ארכיון 'ועד העיר האשכנזי'. חלק רביעי: עשרות מסמכים היסטוריים נדירים וחשובים

עם תחילת שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל הוקם 'ועד העיר', מוסד שמטרתו הייתה לייצג את כלל הציבור היהודי אל מול הרשויות. כעבור תקופת מה נוכחו ראשי הציבור החרדי-אשכנזי שקולם אינו נשמע בהנהלת הועד והקימו מוסד חילופי בשם 'ועד העיר האשכנזי' (לימים ה'עדה החרדית'). הועד החדש ייצג את האינטרסים החרדיים אל מול השלטון הבריטי. הארכיון החשוב שלפנינו מקפל בתוכו את תקופת האיחוד, ואת תקופת הפיצול, החל מראשיתה ועד לשלב הפירוד והקמת וועד העיר האשכנזי, וממנו ל'עדה החרדית'. כ-37 מסמכים היסטוריים חשובים ונדירים (כ-50 דפים), ביניהם תגליות היסטוריות ומסמכים בכתב ידם ובחתימתם של ענקי ירושלים.

פירוט המסמכים (מספור הפריטים תואם למספור התיקיות שבארכיון):

1. פס"ד של הבד"ץ המצווה את ר' מאיר סמניצר ור' יוסף הופמן לגנוז את חיבורם נגד הרב קוק, אב תרפ"ב. נדיר ביותר! נכתב בידי הרב מרדכי לייב רובין, נחתם ע"י הרבנים רמ"ל רובין, ר"י פרנקל, ור' משה חיים קריוויאנסקי.

2. מברק מכולל גליציה .

3. מברק של הרבנים רצ"פ פרנק והרב יצחק אייזיק הרצוג, אל המוסדות הציוניים, שלמען השם יכשירו את המטבחים שלהם .

4. תעודה מאת הרבנות להנהלת 'השחיטה הקבועה והמאוחדת של כנסת ישראל':

התנגדותינו הנמרצת להתיר יבוא בשר קפוא מאוסטרליה, כמו כל בשר חוץ. חתימת-ידם של הרבנים הראשיים:
רבי אביגדור עמיאל ורבי בן ציון עוזיאל. סיון תרצ"ח [1938].

5. מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי צבי פסח פרנק אל מנהלי וועד העיר:

לתמוך בשוחט מסוים, שלמרות משכורתו, אין בה כדי להחיות את בני ביתו. מכתב מלא תוכן!

6.
חוברת:

הרצאת דבריו של רבי צבי פסח פרנק אב"ד ירושלים, בפתיחה ל'כנסייה הגדולה' של אגוד"י, תשי"ד [1954]. מסה ארוכה שעיקר תוכנה הוא שעלינו לעמוד בכל כוחנו נגד הפרצות בדת.

7. כתב ידו של הרב דוד שפירא ממונקאטש-ירושלים:

2 עמודים בכתב ידו וחתימתו של הרב דוד שפירא – דבר-תורה על מסכת ב"ב דף יג, ששמע מפי דוד רבי יצחק פרנקל [דיין בבי"ד לעדת החסידים בירושלים]. ר' דוד היה בנו של הגאון ר' מנחם בן ציון שפירא ממונקאטש. ר' דוד עלה עם אביו ממונקאטש לירושלים והם היו מראשי כולל מונקאטש. ר' דוד היה מפורסם בגאונותו. מח"ס 'בני ציון'.

8.
מודעה בחתימתו של רבי צבי פסח פרנק אב"ד ירושלים:

דף בכתב יד סופר עם חתימתו של הרצפ"פ – מחאה נגד הממשלה המתכונן לרשום גם אינם יהודים – כיהודים. מכתב שהריץ לכל רבני ישראל, למחות על כך בבית מדרשם, ונלווה אליו דף נוסף בכתב יד סופר עם חתימת הרצפ"פ – מכתב הזמנה לאסיפה כלל-רבנית לבוא ולדון בפרצה חמורה זו.

9. ר' יצחק צבי מרגלית 'תלמיד ישיבת טעלז':

חמישה עמודים גדולים בכתב ידו וחתימתו – דבר-תורה ברמב"ם הלכות גירושין .

