מכתב ארוך, נדיר וחשוב ביותר אודות פרשת המיסיון בצפת, מאת החסיד הנודע רבי משה חר"ג (צייגר) ממונה כולל ויז'ניץ בצפת וראש החברה קדישא, אל "כקש"ת מו"ה משה שליט"א נשיא הארץ" הלא הוא הרה"ק רבי משה מקאסוב בעל ה'לקט עני'. צפת, תרנ"ח [1898].
רבי משה חר"ג היה הממונה הנודע של כולל ויז'ניץ בצפת. רובם ככולם של מכתביו אל הגולה, דומים אחד לשני ומסתכמים במילה אחת: "כסף" – על כל הטיותיה. רבי משה חר"ג היה נאלץ ללהטט עם הסכומים המצומצמים בלאו הכי שהגיעו מהגולה, בכדי שיוכל לספק לחם לפי החסידים המתגוררים בגליל, שכל פרנסת ביתם הייתה רק ממעות החלוקה ולכן מכתביו אל הגולה מבקשים, דורשים ומתחננים לדבר אחד: כסף.
יוצא דופן הוא המכתב שלפנינו העוסק כולו בנושאים רוחניים, באחת הפרשיות ההיסטוריות הכאובות בהיסטוריה של צפת – ניסיון המיסיון הנוצרי (שלא צלח) להמיר את דתם של עניי צפת על ידי סיפוק של צרכי רפואה ורופאים של המיסיון. במכתבו מאריך רבי משה לתאר את המצב הקשה בצפת, ובפרט את פעולות המיסיונרים וניסיונות השכנוע שלהם באמצעות רופאיהם. מוזכרים אישים ודמויות שונות. רבי משה מסיים את מכתבו "כאות"ה ונפש עבד נרצה הק משה חר"ג במו"ה… בן צארטיל".
האדמו"ר רבי משה הגר [תרט"ו – ה'תרפ"ה], בעל ה"לקט עני", היה האדמו"ר הרביעי בחסידות קוסוב. נולד כבן יחיד לאביו האדמו"ר רבי יעקב שמשון הגר מקוסוב. כבר בצעירותו העיד עליו אביו הרה"ק, כי לגדולות נוצר באמרו: "הוא יהיה מושיען של ישראל!". הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע העיד כעבור זמן על נשמתו הנעלה של הרה"ק, באומרו: "נשמה כזו לא היתה בעולם, זה כבר ארבע מאות שנה". עם פטירתו של אביו בשנת ה'תר"מ, נתמנה לאדמו"ר בעיר קוסוב, היה אדמו"ר מפורסם וחסידיו נאמדו באלפים. בנו האדמו"ר רבי חיים מילא מקומו בקוסוב. צוואתו פורסמה עם פירוש "לדוד להזכיר" של הרב דוד שפרבר, ראב"ד בראשוב.
רבי משה חר"ג [צייגער], עלה לארץ ב 1839, ממונה כולל ויז'ניץ בצפת וראש החברה קדישא. מקור השם חר"ג הינו ראאשי התיבות של "חתן ר' גרשון" ויש אומרים "חתן ר' גבריאל", הלא הוא ר' גבריאל טשאק, שהיה כפי הנראה ממשפחת האחים הנועם אלימלך וזוסיא מאניפולי.
[1] דף נייר כתוב משני צידיו. 23.5×17.5 ס"מ.
מצב טוב מאוד. מעט כתמי זמן.
מקור: הארכיון של בנימין גייגר.
==================
רקע אודות המיסיון בצפת (מאת ירון פרי):
בתחילת המאה השמונה עשר החלה בפעילות מיסיונרית בלונדון האגודה המיסיונרית של לונדון , שפעלה בלונדון וטיפלה בשכבות העניות של לונדון , במטרה לקרבם לדת הנוצרית, בתחילה כוונה הפעילות לצבור העני ולא ליהודיםבלונדון, האגודה סיפקה מזון, רפואה ובעיקר מוסדות לימוד לילדי העניים.
