מכתב נדיר ביותר, בכתב יד קדשו ובחתימתו של גאון הדורות רבי יוסף רוזין – הרוגוטשובר. המכתב נשלח כתשובה לשאלה מעניינת שנשלחה לרוגוטשובר בשם החזון איש. דווינסק, יום ג' ד' דחנוכה תרצ"ד [1934]. מכתב נדיר בארכו, נדיר בתוכנו, נדיר בבהירותו ונדיר בברכות הבלתי שגרתיות במכתבי הרוגוטשובר.
רקע: בתאריך י"ט כסלו תרצ"ד שלח מארץ ישראל העסקן התורני ר' דוד פוטאש, שליווה את החזון איש עם עלייתו לארץ, מכתב שאלה אל הרוגוטשובר בשם החזון איש שזה מכבר עלה ארצה. המכתב נדפס בשו"ת צפנת פענח החדשות (ירושלים, תשע"ז, סי פז, עמ': רחצ-רצט; ראה צילום מצורף). במכתבו שלפנינו אותו ממען הרוגוטשובר אל השליח (העסקן ר' דוד פוטאש), משיב הרוגוטשובר על שאלת החזון איש.
החלק התורני של המכתב – תשובת הרוגוטשובר על דבריו של החזון איש – נדפס גם הוא בשו"ת צפנת פענח החדשות (שם עמ': שא-שג; ראה צילום מצורף). אולם חלקו הראשון והאחרון של המכתב שלפנינו לא נדפס מעולם, מדובר בחלק אישי ונדיר שאינו רגיל כלל במכתבי הרוגוטשובר, הכתובים בדרך בצורה עילוי'ת ומאופיינים בקצרנות רבה, לעיתים רק בסדרה של "עיין" כאן ו"עיין" שם בלבד.
את מכתבו שלפנינו ממען הרוגוטשובר כאמור אל ה'שליח', העסקן ר' דוד פוטאש. וניכר מהמכתב קירוב הדעת הגדול שיש לרוגוטשובר אל הרב פוטאש. כנראה שהרוגוטשובר חש הכרת טובה מיוחדת לרב פוטאש הן על תמיכתו הכספית, כמופיע בשולי המכתב "תשואות חן על הג' שקלים של ארצות הברית [דולרים]", וגם על כך שהוא היה מקשר בין הרוגוטשובר ובין בתו שעלתה לארץ ישראל.
תוכן המכתב: החלק התורני של המכתב מעניין ועוסק בענף היצוא העיקרי של ארץ ישראל באותם הימים – התפוזים [פומעראנץ], שלא גדלו באירופה. שני גדולי הדור דנים האם תפוזים הם בעצם… אתרוגים? [לדעת החזו"א], או שמא הם בכלל תפוחים? [לדעת הרוגוטשובר]. חלקו הנוסף – האישי – של המכתב (שלא נדפס) נדיר והוא עוסק בספריו של הרוגוטשובר, בדברי אגדה אודות חג החנוכה, ובברכות נדירות: "ויתברך בג' ברכות של ברכת כהנים". כאמור, שלא כרובם ככולם של מכתבי הרוגוטשובר המאופיינים בכתיבה גאונית וקצרנית, המכתב שלפנינו ארוך וברור מאוד!
הגאון המפורסם רבי יוסף רוזין – "הרוגוטשובר" [תרי"ח-תרצ"ו], תלמידם של אדמו"רי חב"ד וקאפוסט ושל ה"בית הלוי". כיהן כרב החסידי של דווינסק שבלטביה, לצדו של ה"אור שמח". הוא היה דמות חד פעמית בעם ישראל בידיעת התורה בצורה פנומנלית. אגדות רבות מסופרות אודותיו, למשל שהיה יכול לכתוב שני מכתבים שונים בשתי ידיו בו זמנית ועוד סיפורים ממין זה. ביטוי לייחודיותו של הגאון הרוגוטשובר ולהערכה לה זכה מאת בני דורו, גם החופשיים, אפשר למצוא בהתבטאותו של המשורר ביאליק עליו: "ממוחו אפשר היה לחצוב שני איינשטיינים"!
" הורגלנו בתוארים מוגזמים ובפרט באלה הבאים בשעת אבל ובשעת יובל, עד שאפילו השם 'חד בדרא' מצלצל באזנינו כמליצה וכשיגרא. אולם הגאון הרוגאצ'ובי היה 'חד בדרא' לא במליצה ולא בשיגרא. לא נמצא שני לו בדורנו וגם בדורות הרבה לפניו ולאחריו בבחינת ידיעה בקיאותית מופלאה של כל התורה כולה לכלליה ולפרטיה ולפרטי-פרטיה, לחדרי-חדריה ולעמקי-סתריה. אינני יודע אם יש לתורה שר או לא, שהרי אורייתא וקודשא-בריך-הוא כולא חד. אבל עובדא היא שגדולים וצדיקים כינו את הגאון הרוגאצ'ובי בשם 'שר התורה' ושם זה הולם אותו מאד, שר המושל בכל האוצרות האין-סופיים של התורה" (מתוך תיאורו של הגרש"י זוין בספרו אישים).
מחמת עמקות דבריו ובשל כתיבתו המקוצרת והמרומזת, מאופיינים מכתביו של הרוגוטשובר בכתיבה "גאונית" הקשה להבנה לאנשים מן השורה (ואף הוקמו מכונים תורניים שכל מטרתם לפענח את דבריו ולהנגישם). לעתים תשובתו של הרוגוטשובר מסתכמת ברשימה של עשרה "עיין שם ועיין שם", ועל הנמען "לשבור את הראש" ולרדת לעומק דעתו של גאון הגאונים. המכתב שלפנינו הוא מהמכתבים הקלים ביותר להבנה וניכר שהרוגוטשובר מתאמץ לפשט את המכתב, מחמת הכרת הטוב אל הנמען. אך אף מכתב זה אינו חף כלל מ"עיין", כדרכו של הרוגוטשובר.
[1] גיליון נייר, מחולק ל-[2] דפים, כ-21X13 ס"מ כל דף.
מצב טוב-טוב-מאוד. סימן קיפול. מעט מריחות דיו וכתמי זמן בהירים.