשכונות החדשות.
הגרי"מ טיקוצינסקי עסק רבות לגבי הגדרתן של השכונות החדשות, ואת תפיסתו (המחודשת) פרסם בחוברת לראשונה. בר"ח אלול תש"ו כבר ערך לו הגרצ"פ פראנק מכתב ארוך עם הערות וביקורת, וכעבור ימים אחדים, השיב לו הגרי"מ טיקוצינסקי מענה לאגרתו. בחודש אדר תש"ז, הגיב לו הגרצ"פ פראנק חזרה [תשובה זו נדפסה בשו"ת הר צבי, סי' קכט]. ובחודש אב הגיב לו הגרי"מ טיקוצינסקי בחזרה, תשובה המכילה פרטים היסטוריים חשובים. תשובת הגרצ"פ פראנק מר"ח אלול ארוכה, וטרם נדפסה!
[7] עמ' 25 ס"מ, הכל בכי"ק ובחתימתו. נתון במעטפה המקורית.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול.
מצורפים [2] מכתבי תשובה מאת הגרי"מ טיקוצינסקי, מוקלדים במכונת כתיבה לא חתומים.
ראשי הישיבות בארץ, מזמינים את ראשי הציונות והמזרחי, לדין תורה בקשר לעזבונו של הגביר והנדבן ר' רפאל שלמה גוץ.
גוץ היה חתנו של הגביר האדיר וויסוצקי. הוא הלך בעקבות חותנו, והחזיק בכל הישבות בליטא ופולין, כן תרם סכומים גדולים ליישוב בארץ. בשנת תר"ע, ביקר בירושלים, והגרי"מ טיקוצינסקי הצליח לשכנע אותו להקדיש 'קרן קיימת' לטובת מצטייני הישיבות בעיר, ובייחוד ב'עץ חיים'. עם פטירתו, כנראה, שתנועת מזרחי 'קבלה' את עיקר סכום העזבון. זה הרקע להזמנתו לד"ת.
* ההזמנה הראשונה: היא אל הרב מאיר ברלין, נשיא ה'מזרחי'. חתומים: הגרי"מ טיקוצינסקי בשם ישיבת עץ חיים, רבי ראובן כ"ץ ראש ישיבת פתח תקוה, רבי יעקב משה חרל"פ, ראש ישיבת מרכז הרב, רבי יחזקאל סרנא, ועוד ראש-ישיבה. תמוז ת"ש.
* ההזמנה השנייה היא אל אוסישקין ופרופ' הרב שמחה אסף ופרופ' הרמן שטוק. חותמים: הרב כ"ץ מפתח תקוה, הגרי"מ טיקוצינסקי, הרב שלום נתן רענן, מנהל 'מרכז הרב' ועוד שישה ראשי ישיבות.
אגב, בשו"ת חבלים בנעימים מסופר שבערב פסח שנת תרע"ח, סיים הרב גוץ את הש"ס בפעם השמינית!
[2] מכתבים מוקלדים במכונת כתיבה בחתימת ידם של הרבנים.
גדלים שונים, מצב כללי טוב.
אוטוגראף חתום [4 עמודים] מלא בחידושי תורה ועוסק בכמה סוגיות בעניין מצוות התלויות בארץ. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי משה קליערס אב"ד טבריה. תרפ"ה [1925].
רבי משה קלירס [תרל"ו-תרצ"ד], רבה הראשי האשכנזי של טבריה. בשנת תר"ס הקים את ישיבת 'אור תורה' ליד ציונו של רבי מאיר בעל הנס ועמד בראשה עד פטירתו. על פי הזמנת האדמו"ר מסלונים רבי שמואל וינברג, נסע לשנים אחדות לסלונים לשמש כמלמד לבנו. היה ידוע בהנהגותיו הקדושות [היה שוהה בישיבה בימים ראשון עד חמישי ושב לביתו שבין חומות העיר טבריה רק בסוף השבוע], מבניו ראשי חסידות סלונים.
[4] עמ', כ 22 ס"מ. דיו ע"ג נייר מכתבים רשמי כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו. מצורפת מעטפה מקורית.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול, כתמי זמן.
בעקבות החילון שהתפשט בארץ, וחילוקי הדעות בתוך מחנה הדתיים, התארגנו מספר רבנים הן בארץ והן בחו"ל לייסד מוסד שיחבר בין כל הרבנים משלומי אמוני ישראל, כדי להיות לאור ליהדות. את הגישושים לכך ניהל מארה"ב הגאון ר' דב אריה הכהן לווינטאל ראב"ד פילדלפיה, (ורבני תל אביב-יפו). בקיץ תרצ"ו הגיע הרב לווינטל במיוחד לארץ, כדי להביע את עמדתו לפני רבני ארץ ישראל. התקיימו אסיפות הן בתל אביב והן בירושלים. הרב לווינטל דיווח לפני הרבנים בארץ, כי הצעדים הראשונים להגשמת הרעיון נעשו כבר ע"י 'אגודת הרבנים' באמריקה, והדגיש את ההכרח שעל כל רבני העולם להתאחד ל'איגוד רבני עולמי' כדי שיוכלו לפעול בכוחות מאוחדים והשפעתם תהא ניכרת על העם. אחרי וויכוחים והצעות שונות נתקבלו החלטות מסוימות להגשמת הרעיון.
* מכתב ארוך של רבני ת"א לגרי"מ טיקוצינסקי, בו הם מגוללים את הצורך וההכרח לייסוד מוסד מרכזי לרבני העולם. חותמים: רבני העיר: הרב עוזיאל והרב עמיאל, רבי דוב אריה לווינטל והרב מנחם מנדל כשר. סיון תרצ"ו.
* מצורפת טיוטת תשובת הגרי"מ: הרעיון הוא נחוץ ביותר, אלא הואיל: "וירושלים, שהיא לב-האומה, קרועה וגזורה לגזרים, ופירוד אצל הרבנים ביותר בעונה זו, חוששנו, שבמקום לאחה את הקרע, ה'רבנות העולמית' ירחיב, ח"ו, את הקרע המקומי". ולכן הוא מייעץ, כפתרון הראשון: להתייעץ עם 'ראש הגולה' רבי חיים עוזר.
הרב לווינטל נסמך מגדולי ליטא. בשנת תרנ"א היגר לאמריקה כדי למלא את מקום חותנו, רבי אליעזר קליינברג, ברבנות פילדלפיה. וכיהן כ'רב הכולל' בפילדלפיה. ולימים מונה לנשיא 'אגודת הרבנים דארצות הברית'.
[3] דפי נייר כ 30 ס"מ. מוקלדים במכונת כתיבה על גבי נייר מכתבים רשמי בחתימת ידי הרבנים. מצורפת המעטפה המקורית. מצורפת טיוטת תשובת הגרי"מ טיקוצינסקי.
מצב כללי טוב מאוד.
הנידון היה דין ודברים בין המוסדות אודות עיזבון שהשאיר הגביר מר מיכאל פולק מחיפה. כנראה שבמהלך שנת תרצ"ט היה דו"ד בין הגרי"מ טיקוצינסקי למנהלי ישיבת 'מרכז הרב' אודות הזכות בקרן. בחודש שבט תרצ"ט ישבו על מדין הרבנות הראשית, ובראשם הרב הרצוג, והכריעו, שבינתיים יעקל הגרי"מ טיקוצינסקי את 'חלקה' של 'מרכז הרב' בכספים שיגיעו לידו מאת הנדבן. אחרי הדיון, נסע הרב הרצוג לחו"ל כדי להציל ישראל משמד. כנראה שהיה ערעור על הפס"ד.
המסמכים בתיק:
* פס"ד שבט תרצ"ט. נייר רשמי בחתימת הדיינים
רבי אליהו מרדכי הלוי ורבי יוסף הלוי, והמזכיר הרב שמואל אהרן וובר-שזורי. וחותמת בית הדין. במכתב מורים הדיינים על הגרי"מ טיקוצינסקי לעקל את הכספים עד שהרב הרצוג ישוב מחו"ל.
* בחודש טבת ת"ש דנו בנידון הבי"ד של 'הרבנות הראשית', והכריעו שעל פי דין תורה על הגרי"מ טיקוצינסקי למסור את הכסף שהגיע לידו, סך 90 לא"י, למסרו לידי הרב יצחק אריאלי סילוק חוב מישיבת מרכז הרב'. הפס"ד חתום בידי:
הרב צ"פ פראנק, רב יעקב קלמס, ורבי אברהם פילוסוף.
* נייר רשמי בחתימת הדיינים
רבי אליהו מרדכי הלוי ורבי יוסף הלוי, והמזכיר הרב שמואל אהרן וובר-שזורי. וחותמת בית הדין. באותו העניין. לא מתוארך.
* [4] מכתבים מישיבת מרכז הרב בנוגע לכספים הנ"ל.
סה"כ: [7] מכתבים + מעטפה מקוריות.
גדלים ומצבים משתנים, מצב כללי טוב.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
