הגדה לא מסורתית טרום קיבוצית, הדפסת סטנסיל עם איורים. בשנת 1939 הקימו חניכי כפר החורש את קבוצת מדורות. חברי הקבוצה עברו הכשרה בכפר יחזקאל, וב 30 באוקטובר 1946 הקימו את קיבוץ דברת. ההגדה שלפנינו הודפסה על ידי הקבוצה בתקופת ההכשרה- בשנת 1943, עוד בטרם התגבשה הקבוצה והיתה לקיבוץ. בגוף ההגדה שולבו טקסטים מקוריים רבים. ההגדה פותחת בהתייחסות לשואת אירופה האיומה בלשון הווה: "בימי מלחמה, הרג והשמדה מסביבנו, התאספנו לקיים את מצות הסדר… גם בדורנו קמו עלינו לכלותינו. עקרו את ישראל מהשורש, מגרשים את אחינו מארצות מגוריהם, רוצחים אותם בכל מקום. יהדות גרמניה, אוסטריה, צ'כיה חדלה מלהתקיים. יהדות מזרח אירופה מתבוססת בדמיה. ואף למקלט המבטחים הגיעה יד הרשע. יהודי סקנדינויה, הולנד, צרפת, יון נשמדים ונהרגים. מליונים… נשחטו. קהילות ששמשו מאות בשנים מקור חיים יהודיים נעלמו מהעולם.. דכאו ובוכנוולד לובלין וטרזיאנשטט נעשו לסמל יהדות אירופה… אניות שטות ונודדות על פני הימים ואינן מגיעות למקום חפצן. פטריה, אטלנטיק, סטרומה – היש סמל יותר איום לגורלנו בימים אלה משלשת שמות אלה… נוכח הקטסטרופה היהודית הזו נראה אבסורד לחוג חג, ונראה לעג לחוג את חג החרות…". מוזכרים צ'רניאקוב וזילביגר כגבורים שהעדיפו את מותם הם משליחת בני עדתם למות, ועוד. [בסוף ההגדה מספר קטעים נוספים המתייחסים לאירועי השואה]. כמו"כ נוספו קטעים אודות הגעגועים לחופש, החלוצים אשר "הלכו לפני העם ועלו ארצה ובנו בתים והקימו כפרים וערים והפכו שממה לארץ פוריה… דרך מאורעות דמים ומעל מכשולים בנו הם ובונים הם את הארץ העתיקה – החדשה. אנחנו גבורים!… ידנו לבדה ידנו החזקה את כובד העול מעל גאון צוארנו פרקה…". על פי הרשומה של שטיינר ההגדה הראשונה של קיבוץ דברת יצאה לאור בשנת 1949, ההגדה שלפנינו איננה מופיעה ברשימת שטיינר. כד דף. 16 ס"מ. ההגדה מסיימת במלים "יתגדל ויתקדש העם והאדם העברי" שהן מלים מתאימות לסיומת ההגדה. אמנם בעותק הנמצא בספריה הלאומית מופיעה הגדה זו ככזו המונה כט דף. יתכן שנוספו להגדה המקורית קטעי שירה שצורפו לגוף ההגדה. מצב טוב- טוב מאד.