בין מאמיניה החדשים של האגודה היה היהודי הגרמני המומר פרדריך, שהחליט כי הוא רוצה לפעול בקרב יהודי לונדון על מנת להמירם לדת הנוצרית מטעם אגודת המיסיון האנגלי שהוא היה חבר בה, אלא שדעתו לכוון המרת הדת ליהודים, הייתה דעת מיעוט וחברי האגודה , סרבו לספק ממון להקמת מוסדות למשיכת היהודים .
אי לכך החלים פרדריך להקים בתחילת המאה התשע עשר , אגודה מיסיונרית משל עצמו את האגודה הלונדונית להפצת הדת הנוצרית בקרב היהודים באנגליה בתחילה, פרדריך הבין שלא יצליח להמיר את כול יהודי לונדון, אבל הוא חשב שמוטב להטמיע את הרעיון הנוצרי טיפין טיפין , תוך שימוש בתמורות כספיות, או מקומות עבודה ואפילו במתן שירותים רפואיים לנזקקים בקרב העניים היהודיים.
המשך בשנות העשרים של המאה התשע עשר, החליטו חברי האגודה המיסיונרית החדשה להגביר ולמרחיב את הרעיון ולהקים מיסיונים כדוגמת האגודה הלונדונית, בארץ ישראל, לצורך זה נשלחו בשתי פעמים שליחים כמרים להקים בסיסים ראשונים בירושלים, שני ניסיונות אלו כשלו , ולכן נשלח היהודי המומר גון ניקולסון , המורעל לרעיון המיסיון בארץ ישראל , שם הצליח לרכוש חלקה ממול למגדל דוד בירושלים שעליה קמה כנסיית המשיח בעיר העתיקה, ממש על הדרך המוליכה לכותל משער יפו.
לאחר שהמיסיון הראשון נבנה בשנות השלושים של המאה התשע עשר בירושלים העתיקה הוחלט להרחיב באגודה הלונדונית להפצת הדת הנוצרית בקרב היהודים , את היריעה ולהקים מיסיון נוסף בעיר הקדושה ליהודים העיר צפת, כניסיון התבססות נוספת בארץ ישראל, הרעיון משך עוד אגודות מיסיונריות לתקוע יתד בארץ ישראל , לשם הגשמת רעיון המרת הדת של התושבים , לדת הנוצרית בעיקר לכתות הפרוטסטנטיות או הקרובות אליהם ברעיון הנוצרי.
תחילת ספור המיסיונרית בעיר צפת
לצורך הקמת המיסיון בצפת, יצאו מירושלים שני מיסיונרים יהודים מומרים פאול וברנס, במחצית המאה התשע עשר, כאשר הגיעו לצפת הקימו מאחז מיסיונרי ראשון בעיר, בעייתם העיקרית הייתה ששש שנים לפני בואם התרחשה רעידת האדמה הגדולה בצפת , שבה נהרסו רוב בתי העיר ורבים מתושביה שנותרו בחיים נסו ממנה.
העיר סבלה ממעשי שוד ממושכים , של הבדויים והאריסים הדרוזיים באזור, ממחלות כמו החולירע , למרות היותה עיר דתית חשובה ליהודים , לא התיישבו בה באותה תקופה תושבים נוספים והנותרים היו עניים מרודים שחיו על כספי החלוקה.
כיוון שתושבי העיר היו במעין בועה סגורה של דתיות יהודית קיצונית של חסידים ושכמותם ולא הייתה פתוחה לקדמה ולשינויים החדשים , דבקו התושבים היהודים זה בזה ולא נהו אחרי תורות ודעות חדשים, לכן המיסיונרים שהגיעו נתקלו בהתנגדות קשה מצד הציבור היהודי, רבני העיר היהודים איימו לנקוט בסנקציות כנגד יהודים שיתפתו, הן בהוקעה וחרם ובסגירת ברז כספי החלוקה.
