פסק דין ארוך [מעל 100 מילים] כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגה"ק רבי שמואל העליר אב"ד צפת. כתבי ידו של רבי שמואל העליר הינם נדירים ביותר (בניגוד לפסקי דין בהם מופיעה חתימתו בלבד).
פסק הדין עוסק בעיזבון המנוח מו"ה יצחק… זללה"ה, שהותיר אחריו נושים רבים, ביניהם אנשים בעלי כוח ועוצמה שכבר תפסו את הנכסים ואין העיזבון מספיק עבור החובות ועבור כתובת האלמנה אפילו "לשליש ולרביע". רבי שמואל העליר בכוח בית הדין והחמלה, (בפס"ד שנגד את רוח התקופה – בה לא היו לנשים זכויות כל שהן), מעקל את הדירה לטובת האלמנה, עיקול מוחלט ובלתי ניתן לשינוי "בלי ערעור… כלל".
הרב שמואל העליר [תק"ס–תרמ"ד], רבה ומנהיגה של הקהילה האשכנזית בצפת במשך למעלה מארבעים שנה. סבו, הרב אברהם פרץ, היה אחד ממקורבי החוזה מלובלין ועובדה זו זימנה גם לנכדו מפגשים עם החוזה. האגדה החסידית מספרת כי בליל הסדר הסב הילד שמואל על הרצפה למרגלותיו של החוזה, וכאשר אמר החוזה מלובלין את הפסוק "ובמורא גדול זו גילוי שכינה" הגיע החוזה להתפשטות הגשמיות, כל החסידים הבוגרים עצמו את עיניהם מעצמת היראה, אך הילד שמואל פקח את עיניו וראה את כל גופו של החוזה כאילו הוא שקוף וכל האיברים הפנימיים נראים דרך העור, והפטירו החסידים שמאז נהיה רבי שמואל למומחה ברפואה, כידוע שערביי הגליל היו באים אליו עם ילדיהם החולים שירשום להם מרשמים-'רצפטים' לרקיחת רפואות.
משפחת העליר השתייכה לקהילות החסידים. המשפחה נמנתה על העילית הלמדנית של מזרח אירופה, ובהגיעם לארץ השתלבה המשפחה בחיי הקהילה הצפתית, והייתה לחלק מהנהגתה. רבי שמואל העליר היה ילד בבואו לצפת. בבגרותו, הצטרף רבי שמואל, גם הוא כאבותיו לחוגי ההנהגה ותפס מקום מרכזי ביותר בהנהגת הקהילה היהודית בצפת. תחילה, כמקורב לרבו רבי אברהם דב מאוורוטש, ולאחר פטירתו בשנת 1840, היה רבי שמואל העליר לאב"ד ולדמות המובילה בהנהגת היישוב עד לפטירתו. מעגלי חייו ופעליו שזורים בהווי החסידי, המזרח-אירופאי, ממנו הגיע. נכדו היה האדמו"ר מתולדות אהרן זצ"ל.
[1] דף נייר כפול, כ 20X16 ס"מ. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו.
מצב טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים זעירים בשוליים, ללא פגיעת טקסט.
כרוז היסטורי המסביר את הצורך בהקמת כולל אונגרין בירושלים ובארץ ישראל, למרות התנגדותם של רבני העיר. על הכרוז חתומים מייסדי וראשי הכולל, גדולי תלמידי ה'חתם סופר' שעלו לירושלים. ירושלים, כ"ד תמוז תרכ"ב [1862].
מפרט: [1] דף נייר, 28X21 ס"מ.
רקע: כרוז בעל חשיבות היסטורית שנשלח מירושלים ליהודי פעסט, בו מבשרים ליהודי הונגריה שהוקם כולל מיוחד ליוצאי הונגריה, ועתה הם לא יהיו מפוזרים בין הכוללים בירושלים. הם גם מפרטים אודות דרך אסיפת התרומות, וגם רומזים על הקשיים הצפויים 'להרחיק כל שטן וצר אשר ימלאו לבו להפריע' מה שאכן קרה במאבק בין הכוללים.
במרכז הכרוז חותמת גדולה של 'שומרי החומות בית הסופר והמאיר' כפי שנקרא אז, והיום נודע כ'כולל שומרי החומות': כולל בני קהילות מדינת עסטרייך אונגארן מעהרן בעהמן שבירושלים צפת וטבריא. בחתימת יד של שבעה טובי העיר, גדולי תלמידי ה'חתם סופר' שעלו לירושלים: רבי שמעון דייטש תלמידו חביבו של החתם סופר, שנודע כמי שהעתיק קונטרסים שלמים של דברי תורה מרבו ומהם גם נדפסו ספרים, עלה לירושלים בשנת תר"ב, מחבר זבחי צדק, אמרי שפר ברכה מציון ועוד, היה ממקימי הכולל ולאחריו חתנו רבי משה נחום ולנשטיין היה מראשי הכולל. רבי יצחק פארג-פראגר החותם 'אדם מוע"'ט'. רבי יונה ליב מנדלזון שעלה לירושלים בבחרותו בעצת רבו, היה מראשי הכולל ואף נסע כמה פעמים לחו"ל בשליחות הכולל. רבי שמעיה יוסף גינצלער, שעלה מאויהעל לירושלים בשנת תר"ך, ועוד.
מצב: טוב. קרעים זעירים ומעט כתמי זמן. סמני קיפול.
מכתב חשוב וארוך, כולו בכתב ידו ובחתימתו של הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר ממנהיגי היהדות באשכנז, אל הגאון רבי יוסף שאול נתנזון בעל ה'שואל ומשיב. המכתב עוסק במצבה השפל של היהדות בכלל ובארץ ישראל בפרט.
המכתב שלפנינו פותח בתארים מופלגים "לכבוד אדיר התורה ועמוד היראה… כקש"ת מו"ה ר' יוסף שאול נאטטאנזאהן אב"ד דק"ק לעמבערג". המכתב עוסק במצבה השפל של היהדות. רבי עזריאל מזכיר בתחילת מכתבו מכתב נורא שהתפרסם ב'איזראעליט': "מכתב המר והנמהר… מה נאמר ומה נדבר האלוקים מצא את עוון עבדיו". רבי עזריאל ממשיך בפירוט צרותיו של העם היהודי: "ואחרי אשר המר לנו השי"ת מאוד בתתו רשות למשחית על אדמת ארץ הקודש" (רבי עזריאל מתכוון כאן למגפת הכולירה שתקפה באותה השנה את ירושלים והפילה בה קרבנות רבים). רבי עזריאל מנסה במכתבו החשוב והמעניין לקבוע סדרי עדיפויות בדיני הנפשות, בחלוקת המשאבים המצומצמים בלאו הכי, והוא מוסיף בסיום מכתבו ששלח מכתב בעניין גם לרבה של פרשבורג (הכתב סופר) ולעוד כמה רבנים.
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר [תק"פ-תרנ"ט], רבה של אייזנשטט, מגדולי דורו ומראשי היהדות האורתודוקסית באשכנז. תלמידו המובהק של רבי יעקב עטלינגר בעל ה"ערוך לנר". בשנת תרי"א נבחר לכהן כרבה של קהילת איזנשטט, וכיהן בה גם כראש ישיבה. בשנת תרכ"ט החל לכהן כרבה של הקהילה החרדית 'עדת ישראל' בברלין, והקים גם בה ישיבה. בשנת תרל"ד הקים בית מדרש לרבנים, אשר העמיד דורות של רבנים ומנהיגים. רבי עזריאל נודע בפעילותו לטובת יהודי גרמניה בפרט ויהודי העולם בכלל, כפי שנוכחים גם לראות מהמכתב שלפנינו. הוא אף כונה "נשיא ארץ ישראל". חלק מחידושי תורתו נדפסו בספרים: 'שאלות ותשובות רבי עזריאל', 'חידושי רבי עזריאל' ועוד.
[2] עמ', 22 ס"מ. נייר כחלחל, כולו בכתב ידו ובחתימתו.
מצב טוב. כתמי זמן. קמטים. קרעים משוקמים, ללא חיסרון בטקסט. קרעים קלים בשוליים רחוק מהטקסט.
מכתב מאת רבן של ישראל ה'חפץ חיים' בכתב יד קדשו משנת תרפ"ו [1926] אודות עלייתו לארץ ישראל ובירור דברים בענין ביתו הנבנה בפתח תקוה.
רקע: חלומו ותשוקתו הגדולה של ה'חפץ חיים' מעודו היתה לעלות ולכונן את עפרה של ארץ הקודש, והיה חדור געגועים והשתוקק להתיישב בה, כבר בשנת תר"מ התנה בתנאים שהתחייב לחתנו, שאם כי הוא מתחייב לתת לו מזונות, לא יהיה בעדם מלעכבו לעלות לארץ ישראל, כך נהג עם שאר חתניו, וכך התנה בשנת תרס"ג כשנשא את אשתו השניה מרת מרים פרידא. אולם דאגתו ועבודתו הכבירה למען ישיבתו, ומוסדות התורה בגולה מנעו ממנו להגשים את שאיפתו. למרות זאת לאחר הקמת 'ועד הישיבות', שה'חפץ חיים' ראה בו עוגן כלכלי לישיבות, שוב פנה להגשים את משאלת לבו ולעלות לארץ ישראל. משנודע על כך לרבני ליטא, נערכה אסיפה בבית הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי אב"ד וילנא, והוחלט לבקש מה'חפץ חיים' לדחות את נסיעתו על מנת לחזק בהשפעתו את 'ועד הישיבות'. פנייתו של הגרח"ע ל'חפץ חיים' נשאה פרי והוא אכן דחה את נסיעתו עד ער"ח אלול תרפ"ה, אז שלח מכתב פרידה לאחיו שבגולה וכל חבילותיו היו מוכנים לנסיעה, אך שוב באה אליו משלחת ראשי ישיבות, ובראשם הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ, אשר בכה בפניו בדמעות שליש שיישאר לפחות עד לאחר חג הסוכות כדי לסייע בהבטחת קיומן של הישיבות, וה'חפץ חיים' נענה להם בראשו ודחה את נסיעתו עד ליום האחרון שתעודותיו עמדו בתוקפן – יום שלישי פרשת לך לך תרפ"ו.
