מכתב היסטורי, חשוב ומרתק. חציו העליון מוקלד במכונת כתיבה וחלקו התחתון [כ-100 מילים] בכתב יד קדשו ובחתימתו של מנהיג יהדות ארה"ב וראש ישיבת ליקווד הגאון רבי אהרן קוטלר. המכתב עוסק בנושאים היסטוריים יהודיים (החלק המודפס) אך גם בענייניו האינטימיים ביותר של הגר"א קוטלר (החלק שבכתב היד). ניו יורק, תש"ז [1947].
המכתב נשלח אל ידיד נפשו של הגר"א קוטלר, הגאון רבי זיידל [יצחק צבי] סמיטיצקי. חלקו הראשון (המוקלד) של המכתב עוסק בנושא היסטורי ' וועד ההצלה האמריקאי שעל ידי אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה', שהוקם על מנת לסייע לישיבות שגלו מפולין ומליטא במהלך השואה, בעיקר לשנגחאי. בראשית המכתב מודה רבי אהרן לרבי זיידל עבור העזרה של הוועד לישיבת קלעצק – פרדס חנה, שבראשה עמד באופן רשמי רבי אהרן קוטלר. בהמשך דן עמו רבי אהרן אודות עיקר פעילות הוועד, משלוחי הספרים, הבגדים וגם הכספים לטובת הישיבות ודרך החתחתים עד שהם מגיעים ליעדם. בחלק שהוסיף רבי אהרן בכתב ידו, הוא מגדיר חלק מהפעולות ככאלו ש"אין לשער התוצאות מזה חס ושלום".
בהמשך המכתב, בחלק שבכתב היד מספר רבי אהרן ל"ידיד נפשו" מהקורה אותו בענייניו האישיים "אין לשער גודל טרדותי וצערי מענינים שונים" ורבי אהרן ממשיך ומספר לו בגילוי לב אודות רישל (לבית פרידמן), ארוסתו של בנו וממלא מקומו הגאון רבי שניאור קוטלר: "בטח שמע כת"ר כי רישל תחי' הנמצאת מיום בואה הנה בביתנו. היא חולה במחלת הריאה באופן רציני מאוד וכבר היתה חולה מזמן חשוב בשנחיי, כמובן אנו עושים הכל להצלתה והשי"ת ישלח לה רפואה שלימה במהרה בתוך שחו"י. מעת בואה הוטבה הרבה ב"ה אך עדין היא חולה רצינית". פיסת היסטוריה.
כידוע, רבי שניאור ורישל התארסו בווילנא לפני השואה. עם פרוץ השואה הצליח רבי שניאור להימלט לארץ ישראל (בזכות סרטיפיקט ששלח סבו הגאון רבי איסר זלמן מלצר) אולם ארוסתו רישל נשארה באירופה הבוערת (בהמשך היא הצליחה להימלט עם תלמידי ישיבת מיר לשנגחאי). לאורך כל המלחמה שמרו בני הזוג אמונים זה לזו, למרות שהקשר ביניהם נותק. לאחר שקיבלו הפליטים בשנגחאי אשרות לארצות הברית, הגיעה לשם גם רישל, מהמכתב שלפנינו אנו רואים שעם בואה לאמריקה – לאחר שכל משפחתה נטבחה באירופה – היא חלתה באורח אנוש, אך רבי שניאור ורבי אהרן התמסרו לרפואתה, והיא אף התאכסנה בבית חותנה הגדול עד שתחלים ממחלתה האנושה. במכתב אנו רואים את חרדתו הגדולה של רבי אהרן בעודה שוכבת על ערש דווי בביתו.
רישל האריכה ימים שנים רבות לאחר חותנה ובעלה שהפך את ישיבת לייקווד לישיבה הגדולה בעולם ואף זכתה לראות את בנה רבי מלכיאל ממלא את מקום אביו וסבו בראשות הישיבה. היא ניהלה בפועל את ממלכת התורה ישיבת לייקווד בניו גרז'י והייתה 'אם הישיבה' שדאגה לכל מחסורם של הבחורים עד יומה האחרון ממש. הלוויתה יצאה מישיבת לייקווד שבניו ג'רזי ולאחר מכן בישיבת מיר בירושלים שמה נטמנה. אלפים רבים, להם שימשה כאם, ליוו אותה בדרכה האחרונה, כאשר בראש ההלוויה צועדים בניה הגאונים.
נכתב על גבי נייר מכתבים נדיר ביותר, שהלוגו שלו מקפל את סיפור עקירת הישיבות מערש הולדתן בליטא לארץ ישראל ולארצות הברית. נייר המכתבים נושא לוגו נדיר של "ישיבת עץ חיים דקלעצק (ישיבתו של רבי אהרן בליטא) כעת בגולה בסיביר ושאנחיי (על שורה זו הועבר קו מחיקה) סניף ישיבת קלעצק: פרדס חנה, ארץ ישראל (אותה הקים גיסו של רבי אהרן ובראשה עמד רבי אהרן)". מתחת ללוגו הזה ישנו לוגו נוסף באנגלית של רבי אהרן בעצמו במקום מגוריו באמריקה, שם כבר החל להקים את 'בית מדרש גבוה' ישיבת לייקווד – הישיבה הגדולה בעולם.
רבי אהרן קוטלר [תרנ"ב–תשכ"ג], מגדולי גאוני הדור. מקים עולם התורה בארצות הברית. מייסד וראש 'ישיבת ליקווד' – הישיבה הגדולה בעולם, ישיבה המהווה מקרה ייחודי, בו עיר יהודית שלמה נבנתה סביב הישיבה. הרב קוטלר היה מן ה'עילויים' המפורסמים בעולם הישיבות בליטא. הוא כיהן כראש ישיבת 'עץ חיים' בסלוצק ולאחר מכן בקלעצק שבפולין. והיה ממייסדי 'ועד הישיבות' וחבר 'מועצת גדולי התורה' בליטא ולאחר מכן בארה"ב, אליה נמלט בזמן מלחמת העולם השנייה.
ישיבת קלצק פרדס חנה הייתה ישיבה שהוקמה על ידי הרב צבי יהודה מלצר, על שם ישיבת קלצק בליטא, שהוקמה על ידי אביו הרב איסר זלמן מלצר, ובראשה עמד גיסו הרב אהרן קוטלר.
גודל 28×22 ס"מ.
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול.