מכתב יחיד במינו בכתב ידו וחתימתו של ר' שלמה יהודה ליב פרידלנדר – זייפן התלמוד ירושלמי, אודות מאמציו להשגת תקציב להדפסת התלמוד ירושלמי על סדר קדשים. סאטמר, תרס"ו [1906]. מסמך היסטורי-תורני חשוב ונדיר.
אחת ה'תגליות' הגדולות שהרעישו את עולם התורה לפני מאה ועשרים שנה היתה 'חשיפתו' 'וגילוייו' של התלמוד ירושלמי על סדר קדשים. בשנת תרס"ו פירסם פרידלנדר 'קול קורא' חגיגי [ראה צילום מצורף] בו הוא מספר על כתב יד ספרדי עתיק שנמצא בבית כומר אחד בברצלונה, וכן צירף אליו 'באגען' [קונטרס] אחד לדוגמא מהספר.
במכתבו שלפנינו המתייחס אל ה'קול קורא' הנ"ל, פונה הזייפן אל אחד מרבני אירופה בבקשה שיעזור לו להפיץ את ה'ירושלמי קדשים' בקרב בחורי הישיבות (!) וכן בכדי שיעזור לו בהשגת תורמים למימון הדפסת "כתב היד" של הירושלמי הנמצא ברשותו, הוא מרהיב ומבקש אולי יימצא איזה גביר שינדב סכום הגון "למען יקרא שמו עליו". המכתב נשלח בשנת תרס"ו בעיצומם של ימי התעמולה שעשה לקראת הדפסת הירושלמי.
מעניין לציין כי בין שאר שקריו, טען הזייפן שמוצאו הוא ספרדי ושם משפחתו הוא אלגזי, משפחה מפורסמת שרבים מבניה התגוררו באזמיר. במכתבו שלפנינו הוא אכן מנסה לחקות כתב-יד מזרחי. אולם המעיין בכתב יראה שלא עלה בידו לחקות בשלמות את הכתב הספרדי ויצא צולע (כדרך העורב המנסה לחקות את הליכת היונה)…
תלמוד ירושלמי על סדר קדשים אבד בתקופת הראשונים ולא הובא מעולם בדפוס. בתחילת המאה העשרים קם שלמה פרידלנדר (שגם אימץ לעצמו זהות בדויה של צאצא למשפחת אלגזי הספרדית) והעתיק ברוב כשרון את כל מאמרי הירושלמי קדשים שהובאו בספרי הראשונים בשילוב מאמרי ירושלמי מסדרים אחרים, ופרסם ברבים כי הוא מצא בכתב יד ישן נושן את הירושלמי האבוד. מעשה זיוף זה התקבל תחילה אצל רוב הרבנים והחוקרים בשמחה גדולה ובהתפעלות עצומה, אך עד מהרה התגלה קלונו ברבים שהספר הוא יצירה אישית שלו וכל דבריו אודות כתב יד עתיק של הירושלמי הוא פרי רוחו ודמיונו הכוזב.
קולמוסים רבים נשתברו בכדי לרדת לסוף דעתו של פרידלנדר, מה ראה להשקיע כוחות ומאמצי על בהמצאה של הירושלמי קדשים? שהרי מדובר בעבודה כבירה ביותר, שגזלה שנים רבות מחייו ונצרכה לכישרון גדול מאוד, עד שענקי הדורות שמפאת כבודם לא נוכל להזכיר את שמם, סמכו את ידיהם על הירושלמי המזויף ואף כתבו עליו הסכמות. האם מינות הייתה בו ורצה להטעות במזיד את כלל ישראל? האם חיפש כבוד או הכרה? ואולי נהנה מן הריגוש לראות אם יוכל להטעות את גדולי ישראל? למקרא המכתב שלפנינו ייתכן שמטרתו הייתה פשוטה בהרבה – בצע כסף!
[1] גלויית דואר, 14 ס"מ.
מצב טוב-טוב מאוד.