מפרט: [1] דף נייר שורות. 13X21 ס"מ. כל המכתב מתחילתו ועד סופו – 22 שורות, נכתבו בדיו בכתב יד קדשו וחתימתו. הכל ברור וקריא.
מאפיינים ייחודיים: בשלב הזה של ניסיונות העלייה, נכנס לסיפור מכתבו הנדיר של ה'חפץ חיים' המונח לפנינו שנכתב ביום ד' לסדר וירא [י"ז חשוון] תרפ"ו, ובו תיאור מפורט של השתלשלות העניינים והסיבות שמנעו את עלייתו לארץ עד עתה, ובקשת בירור כמה דברים חשובים בעבורו.
"הנה כמעט הייתי מוכן לגמרי ליסע לארץ הקדש" מספר רבי ישראל מאיר הכהן "והנה מן השמים נחלשה זוגתי מאוד בחולי שיש בה סכנה גמורה, והוכרחנו ליסע עמה לבית החולים לווילנא, ובחסד השם יצאת מחזקת סכנה, אך עדיין צריכה לרחמים… וזה היה עיכוב על דרכי לעת עתה'.
וכעת מבקש החפץ חיים לברר כמה פרטים: 1) אם הבית שבונים עבורו בפתח תקוה (ראה להלן) הושלם או שהוא באמצע הבניה. 2) מה לעשות בעניין רשיון עליה שתוקפו יחלוף עד שזוגתו תבריא. 3) מה מצבם הגשמי של מוסדות התורה בפתח תקוה. 4) האם יוכלו להשיג שם משרתת. 5) בקשה להודיע לו משלום חתנו רבי אהרן הכהן.
סוף הסיפור ידוע, בהמשך אותה שנה הבריאה אשתו (ראה שנות דור ודור ח"א עמ' רצב), ושוב השיג רישיונות חדשים, אך בדיוק באותו היום שהגיעו חלתה בתו, ולאחמ"כ כבר רופאיו ייעצו לו שהנסיעה במצבו הבריאותי הרופף וגילו המופלג מסוכנת, אז כבר השלים החפץ חיים ואמר שרואה שמן השמים מעכבים את נסיעתו (עיין על כל זה בספר החפץ חיים ופעלו לרמ"מ ישר, ח"ב עמ' תר"ח-תרי"ז).
מלבד היותו מכתב היסטורי הכתוב וחתום בעצם כתב יד קדשו של קדוש ה' הכהן הגדול החפץ חיים זצ"ל בענין שהיה כה קרוב ללבו – לעלות לשכון בצל ארץ הקודש ולעבוד את ה' בשקט ושלוה במושבה קטנה הספוגה בקדושת ארץ ישראל, הוא נכס רוחני וזכות עצומה היא להחזיקו בבית, כפי שנכתב אודות רצונו של הנמען.
מסתבר שזהו אחד המכתבים המיוחדים והחשובים ביותר שנודעו כיום בכתב יד קדשו של מאור ישראל רבינו ישראל מאיר הכהן מראדין בעל חפץ חיים והמשנה ברורה.
מכתב נוסף: בית החפץ חיים בפתח תקוה. בשעה שביקש החפץ חיים לעלות ארצה, רצה לקבוע משכנו בעיירה השקטה, אם המושבות פתח תקוה, עסקני ארץ ישראל בנו בית במיוחד לשמו, תוך גיוס תרומות מהארץ ומהעולם, מצורף למכתב כאן, מכתב מחודש כסלו תרפ"ו מאת רבי דב בער אברמוביץ אב"ד סט.לואיס ואח"כ בירושלים, הממוען לגביר באמריקה, שחסרים עדיין 1000$ "להשלמת מעון הצדיק עמוד הצדק בדורנו… ועתה הבנין כמעט נגמר… והציק יציק לנו עד מאוד, כי צדיק הדור החפץ חיים שליט"א עומד על דרכו צלחה לנסוע לפה, והוא שואל אם נגמר הבית כאשר יראה כבודו במכתבו של החפץ חיים המוסגר פה… לשכלול בית הצדיק אשר שמה יהי' מקום קבוע לתורה קדושה וטהרה" . כן מציין שזכות רבינו הגדול תגן לבטח על המסייעים לכך, על המכתב חתום גם רבי ישראל אהרן ברוורמן בשם אביו הגה"צ רבי זרח ברוורמן. אכן הבית הושלם, ואף נערכה חגיגה לקראת חנוכת הבית (ראה זכרון שלמה, ירושלים תשל"ב, עמ' 23). לאחר שלא זכה ה'חפץ חיים' לעלות ארצה, הועבר הבית השוכן כבוד ברח' מונטיפיורי לישיבת לומז'ה השוכנת בסמוך, וכיום נמצא בבנין ת"ת ברכת יעקב.
רקע: הנמען רבי דוד פוטאש היה איש סודם ונאמנם של גדולי ישראל, ובו בחר ה'חפץ חיים' להסתייע בכל הנוגע להשגת הרישיונות וקביעת דירתו בארץ ישראל. בשולי מכתב הרב אברמוביץ הנזכר, הוא מבקש "לשלוח לנו בחזרה מכתבו של רבינו הצדיק שליט"א, כי הר"ר דוד פוטאש נ"י חפץ מאוד להחזיק מכתב הצדיק לו לרכוש רוחני".
מצב: טוב-טוב מאד. כתמים בהירים בודדים. מעט קמטים.
מכתב כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי יהושע גרינוואלד אב"ד אונגוואר וחוסט המכתב עוסק בהמלצה חמה אודות תלמיד.
במכתבו ממליץ רבי יהושע גרינוואלד בחום רב אודות תלמידו שמואל נתן נטע ובסיום המכתב הוא מליץ עליו שיהיה "נטע נאמן" בישראל .
הרב יהושע גרינוולד [תרס"ט-תשכ"ט], ראב"ד אונגוור ורבה האחרון של חוסט. הוא נולד בחוסט לרב אברהם יוסף גרינוולד, שמילא את מקום אביו, הרב משה גרינוולד בעל "ערוגת הבושם" כרבה של חוסט. בשנת תרפ"ט, בהיותו בן 20, נישא לבתו של הרב יחזקאל פנט – האדמו"ר מדעעש, ובתקופת מגוריו בעיר עמד לימינו של גיסו האדמו"ר הרב יעקב אלימלך פנט בניהול הישיבה שפעלה בעיר. לאחר מספר שנים התמנה כראב"ד אונגוואר. בשנת תרצ"ד, לאחר עלייתו של הרב יוסף צבי דושינסקי לארץ ישראל כדי לכהן כגאב"ד העדה החרדית, התמנה במקומו הרב גרינוואלד לכהן כרבה של חוסט, כממשיכם של אביו וסבו שכיהנו בה ברבנות. בשנת תש"ד נלקחו בני הקהילה ובהם הרב גרינוואלד לאושוויץ. הרב גרינוולאד נותר בחיים, אך אשתו ובתו בת השמונה נספו. את קורותיו במלחמה הדפיס בקונטרס עין דמעה שבספרו שו"ת חסד יהושע. בשנת תש"ז התיישב בבורו פארק שבברוקלין, ניו יורק, ושימש רב של "קהל יראים חוסט". בזיווג שני היה חתנו של האמרי חיים מויז'ניץ (הוא נשא לאשה את אלמנתו של רבי יהודה'לה מדז'יקוב). ספריו: שו"ת חסד יהושע ד"ח, חסד יהושע על מסכת סנהדרין, חסד יהושע על מסכת ע"ז, אבני מילואים – הערות על ספר אבני שהם.
[1] דף נייר, 23 ס"מ. נייר משובץ, כולו בכתב יד קדשו, בחתימתו ובחותמתו של רבי יהושע גרינוואלד.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול. קרעים זעירים בקיפולים.
מכתב ארוך מאת רבי אלחנן וסרמן לרבי יחיאל יעקב ויינברג מברלין, בעל ה'שרידי אש'. ברנוביץ [תחלת שנות ה 30].
מפרט: [1] דף, נייר רשמי, 21X27 ס"מ. 23 שורות בכתב יד קדשו ובחתימתו, בכתב ברור וקריא.
מאפיינים יחודיים: מכתבים ובהם חידושי תורה מרבי אלחנן וסרמן הם נדירים במיוחד.
רקע: בתחילת המכתב כותב רבי אלחנן אודות בנו רבי אלעזר שמחה אשר הוא בעל כשרון נעלה ללמד תלמידים שיעורי גפ"ת ואולי אפשר למצוא לו מקום בית מדרשם. בהמשך כותב באריכות בדברי תורה בסוגיית חצי שיעור ביום הכיפורים.
