בעל הנפש – הלכות נדה להראב"ד, עם השגות הרז"ה, חידושי הר"ן על נדה והגהות מספר 'תודת שלמים'. ברלין, [תקכ"ב 1762]. עותק מיוחס ביותר. לאורך הכרך חתימות, חותמת דיו ורישומים שונים המעידים על שייכותו של הספר לגאוני עולם.
זוהי המהדורה ראשונה של החיבור בפני עצמו (נדפס לראשונה ביחד עם ספר 'עבודת הקדש' להרשב"א, ויניציאה שס"ב), ומהדורה ראשונה בה נדפסו ההגהות ביחד עם החיבור (כל התוספות נדפסו בתוך ספר 'תודת שלמים', ויניציאה תק"א).
בשער הספר מופיעה חתימת הגאון רבי יעקב קופל ליכטנשטיין אב"ד בעטלען, אחיו של הגאון הקדוש רבי הלל ליכטנשטיין מקולמיא שהדברי חיים מצאנז העניק לו היתר הוראה בלא בחינה (ראה הרחבה): "זיכני ה' לזה הספר היקר, הק' קאפל ל"ש". בראש הכרך מופיעה חותמת בנו: "יוסף ליכטענשטיין בן הרב מהרי"ק ז"ל. מ. סיגעטה".
בעמ' האחרון מופיעה חתימת הגאון רבי דוד דייטש אב"ד עיר חדש, ידידו הקרוב של החת"ס ומגדולי תלמידי הנודע ביהודה (ב"נודע ביהודה" מובאות אליו כ-40 תשובות הלכתיות): "חנני אלקים בית הספר, הק' דוד דייטש, קניתי פה עיר ואם בישראל פראג". בדף ט' מופיעה חתימה נוספת של רבי דוד, תוך שימוש באות מספור הדף: "דוד דיי[ט]ש".
חתימה נוספת בשער: "הק' משה דייטש". רישום בכתב-יד בעמ' האחרון: "זה הספר שייך להבב"ח הקצין כמהור"ר מאנדל נרו יאיר עד אור חדש…". רישום נוסף בכתב-יד בראש הכרך: "…שאני הב' למדתי אצל… מוה"ר יוסף ליכטענשטיין בעיר סיגעט שנת תרס"ב לפ"ק יצ"ו. הק' חיים עזרא…".
הגה"ק ר' יעקב קאפל ליכטנשטיין [נפטר תרמ"ה], אחי מרן הקדוש רבי הלל מקאלאמיי זי"ע. רבינו זה נחשב בין גדולי הדור והי' חביב מאוד אצל גאוני הדור, עד שמרן בעל דברי חיים מצאנז זי"ע שלח לו על הדואר הורמנא לדין ולהורות בלי שניסה אותו מקודם! (וכידוע שהדברי חיים מיעט בנתינת היתר הוראה בכלל). אולם ברוב ענותנותו כתת רגליו לעיר סיגיט למרן הגה"ק בעל ייטב לב שינסה אותו ושם קיבל ברוב חיבה הורמנא לדין ולהורות ואח"כ קיבל גם כן מאחיו הגדול מרן רבי הלל זי"ע.
שש שנים שימש ברבנות בבעטלאהן. כי בשנת תרל"ט נתקבל לאב"ד ווארשאהעל. חמש שנים שימש ברבנות בוואשראהעל ואח"כ נתקבל לעיר ואם בישראל לראדאוויץ בוקווינא. ולדאבון כל לב לא שימש שם רק שמונה חדשים ושקעה השמש שלא בעונתה, כי בח' טבת שנת תרמ"ה לפ"ק נסתלק לחיי עולם הבא זי"ע. אחיו הגדול מרן רבי הלל מקאלאמיי זי"ע בהספדו אמר עליו: שכל יראת שמים מה שיש לו רכש מאחיו הצעיר הגה"צ מראדאוויץ! ואמר עוד: שאם היה אחיו מאריך ימים, כל העולם היה רץ אחריו.
זכה לבנים גדולי הדור: הגה"ק ר' יודא זי"ע שמילא מקומו. בנו השני הגה"ק ר' ברוך בענדיט אב"ד קראסנא. בנו הג' הגה"ק ר' אשר אנשיל זי"ע מקאלאמיי. בנו הד' הגה"ק ר' יוסף בסיגוט. בנו הה' הגה"ק ר' מרדכי אדמו"ר ואב"ד בטשירטש. בנו הו' הגה"ק ר' בנימין זאב אב"ד מאדיאראשי. חתנו הגה"ק ר' פיחס אב"ד מאטש. חתנו הגה"ק ר' אהרן צבי קעללער זצלה"ה אב"ד שאמקוט. חתנו הגה"ק ר' משה יצחק לאווינגער זצלה"ה אב"ד פאנטשיטשא. [ראה: יד אפרים – ביליצר, תש"ל, עמ 411 ואילך].
