המחבר נחמיה חיון היה שבתאי מובהק, שהפיץ את הרעיון, אולם הסתיר את הדבר. הוא יצא למסע באירופה והתגורר בפראג שם חיבר את הספר שלפנינו. הוא התגורר בדירה קטנה, ובמשך כל שעות היום שהה בביתו של רבי דוד אופנהיים רב העיר, ועסק בתורה. מראהו ולבושו וסיפור מוצאו מצפת בה כביכול נולד, הקסימו את כל רואיו, שכן בפראג היה זה מחזה יוצא דופן לראות יהודי מן המזרח בלבוש מסורתי. הוא התפרסם כאיש קדוש, ורבים שחרו לפתחו לבקש את ברכותיו, הוא גם כתב קמיעות לרבים תמורת ממון רב. רבי דוד אופנהיים לא שהה בביתו בתקופה ההיא, אולם בני הבית שעמדו לשרת את יושבי הבית הוקסמו מחיון. רבי יוסף אופנהיים בנו של רבי דוד סייע בעדו ככל יכולתו, והוא מזכירו לטובה בספר שלפנינו. רבי דוד אופנהיים אף כתב הסכמה לספר שלפנינו. הוא עבר לאמשטרדם כדי להפיץ את רעיונותיו ואת הספר, אולם רבי צבי אשכנזי ה'חכם צבי' אב"ד אשכנזים באמשטרדם עמד על טיבו והחרים אותו, אך הקהילה הספרדית בעיר היתה בעדו, ובעקבות זאת התעוררה מחלוקת קשה, שבמהלכה פנו מתנגדי רבי צבי לערכאות של נכרים. כדי למנוע חילול ה’ החליט ה'חכם צבי' לנטוש את כס הרבנות באמסטרדם, והוא עזב את העיר בליל חורף מושלג.
[2], פט [צ"ל: פז] דף, 19 ס"מ. כתיבת בעלים בשער: מנחם נחום. מצב טוב-טוב מאוד. כתמי זמן. שיקום אמנותי בשולי השער ובשולי הדף הראשון עם פגיעה במילים בודדות. כריכה חדשה.