רבי אלחנן בונם וסרמן [תרל"ה-תש"א] ראש ישיבת אהל תורה בברנוביץ מגדולי ראשי הישיבות ומרביצי התורה בליטא בדור שלפני השואה, יד ימינו של החפץ חיים בשמירה על יסודות הדת ופעיל נמרץ באגודת ישראל. ספריו הלמדניים קובץ הערות וקובץ שיעורים, הם נכסי צאן ברזל בעולם הישיבות.
מצב: טוב-טוב מאד. המכתב עבר שיקום קל ללא פגיעה בטקסט. סימני חורי קלסר עם פגיעה בשתי אותיות. סמני קיפול.
מכתב ארוך מאת גמ"ח שערי חסד המיתולוגי – המוסד שלימים ייזום ויבנה את שכונת שערי חסד בירושלים. המכתב נשלח אל יהודי התפוצות בבקשת סיוע לעניי ירושלים. בחתימת יד קדשו של מרא-דארעא-דישראל הגה"ק רבי יוסף חיים זוננפלד ועוד רבנים.
הרבנים מדווחים במכתבם על מצבו הכספי של המוסד החשוב, ועל מטרותיו, וכן על הנכסים שהמוסד מחזיק. גדולי ירושלים מברכים: "ותזכו עד מהרה לעלות לציון ברינה ולראות ולהשתחוות בהר ה' בירושלים".
'גמ"ח שערי חסד הכללי', שימש כארגון צדקה החל משנת תר"ל (1870), בראשותו של הרב שלמה זלמן פרוש (החתום אף הוא על המכתב שלפנינו). ראשי הארגון, בראשות נפתלי צבי פרוש-גליקמן (בנו של הרב שלמה זלמן פרוש) ושמואל זנוויל שפיצר, יסדו בשנת תרס"ח את 'חברת שערי חסד לבניית בתים בירושלים'. במכתב שלפנינו מסבירים הרבנים גם את טעם הוספת המילה "הכללי" לשם מוסד.
[1] דף נייר, כ 28X22 ס"מ. דיו על גבי נייר משובץ, כתב יד סופר ובסופו חתימת הגרי"ח זוננפלד ועוד ששה רבנים, וחותמת גמ"ח שערי חסד.
מצב בינוני-טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרעים בקיפולים, חלקם משוקמים, עם פגיעת טקסט קלה.
מכתב מאת רבי ירוחם הלוי ליבוביץ, ה'משגיח' הנודע של ישיבת מיר. תרצ"ו [1936].
מפרט: [1] דף, נייר רשמי של ישיבת מיר. 27X20 ס"מ. 15 שורות, הכל בכתב ידו וחתימת ידו. המכתב נשלח לרבי איסר יהודה אונטרמן שבהמלצת רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, עבר לאנגליה וכיהן כרבה של ליברפול. המכתב נכתב בחודשי חייו האחרונים, מעט לפני שנפל למשכב, ויתכן ולפנינו המכתב האחרון שכתב.
רקע: הגאון הצדיק רבי ירוחם הלוי ליבוביץ, מגדולי המשגיחים ובעלי המוסר, נולד בשנת תרל"ד, התחנך בישיבת סלבודקה ובישיבת קלם. רבותיו היו רבי נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה"), ורבי שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"). לאחר מכן עבר ללמוד ב'כולל קדשים' של החפץ חיים, בראדין, עד שהתמנה למשגיח בישיבה שם. אחר כך נתמנה על ידי הרב אליעזר יהודה פינקל לשמש מנהל רוחני של ישיבת מיר, תפקיד בו כיהן עשרות בשנים, וליווה את הישיבה בתקופות סוערות ובנדודים שונים. לצד זה היה משגיח בישיבות נוספות, והעמיד תלמידים רבים מהם גדולי הדור וראשי הישיבות שהחשיבו עצמם לתלמידיו המובהקים. למרות היותו ליטאי היה מכונה בפי תלמידיו ומעריציו בתואר – אדמו"ר. נפטר בשנת תרצ"ו, ודברי תורתו ושיחותיו הרבות נדפסו בספרים רבים.
מצב: טוב מאוד. סמני קיפול.
היתר ההוראה של הגה"ק רבי שלמה זלמן הערנרייך רבה הנודע של שאמלוי [שימלוי] ובעל ה'לחם שלמה'. היתר ההוראה כולו בכתב יד קדשו של הגאון רבי שאול הערנפלד אב"ד סיקס.
היתר ההוראה שלפנינו ניתן ל'לחם שלמה' בהיותו אברך כבן 28 שנים בלבד, ואכן עובר לקבלת ההיתר הוא מונה לרבנותו הראשונה בעיר צ'ובה הסמוכה למישקולץ שבהונגריה. מינוי שנתקל בתחילה בהתנגדותם של חלק מתושבי העיר, בשל גילו הצעיר, אך לאחר שגדולי הדור נדרשו לנושא ומתוך הכרה במנהיגותו הייחודית וידיעותיו המופלגות, קיבל המינוי תוקף בשנת תרנ"ד. חמש שנים לאחר מכן עבר ה'לחם שלמה' לכהן פאר בעיר שאמלוי הגדולה יותר, בה כיהן כרב וראש ישיבה עד להסתלקותו, ועל שמה נקרא. בהיתר ההוראה שלפנינו, מלבד מה שכתוב בו על גדולתו העצומה בתורה של ה'לחם שלמה' מופיע גם ייחוסו כנכדו של ה'קול אריה'.
הגאון הקדוש רבי שלמה זלמן הערנרייך [תרכ"ג–תש"ד], אב"ד שימלוי שבמחוז סילאג' בחבל טרנסילבניה. נתפרסם בעיקר על שם סדרת ספריו 'שאלות ותשובות לחם שלמה' שעל שמם נקרא (מלבדם חיבר עוד כארבעים חיבורים). רבי שלמה זלמן, נולד בברגסאס, וגדל במחיצת זקנו רבי אברהם יהודה שוורץ בעל 'קול אריה'. לאחר נישואיו, בשנת תרמ"ח עבר לגור בעיירה סיקס, שם נכתב וניתן לו היתר ההוראה שלפנינו. ה'לחם שלמה' נודע כאחד הרבנים והפוסקים החשובים בדורו והיה מחסידי ותלמידי בעל "קדושת יום טוב" מסיגט. בתקופת השואה ב'גטו שימלוי', המשיך להדפיס את חידושי תורתו. בתשובה לטענה נגדו כי הוא עוסק בפרסום ספרים בשעה שיהודים בצרה השיב: "אדרבא, היא הנותנת! להראות את אחינו בני ישראל כי אנחנו בטוחים בהקב"ה שאל יעזבנו ואל יטשנו… ולמרות הצרות אנו משתעשעים בתורתנו הקדושה ומסייעים שייצאו לאור ספרים חדשים ספרי חכמה ודעת. בזה אנו מראים גודל אהבת התורה שבקרבנו וזכות אהבת התורה הקדושה תגן עלינו." בגטו שימלוי הוצע לו להימלט לרומניה, אך הוא השיב שזו הזדמנות לקיים מצוות קידוש השם שלא כל דור זוכה לה, ושאינו רשאי להוציא עצמו מן הכלל. בקונטרס האחרון שלו נכתב המשפט המזעזע: "גמרתי קונטרס זה ביום ה' לסדר מצורע, שנת תש"ד שהיא עת צרה ליעקב וממנה יוושע…" (הקונטרס שרד אצל גוי בשימלוי, ויצא לאור בתשכ"ו במסגרת ספר "המאור" של הרז"ה עם פירוש "מאורות שלמה"). ובאותה השנה הוא עלה על המוקד יחד עם בני קהילתו, ממש לקראת סיום מלחמת העולם השנייה.
[1] דף נייר, 22X14 ס"מ. דיו על גבי נייר משובץ, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון רבי שאול הערנפלד אב"ד סיקס.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול עם שני נקבים זעירים בקיפולים. כתם בשולי המכתב, ייתכן כשריד לחותמת שעווה, השתקפות הכתם בגוף ההיתר ללא פגיעה בנראות הטקסט.
תשובה הלכתית ארוכה מאת רבי ברוך דב [בער] ליבוביץ שנכתבה לבקשת גדול הדור רבי חיים עוזר גרודזינסקי. [ווילנא, תרפ"ו 1926].
מפרט: ט דף, דיו על נייר מכתבים רשמי. 22X28 ס"מ. הכל בכתב ידו. ברור וקריא.
מאפיינים יחודיים: תשובות הלכתיות מרבי ברוך דב ליבוביץ הם נדירות במיוחד. בתשובה לפנינו בדף ו' אף טרח והוסיף איור להבנת הסוגיה.
רקע: תשובה הלכתית אודות מקוה שמי המעיין נכנסים דרך צינור באדמה על ידי משאבה חשמלית. רבי ברוך דב לייבוביץ מכריע להקל בתנאים מסויימים. השאלה בראשיתה הופנתה ממדינת אלזס שבגרמניה לרבי יחיאל יעקב וינברג מברלין. הרב וינברג שצדד להתיר הפנה את השאלה לרבי חיים עוזר גרודזינסקי ולרבי משה מרדכי עפשטיין. רבי חיים עוזר גרודזינסקי כתב לרב וינברג שכאשר היתה אצלו אסיפת ועד רבנים, הוא דבר עמם אודות השאלה ורבי ברוך דב ליבוביץ כתב תשובה בעניין, וזוהי התשובה שלפנינו. מצורף חומר בעניין. התשובה נדפסה בספר הזכרון לרי"י וינברג.