גלי השנאה היהודית כלפי המיסיונרים , כללה איומים לכוונום שמוטב שיכינו מראש את קבריהם כיוון שבקרוב יהיה להם שימוש, בנקודת זמן זאת הבינו המיסיונרים שהבעיות הרפואיות הן הבעיה העיקרית לתושבי צפת ופתחו מרפאה בראשות רופא ממומר יהודי , אלא שצעד כזה הביא את היהודים בצפת , להקים מרפאה מקבילה בצפת ליהודים.
אך כיוון שטיב הרפואה ומומחיה במרפאה המיסיונרית היו טובים יותר, גרמו ליהודים לפנות למרפאה המיסיונרית לקבלת טיפול ומרפאת היהודים נסגרה, למרבית המבוכה של רבני העיר, חתמו מאות יהודים תושבי העיר במכתב למלכת בריטניה ויקטוריה, למנות קונסול בריטי בעיר צפת ורצוי שיהיה רופא מומחה על מנת לטפל בהתנכלות התושבים המוסלמים ולספק טיפול רפואי הולם למחלות המשתוללות בצפת וסביבתה.
כיוון שמועמד של היהודים , המיסיונר המומר האנגלי ג'יימס כהן לקונסול צפת, מעד מבחינה כספית , ונאלץ לעזוב ולחזור לאנגליה , החל לדעוך המיסיון בצפת עד שנסגר, במחצית המאה התשע עשר, למרות זאת בשנת 1867 רכשה האגודה שטח של שמונה דונם , בתפר בין השכונה היהודית לנוצרית בעיר צפת , על מנת להגשים את הפרחת המיסיון בעיר צפת בעתיד.
כאשר החלו להגיע גלי העליות לארץ ישראל של יהודים ציוניים בעלייה הראשונה בשנות השמונים של המאה התשע עשר והעלייה השנייה אחריה , החליטו ראשי האגודה המיסיונרית הלונדונית להפצת הדת הנוצרית בקרב היהודים, לחזור ולחדש את הפעילות המיסיונרית בעיר צפת.
לעיר צפת נשלחה משלחת מיסיונרית לבחון את המצב ולתכנן את השיבה , מסקנות חברי המשלחת , העלו את הצורך בשינויים של קו המחשבה לגבי הפעילות המיסיונרית בצפת, כאשר קצה חץ הרעיון המוביל של אגודת המיסיון , צריך להיות במישור הרפואי המתקדם , ודרכו להכניס את הרעיון המיסיונרי בדלת האחורית , בהופעתם המושיעה למען האדם הסובל, שבשעה של מצוקה מוכן לקבל כול רעיון שיושיע אותו מהכאב.
בשנת 1887 נתמנה בן ציון פרידמן היהודי המומר , שהיה רב בהכשרתו מטעם רבני צפת, ושבעצמו נפל בחבלי הרעיון המשיחי מיסיונרי הנוצרי, לאחר שהוסמך ככומר מיסיונרי בלונדון חזר אל העיר ובדרכו המתונה התחבב על תושבי העיר צפת .
הצלחה זאת של אהדת התושבים היהודים שימשה את פרידמן המומר כקרדום להעמקת החדרת הרעיון המיסיונרי ולהגדלת כוחה בעיר, על מנת להגביר את כוח המיסיון המליץ המומר בן ציון לראשי האגודה שישבו בלונדון להקים בית חולים בעיר צפת שיחליף את המרפאה , כיוון שחולים שנזקקו לטיפול בית חולים נשלחו בדרכים הקשות לבית החולים הסקוטי בטבריה.
