"עוד ינובון בשיבה, תרב גדולתו ויכון כסאו עד ביאת הגואל"
מכתב נאה מאוד. מצדו האחד מופיע מכתב מאת ישיבת מודז'יץ אל מרא דארעא דישראל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד, ומצדו השני הוסיף האדמו"ר בעצם יד קדשו, חתימתו וחותמתו איגרת אהבה וברכות אל הגרי"ח. אוטווצק [פולניה], יום ד' מקץ ג' חנוכה תרצ"א [1931].
באגרת מטעם ישיבת מודז'יץ נכתב אודות קובץ תורני אותו מתכננת הישיבה להוציא לאור, כשהקובץ הראשון יהיה מוקדש לחידושים מגדולי הדור. העורך ר' משה ראזנענבלאט פונה להגרי"ח זוננפלד בשם הישיבה שיואיל לשלוח מחידושיו. [לא ידוע לנו אם הקובץ אכן יצא לאור].
בצדו השני של המכתב מופיעה תוספת ארוכה בכתב יד קדשו של האמרי שאול, בחתימת יד קדשו המלאה בשמו ובשם אבותיו ובחותמתו האישית. במכתבו מעלה הרבי זיכרונות נעימים מביקורו בארץ שם התראה עם הגרי"ח כמה פעמים, ומברכו בברכת עוד ינובון בשיבה.
האדמו"ר רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב [תרמ"ז-תש"ח], האדמו"ר השני ממודז'יץ. בשנת תרפ"ט עבר לאוטבוצק הסמוכה לוורשה – שם גם נכתב המכתב – והוא הקים שם ישיבה בשם 'תפארת ישראל' נשואת המכתב שלפנינו. לחצרו נהרו חסידים ומעריצים רבים מכל רחבי פולין.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הצליח להימלט לארצות הברית דרך ווילנא. בזמן מנוסתו הלחין ניגונים ששיקפו את האסון הנורא של העם היהודי בעת המלחמה. בתקופת שהותו בווילנא הצליח לפעול על השלטונות הרוסיים לתת לבני הישיבות שהתקבצו שם רשיון לצאת מווילנא. ה"חזון איש" אף הזכיר לאחר פטירתו, את הזכות שהתגלגלה על ידו, להציל מכליה את בני הישיבות בווילנא.
משערים כי בימי חייו הלחין הרבי בין 1,500-2,000 ניגונים, חלקם פשוטים וחלקם מסובכים ומורכבים. הוא נפטר בירושלים בט"ז כסלו תש"ח, והיה האחרון שנטמן בהר הזיתים באותן ימי מלחמה. דברי תורתו כונסו בספרים 'אמרי שאול' ו'ישא ברכה'.
[2] עמ', 21X17 ס"מ. המכתב מהאדמו"ר בכתי"ק, בחתימת ידו ובחותמתו. מכתבים ממנו אינם מצויים.
מצב טוב-טוב מאוד. סימני קיפול. נקבי תיוק.