ר בי ברוך בער ליבוביץ (תר"ל – ת"ש) ראש ישיבת 'כנסת בית יצחק' בסלובודקא, שעברה לוילנה ואחר כך לקמניץ. רבי ברוך בער היה מגדולי תלמידי רבי חיים מבריסק, ונמנה על גדולי מרביצי התורה בדורו. חיבר את סדרת הספרים 'ברכת שמואל' שהם מאבני היסוד של הלימוד הישיבתי עד היום.
מצב: טוב. הדפים עברו שיקום קל ולמעט קרע בדף הראשון הפוגע בטקסט, בשאר הדפים הטקסט כולו קריא וברור.
מכתב סמיכה להוראה [כ 20 שורות] בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגאון הקדוש רבי יחזקאל בנעט אב"ד נייטרא, תר"ב [1842]. הגה"ק מנייטרא מזכיר במכתב את רבו ה'חתם סופר'.
מכתב הסמיכה נכתב עבור עבור הרב יהושע בן הרב הגדול מה"ו אהרן הלוי אבדק"ק באטירקעז יע"א. הגה"ק מנייטרא כותב בין היתר כי למעשה ר' יהושע אינו נזקק להסמכתו מכיוון שכבר הוסמך בבחרותו ע"י "רבינו הגאון מפ"ב זי"ע". כוונתו כמובן לרבו ה'חתם סופר'.
רבי יחזקאל בנעט אב"ד נייטרא [תקל"ז-תרט"ו], בן רבי יעקב בנעט מדייני אויבן-ישן (בודפסט). בשנת תקפ"ד נתמנה לאב"ד פאקש ובשנת תקצ"ב עבר לכהן כאב"ד נייטרא בה כיהן למעלה מעשרים שנה. רבי יחזקאל היה מקושר בלב ונפש אל ה'חתם סופר' זי"ע, שהשיב לו אהבה רבה. ונציין מתשובת החת"ס אליו (אה"ע ח"א סי' יט): "נעימות ימינו שלוחה אלי מקהלתי ק"ק פ"ב לכאן שאני עוסק במרחצאות פה, ואעפ"י שאינני פה במחיצתיו ספרים אינם אתי עמי ככל הצורך, אמרתי לאו אורח ארעא למוקמי גברא רבא אבראי, ולא באתי אלא לטייל ולהשתעשע, ע"כ הנני משיב מפני הכבוד…"; ובסיום תשובה אחרת (שם, סי'קד): "… ודברי פר"מ בזה נאים וראוים לו… ואם פר"מ יסכים גם אני מסכים להתירא בלי פקפוק". ה'כתב סופר' אמר בהספד שנשא עליו כי "היה בקי בחדרי תורה, לא פסק פומיה מגירסיה, תורת אמת הייתה בפיהו, חכם עדיף מנביא ונהנו ממנו עצה ותושיה". הגה"ק בעל 'לבושי מרדכי' ממאד זצ"ל בהסכמתו לספר 'רבותיה דיחזקאל' כותב שללא ספק היה לו גילוי אליהו! וכן כותב עליו שלאחר פטירתו נראה 'עמודא דנורא' שכידוע נראה רק בהלווייתו של 'חד בדרא' (עובדת ה'עמודא דנורא' נסמכה גם על ידי עדויות גויים הונגרים). רבי יחזקאל בנעט נודע כאחד מגדולי צדיקי הדור בהונגריה ויהודי הונגריה היו פונים אליו לקבלת עצות וישועות.
[1] דף נייר כפול, 19X11 ס"מ. נייר ירקרק כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הגה"ק מנייטרא.
מצב טוב מאוד. כתמי זמן. סימני קיפול.
דעת ה'חזון איש' על אסיפת הרבנות הראשית בענין שאלת קו התאריך ושמירת השבת ויום כפור לבני הישיבות שגלו בימי מלחמת העולם השניה לקובה שביפן – בעצם כתב ידו.
מפרט: [1] עמ', דיו על נייר. 20X14 ס"מ. 14 שורות בכתב יד רהוט וצפוף. לא חתום במתכוון.
רקע: אחת הפרשיות שהסעירו ביותר את העולם התורני בתקופת מלחמת העולם השניה, ואשר בה יצא החזון איש מגדרו ומהרגלו כצנוע ונחבא אל הכלים בעניני הוראה, וכאן נקט בפומבי עמדה עצמאית ותקיפה של פוסק יחיד ובר סמכא – בניגוד לדעת רבנים רבים אחרים, התחוללה כשעלתה על הפרק שאלת זמן השבת ויום כפור ביפן. בעיצומה של מלחמת העולם השניה הצליחו כמה מאות מבני ישיבות ליטא ופולין להימלט בניסי נסים מהחיה הנאצית ולהגיע לחוף מבטחים בעיר קובה שביפן, שם התעוררה השאלה אימתי עליהם לשמור את השבת מאחר שביפן היום מתאחר בשמונה עשרה שעות אחרי התחלתו בארץ ישראל (קובה רחוקה ממזרח ירושלים בקרוב ל-100–135 מעלות למזרח גריניץ'). ובעוד שבשבתות ויו"ט, הם יכלו לשמור שני ימים מספק ולהחמיר על עצמם, הרי שביום הכיפורים, הם לא יכלו לצום יומים, ויש בכך חשש פיקוח נפש, ועלתה השאלה מהו היום הראוי. בשאלה זו כבר דנו קדמונים ואחרונים, מרבינו הרז"ה שהרחיב בכך, ועד אחרון רבה של חרבין רבי אהרן משה קיסילוב, שהגיע לשם יחד עם פליטים ממלחמת העולם הראשונה, והם נהגו לשמור שבת כמו בארץ ישראל, אולם עתה היא התעוררה מחדש להלכה ולמעשה במלא עוצמתה, וגרמה למבוכה עצומה בקרב בני הישיבות והרבנים שהגיעו ליפן. קצרה היריעה מלהכנס לעצם שאלת 'קו התאריך' בהלכה, בהיותו נושא רחב שהספרות עליו רבה (ראה: אנציקלופדיה תלמודית בנספח לערך יום) רק נציין מה שנוגע לפולמוס בין הרבנים בארץ ישראל. ב – 12 לספטמבר 1941 הוא יום שישי כ' אלול תש"א, נתקבל בירושלים מברק הממוען 'אל הרבנים מישקובסקי, אלטר, הרצוג, סולובייציק, פינקל, מלצר בתי אורנשטיין ירושלים, ובו שאלה דחופה מ-350 יהודים מתחננים הצילו, ענו מיד באיזה יום לצום יום הכיפורים' ועל החתום 'אגודת רבנים ובעלי בתים מקובא'. הרב הרצוג כינס אסיפת רבנים, שעד היום לא ברורה במאת האחוזים זהות המשתתפים בה, הם הצביעו כל אחד לפי דעתו, ובמברק ההחלטה שנשלח לקובא ביום ז' תשרי תש"ב נרשם 'אסיפת הרבנים החליטה שתענית יום הכיפורים הוא ביום רביעי לפי חשבון הנהוג ביפן '. באותה עת שלח גם ה'חזון איש' מברק קצר וחד משמעי 'אכלו ביום הרביעי וצומו תענית יום כפור ביום חמישי ואל תחושו לשום דבר'.
ה'חזון איש' כאמור יצא מגדרו ועמד על דעתו בתוקף, ואף שלח אגרות ומכתבים לירושלים ונתווכח עם הגרא"ז מלצר והרימ"ט להוכיח שהדין עמו, והדברים אף תועדו בקונטרס מיוחד 'שמונה עשרה שעות' שיצא בשנת תש"ג.
מאפיינים ייחודיים: בדף נדיר ומיוחד זה שופך ה'חזון איש' מרורות על עצם כינוס אסיפת הרבנים, אופיה וצורתה והחלטותיה, בכותבו 'ובין הדברים מסופר כאילו התקיימה אספה של חכמי א"י בזה, וכאילו יצאה הוראה מהם, ואנחנו בני מערבא כאשר הננו בקירוב מקום, הננו רואים בזה הת ההסטוריא הכזבנית מוסרת את כזביה כדרכה המסולפת…'. במכתבו אף מציין שנכנס כאן ענין של כבוד בעל אופי פוליטי, שרק הרבנות הראשית הרשמית תכריע בנושא, בנמקו 'וע"י זה נכנס אופי פוליטי בשאלה זו, כי חלק מהרבנים הרשמיים מצאו כי יהיה לעלבון אם גדולים צדדיים יפתרו את שאלה זאת, כי הי' נשאל ג"כ באופן אישי, ולא בתור רבנות ראשית, והרבנות הרשמית בארץ תשאר בחוץ'. כן האשים את צורת ההחלטה כפי שאירעה, בכותבו 'ובאשר אין להם מושג בכל השאלה, חתרו מזימות איך לעשות, והחליטו להעמיד את יום ד' ויום הה' המועמדים ליום כיפור לבחירות חופשיות וקבעו זמן ומקום להבחירות, וכל אחד מהבוחרים יצביע בעד מי הוא וההצבעה היתה ע"י הרמת יד, והבחירות נתקיימו ויום הד' ניצח בכל הקולות, המשחק היה ידוע בין כל החכמים, והיתה התמרמרות גדולה על קלות הראש מהרבנים הרשמיים… ותהי האמת נעדרת…'.
[עיין עוד, ספר האיש וחזונו לרבי קלמן כהנא, הקדמת ספר היומם לרי"מ טיקוצ'ינסקי, פאר הדור ח"ג פרק כד, ובספר מקצה הארץ עמ' רצא ואילך, בירור מקיף אודות האסיפה ומשתתפיה].
