אדם הגדול בענקים
מכתב היסטורי-הלכתי חשוב ומפורסם, מאת ראש רבני הונגריה הגה"ק רבי מאיר א"ש [אייזנשטאט] אב"ד אונגוואר ומגדולי תלמידי החת"ס. נשלח אל הגאון רבי חיים בצלאל פאנעט אב"ד טושנאד, אף הוא מתלמידי החת"ס ומגדולי הרבנים בטרנסילבניה. אונגוואר, תר"ג [1843].
המכתב מחולק לשני חלקים והוא עוסק הן בענייני הלכה והן בענייני התקופה ואף מוזכר בו מאבקם של גדולי הרבנים בהונגריה עם ה'מחדשים' – הנאולוגים וחבריהם. כפי המסורת שקיבל המהר"ם א"ש מרבו החתם סופר הוא תוקף במכתבו את הנאולוגים ומכנה אותם "אפיקורסים": "כי עתה בכל המקומות נפישי אפיקורסי דמצערי רבנן והבוחרים חדשות".
הרקע למכתב הוא סירובם של קהילת קרלסבורג להכתיר את בני המראה יחזקאל תחת אביהם, למרות שלא היו ראויים מהם לאיצטלא זו, הן הגה"ק רבי חיים בצלאל בנו בכורו של המראה יחזקאל נמען המכתב שלפנינו, והן אחיו הרה"ק רבי מנחם מענדל מדעעש בעל המעגלי צדק.
חלקו השני של המכתב (לאחר החתימה), עוסק בענייני מקוואות החמורים, והמהר"ם א"ש מניף את ידו בגבורה וחולק בו על גדול רבני גליציה הגאון רבי שלמה קלוגר 'המגיד מברודי'. שורש המחלוקת ביניהם היה בעניין חבית מלאה במים חמים, מנוקבת בשוליה, שהיו תולים בשלשלאות בתוך המקווה והנשים היו טובלות במים החמים מפני צינת המקווה. המהרש"ק אסר זאת מפני שהחבית אינה מחוברת לקרקע, ובמכתבו שלפנינו חולק עליו המהר"ם א"ש וכותב "ואנכי לא הסכמתי עמו בזה". (בספרי רבי שלמה קלוגר לא נזכר מזה).
לרוב חשיבותו של המכתב הוא נדפס פעמים רבות: צילום המכתב מופיע בספר "ה'חתם סופר' ותלמידיו (בני ברק תשס"ה, עמ' ש'). והמכתב עצמו נדפס (רק החלק ההיסטורי ללא החלק התורני) בספר מרכבת יחזקאל (בני ברק חש"ד, 264) וכן בקובץ תפארת ישראל – כה (ירושלים תשנ"א, עמ' 25 הערה 9). המכתב כולו והתשובה ההלכתית נדפסו בשו"ת אמרי א"ש החדשות (בני-ברק תשע"ג, עמ' שצח-שצט).
הגה"ק רבי מאיר איזנשטטר, הנודע בכינוי: מהר"ם אַ"ש על שם ספרו [תק"ם – תרי"ב], אב"ד אונגוואר, וראש הישיבה שם אשר למדו בה מאות תלמידים, מהם מחשובי רבני הונגריה. ספרו המרכזי אמרי א"ש התקבל כספר שו"ת יסודי וכאחד מספרי ההלכה הנודעים והחשובים ביותר ומוצאים אנו כבר בספרי ידידיו ובני דורו: ה'דברי חיים', המהר"י אסאד, ה'שואל ומשיב' , המהר"ם שיק ואחרים שמפלפלים ודנים בדבריו כבדברי הקדמונים.
