מכתב ארוך ונאה, שנכתב כולו בשפה הערבית, מאת אב"ד צפת הגה"ק רבי שמואל העליר – תלמידו וממלא מקומו של הרה"ק מאווריטש בעל ה'בת עין'. בחתימת יד קדשו הנדירה בלועזית ובחותמו. [צפת, ראשית שנות הת"ר – מחצית המאה ה-19 בקירוב]. מכתבים מאת הרה"ק רבי שמואל העליר בלועזית הינם נדירים ביותר, ומכתבים מאיתו בערבית אינם מצויים כלל וכלל.
המכתב ממוען אל אחד ממנהיגי הערבים בצפת והוא עוסק בבקשה לדאוג עבור בריאותה של יהודיה חולה ובעלת בעיות משפחתיות, ולאשפזה בבית החולים האנגלי. בסיום המכתב מופיעה חתימת-יד קדשו הנדירה של הרה"ק רבי שמואל בלועזית, בצירוף חותמתו האישית בעברית. מפורסם שהרה"ק רבי שמואל העליר בכשרונותיו הברוכים ידע את השפה הערבית על בוריה והיה לו דיאלוג פורה עם תושבי צפת וסביבותיה, שהיו במרביתם ערבים, מהם אף למד להכיר היטב את צמחיית א"י ולעשות בה שימוש רפואי, ולא מן הנמנע שהמכתב כולו הינו בכתב יד קדשו.
הרה"ק רבי שמואל העליר [תק"ס–תרמ"ד], רבה ומנהיגה של הקהילה האשכנזית בצפת במשך למעלה מארבעים שנה. סבו, הרב אברהם פרץ, היה אחד ממקורבי החוזה מלובלין ועובדה זו זימנה גם לנכדו מפגשים עם החוזה.
האגדה החסידית מספרת כי בליל הסדר הסב הילד שמואל על הרצפה למרגלותיו של החוזה, וכאשר אמר החוזה מלובלין את הפסוק "ובמורא גדול זו גילוי שכינה" הגיע החוזה להתפשטות הגשמיות, כל החסידים הבוגרים עצמו את עיניהם מעצמת היראה, אך הילד שמואל פקח את עיניו וראה את כל גופו של החוזה כאילו הוא שקוף וכל האיברים הפנימיים נראים דרך העור, והפטירו החסידים שמאז נהיה רבי שמואל למומחה ברפואה. מסופר שערביי הגליל היו באים אליו עם ילדיהם החולים שירשום להם מרשמים-'רצפטים' לרקיחת רפואות.
משפחת העליר השתייכה לקהילות החסידים. המשפחה נמנתה על העילית הלמדנית של מזרח אירופה, ובהגיעם לארץ השתלבה המשפחה בחיי הקהילה הצפתית, והייתה לחלק מהנהגתה. רבי שמואל העליר היה ילד בבואו לצפת. בבגרותו, הצטרף רבי שמואל, גם הוא כאבותיו לחוגי ההנהגה ותפס מקום מרכזי ביותר בהנהגת הקהילה היהודית בצפת. תחילה, כמקורב לרבו רבי אברהם דב מאוורוטש, ולאחר פטירתו בשנת 1840, היה רבי שמואל העליר לאב"ד ולדמות המובילה בהנהגת היישוב עד לפטירתו. מעגלי חייו ופעליו שזורים בהווי החסידי, המזרח-אירופאי, ממנו הגיע. נכדו היה האדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל.
[1] דף נייר, 20X14.5 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן. נקבים זעירים.