מצב: בינוני. קרעים משוקמים עם חסרון מספר מילים בסוף המכתב. כתמים.
מכתב ארוך [כ-100 מילים] ונדיר, כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של שר התורה הגאון מטשעבין רבי דוב בעריש ויידענפעלד, אל הגאון רבי יצחק ידידיה פרנקל רבה של תל אביב, המכתב עוסק במינויו לרב של הרה"ק רבי אריה לייבוש הלברשטאם, לימים האדמו"ר מצאנז ז'מיגראד, שהתפרסם בסוף ימיו כבעל מופת ורבים שיחרו לפתחו בעיר בני ברק.
כידוע, הגאון מטשעבין נמנע ככל שיכל ממתן היתרי הוראה או אפילו מכתבי המלצה שיכלו להתפרש כהיתרי הוראה. יוצא דופן הוא המכתב שלפנינו בו ממליץ הגאון מטשעבין במפורש על האדמו"ר מצאנז-ז'מיגראד כמועמד מתאים לרבנות והוראה, כלומר זהו היתר הוראה הלכה למעשה. והגאון מטשעבין גם יוצא מגדרו ובניגוד לעדינות נפשו המפורסמת, הוא ממש מפציר חזור והפצר ברב פרנקל שלא ישיב את בקשתו ריקם וידאג למינויו של רבי אריה לייבוש לרב. הסיבה לכך מופיעה בגוף המכתב והיא יחוסו של רבי אריה לייבוש הלברשטאם: "נכד כ"ק האדמו"ר מסאנצז [-בעל ה'דברי חיים'] זי"ע ועכ"י". וכידוע, שלנכדי ה'דברי חיים' היה אצל הגאון מטשעבין, כמו אצל כל חסידי גליציה, יחס שונה ומועדף.
רבי דב בעריש ויידנפלד [תרמ"א – תשכ"ו], מגדולי גאוני גליציה. כונה 'שר התורה' ופוסק הדור'. כבר מילדותו נחשב לעילוי, אך הוא סירב לקבל משרת רבנות ועסק לפרנסתו במסחר. עד שהגאון רבי מאיר אריק 'קיללו' שיפסיד את כל כספו ויאלץ לקבל עליו משרת רבנות וכך היה. לאחר מכן נתמנה לאב"ד העיר טשעבין והקים בה ישיבה חשובה. לאחר השואה, בה איבד את בניו שהיו מגדולי תלמידי החכמים באירופה, עלה לירושלים, בה הקים מחדש את ישיבתו 'ישיבת טשעבין'. הגאון מטשעבין היה נערץ ע"י כל גדולי הדור, חסידים כמתנגדים. האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת', כיבדו פעם בעליה לתורה והתבטא עליו: "היום כיבדנו בעליה לתורה את התורה בעצמה".
האדמו"ר רבי ארי לייבוש הלברשטאם מצאנז ז'מיגראד [תרע"ב -תשס"ז], נולד בעיר ז'מיגראד לאביו רבי סיני הלברשטם, בנו של רבי ברוך הלברשטם מגורליץ, בנו של רבי חיים מצאנז. רבי אריה לייבוש היה תלמידם של הגאון מטשעבין, של רבי מאיר שפירא מלובלין ושל רבי שמעון מז'ליכוב. במלחמת העולם הראשונה הוגלה יחד עם אביו לסיביר וכך ניצל מהשמדה בשואה. לאחר המלחמה עלה לארץ התיישב בפתח תקווה שם פתח את בית המדרש 'דברי חיים'. בהמשך עבר לגור ביפו (המכתב שלפנינו עוסק באותו מעבר). עם השנים עבר לבני ברק שם נודע כפועל ישועות ובעל מופת וביתו הפך לתל תלפיות וחסידים מהארץ ומהעולם עלו להתברך מפיו ולהיוושע. תורותיו כונסו בסדרת הספרים אריה שאג (7 כרכים).
[1] דף נייר, כ 14X21 ס"מ. נייר מכתבים רשמי כולו בכתב יד קדשו וחתימתו של הגאון מטשעבין.
מצב בינוני-טוב. כתמי זמן. סימני קיפול. קרע (משוקם בנייר דבק) לאורך הקיפול המרכזי, וכן קרעים נוספים בעיקר בשוליים, הקרעים כולם ללא חיסרון בטקסט. חיזוקים בנייר דבק בגב המכתב.
הערות בכתב יד מרן רבי אברהם ישעיה קרליץ בעל ה'חזון איש' על 'סדר הפרשת תרומות ומעשרות על פי פסקי החזון איש'. עלי הגהה שיצאו מהדפוס, עם הוספות, מחיקות ותיקונים רבים בכתב ידו של החזון איש. [ת"ש 1940].
מפרט: [3] דף נייר – עלי הגהה. 19X23 ס"מ.
מאפיינים ייחודיים: בדפים אלו עשרות מחיקות, תיקונים, שינויים והוספות רבות, כולל משפטים ארוכים, וכולל כתיבת דברים בסוגריים ומשפטים שסומנו בכוכבית * בשולי הדף. הכל בכתב ידו של ה'חזון איש', שדקדק מאד בדבר זה שהוא הלכה למעשה לכלל הציבור. ואכן, בספר הנדפס תוקנו ונוספו השינויים וההוספות. עובדה מעניינת שבכותרת המקורית שנדפסה כונה ה'חזון איש' בתואר: "הגאון החסיד האמיתי" וכאן בעלי ההגה שלפנינו הצמיד החזון איש סוגריים עגולים בכתב יד לתואר זה, כמורה שאין להדפיס זאת, ואכן במהדורה הראשונה שנדפסה השמיט המדפיס תואר זה ונכתב: "על פי פסקי מרן בעל החזון איש שליט"א" בלבד.
רקע: מרן החזון איש שהקים וקומם את מצוות התלויות בארץ, ובפרט בישוב החדש, עסק הרבה בהוראה הלכה למעשה של אותם המצוות, שאפילו רבנים מובהקים שעלו מחו"ל לא היו בקיאים בהם. במיוחד ידוע סדר הפרשת תרומות ומעשרות, כולל הנוסח שנאמר בעת ההפרשה, סדר זה שנעשה על פיו, הוא אבן יסוד, ונדפס גם במהדורות רבות בסוף הקיצור שלחן ערוך, ובסידורים רבים. ועד היום משתמשים הלכה למעשה בנוסח זה. לפנינו דפים שנדפסו בסוף חיבור 'הלכות כלאים וערלה', שנערך ע"י קבוץ הנוער האגודתי בכפר סבא. כידוע, בעל החזון איש עסק הרבה בהוראה הלכה למעשה לקיבוצים החרדיים בכפר סבא ובחפץ חיים. בתחילת החיבור נכתב שהכל עבר תחת עינו של מרן החזון איש, שאף שינה והוסיף על הדברים קודם ההדפסה. גם קודם סדר הפרשת תרומות ומעשרות נכתב, שהדברים נערכו ונסדרו ע"י מסדר החוברת [הרב קלמן כהנא] ותוקנו ע"י מרן שליט"א.
מצב: טוב. הדפים עברו שיקום אמנותי בעיקר בשוליים הלבנים. פגמים קלים במספר מילים בודדות.
היתר הוראה לבחור החשוב הרב הגדול מוהר"ר יהודה ליב גרוזובסקי, כולו בכתב יד קדשו בחתימתו של הגאון הצדיק רבי שמחה זעליג ריגר, הדיין המפורסם של העיר בריסק (רבו של הגראי"ל שטיינמן). ההיתר חתום בחותמת בית הדין דבריסק. בריסק, תרצ"ב [1932].
רבי שמחה זעליג מרחיב בהיתר ההוראה שלפנינו מעבר למקובל, ייתכן משום שהמוכתר בכתר ההוראה הינו עדיין בחור רווק. וכה כותב רבי שמחה זליג בין היתר: "למד בישיבת קאמיניץ וישיבת מיר… ומצאתיו כי הצליח בלימודו מחדש ומפלפל… גם דיברתי עמו בענייני הוראה וידיו רב לו וראוי להיות מורה הוראה בישראל ויש לסמוך על הוראתו". רבי שמחה זליג מסיים בברכה: "והעליון יצליחהו לעלות במעלות התורה מעלה מעלה וחפץ ד' בידו יצליח ויהיה לתפארת בישראל וקרנו תרום בכבוד, נאום שמחה זעליג מו"ץ פה בריסק".
הגאון רבי שמחה זעליג ריגר [תרכ"ד – תש"ג], מגדולי תלמידי ישיבת וולז'ין. רבי חיים מבריסק הזמינו במיוחד לבריסק בכדי לכהן כמורה צדק ודיין בבית הדין. פעם התבטא עליו רבי חיים: במקצוע ההוראה רבי שמחה זליג הוא חד בדרא! (-יחיד בדורו). כידוע, הגרי"ז מבריסק אינו מזכיר בספרו כמעט מדברי האחרונים, אפילו הגדולים ביותר. אולם, בשלשה מקומות בספרו הוא מביא מדבריו של רבי שמחה זליג ומכנהו: "ידידי הרש"ז". גם לאחר פטירת רבי חיים מבריסק ומינויו של בנו רבי יצחק זאב לרבה העיר, המשיך רבי שמחה זעליג בתפקידו ופעל בצוותא עם הרב שהעריצו ביותר. רבי שמחה זעליג נרצח בשואה יחד עם שאר קהילת בריסק בחודש חשוון התש"ג. מתלמידיו הנודעים, מרן רבי אהרן לייב שטיינמן, שאף קיבל ממנו היתר הוראה כעין זה שלפנינו.
