"השי"ת זאל אייך דאס הארץ דערפרייען מיט אייער פאמילע ברוב נחת והרחבה וכ"ט סלה. בברכה בישועה בכ"י, הק' מנחם מענדל…"
מכתב נאה, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של פועל הישועות האדמו"ר רבי מנחם מנדל הורוויץ אב"ד מעליץ והגליל –צאצא ישיר להרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ. עם התחייבות מצד הרבי ללמוד משניות לעילוי נשמת בעלה. מעליץ, יום א' וירא, ללא ציון שנה. יידיש. מכתבים מאיתו הינם נדירים ביותר.
המכתב ממוען אל הנגידה הנדיבה מרת פייגא גארפינקעל. הרבי מודה במכתבו על תמיכתה ועזרתה של הנגידה ומעלה בו זכרונות אודות בעלה שנפטר לא מכבר. הרבי מבקש מהנגידה שתודיע לו את יום היאר-צייט של בעלה, מפני שברצונו לשמרו בלימוד משניות לעילוי נשמתו. הרבי מסיים את מכתבו בברכות ביידיש: "השי"ת זאל אייך דאס הארץ דערפרייען מיט אייער פאמילע ברוב נחת והרחבה וכ"ט סלה. בברכה בישועה בכ"י, הק' מנחם מענדל…" [-שהקב"ה ישמח את לבכם ביחד עם כל המשפחה ברוב נחת והרחבה וכ"ט סלה. בברכה בישועה בתוך כלל ישראל].
האדמו"ר רבי מנחם מנדל הורוויץ ממעליץ הי"ד [תרמ"ג בערך-תש"ד], בן הרה"ק רבי נפתלי ממעליץ [בנו של הרה"ק רבי יהודה הורביץ ממעליץ, בן הרה"ק רבי יעקב ממעליץ, בן הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ]. בהגיעו לפרקו נשא לאישה את בת הרה"ק רבי שמואל שמעלקי הווריץ-פרנקל אב"ד קלאסני.
בגלל היותו מתמיד ויר"ש מופלג הביאו אביו חזרה למעליץ לסייע לו כ'רב הצעיר'. אחיו הגדול יותר רבי אלעזר אב"ד בארווע טען לכס הרבנות, אבל רוב החסידים והבע"ב תמכו ברה"ק רבי מנחם מנדל שכיהן כרב בלתי רשמי, וסיפרו עליו סיפורי נפלאות. בשובו אחרי מלה"ע הראשונה החל להנהיג ממש כאביו, בקשיים רבים קיבל אישור מהשלטונות לכהן ברבנות אף כי לא ידע פולנית.
בכניסת הנאצים המשיך בעבודתו בקודש. בשברון לב האמין בכל לבו בדברי האדמו"ר מבלז שלא תפרוץ עוד מלחמה רק מלחמת גוג ומגוג. לא היה יכול לשאת את צערו על שריפה ביהכ"נ במעליץ ורץ במסירות נפש להציל ספרי תורה מן הדליקה. בעת הגירוש להריגה וההעמסה למשלוח בקרונות המוות, מיאנה אשתו הצנועה בכל תוקף להתפשט לרחיצה והנאצים נאלצו להפעיל כוח. בער"ה תש"ג שרפו את ביתו וכששמע שהרוצחים מחפשים אחריו נדד מדי פעם לבית יהודי אחר. בליל חורף ברח לגיטו רדומישל בו היו תנאים יותר משופרים. שם סידרו לו חדר בבית משפחה חסידית, אצלה למד וישן ובכל שבת סודר לו מניין. כשנתפס המניין הובלו משתתפיו עם הרב בטליתו לעבודה מחוץ לעיר. שם נצטוו לחפור בורות וכשסיימו ירו בהם והרגום. כך נספה כשתפילה נשמת על לשונו. הי"ד.
(אנציקלופדיה לחכמי גאליציה ח"ב עמ' 265; אנציקלופדיה לחסידות ח"ג עמ' ק).
[1]
גלויית דואר, 13 ס"מ. בלאנק רשמי. הכל בכתב יד קדשו וחתימתו של האדמו"ר.
מצב טוב. סימני קיפול. הדבקה בשוליים, מתקופת הכתיבה.