ראשי האגודה נתנו את הסכמתם לבניית בית חולים מיסיונרי בצפת , בעקבות זאת פנו לשלטונות העותומאניים על מנת שיאפשרו בניית בית חולים על אדמתם שרכשו בתפר בין השכונה היהודית למוסלמית, בתקופת בניית בית החולים על שטחם , שכרה האגודה המיסיונרית בראשות הרופא אנדרסון בסוף המאה התשע עשר, מבנה שישמש כבית חולים ארעי עם מספר מיטות חולים מוגבל, המרפאה שכנה במקום שנהרס והוקם במקומו מלון מרכזי בצפת, עד שתסתיים בניית בית החולים המודרני בצפת בשנת 1904.
במתחם המיסיון , הוקמו שלושה מבנים שהוקפו בחומה, המתחם כלל : בית הרופא, בית ספר בהנהלת הנזירות לבנים ובנות ובית חולים קטן בתחילה שבו ניתן טיפול לחולים בקהילת צפת , גם כן בניסיון להמיר את דתם בהמשך בית החולים גדל וצמח לשלוש קומות.
את מבנה מתחם המיסיון כולל בית הרופא אנדרסון ובית החולים , תכנן ופיקח על בנייתו היה גוטליב שומאכר בן הקהילה הטמפלרית במושבה הראשונה של הטמפלרים בחיפה, הקבלן הטמפלרי המבצע פרדריך היה אף הוא גרמני , בנו של הטמפלרי יעקב שומאכר במושבת חיפה , שהיה גם קונסול אמריקה בחיפה עובי קירות המבנה היו בין מטר למטר וחצי.
בית החולים במתחם המיסיון נפתח בשנת 1904 , בחזית המבנה נקבע מגדל שעון ופעמון גחמה של הרופא אנדרסון על מנת להראות לכול תושבי העיר את השעה , במבנה בית החולים של המיסיון כאקט פרסומי וחשוב של הקדמה שמביא בית החולים המיסיונרי לעיר.
בית החולים שהטיפול בו ניתן בחינם (שטיפת המוח להמרת הדת גם כן בחינם), על פי תכנונו המודרני של גוטליב שומאכר , נבנו בבית החולים חדרי טיפולים ואשפוז, עם ארבעים מיטות אשפוז, חדרים שטופי אור ואוורור וחדרי ניתוח מודרניים , בבית החולים נבנה אף מטבח כשר לחולים יהודיים שיתאשפזו בו.
במבט לאחור נראה שבית החולים , בזכות הרפואה המודרנית צבר קהל חולים , של יהודים למרות זאת הם הרגישו כחסרי אונים כנגד הפעילות המיסיונרית הזאת, גם חולים מוסלמיים הרבו לנצל הזדמנות חינמית רפואית זאת.
האגדות מספרות כי לאחר פתיחת בית חולים נתגלו בעיות באריחי הקרמיקה של הרצפה , אז החל ויכוח עצום בין אנדרסון המנהל למתכן גוטליב שומכאר על ליקוי בתכנון, הויכוח גלש לאיומים לפנות לקיסר גרמניה בתלונה על גטוליב שומכאר , שומאכר מצידו השיב לאנדרסון שאם הוא חושב שזמנו של הקיסר פנוי לתלונה כזאת , הוא ראשי לפנות אליו, ובזאת הסתיימה המחלוקת.
הצלחת בית החולים של המיסיון , והתגברות הפעילות המיסיונרית להחדרת הדת הנוצרית כתחליף לדת היהודית , קוממה את רבני העיר ועסקניה היהודים , שלחצו על אדמונד רוטשילד להקמת בית חולים יהודי בצפת מתחרה, על מנת להעניק טיפול חינמי כדוגמת בית החולים של המיסיון לענייני העיר צפת, למניעת המרת דתם של יהודים לנצרות.
