הגדה לא מסורתית עם איורים, חלקם מצוירים וחלקם חיתוכי לינוליאום. מודפסת במכונת כתיבה. ראשית שנות ה 40 בראשית ההגדה מופיעים קטעים אודות השואה: "נעל בזכרוננו את תלאות עמנו ואסונו הגדול ונשלח את ברכתנו העמוקה ועדודנו לאחינו המעונים והסחופים בגיא התופת. תעל נא זעקתנו עם זעקתם ותמצא אזן קשבת ונזכה לחזות בתקומת העם". מופיעים קטעים מקוריים ארוכים המאזכרים את מאורעות המכבים ונס חנוכה ["ובעת ההיא עלה צבא אנטיוכוס מלך סוריה על ירושלים. חילי הסורים חללו את קדשי העם, טמאו את הבית בשיקוציהם… ובאותו זמן ישבה במודיעין משפחה אחת- משפחת מתתיהו החשמונאי…מעטים נגד הרבים… קומץ נאמנים לבלי חת אשר השליכו נפשם מנגד… הזעיקו העם למרד הגדול…"], הגלות בין העמים, התייחסות לאויב הערבי: "גם כאן בארצנו בתוך הבניה החלוצית והמפעל הכביר של תקומת העם ידענו כי חורשים עלינו מזימות ערלי הלבב…", ועוד. בגוף ההגדה לא מצוינת השנה בה נדפסה אך על פי התוכן היא הודפסה בראשית שנות ה 40. בסוף ההגדה מופיע הקטע: "למרות הצהרת בלפור, אשר מאפשרת לעם היהודי לבנות לו את ביתו הלאומי בארץ ישראל מתדפקות אניות הפליטים על שערי מולדתם, מקלטם האחרון, והשערים אטומים ומסוגרים ואותם פליטי החרב אשר נרדפו על צואר ביבשת, צללו תהומות במימי הים התיכון, נוכח המולדת הנכספת… אך אנו יודעים כי למרות המכשולים הסוגים בדרכנו ועל אף חוקי הקרקעות לא יוכלו לנו…". האזכור של האניות אשר 'צללו תהומות במימי הים התיכון' מכוון לטביעתן של ספינת הגירוש "פאטריה", וספינת המעפילים "סטרומה" בשנת 1941. כמו"כ המלים "חוקי הקרקעות לא יוכלו לנו" מכוונות לתקנות אשר הופיעו ב'ספר הלבן' בשנת 1939 באשר להגבלת אוכלוסיית היהודים בארץ על פני שטחים מסוימים בלבד. הגדה נדירה. איננה מופיעה בספריה הלאומית. [28] דף, 21 ס"מ. כתמים, מצב טוב.