[1] דף נייר, כ 12X19 ס"מ. כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של רבי שמחה זעליג ריגר. ובחותמת בית הדין דבריסק.
מצב טוב. כתמי זמן. מריחת דיו. קרע ללא חיסרון במרכז הדף. נקב זעיר. נתון בתוך מעטפת למינציה ולא נבדק מחוץ למעטפת.
מכתב הלכתי מאת מרבי יעקב ישראל קניבסקי ה'סטייפלער', בו הוא עוסק גם בדעת בעל ה'חזון איש'. [שנות ה 50].
מפרט : [1] דף נייר, 19X14 ס"מ. הכל בכתב ידו ובחתימת ידו. 4 שורות של מראי מקומות נוספו בתחתית הדף בכתב יד אחר.
תוכן : מכתב אודות דין שמיטה בפטריות וצורת גידולם בשמיטה. במכתב כותב הרב קניבסקי גיסו של בעל ה'חזון איש' שהוא שמע שבשמיטה בשנת תשי"ב דן בכך ה'חזון איש' אבל הוא לא יודע את מסקנתו. גם בסיום במכתב הוא מציין שהוא התעכב בתשובה כי השתדל לברר את דעת ה'חזון איש' בעניין. [שנת תשי"ב היא שנת השמיטה האחרונה לחיי החזון איש].
רקע : רבי ישראל יעקב קניבסקי, [תרנ"ט-תשמ"ה 1899–1985] גאון וצדיק. היה ממנהיגי הציבור החרדי, ומחבר סדרת הספרים 'קהלות יעקב'. היה מכונה 'הסטייפלער', ע"ש עיר מולדתו, הורנוסטייפל.
מצב: טוב מאוד. סמני קיפול.
לפנינו פסק הלכה ארוך [למעלה מ-100 מילה], נדיר וחשוב העוסק ביחסו של מרן גאון ישראל רבי יעקב ישראל קנייבסקי – ה'סטייפלר' אל הציונות הדתית. הפסק כולו בכתב יד קדשו ובחתימתו של הסטייפלר. פסק ההלכה נכתב על גבי מכתב השאלה כך שניתן לראות את כל צדדי ופרטי השאלה.
הפסק ניתן כמענה לשאלתו של הרב אברהם קבלקין, האם להמליץ על תלמיד חכם חשוב, מגדולי ירושלים, המלופף בייסורים, למשרת ראש ישיבה (ששמה מופיע במכתב אך מפאת כבודה לא ננקוב בשמה), או שעליו לחדול מכך ואולי גם להניא את אותו תלמיד חכם מכוונתו. לאור הדחיפות מבקש הרב קבלקין מהסטייפלר להשיב לו בכתב על ידי המוכ"ז.
מתשובתו של הסטייפלר אנו נוכחים לראות את דעתו (השלילית, יש לומר) על אותה הישיבה. לאחר שהסטייפלר מקדים כי "בעניינים אלו אי אפשר לומר הלכה פסוקה" והוא מסתמך בזה על הרב מבריסק שבשאלה דומה ענה בזה"ל: "אינני יכול להתערב בענייני פרנסה שלך". קובע הסטייפלר במסמרות את הקביעה המבהילה: כי אם מעמדה של אותה הישיבה יתחזק מכך שאותו תלמיד חכם ישמש בה כראש ישיבה ושמה יתגדל, הרי שאין לאותו תלמיד חכם היתר לשמש בה כראש ישיבה! ואם כמוהו כמועמדים אחרים ואין לו שום עדיפות עליהם הרי שרק אז יש מקום להקל.
[1] דף נייר, 21X20 ס"מ. במרכז הדף שאלת הרב קבלקין, ומסביבה תשובתו של הסטייפלר [כ-106] מילים בכתב יד קדשו ובחתימתו.
מצב טוב מאוד. סימני קיפול, קרעים זעירים בקיפולים ובשוליים ללא פגיעת טקסט.
"…ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר; 'אֶת וָהֵב בְּסוּפָה' "
תשובה הלכתית חריפה ביותר מאת הגאון הרב אליהו מרדכי מזאה בעל שפתי רא"ם אל הגאון הרב יוסף אליהו הנקין מהפוסקים הבולטים בארה"ב וראש 'עזרת תורה'.
התשובה עוסקת בהלכות מקוואות ונכתבה כתגובה למכתב שהרב הנקין שלח אל הרב מזאה. לאחר פתיחת המכתב בתארים מופלגים אודות הרב הנקין, כותב לו הרב מזאה בתקיפות רבה: "מכותלי מכתבו הכרתי כי לא מצא לנחוץ לעיין היטב במכתבי". הרב מזאה כותב לו שמלכתחילה בכלל לא רצה להשיב על המכתב ורק מפני הלכות מקוואות החמורות הוא נדרש לכך. וממשיך הרב מזאה "ולא ישא עלי שום תרעומת… ויתקן כל מה שעליו לתקן… כל זה כתבתי למען האמת והשלו'… אבקשהו עוד פעם לסלוח ולעיין תיכף בספר… ולהשתדל בדבר לתקן ההשקה".
עד כאן זהו מכתב רגיל, אמנם חריף מעט, בין שני גדולי תורה. המעניין הוא שבפיסקה הבאה ממשיך הרב מזאה: "עוד אבקשהו", למעיין זה נראה כאילו מגיעה עוד התקפה, אך לא… הרב מזאה בשיא הפשטות, כהמשך טבעי למכתב, כאילו לא תקף אותו כרגע בחריפות, כותב: "אם יש באפשרותו לשלוח לי מהעזרת"ו כעשרה דולר כי מצבי הנוכחי דחוק… ואם יוסיף מה טוב". ועל זה נאמר: "אמר רבי חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד, נעשים אויבים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר; 'אֶת וָהֵב בְּסוּפָה' "
[2] עמ', 21X14 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי, כולו בכתב ידו ובחתימתו של הרב מזאה.
מצב טוב. סימני קיפול. כתמי זמן. קרעים קלים בשוליים ללא פגיעת טקסט.
תשובה ארוכה מאת רבי משה מרדכי אפשטיין אל רבי יחיאל ויינברג ראש בית מדרש לרבנים בברלין בעל ה'שרידי אש'. חברון, תרפ"ט [1929].
מפרט: [6] עמ' נייר מכתבים רשמי של ישיבת כנסת ישראל בחברון. 22X28 ס"מ. הכל בכתב ידו ובחתימת ידו.
מאפיינים יחודיים: התשובה עוסקת בדבר חליצה על ידי ישראל מומר ועל ידי מי שכופר בכל התורה. בתחילת התשובה כותב רמ"מ אפשטיין שהוא יושב בחברון ואין עמו די ספרים, וגם הוא סובל בבריאות, ולכן הוא לא קובע הלכה בזה, רק לאהבת השואל הוא כותב הערות אחדות בענין. התשובה נדפסה בשו"ת לבוש מרדכי סימן סד.
רקע: הרב משה מרדכי אפשטיין, נולד בשנת תרכ"ו, למד בישיבת וולוז'ין ונחשב בה לעילוי. לאחר שנפטר הגביר הנודע שרגא פייבל פרנק, חפצה האלמנה לקיים את צוואתו להשיא את בנותיהם לתלמידי חכמים מובהקים, ועל פי המלצת הנצי"ב בחרה ברמ"מ אפשטיין. הוא התבקש ע"י ה'סבא מסלבודקא' לכהן כראש ישיבת כנסת ישראל. לצד זה היה פעיל גם במועצת גדולי התורה. בשנת תרפ"ד עקב גזירת גיוס לתלמידי הישיבה בסלבודקא הועברה הישיבה לעיר חברון שבארץ ישראל. בעקבות פרעות תרפ"ט נחלש מאד, ונפטר בשנת תרצ"ד. חיבר את סדרת הספרים לבוש מרדכי.
מצב: טוב. חורי קלסר פוגעים באותיות בודדות. קרעים זעירים ללא חסרון.
מכתב בכתב-יד קדשו ובחתימתו של הגאון הקדוש רבי לוי יצחק גרינוואלד אב"ד צעהלים, בעניין עזרה לגאון רבי יעקב האניג [הניג] – מגדולי ירושלים, חמיו של כ"ק האדמו"ר מאלכסנדר קליוולנד שליט"א, ומחותנו של מרן האדמו"ר מויז'ניץ שליט"א.
לאחר שרבי לוי יצחק מסביר בפרוטרוט את מצבו של רבי יעקב האניג שהיה עד עתה ראש ישיבה (בויז'ניץ ונדבורנה), ונצרך לעזוב את תפקידו. מברך ה'צעהלימ'ר רב' במכתבו: "נזכה לברכות האמורות… הק' לוי יצחק גרינוואלד".
הגאון הקדוש רבי לוי יצחק גרינוולד [תרנ"ג-תש"מ], בנו הצעיר של הגאון המפורסם בעל 'ערוגת הבושם' אב"ד חוסט, וחתן אחיו רבי אברהם יוסף גרינוולד מאונגוואר. רבי לוי יצחק כיהן כיהן כרב בקהילות אורשיווא, ווישק, פאיע, ולבסוף כגאב"ד צעהלים שעל שמה נקרא – ה'צעהלימ'ר רב'. הוא נחשב לאחד מגדולי התורה והחסידות בארה"ב, לשם היגר לאחר השואה בהוראתו של הרבי מבעלז. הוא כיהן גם כסגן נשיא התאחדות הרבנים באמריקה והיה ממובילי הכשרות באמריקה יחד עם אחיינו האדמו"ר מפאפא, שהרעיש את אמריקה בהספדו עליו כאשר קרא עליו את הפסוק: "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם". מדברי תורתו כונסו בסדרת הספרים: מגדלות מרקחים.
