ספר שבט מיהודה. מאמרי חסידות מאת האדמו"ר רבי אברהם איגר. חלק ראשון. לובלין, תרפ"ב 1922. מהדורה ראשונה ונדירה מאוד. למיטב ידיעתנו, הספר לא הוצג מעולם במכירות פומביות.
נדפס ללא הזכרת שם המחבר. בן המחבר האדמו"ר רבי אלטר עזריאל מאיר איגר מלובלין, שהוציא לאור את הספר, העלים את שמו המפורש של המחבר. ואף בהקדמה שכתב אינו מציין בפירוש את שם אביו. החלק השני נדפס רק בשנת תרצ"ח ובו כבר נכתב במפורש שם המחבר. בהקדמה שלפנינו כותב בן המחבר כי שם הספר 'שבט מיהודה' הוא על פי צוואתו המפורשת של אביו שרצה להזכיר את שם אביו [הלא הוא הרה"ק רבי לייב'לה איגר מלובלין].
החלק הראשון שלפנינו הוא נדיר ביותר. בקטלוג הספריה הלאומית נכתב שהם קטלגו אותו על פי החלק השני שנדפס בשנת תרצ"ח. כפי הנראה גם עורכי המהדורה החדשה משנת תשס"ג, לא ראו את שער החלק הראשון שלפנינו.
האדמו"ר הקדוש רבי אברהם איגר מלובלין [תר"ו-תרע"ד], בנו של האדמו"ר רבי יהודה ליב איגר מייסד השושלת הלובלינית (שהיה בנו של רבי שלמה איגר ונכד רבי עקיבא איגר). קיבל בחסידות מאביו הקדוש ומהאדמו"ר רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא.
בשנת תרמ"ח נתמנה לממלא מקום אביו כאדמו"ר בלובלין. בתחילה סירב לקבל את המינוי וטען שאת כס אביו צריך לרשת תלמידו המובהק רבי צדוק הכהן מלובלין. אולם לאחר לחצים רבים הסכים לכהן כאדמו"ר בבית מדרשו של אביו, ובשנת תרע"ג הקימו החסידים בית מדרש חדש ומפואר.
היה איש קדוש שהרבה בצומות ובסיגופים. עניו וצנוע-הליכות. מחסידיו ביקש שיכנוהו רק בשם "דער לובלינער" [הלובליני] ללא התוספת "הרבי". אופיינית היא צוואתו שבה הוא מצווה שלא לנהוג בו כבוד לאחר פטירתו, לא לערוך לו הלוויה המונית, לא לכתוב תארים על מצבתו ולא להניח "פתקאות" על קברו. את בקשתו בקשר להלוויה לא קיימו, ולמרות השלג הרב שנערם, השתתפו בהלוויתו עשרות אלפי יהודים, וכל החנויות בלובלין היהודית היו סגורות בזמן ההלו
ו יה.
קברו נכרה ליד קבר אביו,
ו סודר כפי בקשתו שלא ניתן יהיה לשים על מצבתו פתקאות.
ספרו "שבט מיהודה" על התורה נדפס לאחר פטירתו. בניו רבי שלמה ורבי עזריאל מאיר כיהנו כאדמו"רים בלובלין. חתנו היה האדמו"ר הנודע רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב ממודז'יץ.
220 עמ', 24 ס"מ.
מצב טוב. חתימות וחותמות. כתמי זמן. נקבי עש. כריכה חדשה.