10. ר' נחום נפתלי בליווייס 'מתלמידי המתיבתא בווארשא':

דבר-תורה על דברי הפמ"ג בהלכות טריפות. [1] דף כפול. חתום פעמיים.

11. מאמריו של הרב בנימין וואלף הנדלס מניו יורק בעיתונות הניו יורקית באידיש:

על תנועת אגוד"י בארץ ישראל.

12. מכתב וועד העיר האשכנזי אל ר' יונתן בנימין הורביץ, מהוועה"פ של אגודת ישראל בפרנקפורט:

מחאה נגד התוכנית של העדה"ח לגזור יום תענית עם פתיחת 'המכללה' בה ילמדו לימודי קודש וחול. וועד העיר מתפלא על החלטה זו, בה בשעה שיראי ה' כבר התכוננו לכך.
מסמך נדיר. דף סטנסיל, לא חתום.

13.
מברק של וועד העיר האשכנזי נשלח למשרד אגו"י בווארשא:

"השוכן בציון יצליח האסיפה הנכבדה לאחד כל היראים וקרן התורה והיראה הטהורה בארץ ובגולה".

14. דף מודפס:

העתק מכתבו של מורנו ר' יעקב רוזנהיים, נשיא אגודת ישראל, בעד השתתפות התנועה בממשלה, ומעמיד את יסודות התנועה. עם תגובה של 'אגודת ישראל בא"י' בצידו, תגובה ביקורתית.

15.
שני 'חוזים' בין ראשי ישיבת עץ חיים לבין משפחת עטקין שתרמו הון רב לישיבה:

בתמורה, תבנה הישיבה חדר לימוד מיוחד קודש לשם ולזכר 'משפחת הנדיבים'. חותמים:
ר' איסר זלמן מלצר, ( חתום 3 פעמים)
רי"מ טוקצינסקי, (חתום 3 פעמים) ו
ר' שלמה זלמן זלזניק (חתום 4 פעמים)
. תרצ"ה-צ"ז [1935-7]. למשפחת עטקין חלק רב בבניית שכונת 'מזכרת משה'. [3] דפים גדולים.

16. רשימתו של שמואל קרויס:

כתבה לעיתון 'שערים' – תיאור ביקורו של מר יצחק הילדסהיימר מ'שעלבים' אצל האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל. [3] דפים בכתב ידו.

17. העתק פסק-דין מאת בית-דין האשכנזי ב'חורבה':

בענין בעלות של בית מסויים בשכונת מזכרת משה. תרס"ז [1907]. הפס"ד ממוען ' לאדון דוד ילין'. מצורף לו שטר מכירה של הבית שהיה שייך למשפחת עטקין, והקונים הם משפחות – יוליוס ו-צוובנר. [למשפחת עטקין היו כמה בתים בשכונת 'מזכרת'].

18.
שטר כתובה מודפסת:

עם מילוי השמות וסכומי הכסף בידי רבי
צבי פסח פרנק אב"ד ירושלים , עם כמה מחיקות שלו על גוף השטר. שם החתן: אריה ביטנסקי. תש"ז. מצורף 'כתובה דאירכסא' ריקה. נדפס דפוס מנדל פרידמן.

19. תזכיר של רבי צבי פסח פרנק אב"ד ירושלים:

עבור מפרישי תרומות ומעשרות, כתב יד סופר בחתימת רבי צבי פסח פרנק בר"ת (צפ"פ). בתחתית הדף נכתב נוסח ההפרשה בשליחות הרב,
בכתב-ידו של הרצפ"פ.

20. דף קטן: נוסח 'הפרשת עיסה מהחלה', עבור המשגיחים במאפיות:

כתב ידו של
רצ"פ פרנק . נדיר ביותר. לא נותרו נוסחאות כאלה בכתב ידם של רבנים מכהנים!

21. מכתבו של רבי צבי פסח פרנק אל הרב שמואל הכהן וויינגרטן:

להשקיט את אש-המחלוקת בתוך העדות הדתיות. הוא מייעצו לערוך כרוז למען השלום, ויחתים את כל הרבנים. אב תש"ך [1960]. כתב ידו וחתימתו של רצפ"פ.