כעשרים שנה לאחר פתיחת המתחם המיסיון ההולנדי המיסיונרי , בית החולים נעזב מחוסר תקציב להפעלתו , מירידה במספר תושבי העיר היהודיים ומתביעה משפטית גדולה שהוגשה כנגדה כתוצאה מכך החליטה האגודה המיסיונרית הלונדונית להפצת הדת הנוצרית בקרב היהודים, לסגור את המיסיון בצפת ולהעביר את ניהול בית החולים לידי המיסיון הסקוטי ( מקבילו של בית החולים הסקוטי בטבריה) ולהתרכז בפעילות בקרב יהודי ירושלים ויפו.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה , מסולקים מהארץ בני הכת הסקוטית , כיוון שהשתייכו לבריטניה אויבם של העותומאניים, והמבנה עבר לשימוש הצבא העותומאני, שמסר אותו לידי יועציו הקצינים הגרמניים וטייסיהם שהשתמשו בו למגוריהם, לאורוות הסוסים ומגורי חיילי המשמר העותומאני בעיר, עד שצבאו של אלנבי התקרב למקום והם נמלטו.
לאחר המלחמה החליט המיסיון האנגלי בעליו של המתחם בתחילה להפעילו כמוסד לילדי פליטים מוסלמים ונוצרים מלבנון וסוריה כשאזל כספם בשנת 1921 , החליט המיסיון הבריטי למכור את המתחם בכללותו , שכלל שלושה מבנים, המתחם נמכר למיסיון הסקוטי, שהוסיף למתחם כנסייה , המיסיון הסקוטי מחליט לשנות את בית הספר לעניים , לחסל את בית החולים בצפת , במקומו לפתוח בית ספר תיכון מקצועי לאוכלוסיה המבוססת בצפת בראשות המנהל סטפל, משפחות הערבים בצפת ובסביבתה, שמחו לשלוח את ילדיהם לבית הספר , אך חלק מתושביה היהודים נמנעו גם הפעם ממשלוח ילדיהם, אך יהודים ממושבות יהודה והגליל כן שלחו את בניהם ללמוד מקצוע בקולג , ליצני צפת כינו את הקולג המיסיונרי "הישיבה מקוצ"ק ".
בשנת 1932 מדווחים ראשי היהודים בצפת, כי מספר התלמידים היהודים בקולג המיסיונרי, עולה על ארבעים תלמידים , למרות שהשפה העברית נעדרה מחומר הלימוד, רובם של התלמידים נמנו על הציבור האשכנזי, חלקם בני משפחות שמתקיימות מכספי החלוקה וחלקם בני גבאים בבתי כנסת, ואפילו בני מנהיגים ועסקנים יהודים , אל מול מצב זה של מוסד חינוכי נוצרי שכיסיו עמוקים, נשלחו קרוב לתשעים ילדים לביתם עקב מחסור בכספים שבעקבות זאת נסגרו מוסדות לימוד יהודים לגיל הרך בצפת.
כאשר פרץ המרד הערבי והחלו המאורעות בשנת 1936 בארץ ישראל , פונו תלמידיו לחיפה נותר המתחם בין המחנות היריבים, כיוון שכך ירד כוחו של בית הספר הסקוטי והתלמידים חדלו לבוא, למתחם הנטוש נכנס כוח ספר צבאי ירדני ויחידות של הצבא הבריטי כולל מגורים בבית הרופא הסמוך של סגן הקונסול הבריטי .
אחרי הקמת מצודת בידי שלטונות המנדט בצפת על הר כנען ועזיבת יחידות הצבא והמשטרה המנדטורית את המתחם, החליטו הבעלים אנשי המיסיון הסקוטי, עקב ההפסדים ואי יכולת להמשיך במטרתו החליטו הבעלים המיסיון הסקוטי , להוציא את המתחם למכירה לכול המרבה במחיר, בשנת 1942 החל מכרז לרכישת המקום גם משום מקומו האסטרטגי .
יש לזכור כי בשמונים שנות בפעילות המיסיונרית של, האגודה המיסיונריתהלונדונית להפצת הדת הנוצרית בקרב היהודים, היו שנים של מאבקים ומעשי התנגדות של הציבור היהודי בארץ ישראל , בעומדו על שני רגלים אחוריות תוך שימוש באמצעים אלימים , בעמידתו הקנאית לשמירת הדת היהודית בארץ ישראל.