[1] דף נייר, כ 27 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי, כ-15 שורות בכתב-יד קדשו, בחתימתו המסולסלת ובחותמתו!
מצב טוב. סימני קיפול. קרעים בקיפולים ובשוליים ללא חיסרון בטקסט.
תשובה הלכתית ארוכה במיוחד, בעניין תרנגולים שאוכלים חמץ ומובאים לשחיטה לצורך פסח, וחלב בהמות שאוכלות חמץ בפסח. התשובה נכתבה בעת שרבי משה פיינשטיין כיהן כרבה של ליובאן שברוסיה, ונשלחה לגיסו רבי ראובן ליבוביץ. ליובאן, תרצ"ה [1935].
מפרט: כ עמ', נייר שורות. 21X14 ס"מ. הכל בכתב ידו ובחתימתו. כתב ברור וקריא.
רקע: בתחילת התשובה כתב רבי משה פיינשטיין: "באשר שהוא ענין עמוק מאד ורבותינו האחרונים לא דקדקו בזה כל הצורך, הנני לברר עניו זה, וליישב דברי רבותינו, הנלענ"ד למעשה, וה' יושיענו שלא נכשל ח"ו בדבר הלכה". בסיום הוא כותב שהוא עיין בדבר בימי עניו ומרודו. התשובה נכתבה בשו"ת אגרות משה [חלק ראשון, סימן קמז] והיא נחלקה לשבעה ענפים [דפים רמט-רסא].
רבי משה פיינשטיין [תרנ"ה-תשמ"ו] מגדולי פוסקי ההלכה בתקופה שלאחר השואה, יושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארצות הברית וראש מתיבתא תפארת ירושלים בניו יורק. נודע גם בסדרת ספריו שו"ת אגרות משה.
מצב: טוב מאוד. לא כרוך.
כתב יד [2 עמודים] חידושי תורה בכתב יד קדשו של גדול ראשי הישיבות בדור הקודם הגאון רבי שמואל רוזובסקי, ראש ישיבת פוניבז'.
החידושים הם בסוגיא ד"פלגינן דיבורא" (כתובות י"ח ועוד מקומות). ואין ידוע אם נדפסו אי פעם.
הגאון רבי שמואל רוזובסקי [תרע"ג-תשל"ט], ראש ישיבת פוניבז'. כבר בבחרותו נודע שמעו לתהילה בכל עולם הישיבות. ובעודו בחור נתמנה לר"מ בישיבת פוניבז', דבר נדיר עד בלתי מצוי. למעשה היה הוא זה שעיצב את דמותו של בן הישיבה של ימינו ושימש כגשר להנחיל את תורת ראשי ישיבות ליטא בדור שלפני השואה לדור שלאחריו. דברי תורתו בספריו "שיעורי רבי שמואל" ו"זכרון שמואל" מהווים עד היום בסיס לשיעוריהם של ראשי הישיבות שרבים מהם נמנים בין תלמידיו.
[2] עמ', 27 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי, כולו בכתב יד קדשו.
מצב טוב. סימני קיפול.
מכתב ארוך, חשוב ומעניין מאת המשגיח הגאון הצדיק רבי ירוחם ליבוביץ ממיר, אל הגאון רבי אברהם יצחק גינזבורג, בנוגע לסכסוך עם בני קהילתו. מיר, תרצ"ה [1935].
הגאון רבי אברהם יצחק גינזבורג פנה אל רבי ירוחם בבקשת עצה והדרכה אודות סכסוך עם בני קהילתו, בעיקר עם השו"ב. רבי ירוחם, שהיה מגדולי הדור, אכן נדרש לעניין והוא שולח לעיר שני רבנים חשובים, את רבה של העיר קאזאן ועוד רב ששמו נקוב במכתב, בכדי לפתור את הסכסוך. המשגיח גם נותן במכתבו עצות מעשיות כיצד לנהוג בכדי להרגיע את הרוחות.
רבי ירוחם הלוי ליבוביץ [תרל"ד-תרצ"ו], מגדולי המשגיחים ובעלי המוסר. חניך אסכולות סלבודקה וקלם. רבותיו היו רבי נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה"), ורבי שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"). הוא שימש כ'משגיח' בכמה ישיבות, ביניהן: בישיבתו של החפץ חיים בראדין. ואחר כך נתמנה על ידי הרב אליעזר יהודה פינקל לשמש מנהל רוחני של ישיבת מיר, תפקיד בו כיהן עשרות בשנים. למעשה נחשב רבי ירוחם למעין 'אדמו"ר ליטאי' ואף כונה על ידי שומעי לקחו בתואר 'אדמו"ר'. מעמדו ברוב המקרים היה גבוה בהרבה ממעמדו של ראש הישיבה בה שירת. המשגיח הנודע רבי יחזקאל לוינשטיין היה עומד על ספסל ומצטופף יחד עם תלמידיו שלו לשמוע את שיחתו של רבי ירוחם בישיבת מיר. בין תלמידיו ניתן למנות את גדולי הדור: הרב שלמה הרכבי – המשגיח דגרודנה; הרב דוד פוברסקי; הרב חיים שמואלביץ; הרב יחיאל מיכל פיינשטיין; הרב שלמה וולבה – בהקדמת ספרו "עלי שור", כותב הרב וולבה כי ר' ירוחם "החיה אותי ממיתה רוחנית ממש"; הרב זלמן רוטברג ראש ישיבת בית מאיר; הרב שמואל רוזובסקי ראש ישיבת פוניבז' ועוד רבים.
הרב אברהם יצחק גינזבורג היה רבה האחרון של נובויילנה [בלארוס],
[1] דף, נייר רשמי של ישיבת מיר. 20X27 ס"מ. 15 שורות בכתב יד קדשו ובחתימתו. מצב טוב.
* שימו לב: עמלת פריט זה חייבת במע"מ ללא יוצא מן הכלל.
מכתב ארוך, נדיר ומעניין כולו בכתב ידו וחתימתו של הגאון רבי שלמה היימן, מענקי התורה בליטא ולאחר מכן ראש ישיבת 'תורה ודעת'. ניו-יורק, תרצ"ט [1939].
במכתבו הארוך שלפנינו המתפרש על פני ארבעה דפים ועוסק באחד מגדולי המשגיחים בישיבות ליטא – רבי זלמן רדינר (דולינסקי), 'המשגיח' של ישיבות מיר וסלבודקא בתקופה בה היה למשגיחים מעמד רם ונישא, לעתים שווה לראש הישיבה ולעתים גבוה ממנו. במכתבו מביא הרב היימן בשמו של המשגיח תובנה עמוקה על איך אנו כבני אדם תופסים את מהות החיים. מכתב חשוב ומעניין.
הגאון רבי שלמה היימן [תרנ”ב-תש”ה], למד אצל הרב ברוך בער לייבוביץ ראש ישיבת כנסת בית יצחק שהייתה אז בסלבודקה ובישיבת החפץ חיים בראדין ונודע בשם העילוי מפאריץ'. בשנת תרע"ח נישא לבתו של רבי יוחנן רודנסקי מוולוז'ין שהיה גיסו של רבי שמחה זליג ריגר המו"ץ והדיין של בריסק. לאחר נישואיו כיהן כר"מ בישיבת קרמנצוג' ובישיבת סמילוביץ. בשנת תרפ"ג מונה על ידי רבי אלחנן וסרמן כר"מ בישיבת אהל תורה בברנוביץ', ובתרפ"ז נעתר לבקשתו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי לכהן כר"מ בישיבת רמיילס בווילנה. בשנת תרצ"ה, לאחר פרישת הרב חיים דוד ליבוביץ מראשות ישיבת תורה ודעת בברוקלין, חיפשו מנהליה ראש ישיבה חדש. לשם כך פנו אל הרב חיים עוזר גרודזנסקי שהמליץ על הרב היימן כמתאים לתפקיד. הרב היימן קיבל את המינוי, ובאייר תרצ"ה עבר לויליאמסבורג שבארצות הברית. לאחר פטירת הרב היימן נתמנה במקומו הרב ראובן גרוזובסקי שמסר את השיעורים הכלליים, ומאוחר יותר גם הרב יעקב קמנצקי שמסר את השיעורים היומיים. לאחר פטירתו כונסו חלק מחידושיו בספר 'חידושי רבי שלמה'. בשנת תשמ"ב פרסם תלמידו הרב מיכל יהודה ליפקוביץ מהדורה מורחבת של הספר הכוללת כתבים שלא נכללו במהדורה המקורית. בשנת תשס"ב פרסם הרב ליפקוביץ חלק שני מהספר.
תלמידיו המפורסמים: הרב מיכל יהודה לפקוביץ, הרב אליהו שמחה שוסטל, ראש ישיבת בית בנימין סטמפורד ומחבר הספרים "חמד שמחה" והרב שלמה קרליבך.
[4] דף, 24 ס"מ. דיו על גבי נייר מכתבים רשמי, הכל בכתב יד קדשו ובחתימתו של הרב היימן.
מצב טוב מאוד. כתמי זמן בודדים וסימני קיפול.
הדרכה למבקרי התערוכה ומשתתפי המכירות הפומביות כולל תקנות ונוהל.