22. מכתבו של ה'בית הגדול לכל מקהלות האשכנזים' בבה"כ ה'חורבה':

אל 'ועד השחיטה' בקשה לכסות הוצאות של אחד שהלווה כספים. חתימת:
הרב חיים שלמה רוזנטל , סד"ד. תרצ"ד [1934].

23. מכתב של 'מרכז צעירי אגודת ישראל' אל ר' חיים ישראל אייז מציריך:

מתלוננים שתנועת אגו"י העולמית החלה לנטות לכיוון הרעיון הציוני. את זאת הם זיהו ע"פ תגובתם המצערת של אגו"י להכרזת הספר הלבן השני. הספר הלבן השני פורסם בחודש תשרי תרצ"א, והכיל כמה סעיפים שהתנגדו נמרצות הן לתנועה הציונית והן ליישוב היהודי בא"י. התגובה לכך של ראשי היישוב הייתה קשה מאוד. ממכתב זה אנו למדים שגם תנועת אגו"י הגיבה קשות לכך. ואילו 'קנאי ירושלים' מחאו על כך. הרב אייז היה ממקימי תנועת אגודת ישראל ומעסקניה הבולטים. גר בשוויץ והיה פעיל מרכזי בהצלת יהודים בשנות השואה. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה מגדולי הפעילים בתנועת ה'אגודה', ומשווייץ ניהל את מערכותיה של היהדות החרדית בא"י, והיה בקשר אמיץ עם אנשי רי"ח זוננפלד. הוא הביע את דעתו התקיפה בצורה נחרצת בכל הסוגיות שעמדו על סדר-היום הציבורי. הוא כתב בקביעות בעיתון 'קול ישראל' של צא"י. מכתב זה נכתב שבועות ספורים אחרי הכרזת 'הספר הלבן'. חשון תרצ"א [1931]. לא חתום.

24. כתב ידו של רבי צבי פסח פרנק:

שאלה שנלחה אל המועצה הדתית מאת ר' שמואל אביגדור הלוי דרצ'ינסקי, בענין חיוב מצוות התלויות בארץ בפירות שגדלו בשדה נוכרי ונקצרו ביד ישראל. ע"ג המכתב כתב הגרצ"פ פרנק את תשובתו. תרצ"ח [1938].

25. כרוז מכמה בתי-דין:

דף מודפס – אזהרה נגד מכשול בביסקוויט שברכיביו היה גם שומן חזיר, והקהל, מחוסר ידיעה, אכלו ממנו. כרוזים מארבעה בתי-דין: של הרב פרנק, של העדה הספרדית, של העדה המערבית ושל העדה החלבית.

26. רבי אברהם שור מרבני ירושלים:

מכתב בכתב ידו וחתימתו של רבי אברהם שור אל רבי
ראובן שלמה יונגרייז . בו הוא מתעניין על החלטת הרב זוננפלד כלפיו. רקע לדברים: הרב שור היה חבר בבית הדין החסידי עד שלהי מלחמת העולם הראשונה. עם הקמת הרבנות הראשית, התפרק ביה"ד, חלק נטו לצד של הרבנות הראשית וחלק נטו לעדה החרדית. הרב שור הסתכסך עם עסקני הרבנות הראשית, וכתגובה פנה לעסקני העדה"ח שבכוונתו להצטרף עליהם. במכתב שלפנינו הוא כותב כך: כפי ששמעתי מאיזה חברי הועד, שכבר הייתה החלטה בנידון דרישתי, וגם הוחלט למחות נגד המחרחרי ריב שרצונם לגרום חילול ה'. ואם אמנם שבעזה"י יעלה כל פעולותיהם לטובתי עכ"ז למנוע אשחר מאוד את ר"ח [זוננפלד] לכתוב לי את כל ההחלטה, הנעשה בוועד…". עובדה בלתי ידועה. סיון תרע"ט [1919].

27. סיכום של דיון שהתנהל בין ראשי תנועת פא"י, בענין התגובה הראויה לחילון בארץ. תשי"א [1951].