המהר"ם א"ש היה מראשוני תלמידיו של החת"ם סופר בישיבתו בעיר מטרסדורף ואחר כך בפרשבורג, ונחשב לגדול תלמידיו, ואכן אליו מופנות מספר התשובות הגדול ביותר בשו"ת חתם סופר – ל"ז תשובות. רבו החת"ס אמר עליו כי הוא תלמיד המחכים את רבו, ומפורסם כי החת"ס בענוותנותו אף סבר כי תלמידו גדול ממנו ולכן לאחר שנתעלה לכהן ברבנות אונגוואר, חדל מלכנותו במכתביו תלמידי בכדי שלא יהיה בגדר מתכבד בקלון חברו וכלשונו "ער איזט מיר איבערן קאפף געוואקסען" [-הרי הוא גדל ונתעלה מעל לראשי] "שהרי אילו היה לי זמן מרובה כפי שיש לרבה של אונגוואהר אף אני הייתי בקי כמוהו בקדשים וטהרות" (הקדמת דרשות חת"ס בשם בנו הגאון המכתב סופר). לאחר פטירת רבו החת"ם סופר, החל להשיב תשובות בהלכה למאות שואלים, ומאז נחשב למנהיג והפוסק הבולט ביותר של יהדות הונגריה האורתודוקסית.
גדולי דורו התבטאו אודותיו בביטויים נדירים. בהסכמת הדברי חיים מצאנז לספרו אמרי א"ש הוא כותב: "ואם כי בנפשי ידעתי מה אני ליתן הסכמה על ספר מאדם הגדול בענקים, והלא שבחו מלא ארץ וצדקתו ויראתו יביעו כל וגודל חכמתו ידוע בשער בת רבים מתשובותיו שנדפסו בחייו, וגם תלמידיו רבו גדולי הדור, ומה אנכי איש בער לא תאר והדר להעיד על אשר לא אבוא על תבונתו" והכתב סופר כותב בהסכמתו: "גאון ישראל וקדושו רכבו ופרשו כקש"ת מהו' מאיר א"ש … בהיותו בחיים חיותו האיר עיני ישראל בתורתו אורו זרח על פני תבל בתשובותיו להשיב שואלו בדבר הלכה והעמיד תלמידים למאות ורבים שתו מבארו באר מים חיים".
בהקדמה למהדורה החדשה של המאורי א"ש (בני ברק, תשס"ד) מובא שהאדמו"ר רבי מאיר'ל מפרמישלן שנודע באימרותיו הפלאיות, התבטא אודות המהר"ם א"ש "דער באשעפער האט זיך צוויי מאיר'עלעך אין זיין גארטן" [-"לקדוש ברוך הוא יש שני מאיר'ים בגנו", ביידיש זה הוא כפל לשון – מאיר'עלעך פירושו גם גֶּזֶר] כוונתו הייתה כמובן, אליו עצמו ואל המהר"ם א"ש ששניהם נקראו מאיר. עוד מובא שם בהקדמה, שרבי מאיר'ל מפרמישלן הקפיד לקרוא את שמו מאיר אֵשׁ (בצֵירֵי), באומרו כי הוא בוער כלפיד אש לפני הבורא. עוד מובא שם בהקדמה בשם ה'ויואל משה' מסאטמר שאמר: "שאין לשער גודל נחיצות חיבורו של אותו צדיק שהאיר פני תבל בתורתו ותמימותו וצידקתו עלה על כולנה, וה' עמו שהלכה כמותו".
הנמען הגאון רבי חיים בצלאל פאנעט אב"ד טאשנאד [תקס"ג-תרל"ד], היה רבה של טשנד ומחוז טרנסילבניה במשך ארבעים שנה. בנו בכורו של האדמו"ר רבי יחזקאל פנט אב"ד קרלסבורג בעל "מראה יחזקאל". תלמיד ה"חתם סופר" שחבבו מאד והיה מכין עמו את שיעוריו. מגדולי הרבנים בדורו. מחבר שו"ת "דרך יבחר", ספר "ים הרחב" על מסכתות גיטין וחולין, ועוד ספרים. אחיו הצעיר היה הרב מנחם מנדל פנט, האדמו"ר הראשון של שושלת חסידות דעש. בנו הוא הרב אשר שמואל פנט, שכיהן כרב בהידלומוש.
[1] דף נייר כפול. 21X26 ס"מ. אוטוגרף חתום בכתיבה רבנית רהוטה. שרידי חותמת שעווה וכיתוב לועזי על גב האיגרת.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול וקרעים זעירים ללא חיסרון. כתמי זמן. מריחה קלה של הדיו בכמה מילים.