במכרז השתתפו לכאורה שני קונים יהודים זאב מתיתיהו ויהודה מייברג, וקונה ערבי ערבי שהיו כסות לארגונים ומוסדות לאומנים הן יהודים והן מוסלמים, כיוון שבתהליך המכירה נראה היה כי המקום עומד להימכר למוסלמי, ערכו המוסדות הלאומיים היהודיים (קרן קיימת וההסתדרות הציונית) המוסדות היהודיים ערכו מגבית וגברו בהצעה הכספית על הקניין המוסלמי , לאחר המכירה הוא הפך לרכוש יהודי.
הספור האמיתי של הרכישה של הארבע עשר וחצי דונם של המבנים והמתחם המיסיונרי, התקיים לאחר שהקרן הקיימת השקיעה כארבעים אחוז מהכסף ששולם, וקופת החולים של ההסתדרות הפועלים השקיעה 60 אחוז מהתשלום, לאחר הרכישה נרשם הרכוש על שם הקק"ל, והמבנים הוחכרו ל 49 שנים להסתדרות על מנת לפתוח במקום בית הבראה.
המתחם שינה את ייעודו לבית הבראה ושינה את שמו לבית בוסל , שהיה חבר הסתדרות וממייסדי קבוץ דגניה בעמק יזרעאל, במסווה של מתארחים נכנס למקום כוח של ההגנה והקים עמדה קדמית אל מול הרובע המוסלמיבעת התקדמות תגבורת של צבא השחרור הערבי לכוון צפת, פתחו המגנים על האוטובוסים הערביים שנשאו את המתנדבים והניסו אותם ובפועל שיתקו את התחבורה בין צפת לעכו.
בתגובה ערכו הבריטים חיפוש אחר נשק בבית בוסל והעלו חרס כיוון שמומחי ההסלקה היהודים עבדו שעות נוספות, בתגובה על הירי כנגד האוטובוסים הערבים נעמד משוריין בריט בנקודת הפגיעה וירה ירי נגד טנקים לעבר המבנה וגרם לו לנזק.
כתגובה העמידו אנשי הרובע המוסלמי עמדות צלפים ופגעו באנשים שרצו להגיע בכביש הכניסה לבית בוסל, אנשי ההגנה הערימו על הצלפים , בזכות חפירת תעלות מסתור מבית הספר אליאנס דרך גן העיר לתוך בית בוסל, בנוסף נחפרו מנהרות ונפרצו גדרות וחומות והקשר בביטחה עם בית בוסל חודש.
כיוון שהמתחם היה חוצץ בין הרובעים , הפקיעו הבריטים את הקומה השנייה של המבנה הגדול לצרכי שליטה על שני הרובעים היהודי והמוסלמי.
לאחר עזיבת האנגלים את צפת, עבר כול המתחם בחזרה לידי כוחות צהל מחטיבת יפתח שנה לאחר המלחמה הוחזר המתחם להסתדרות , שהמשיכו בייעודו כבית הבראה לבעלי הפנקסים האדומים של ההסתדרות ולפונקציונרים, התווספה לבית ההבראה בהמשך מחלקות נפרדות לקשישים ותשושים, לעולים חדשים שהגיעו לישראל מהמחנות פגועי ראש.
ליצני העיר ירושלים וזקניה מספרים כי בעת שנערך דיון בכנסת בשנת 1970,לגרושו של מומר היהודי גולדברג לארי ( המנזר הכרמליתי בחיפה)עמד הרב פורוש הירושלמי בדיון והטיח בשופט בית המשפט העליון ברנזון , על הערתו של ברנזון , שאינו מבין מדוע רוצים לגרש את לארי גולדברג מארץ ישראל, כי השופט ברנזון למד בבית הספר התיכון המקצועי של המיסיון בצפת ולכן דעתו מוטה, הערה זאת נמחקה מהפרוטוקול.