[2] דפים מודפסים.

28. מכתבו של רבי ראובן כ"ץ רבה של פתח תקוה:

אל ה'מועצה הדתית' בירושלים ובראשה הרב [אהרן יצחק] זסלסנסקי. במכתבו הוא תמה על כך שנתנו 'הכשר' לחמאה, בה בשעה שאכן מדובר בחמאה כשרה, אבל היא נעשית מחלב עכו"ם, וגורמים מכשול לאלו המקפידים על כך: "והנה בפ"ת החרדים אינם אוכלים חמאה של גוים, ובפרט בישיבה הקדושה" סיון ת"ש [1940]. רבי ראובן כץ נולד בשנת תר"מ בווילנא. למד בכמה ישיבות בליטא. ב-תרנ"ז היה בגרעין המייסד של ישיבת סלוצק, שם למד מספר שנים אצל ר' איסר זלמן מלצר. ב-תרס"ג נסע לווילנא ולמד אצל רח"ע. ב-תרצ"ב עלה ארצה כדי לקבל על עצמו את רבנות פתח תווה ואת ראשות ישיבת לומז'ה בעיר. שם כיהן עד לפטירתו ב-תשכ"ד.

[1] דף מודפס עם חתימת ידו.

29. כרוז 'אל הקהל החרדי' לא להשתתף בבחירות ל'אסיפת הנבחרים':

הרקע למחאה': אסיפת הנבחרים היתה אחת משלושת המוסדות הלאומיים שהוקמו בארץ אחרי הצהר בלפור. אסיפת הנבחרים, שהתכנסה בירושלים, פעלה כאספה לאומית ואפשרה לשאר המוסדות הלאומיים לפעול בהשראתה. היא הוקמה באביב 1920 כגוף נבחר, על פי מפתח פוליטי – מפלגתי. היא נחשבה ל'מוסד הלאומי העליון' שבחר מתוכו עת 'הוועד הלאומי'. בבחירות לאספה הראשונה שהתקיימה בחודש אייר תר"פ [1920], השתתפו כל המפלגות הפוליטיות, כולל המפלגות החרדיות! ברם בעקבות סכסוכים פנימיים, ובעיקר אודות הזכות לבחירת נשים, פרשו החרדים, ובבחירות לאסיפה השנייה שהתקיימה ב-תרפ"ט, הם לא השתתפו יותר. באותם ימים פרסמה תנועת המזרחי, מודעות ברחוב, שמן החובה שהחרדים ישתתפו איתם, כדי להציל את מצב הדת בארץ. כרוז זה שלפנינו המופנה 'אל הקהל החרדי' מביע את עמדת החרדים שלא לקחת חלק בבחירות, ומכוון כנגד המזרחי. הכרוז הינו טיוטה, ולא ידוע על פרסום הכרוז.

[1] דף מודפס עם מחיקות והוספות בכתב יד.

30. תקנות ישיבת 'אוהל תורה' בצפת:

שהייתה בניהולו של 'ראש הישיבה הרב הגדול המפורסם וכו' מוהר"ר
דוד אריה סגל לעהמאן : "אשר לומד שיעור קבוע בכל יום שלוש שעות ובלילה שעות אחדות ואח"כ חוזרים התלמידים על לימודיהם". שבע עשרה תקנות, כתובות בכתב-יד. לעת-עתה לא מצאנו פרטים נוספים אודות ישיבה זו.

[1] דף כתוב משני צידיו.

31. קונטרס 'מנחת זכרון' לרבי פנחס עפשטיין ראב"ד ירושלים:

עם שלוש הערות ב
כת"י של רבי צבי פסח פראנק אב"ד ירושלים.

32. מכתב מאת רבי צבי פסח פרנק,
תגלית היסטורית –
הסכמה לסיעת פועלי אגודת ישראל להצטרף לממשלה.

