מכתב היסטורי, כולו בכתב יד קדשו של ראש ישיבת מיר בליטא הגאון רבי חיים שמואלביץ, המבשר על נישואי בתו עטל לחתנו הגדול, הגאון רבי נחום פרצוביץ, לימים ממלא מקומו בראשות ישיבת מיר בארץ ישראל. ירושלים, תשי"א [1951].
המכתב נשלח כנראה אל משפחת הגאון רבי זלמן סורוצקין, רבה של לוצק וראש מועצת גדולי התורה, ומפני כבודו הגדול של מקבל המכתב, לא הסתפק רבי חיים בהזמנה המודפסת הרגילה וצירף אליה את המכתב הארוך (14 שורות) שלפנינו.
בשושלות ראשי הישיבות הליטאים, בדרך כלל הועברה שרביט ההנהגה לחתן ראש הישיבה, ולא כפי שמקובל בשושלות החסידיות שההנהגה עוברת לבן האדמו"ר. (הסיבה לכך היא מכיוון שתפקיד 'ראש ישיבה' הוא תפקיד הדורש כישרונות ולמדנות יוצאי דופן, והבנים – שהם מתנת שמיים – אינם תמיד ברוכי כישרונות כאביהם. לעומתם, את החתן היה ראש הישיבה בוחר בעצמו, ומשכך היה בידו לבחור את בחיר תלמידיו והוא זה שבדרך כלל מילא את מקומו).
במכתב ההיסטורי שלפנינו, בו למעשה מסמן הגאון הקדוש רבי חיים שמואלביץ – ראש ישיבת מיר (הנחשבת לאחת משתי הישיבות הגדולות בעולם), את המיועד להיות חתנו, הגאון הנודע רבי נחום פרצוביץ, כיורשו בראשות הישיבה המעטירה. אנו נוכחים לראות את שמחתו המתפרצת של רבי חיים, בבשרו לידיד נפשו על נישואיה הקרובים של בתו לבחיר תלמידיו: "ידיד נפשי… אבשרו בשמחה" כותב הגר"ח שמואלביץ "כי בעזרת ה' הגיע זמן חתונת בתי שתחי' ".
רבי חיים שמואלביץ [תרס"ג-תשל"ט], ראש ישיבת מיר ומגדולי ראשי הישיבות בדור הקודם. נולד בקובנה לר’ אלתר שמואלביץ, חתנו של הסבא מנובהרדוק. הוא למד תורה מאביו ולאחר מכן מהגאון רבי שמעון שקאפ בגרודנא, שם יצא שמו כעילוי והוא היה נקרא ה'עילוי מסטוצין' (על שם עיר מגוריו) ואף מונה לכהן כר"מ הצעיר ביותר בישיבתו של הרגר"ש שקאפ. הגר"ח שמואלביץ היה מפורסם בהתמדתו הגדולה, עד שבהספדו אמר עליו הגרא"מ שך: "משמת רבי חיים בטלו השקדנים". בשנת תרפ”ה (1925) הצטרף לישיבת מיר ובשנת תר”ץ (1930) נשא את בתו של ראש הישיבה ר’ אליעזר יהודה פינקל. בשנת תרצ”ו (1936) הוכתר לראש ישיבת מיר. הוא הנהיג את הישיבה במסירות עצומה במשך גלותה הסוערת בשנחאי ובהמשך בעת כינונה מחדש בירושלים. השאיר אחריו אלפי תלמידים ת"ח מופלגים ויושבים על מדין.
[1] דף נייר, כ 21X13 ס"מ. כולו בכי"ק ובחתימתו של הגר"ח שמואלביץ.
מצב טוב מאוד: סימני קיפול.