"שראיתי… השכינה… לא היה לה שום צלם ודמות כלל כ"א כמראה האידים של התבשיל… ומראה הגוון שלה הוא כצבע האידים קרוב לתכלת והגודל שלה היה כדמות הר גדול" כתב-יד ארוך, המתפרס על פני שני עמודים גדולים [כ-2000 מילים] ועוסק באחד הנושאים המסתוריים ביותר בקבלה – "סוד הצלם". אוטוגרף מתוך חיבורו הקבלי החשוב 'בית לחם יהודא' [שער כו, שער הצלם, פרק ב'], עם תיקונים, מחיקות והוספות רבים. בשולי הדף מתאר הרב פתייה חיזיון נבואי שלא נשמע כמותו (מאז מראות יחזקאל). תוכן קבלי-משיחי נדיר ביותר! בצד הטקסט, לאורך כל השוליים הימניים של העמוד השני, העלה המקובל רבי יהודה פתייה על גבי הכתב חיזיון נבואי נדיר שנגלה אליו בהקיץ. הרב פתייה מגלה ומתאר לנו מראות א-להים חיים בצורה גרפית חיה, כפי שלא גילה שום מקובל מעולם. התיאור נכתב סמוך לחיזיון והרב פתייה מדייק בו לפרטי הפרטים בתיאור המחזה נורא ההוד. תיאור נדיר, חי ואותנטי של החיזיון הנבואי, שנכתב עובר להתרחשות בעצם ידיו הקדושות של גדול המקובלים, כאשר החיזיון עדיין עומד חי לנגד עיניו הקדושות. בכתיבתו הבהירה מתאר הרב פתייה את החיזיון בצורה כה חיה לפרטי פרטים, עד שהוא מצטייר כציור חי מול עינינו – כמעט כהשגה נבואית. הרב פתייה גם מציין בראש החיזיון את התאריך המדויק בו חזה את מחזה הא-להים: "בשנת התרצ"ו קודם שנדפס חלק זה בליל ו' בשלישי לחודש כסלו בשעה יו"ד של ערבי'[ת] מן הלילה". כבוד אלוקים הסתר דבר ובעניינים רמים שכאלו – מילה בסלע ושתיקה בתרי. אולם עצור במילים מי יוכל ונתאר טיפה מן החיזיון הנורא וה' הטוב יכפר. כידוע ליודעי ח-ן, כל ה'עץ חיים' וה'כוונות' בנויים על ייחודים וזיווגים עליונים, שאין לנו שום השגה למה רומזים מושגים עליונים אלו. אולם בכתב היד הקדוש והנדיר מתאר לפנינו המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה תיאורים גרפיים של זיווגים עליונים וכמעט תיאור של השכינה הקדושה. המשכיל יעיין בדברי קדשו של המחבר הקדוש. ההגהות הרבות שלפנינו והתיקונים נדפסו בבית לחם יהודה [שער כו, שער הצלם, פרק ב'], כולל החיזיון. באוטוגרף המקורי שלפנינו ניתן לראות גם את המחיקות הרבות, לעיתים העברת קו על גבי שורות שלמות, מה שיכול ללמד אותנו רבות על צורת כתיבת החידושים ועל ה'הווה-אמינא' והמסקנות הקבליות של אחד מגדולי המקובלים בדורות האחרונים. לאורך כתב היד מתגלה תופעה מרגשת. הרב פתיה היה נוהג לכתוב את חידושיו בדיו ובקולמוס ובעת חידוד הקולמוס נמרח מעט דיו על אצבעות ידיו של הרב פתיה כך שלאורך כתב היד מופיעות טביעות אצבעותיו הקדושות של המקובל האלוקי, כולל כל הקווים המתעגלים, ומהווים את חתימת המקובל באמצעות טביעות-האצבע על אוטוגרף ספרו הקדוש ועל החיזיון. ידוע ומפורסם מפי ספרים וסופרים, כי כתבי ידיהם של גדולי ישראל – בכל הנושאים – היוו לאורך כל הדורות קמיעות לשמירה ולהצלחה. על אחת כמה וכמה כתב יד קדשו של גדול מקובלי דורו שנודע בשימושו הנרחב בקבלה מעשית ובכתיבת קמיעות (כמופיע בספריו בהרחבה). וביתר שאת כתב היד הקבלי שלפנינו המתאר חיזיון של השכינה הקדושה בעצמה, ועוסק בסוד ה'צלם', הלא הוא הצל המלווה את האדם לאורך ימי חייו ולפיו ניתן לדעת בזמנים מסוימים (כמו בליל הושענא רבא) את העתידות, כמבואר בהרחבה ב'בית לחם יהודא' ובשאר ספרי הקבלה. המקובל האלוקי רבי יהודה פתייה [תרי"ט-תש"ב], מגדולי המקובלים בדורות הקודמים, תלמידו של ה'בן איש חי', כונה בפי חלק מהמקובלים 'הארי מבבל'. הוא השתדל להסתיר את ידיעותיו בקבלה, אך בעקבות מנהג שנתפשט בין נשות בגדד שמקורו מן הגויים, ולאחר שכל רבני בגדד ניסו ללא הועיל להפסיק ולאסור את המנהג הנ"ל, פרסם שכל מי שיש לה חולה בביתה ותקבל על עצמה לחדול מהמנהג הנ"ל תבוא אליו והוא יתפלל על החולה שיבריא. רבים עשו כדבריו וכאשר ראו כי החולים מיד מבריאים התפרסם כפועל ישועות. הוא הוא עסק רבות בפתרון חלומות, בתיקונים ובקמיעות עפ"י הקבלה, ובמשך שנים טיפל בהוצאת דיבוקים ורוחות רעות, כמופיע בספר 'רוחות מספרות'. בשנת תרצ"ד עלה לארץ ישראל ובתקופת מלחמת העולם השניה חיבר תפילות ותיקונים עפ"י הקבלה, וארגן טקסי תפילה של גדולי המקובלים להצלת יושבי ארץ ישראל מידי הצר הצורר. מחבר הספרים 'בית לחם יהודה', 'מתוק לנפש', 'אפיקי מים', 'יין הרקח', 'חסדי דוד' וספרים נוספים. [2] עמ' גדולים, 20×32 ס"מ בקירוב. כתב זעיר וצפוף. כתיבת חצי-קולמוס אופיינית בדיו, עם הוספות מעטות בעיפרון. כתיבה אוטוגרפית עם מחיקות, תיקונים, והוספות רבות. מצב טוב. כתמי זמן. נקבי עש בודדים. קרע קל בשוליים, ללא חיסרו.