"אין לי עוד כלי כתיבה, ע"כ אקצר כעת" – מכתב משפחתי נדיר ומעניין (כ-26 מילים) בכתב יד קדשו ובחתימתו של ראש גולת אריאל האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלתר בעל 'אמרי אמת' מגור. נשלח אל בנו הצדיק הפלאי הרה"ק איצ'ה שסיפורים פלאיים על חריפותו ורוח קדשו סופרו מפה לאוזן בפולין ועד היום הם נלחשים בין זקני החסידים. כבמרבית מכתבי האמרי אמת לא מופיע תאריך על המכתב שלפנינו, אך הוא נכתב לפני שנת תרצ"ה [1935].
במכתב דורש האדמו"ר בשלום בנו יצחק (נפטר בדמי ימיו, בהיותו כבן מ"ז שנים בלבד), בתו אסתר, ובניהם – נכדיו, וחותם 'אביכם הדו"ש [-דורש שלומכם] א"מ אלטר'. לאחר החתימה הוסיף האדמו"ר בכתב ידו 'אין לי עוד כלי כתיבה, ע"כ [-על כן] אקצר כעת'. בשולי המכתב הוסיף חתנו – הרה"ח רבי יצחק מאיר לוין "גם אני דו"ש כולכם, ונזכה לראותכם מתוך כט"ס [-כל טוב סלה], גיסכם יצחק מאיר לעווין".
מעניינת העובדה שאחד מגדולי האדמו"רים שבכל הדורות, .. (-היו שאמדו את מספר חסידיו לפני השואה, למעל מאה אלף חסידים!) כותב כי יש לו חסרון בכלי כתיבה…
האדמו"ר רבי אברהם מרדכי אלטר [תרכ"ו-תש"ח] , האדמו"ר השלישי בשושלת גור, וממנהיגי היהדות החרדית. הוא מכונה על שם ספרו בעל ה'אמרי אמת'. רבי אברהם מרדכי היה בנו בכורו של ה'שפת אמת', ובימיו הגיעה חסידות גור לשיא התפשטותה והייתה לחסידות הגדולה בעולם, ישנם המעריכים את מספר חסידיו לפני השואה ביותר ממאה אלף. האדמו"ר היה ממייסדי אגודת ישראל ועמד בראש מועצת גדולי התורה. השפעתו הייתה רחבה מאוד, אף מעבר לקהל חסידיו הענק. בשנות השואה נהרגו רוב חסידיו וצאצאיו, אך האדמו"ר ניצל ועלה לירושלים, שם כונן מחדש את חסידות גור. שלושת בניו שניצלו מהשואה כיהנו בזה אחר זה כאדמו"רים: ה'בית ישראל', ה'לב שמחה' וה'פני מנחם'.
הצדיק הפלאי הרה"ק רבי יצחק [נפטר תרצ"ה], בן האמרי אמת , וחתן הרב ברוך קמינר (גיסו של ה"שפת אמת"). נספר רק סיפור אחד המאפיין את חריפותו ויש שיאמרו את רוח קדשו של הרה"ק איצ'ה: ברכבות של פולין הסתובבו באורח קבוע כייסים. שיטתם הייתה לחתוך בסכין חדה את כיס הבגד ולשלוף את הכסף הטמון שם. הרבה יהודים עשירים ניזוקו מכך. פעם עלה הרה"ק איצ'ה לרכבת כאשר כל כיסיו תפוחים. הכייסים בראותם יהודי נשוא פנים בעל כיסים תפוחים עטו עליו מכל צדדיו וארבעה מהם חתכו ביחד את כיסיו הרבים ובכל הרכבת החלו להתעופף גזירי נייר טואלט שרבי איצ'ה טמן בכיסיו – כפח לכייסים. כעבור תקופה קצרה הוצרך יהודי עשיר לנסוע ברכבת בערב שבת כאשר באמתחתו סכום עתק, העשיר חשש מהכייסים אך זה היה מצב של אין ברירה והוא עלה לרכבת בחששות רבים. להפתעתו, במשך הנסיעה הוא שומע את הכייסים לוחשים אחד לשני בהצביעם על העשיר "זהירות! זה בטח שוב היהודי עם נייר הטואלט שבא ללעוג לנו" והניחוהו לנפשו.
רבי יצחק מאיר הכהן לוין [תרנ"ג-תשל"א] , בנו של הגאון רבי צבי חנוך הכהן לוין הרב מבנדין (פולין). ר' איצ'ה מאיר – כפי שכונה בחיבה – היה בן בתו של האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת', והוא נישא לבת דודתו דבורה מאטיל, בתו של ה'אמרי אמת'. הרי"מ לוין היה מנהיג אגודת ישראל, חבר הכנסת ושר הסעד הראשון בממשלת ישראל, והיה מחותמי מגילת העצמאות.
[1] דף נייר, כתוב בעיפרון. 13.5×20 ס"מ.
מצב טוב. סימני קיפול, כתמי זמן. הדף עבר שיקום אמנותי ללא פגיעה בטקסט. מספר אותיות דהויות.