ווינרס מכירות פומביות בע"מ להלן החברה עורכת בזה תצוגת פריטי יודאיקה שונים, אשר התקבלו מאנשים שונים אשר הסכימו להעמיד את הפריטים החשובים לרשות הקהל להסתכלות עם אפשרות לרכישתם במכירה פומבית שתתקיים עם סיום התערוכה.
*היות ובאתר הבית של ווינרס ישנה אפשרות למתן הצעות מוקדמות ולראותן, במקרה של שוויון בהצעות מוקדמות ההצעות שניתנו באתר הבית של ווינרס גוברות על פני הצעות שנתקבלו באתרים אחרים.
1 . לנוחיות המבקרים הוצאנו לאור קטלוג זה עם הסברים מפורטים בליווי תמונות. המידע בקטלוג מבוסס על הערכת מומחי החברה אולם האחריות
הבלעדית על בדיקת הפריטים מוטלת על הרוכש. שמור על הקטלוג כעל מלווה אישי לכל ימי התערוכה והמכירה. אנו לרשותך בכל שאלה, ספק וברור.
ניהול המכירה ותנאיה:
2 . המכירה עצמה תנוהל ע"י אדם מנוסה הבקי בנוהלי המכירות פומביות. אנו מבקשים מכל המבקרים והאורחים במכירה הפומבית לצייד את עצמם
בידע המתאים. לאלו שאינם בקיאים בנושא זה אנו ממליצים לפנות אלינו בימי התערוכה או לפניה ולקבל מאיתנו את המידע הדרוש.
3 . עצם ההשתתפות במכירה הפומבית וקבלת "מספר רכישה" מאיתנו מהווה אישור והסכמה כי ידועים למקבל המספר. התקנות, הנוהל, התנאים
והנהוג בתערוכות ובמכירה פומבית שלנו ובכל בעיה וספק, באם יתעוררו, בשעת המכירה או לאחריה, עקב רכישת פריטים מסוימים, ינהג הרוכש או
הרוכשת וכן הנהלת החברה כעורכי המכירה, לפי הנהוג והמקובל אצלנו.
4 . היות והחברה אינה אלא עורכת התערוכה והמכירה ואינה בעלת הפריטים עצמם לכן מוסכם ומותנה בזאת כי בכל מקרה, לא תהיה אחריות החברה כלפי הרוכשים אלא עד העברת הכספים לידי המוכרים- בעלים ולכן, באם הועבר כבר התשלום שהתקבל מהרוכש ליד הבעלים, אזי אף אם תלונתו או טענתו של הרוכש תהיה מוצלחת, אנו נעשה כל מאמץ והשתדלות להשיב את כספו של הבעלים. אך לא תהיה כל התחיבות מצידנו לכך, וכן לא ננהל הליכים משפטיים לשם החזרת כספים לרוכשים לאחר שהועברו לבעלים. אולם נסכים למתן האישורים המתאימים מצידנו לרוכש כדי שיוכל לנהל הליכים משפטיים נגד הבעלים.
5 . עם קבלת "מספר רכישה" מאיתנו באופן אישי או טלפוני, מסכים ומתחייב הרוכש לא לתבוע באופן אישי או בתביעה משפטית בכל מקרה של נזק או טעות בתיאורי הפריטים את החברה. כל טענה או תביעה לאחר העברת הכספים לבעלים הנה אך ורק כלפי הבעלים.
מחירים והערכות:
ההשתתפות במכירה מתבצעת באחת מהאפשריות הבאות: א. ע"י הופעת הרוכש\ת בעצמו באולם ב. בא כוחו ג. ע"י הצעות טלפוניות או בכתב, המייפות את כוחה של הנהלת החברה לרכוש עבור המזמינים פריטים שונים ד. דרך האינטרנט.
6 . משתתף המופיע כבא כוחו של אדם אחר, מחייב את עצמו ואת שולחו באותה מידה, ויחויב לעמוד בעצמו בתשלומי רכישותיו עבור משלחו ואנו נראה בו כ"רוכש" לכל דבר, ונוכל לפנות אליו או אל שולחו כדי לממן את הרכישה, לפי ראות עינינו.
7 . באם נקבל הזמנה טלפונית או בכתב לפריט מסוים, נשתדל לפעול למען האינטרס של המזמין כאילו היה הוא בעצמו באולם. אולם, אין התחיבות מצידנו להשיג עבורו את הפריט.
8 . אין התחיבות לקבל כל הצעה שהיא לרבות הגבוהה ביותר וזאת אף אם הרוכש או מיופה כוחו נמצא באולם ומשתתף אישית במכירה.
9 . המכירה עצמה מנוהלת בהכרזת דולרים של ארה"ב. אולם התשלום בפועל מתקבל בשקלים לפי חישוב הדולר בשער אשר יוכרז עליו בפתיחת המכירה או ביום התשלום (הגבוה מבינהם), או בדולרים של ארה"ב.
10 . א. על כל תשלומי הרוכשים עד $500,000 לפריט מתווספים 24% עמלה. מעל $501,000 לפריט מתווספים 20%. על כל התשלומים יש תוספת מע"מ על העמלה. תוספות אלו הינם חלק בלתי נפרד מהצעת המחיר המתקבל ע"י מנהל המכירה בשעת המכירה וכל ההתחייבות והמשתמע מהן חלות גם על האחוזים.
ב. תושב חו"ל יהא זכאי לפטור מן המע"מ רק במידה והפריט שרכש ישלח לחו"ל ע"י החברה ללא אחריותה ובכפוף להוצאת רשימון יצוא משרותי המכס. הרוכש ישא בכל העלויות הנילוות.
11 . א. צ'יקים בנקאיים או צ'יקים אישיים מתקבלים בהסתייגות עד לביצוע התשלום בפועל ע"י הבנק.
ב. תשלום במזומן, בצ'קים או בהעברה בנקאית מהארץ הם ללא עמלה. תשלום בצ'קים )מחו"ל( או כרטיסי אשראי )מהארץ( יחויבו בתוספת של 1.5% .
העברה בנקאית מחוץ לארץ תחויב בתוספת של 1.5% מהסכום, מינימום 30$ . תשלום בכרטיסי אשראי מחו"ל יחויב בעמלה של 3% . כל החיובים הנ"ל אינם תלויים בתאריך הגביה וכפופים להיתר עיסקה.
2 1 . ליד כל פריט נמצאת הערכת המומחים שלנו. נא להתייחס אל ההערכה רק כאל הצעה בלבד, אין כל הבטחה שהפריטים לא ימכרו מתחת למחיר הנמוך המופיע בהערכה ואין כל בטחון שהמחיר לא יעלה ואפילו בהרבה על המחיר הגבוה. סעיף זה אינו גורע מהגנתנו העקבית על מחיר המינימום של בעל הפריט, הגנה זו מתבצעת על ידינו בדרכים מקובלות והנראות לנו. לצורך זה נרשם גם מחיר הפתיחה ליד הערכה.
פעמים ואנו מקבלים פריטים אשר הבעלים קבעו להם מחיר פתיחה נמוך ביותר, אנו מצידנו קובעים את ההערכה מבחינה מקצועית, לכן אנו רושמים את מחיר הפתיחה, המבוקש ע"י הבעלים אך רושמים גם את ההערכה שלנו, שהיא לפעמים גבוהה בהרבה ממחיר הפתיחה.
13 . הרוכש (לרבות אדם שרכש את הפריטים שלו שהוא העמיד למכירה) או בא כוחו יוציא את הפריט שנרכש בהקדם האפשרי. אנו מבקשים להופיע תוך 7 ימים, לשלם ולהוציא את הפריטים ומכל מקום בשום אופן לא לאחר יותר מ- 14 יום. כעבור 14 יום החברה תשמור לעצמה את הזכות לגבות 5$ לפריט ליום, דמי שמירה ואחסון ו/או לבטל את המקח בצורה חד צדדית, בלי לוותר על זכות התביעה של העמלות.
14 . משלוח הפריטים אל בית הרוכש, מתבצע על אחריותו הבלעדית, ובדרך שתיראה לנו. כל הוצאות משלוח וכו' על חשבון הרוכש.
15 . הרוכש ישלם על רכישותיו לפני הוצאת הפריטים ממשרדי החברה.
16 . לידיעת הבעלים: אין אנו אחראים לביצוע בפועל של התשלומים אשר התחייבו הרוכשים לשלם בשעת המכירה. כל התחיבות של הרוכשים אשר לא תבוצע בפועל, ניתן את כל הגיבוי לבעל הפריט ]לשעבר[ לגבות את התשלומים המגיעים לו. אך לא ננהל בפועל הליכים משפטיים כנגד רוכשים,
אלא נשתדל בכל הדרכים הנראות לנו כגון עיקול כספים של רוכשים באם נמצאים אצלנו, או חפצים שלהם וכדומה, אך איננו מתחייבים לעקל כספים וכדומה.
17 . למרות כל האמור מסכימים הרוכשים והמוכרים לראות בנו כצד משפטי לכל דבר במקרה ונעמוד על זכותנו הניתנת לנו בזה, לנהל הליכים משפטיים ולנקוט בכל דרך מקובלת אחרת כנגד צד שאינו עומד באיזהו שהיא מהתחייבויותיו.
18 . אנו משאירים לעצמנו את הזכות להודיע בע"פ או בכתב, עד שעות המכירה, על שינויים בסעיפים דלעיל או הוספת שונות באם יהיו כאלו.
19 . בכל מקרה של שינוי, תוספת או השמטה בתרגום לאנגלית, הנוסח העברי קובע.