רקע: הסתדרות פא"י נוסדה בשנת תרפ"ב בלודז', כתנועת בת של 'אגודת ישראל'. עיקר מטרתה הייתה לדאוג לזכויות הפועלים היהודים בפולין. בשנת תרצ"ג ייסדו עולים מפולין סניף בא"י בהנהגתם של יעקב לנדוי ובנימין מינץ, ובמסגרתה התאגדו בעיקר עולים מגרמניה. לפני קום המדינה, פעלה התנועה בכפיפות ל'אגודת ישראל' העולמית ולמועצת גדולי התורה, אך עד מהרה הפכה התנועה ציונית יותר והיא שיתפה פעולה עם הנהגת היישוב בארץ. למעשה שתי התנועות פעלו בא"י החל משנות העשרים, ברם הן לא חיו בשלום ביניהן והיו חלוקות בכמה נושאי ליבה מרכזיים כמו: היחס לציונות, להתיישבות, ולמוסדות המדינה. בעוד פא"י הייתה תנועה חרדית-ציונית-התיישבותית ששאפה להתקרב למוסדות היישוב והמדינה, הרי שאגו"י נמנעה מלנקוט עמדה חיובית כלפי כלל המפעל הציוני, ואף התנגדה לו.

מאז הקמת המדינה ועד 1960 היו שני הפלגים החרדיים ה'אגודאיים' מאוחדים להלכה אבל נפרדים למעשה. בבחירות הראשונות והשניות התמודדה פא"י בשיתוף פעולה עם אגו"י. בחורף תשי"ב עזבו שתי הסיעות את הקואליציה בגלל התנגדותן לגיוס נשים לצה"ל. כעבור כמה חודשים ניהלה פא"י משא ומתן על תיקונים בחוק 'שירות לאומי' וכניסה חזרה לקואליציה, עובדה שגרמה מורת רוח לאגו"י. למרות הביקורת מצד ראשי מועצת גדולי התורה, המשיכו שתי הסיעות בשיתוף פעולה בבחירות השלישית והרביעית. אך במהלך הכנסת הרביעית פרשה פא"י מהסיעה המאוחדת והצטרפה לממשלה, דבר שעורר שוב את חמתם של 'מועצת גודלי התורה'.

השתלשלות הפרשייה: ביום ח' בסיון תש"ך נפגשו ראשי פא"י עם בן גוריון וניהלו מו"מ על הצטרפות סיעתם לממשלה. מועצת גדולי התורה שמעה על כך, ובעל 'בית ישראל' מגור התבקש להשפיע עליהם, בכל כוחו, 'ולגזור עליהם בגזירה ובכל תוקף שלא יעברו על פס"ד של המועצת שאין להצטרף לממשלה'. כעבור ימים אחדים, בי"ב בסיון התקיימה אסיפה בוועד הפועל של פא"י, והרב קלמן כהנא הכריז כי הוחלט להצטרף לממשלה, למרות ההתנגדות הקשה; ובכך נפרדה פא"י סופית מסמכותה של ה'מועצת'. מאז ועד אמצע חודש תמוז הלך וגבר מסע הלחצים מצד חסידי גור ואגו"י על ראשי פא"י, לחזור בהם מיוזמתם.

כאן נכנסת דמותו של רבי צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים, שלאורך כל השנים, מאז קום המדינה תמך ביציאת 'אגודה' מהממשלה. בי"ז בתמוז שלח מברק לאדמו"ר מגור שנפש אז בחיפה שינסה לכבות את להבות המחלוקת. שלושה ימים לאחר שפנה לרבי מגור, כתב הרב פרנק חוות דעת, שנמסרה לח"כ הרב מנחם פרוש: 'לשאלת רבים הנני מודיע כי הכניסה לממשלה ע"י פא"י נגד דעת התורה וכל שומר נפשו ירחק מזה'.

בשלהי חודש תמוז תש"ך התאספו חברי ה'מועצת' כדי להשתדל על אחדות בין הסיעות, בדקה האחרונה. בראותם, אח"כ שחברי פא"י אינם מוכנים לקבל את עמדתם, התאספו כל חברי ה'מועצת' ביום ג' אב והחליטו פה-אחד להביע התנגדות חריפה לצעדי חברי פא"י. כעבור עשרים יום הכריזו בבני ברק ששלומי אמוני ישראל יתאספו במלון וגשל, כדי לשמוע את משאם של כל חברי ה'מועצת'. אז הרימו הרבנים את קולם במחאה חריפה ביותר נגד הסיעה שפרשה.

