שתי דרשות ארוכות מאוד לפסח, המתפרסות על פני שמונה עמודים, כתובים בצפיפות ועם זאת בבהירות רבה ומחזיקות למעלה משלושת אלפים מילה (!) בעצם כתב יד קדשו של רבן של ישראל הגאון רבי משה שיק – המהר"ם שיק. בראש הדרשה הראשונה רשם המהר"ם שיק את מקום הכתיבה והתאריך: "יערגן, יו"ד ניסן תר"ה" – ככל הנראה דרשת שבת הגדול. לפנינו אוטוגראף הספר 'דרשות מהר"ם שיק', בעצם כתב יד קדשו של המהר"ם שיק. הדרשות שלפנינו נדפסו מילה במילה בספר דרשות מהר"ם שיק (מהדורת ירושלים תשס"ג, חלק ב, דרוש צד-צה) ושם בהקדמה מובא שצמד הדרשות שלפנינו נכתבו בעצם כתב יד קדשו של המהר"ם שיק (להבדיל מדרשות אחרות בספר) וכתב היד היה ספון בבית גנזיו של הגאב"ד הגרי"מ דושינסקיא. בראש המהדורה הנ"ל מופיעה הסכמת בעל ה'שבט הלוי', המספר כי המהר"ם שיק היה בשנותיו המאוחרות סגי נהור ל"ע, ומאותן השנים ואילך כתבו את חידושי תורתו תלמידים שמונו במיוחד לשם כך והיו נקראים "סופרי המלך". הדרשות הנדירות שלפנינו הינן מימי חורפו (כחמש שנים לאחר פטירת רבו החתם סופר) והן נכתבו במלואן בידי קדשו של המהר"ם שיק, כמובא שם בהקדמה. שתי הדרשות עוסקות בענייני אגדה – בשאלות ארבעת הבנים מההגדה של פסח ובפרט בדברי הבן החכם. מטבע הדברים הדרשות מלאות בפסוקי ברכה ורוממות, בעצם כתב יד קדשו של בכיר תלמידי החת"ם סופר, עליו הליצו גדולי הדור את הפתגם: "ממשה (החת"ס) עד משה (המהר"ם שיק) לא קם כמשה". רבי משה שיק – המהר"ם שיק [תקס"ז-תרל"ט], אב"ד ירגין וחוסט וראש הישיבה שם, תלמידו הגדול של ה'חת"ם סופר', אשר היה מכנהו בחיבה “מיינער ארון ספרים". בהיותו בן 20, נישא לגיטל, בת דודו הנגיד פרץ פראנקל, ועבר לגור בבית מגוריו בעיר האליטש. בשנת התקצ"ח, בהיותו בן 29 בלבד התמנה הרב שיק לרב העיר ירגין, הסמוכה לפשרבורג בהמלצת החתם סופר. הקונטרס שלפנינו נכתב באותן השנים בהן דר בהאליטש. המהר"ם שיק היה מנהיגה של יהדות הונגריה אחרי ה'חת"ם סופר'. לאחר פטירתו ספדו לו "ממשה (החת"ס) עד משה (המהר"ם שיק) לא קם כמשה". ספריו – שו"ת וחידושי המהר"ם שיק מפארים את כותל המזרח של הספרות התורנית שבכל הזמנים. [8] עמ', 22 ס"מ. דרשה צ"ד במלואה, דרשה צ"ה חסר סוף. מצב טוב. פגימות בשולי הדף הראשון. קרעים משוקמים. כריכת עור מפוארת.