תשובה הלכתית ארוכה ומנומקת המתפרסת על פני חמישה עמודים גדולים, בכתב יד קדשו של הגאון מבראשוב בעל ה'אפרקסתא דעניא', אל האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' מויז'ניץ, בנוגע להעלאת עצמות אביו בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ, ממקום קבורתו בגרוסוורדיין לארץ ישראל. מסמך היסטורי קדוש.
האמרי חיים שחשש שלאחר עזיבת היהודים את רומניה, ותחת השלטון הסובייטי, יפגעו הגויים בבית העלמין, רצה לפנות את עצמות אביו משם. אך הוא לא ההין לגעת בקברו הקדוש של האהבת ישראל ללא פסיקה מפורשת ממי שנחשב לגדול הפוסקים ברומניה – הגאון רבי דוד שפרבר מבראשוב, והוא פונה אליו בבקשה שיפסוק לו האם מותר לו לעשות זאת " ללא שום פקפוק שבעולם" . הגאון מבראשוב בתשובתו הארוכה והמנומקת, מתיר את הדבר, באם יצטרפו לפסק הדין שניים מגדולי הדור. וכחסיד, הוא מתנה זאת גם בהסכמת האחים הקדושים האדמו" רים ה'דמשק אליעזר' וה'מקור ברוך', בני האהבת ישראל. והוא מוסיף ברכה חסידית: " ואלקי ישראל יהיה בעזרו שחפץ ה' בידו יצליח ביד העוסקים בזה, ויקויים פתגמו התדירי של האי סבא קדישא: 'ינחני במעגלי צדק', ר" ת שמו הקדוש ושם אמו הצדקת ע" ה [-ישראל בן צפורה]" . הגאון מבראשוב מסיים את מכתבו בחתימת שמו ושם אמו: " דוד בן שינדל שרה שפערבער" . חלק קטן (כעשירית) מהתשובה שלפנינו נדפס בספרו 'אפרקסתא דעניא' (חלק ג, סימן רכח, מהדורת ניו-יורק, תשס"ב), ובסופו נדפס: " חסר סיום התשובה. וחבל על דאבדין" . לפנינו התשובה כולה ללא חיסרון!
בספר 'קדוש ישראל' לתולדת האדמו"ר בעל האהבת ישראל (עמוד תקסו), מובא שבעל האמרי חיים פנה בעניין לרב שפרבר בשנת תש"ז, והנה לפנינו מכתב שנכתב שנתיים קודם לכן.
לאור פסק ההלכה שלפנינו, אכן העלו את ארונו של האהבת ישראל לארץ, אם כי בעיכוב של מספר שנים, עקב התנגדות השלטונות הסובייטיים והגאון מבראשוב בעצמו פיקח על העלאת הארון. קידוש השם מופלא היה אותה שעה, בכך שגופו הקדוש של האהבת ישראל היה שלם, ולא שלטה בו הרימה, למרות שעברו שלוש עשרה שנים מאז פטירתו! מרן החזון איש ששמע על כך, ביקש שמסע הלוויה יתנהל עם ארון פתוח, למען יראו כי אין הרימה שולטת בצדיקים, וכך נהגו. במסע ההלוויה ספד לו הגאון מבראשוב, באומרו שעכשיו שהצדיק קבור בארץ ישראל וודאי יעורר רחמים על היהודים שנשארו בגולה, ואכן שבועות ספורים לאחר מכן, נפתח מסך הברזל מעל יהודי רומניה – מקום משכנו של הצדיק. ויהי לפלא.
רבי דוד שפרבר – הגאון מבראשוב [תרל"ז-תשכ"ב], מגדולי רבני גליציה ורומניה בדור שלפני השואה. תלמידו של הגאון רבי מאיר אריק. הסתופף בצילם של של האדמו"רים רבי משה הגר מקוסוב והאהבת ישראל מויז'ניץ. לאחר עלייתו ארצה כיהן כחבר מועצת גדולי התורה, והיה מראשי החינוך העצמאי בארץ-ישראל. חיבר את הספרים 'אפרקסתא דעניא' ו'מכתם לדוד'. ונודע בהיתר עגונות השואה. חתנו היה הרב יהושע סג" ל דייטש, רבה של שכונת קטמון בירושלים וחותנו בזיווג-שני של האדמו" ר מויז'ניץ, רבי משה יהושע הגר.
מן המקום לציין בהשתאות אין קץ, כי תאריך כתיבת המכתב הינו חודש שבט תש"ה – ינואר 1945. רומניה (מקום מושבו של הגאון מבראשוב) זה עתה שוחררה מהכיבוש הנאצי, והונגריה (מקום מושבו של האמרי חיים) עדיין תחת המגף הנאצי! העולם עוד לא מעכל את הזוועות ואת השמדת רוב העם היהודי, כולל קרוביהם ובני קהילותיהם של שני האישים הדגולים הללו, הם עצמם גופם שבור ורצוץ מעבודת הכפייה במחנות המוות. והגאון מבראשוב כבר מנפיק תשובה הלכתית בת אלפי מילים המקיפה ש"ס ופוסקים כאילו ישב על מי מנוחות בישיבתו ובבית דינו. זהו סודו וכוחו של עם הנצח.
[5] עמ' גדולים. 34 ס" מ. הכל בכתב יד קדשו ובחתימתו.
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים זעירים בקיפולים, ללא פגיעה או חיסרון.