במכתב שלפנינו מתגלה שראשי פא"י ביקרו אצל הרב פרנק, כבר בכ"ב תמוז, כנראה סמוך לאסיפה הראשונה הנ"ל, והרב פרנק 'העלה על נס את ההתיישבות התורנית של פא"י ובירך את ר' בנימין מינץ לבחירתו כ'שר הדואר', ורשם הודעה ובירור דברים:

"הופיעו בפני ב"כ 'פועלי אגודת ישראל' ומסרו לי הפרטים בקשר לכניסתם לממשלה, והוברר שהחששות שהיו, אינן קיימות, וכן הצהירו יקבלו על עצמם שכל ענייני דת יפעלו בהתאם להוראות וכדין תורה. הנני מביע את דעתי דעת תורה שלאור כל האמור אין מניעה לכניסתם לממשלה" (ראה: קטלוג ווינרס, 118, פריט 62). חשוב מאוד לציין כי מכתב זה נכתב יום לפני ש'המועצת' קבעה כי "ראשי פא"י הוציאו עצמם מכלל החרדים לדבר ה'…"

דא עקא, שהיות והרב פרנק כבר היה בערוב ימיו, וכתב ידו לא היה ברור כל-כך, נתן למשמשו לכתוב את המכתב, והוא חתם עליו. כעת מתגלה בפריט שלפנינו, שאץ אותו הנוסח בדיוק רשם שוב וכל-כולו בכתב-ידו. כנראה שהיו כאלו שערערו על אמינות הכתב, וד"ל. אכן חידוש היסטורי!

הפלא הוא שלמרות מכתבו שלפנינו שכל כולו כתב ידו, כנראה שהיו כאלה, שלאחר פטירת הרב, המשיכו לטעון כי הוא מזויף, ובארכיון של פא"י נמצא אותו מכתב בדיוק, שנכתב על נייר הפירמה של הרב, בצירוף חתימתם של דייני בית-הדין: הרבנים:
וואכטפויגל, רוזנטל ו-ר' חיים שרגא פרנק, המעידים על האותנטיות של כתב היד ואישרו את כתב ידו וחתימתו, אישורם מיום ב' בשבט תשכ"א [1951].

[1] דף בכתב ידו, חתימתו וחותמתו של הרצפ"פ.

33. מכתב רבי צבי פסק פרנק אל הרב יעקב יצחק ילין:

שיבוא לעזרתו לקראת נישואי בתו, שאין לו להצטרכות החתונה, ושידאג לתמיכה עבורו מקופת 'ועד העיר'. אלול תרצ"ב [1932].

[1] דף בכתב ידו וחתימתו של הרצפ"פ.

34. שני מכתבים מאת מערכת העיתון החרדי 'קול יעקב':

אל יעקב יצחק ילין שהיה אז 'מזכיר ועד השחיטה' בענינים כספיים.

35. חידושי תורה מהבחור אליהו דוד סב"א:

הלומד בישיבת אפיריון. החידושים הם במסכת ב"ק דף ט, ובמסכת ב"מ דף כד. תרפ"א [1921].

[4] עמודים כתובים בחלקם.

36. כרוז מ'וועד השחיטה לעדת האשכנזים':

נגד השחיטה הפורשת [של העדה החרדית]. עם החותמת המקורית של הוועד.

37. הצהרת העדה החרדית ללורד נורטקליף:

על עמדתם הדתית העצמאית, ושאין היא יכולה לדור בכפיפה אחת עם ה'ועד הלאומי'. הרקע להצהרה: בחלוף הזמן, שלטונות המנדט הכירו ברבנות הראשית כמייצגת את הדת היהודית, והעדה החרדית התנגדה לכך. התזכיר הוא כנראה הטיוטה ממנה הקריאו לפני הלורד. פברואר 1922. תגלית.

[2] דפים מודפסים, לא חתומים.

מצב כללי טוב.