הגה"ק הרב דוד דייטש [תקט"ז-תקצ"א], אב"ד בפראונקירכן – אחת משבע קהילות הידועות בהונגריה (כיום באוסטריה) ורב העיר נובומסטא ('עיר חדש') (אנ') במדינה זו. נולד בעיירה ניטרה בהונגריה לרבי מנחם מנדל דייטש שכיהן כדיין בעיר. סבו היה רבי מרדכי דייטש, רבה של פריישטאט ומחבר הספר "מור דרור" על הש"ס.
בצעירותו למד בפרשבורג בישיבתו של הרב מאיר ברבי. מאוחר יותר עבר ללמוד בפראג בישיבתו של רבי יחזקאל לנדא שהיה לרבו המובהק. בספרו השו"ת שלו "נודע ביהודה" מובאות כ-40 תשובות הלכתיות שנכתבו לרב דייטש. הרב דייטש היה גם ידידו הקרוב של רבי משה סופר, ה"חת"ם סופר". על היחסים המיוחדים בין השניים ניתן ללמוד מאחד המכתבים בו כתב החתם סופר לרב דייטש: "ובטוח אני באהבתו עזה כי ישים עינו עלי לטובה להזכירני בתפילתו". בתשובה אחרת מתוארת חוכמתו וחריפותו בלשון: "הקשה אדם קשה כברזל".
בשנת ה'תק"ם נישא למרים, בת דודו, רבי משה מטוצ'אפ. בשנת ה'תקמ"ד התקבל לרבנות ימניץ, שם החל ללמד תלמידים. בשנת ה'תק"ן עבר לכהן כאב"ד פראונקירכן, אשר הייתה אחת משבע קהילות הידועות בהונגריה. לאחר עשר שנים עבר לכהן כרבה של סרדעהלי, והחל משנת תק"ע כיהן כרבה של העיר נובומסטא – "עיר חדש", עד לפטירתו בכ"ב בסיון תקצ"א.
נודע כאיש קדוש ומסופר כי כשהחל המדפיס הנוצרי אנטון שמיד להדפיס ש"ס מפואר אשר הוגה על ידי יהודה ליב בן-זאב מראשי המשכילים, יצא רבי דוד דייטש למאבק כדי שהיהודים האורתודוקסים לא ירכשו את הש"ס. לאחר שדבריו לא התקבלו, נסע לווינה שם נדפס הש"ס. במהלך יום השבת, בשעת קריאת התורה, קרא לציבור לבוא יחד איתו לבית הדפוס כדי למחות נגד הדפסת הש"ס. כשהגיעו למקום מצאו את בן-זאב יושב ומגיה את הש"ס תוך כדי חילול שבת. בן-זאב ברח מיד לשירותים, ושם התמוטט ולאחר מכן מת.
בהסכמות על ספריו הפליגו גדולי הדור בשבחו ובמעלת קדושתו. ה"חתם סופר" כותב בין השאר: ”אותו צדיק קדוש ישראל גאון עולם … ראיתי בתוכו דברים נפלאים מסולאים בפז … אשרינו אם זכינו לשיחותו ולאורו … וזכות הצדיק יעמוד לנו להגן בעדינו מכל רע, ולברך את בית ישראל מברכת ה'".” בעל ה"ישמח משה" כתב בהסכמתו: ”"הליכות עולם לו יוצא מפי קדוש וטהור, טיהר גברא קדישא, הרב הגאון הצדיק האמיתי המפורסים … ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא".”
[1], עד דף. 20 ס"מ.
מצב בינוני עד בינוני-גרוע. נקבי ותעלות עש, עם פגיעה בטקסט במספר שורות.
כרוך עם:
פירוש על יונה ועל רבב"ח (שניהם עם הפנים) ועל כמה אגדות, מאת הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא. פראג, [תק"ע] 1810. מהדורה שניה. עותק חסר.
במהדורה זו הושמטו הקדמת בני הגר"א והקדמת ר’ חיים מוואלוזין, ונוספו הסכמות מאת גדולי הדור – רבי אלעזר פלקלש, רבי שמואל סג"ל לנדאף רבי מרדכי בנעט ורבי יוסף קוטענפלאן.
[טז] דף, חסרים דפים [יז-יח]. מצב בינוני-גרוע. קרעים חסרים בשולי הדפים האחרונים. נייר בלוי.
כרוך עם:
[מכתב אלי', פירוש על מגילות שיר השירים וחבקוק (שניהם עם הפנים) מאת הגאון החסיד רבינו אלינו מווילנא. פראג, תקע"א 1911]. עותק חסר ופגום.
עותק חסר. במקור: [4], כד דף. לפנינו דפים [ט]-כד בלבד. מצב גרוע. קרעים חסרים בכמה דפים, בחלקם עם חסרון של כמחצית הדף.
מקור הכרך: ספריית הגאון האדיר רבי יוסף סג"ל הורוויץ ראש ישיבת חידושי הרי"ם במשך כשבעים שנה. דמות פלאית שזכתה לקבל את הערכתם של גדולי הדור בכלל ואדמו"רי גור לדורותיהם בפרט. מאחרוני תלמידי ישיבת מיר בשנגחאי. נפטר בחודש אלול תשפ"ב בהיותו בן 102 שנים.